במסכת שבת נאמר: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת", ורש"י מפרש שהמטרה היא ללוות את השבת ביציאתה בדרך כבוד, כאדם המלווה מלך בצאתו מהעיר. לכן גם נקבע שמה של הסעודה: 'מלווה מלכה'.

הרבי מדייק שמדברי רבי חנינא היה ניתן לדייק שיש ציווי לערוך שולחן בלבד, אך לא לאכול, ומחדש שהמקור לסעודה הוא מירידת המן במדבר, שהספיק גם לסעודת מוצאי השבת.

הרבי מה"מ מקפיד ליטול ידיו לסעודת 'מלווה מלכא' וכך גם נהגו רבים מגדולי ישראל לאורך הדורות.

בסעודה היה הרבי אוכל תבשיל ומאזין לשיעור התניא ברדיו או ל'חזרה' על ההתוועדות, שמסר הרב ויינברג.

כמו-כן מקפיד הרבי להישאר לבוש בבגדי שבת. פעם העיר ליהודי שהחליף לבגדי חול שלא נכון לעשות כן, והרב יוחנן גוראריה סיפר כי בכ"ד טבת תשכ"ג, התוועד הרבי בשבת וגם במוצש"ק במלאות 150 להסתלקות אדמו"ר הזקן. דודו האדמו"ר מזידשוב הגיע לרבי לשבת כאשר להתוועדות בשבת הגיע חבוש בשטריימל ולהתוועדות במוצש"ק החליף לכובע רגיל. אמר לו הרבי: "במוצאי-שבת-קודש יש ללבוש את בגדי השבת".

על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ (היום-יום ל' ניסן) את התוועדויות מלוה מלכה במוצאי שבת יש לקיים בבתיהם הפרטיים של החסידים.

אז מה יש בה בסעודה הזו?

הקשר לדוד מלכא משיחא

הגמרא במסכת שבת מספרת: ביקש דוד מהקב"ה שיגלה לו כמה שנים יחיה – "הודיעני ה' קיצי ומידת ימי מה היא" אמר לו הקב"ה "גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם", אולם, גילה לו שיסתלק בשבת.

מני אז, הקפיד דוד לעסוק בתורה בשבת, ללא הפוגה ולו גם הקלה ביותר, וכך מלאך המוות לא היה יכול לו.

כשיצאה השבת היה דוד עורך סעודה גדולה ושמחה לבני ביתו ומקורביו, לקראת עוד שבוע מלא וגדוש עשייה וחיים. ראה זאת מלאך המוות וחיפש תחבולה שתגרום לדוד להסיח את דעתו מהלימוד.

גינה הייתה לדוד משופעת בעצי פרי. הסתתר מלאך המוות בין העצים ובשעה שדוד ישב ועסק בתורה, עורר רעש שלכד את תשומת ליבו של דוד וגרם לו לקום ממושבו ולבדוק מה מקור הרעש, זאת מבלי שיפסיק לשנן את תלמודו. אולם לפתע נשברה מדרגה בחצר הבית, דוד איבד שיווי משקל, נפל, פסק מתלמודו…ומת.

זו הסיבה לכך שסעודת 'מלווה מלכה' קשורה עם דוד מלכא משיחא.

אך ישנה סיבה נוספת.

העצם האלמותית

סעודה זו קשורה לאמונה במשיח ותחיית המתים כי לכל יהודי ישנה עצם בגוף, הנקראת "לוז", זוהי עצם קטנטנה כשעורה, שמקומה מתחת למוח ולדעה אחרת נמצאת בזנב השדרה, ובה מרוכזים וכלולים כל כוחות וחושי הגוף. עצם הזו ניזונה ומקבלת את חיותה רק מסעודת 'מלווה מלכה'. ומה שמייחד אותה משאר איברי הגוף זה שהיא לא נגמרת ולא נאבדת לעולם, גם אחרי מאה ועשרים, כשגוף האדם נרקב וכלה בקבר, היות וממנה, בבוא העת, יבנה הגוף בתחיית המתים.

מובא במדרש שאדרייאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה, מהיכן יברא הקב"ה את האדם בתחיית המתים, אמר לו רבי יהושע מעצם הלוז, מנין לך, הקשה  אדרייאנוס. עצם זו השיב לו רבי יהושע – טחנו ברחיים ולא נטחנה, שרפו באש ולא נשרפה, נתנו במים ולא נמחתה, אפילו כשהניחו אותו על הסדן והכו בפטיש, הסדן נבקע לשניים והפטיש נשבר אך עצם הלוז נשארה כמו שהייתה (בראשית רבא כ"ח).

החיד"א ב"חסד לאברהם" מסביר שהנשמה נשארת כל הזמן קשורה עם הגוף גם אחרי שהוא כלה ונרקב, על-ידי עצם הלוז שממנה עתיד להבנות הגוף בתחיית המתים: "וימצא הקשר הזה בעצם קטן שהוא כשאור בעיסה בתחיית הגוף, ועצם קטן זה הוא תחת המוח בו בפנימיות הגולגולת ואינו דבק אל עצם אחר והוא קטן כשעורה, האומנם אינו כמציאות שעורה אלא הוא עגול וקרוב אל המרובע ובו חוטי דם בדמות עכביש מסובכים אלו באלו, ובאותם הוורידין מיוסדים ה' חושים וכמעט כל הגוף וחיותו בעניין חמשה חושים בנויים על זה, והוא חוש המשותף מכולם, ולכן ממנו נבנה כל הגוף, ובכל מקום שימצא עצם זה שאין לו ביטול עולמית ימצא קשר הנשמה בו…" (מעין ד, נהר נב).

ממילא מובן הקשר של עצם הלוז למוצאי-שבת-קודש ולתחיית המתים. באכילה של מוצש"ק, ניכר שזו אכילה של מצווה, היות ועל-פי רוב אין אדם נהנה ממנה, כיוון שהיא באה אחרי סעודות השבת הדשנות, ואדם כבר שבע, ולכן דווקא בה מודגש תיקון חטא עץ הדעת, שהיה קשור בתאוות האכילה ושלילת עניין המוות וממילא גם האמונה בתחיית המתים.

יוצא אם כן, שעצם הלוז הוא אמנם איבר גשמי הניזון מאכילה ושתייה, אך יחד עם זאת הוא מעל העולם וענייני העולם לא שולטים בו.

ולכן עצם הלוז מעניקה לגוף האדם מציאות נצחית, גם אחרי שהגוף כלה ונרקב בקבר, היא לעולם לא כלה ונאבדת וממנה ואליה יחזרו ויתקבצו כל האיברים שהיו קשורים באותו גוף ויעשה בניין הגוף מחדש. זו גם הסיבה שמזכירים את אליהו הנביא במוצש"ק, כמבשר הגאולה הקשור לתחיית המתים. כמו כן, בסעודה זו נהוג להזכיר אותו היות ועל פי הלכה משיח לא יכול לבוא בשבת בגלל איסור תחום שבת, ולכן מוצאי שבת הוא הזמן המתאים להזמין את אליהו הנביא לבוא ולבשר לנו על בוא המשיח.

החובה

מהו הגדר ההלכתי של סעודת מלווה מלכה? במה יוצאים ידי חובה והאם גם נשים מחויבות במצווה זו?

אדמו"ר הזקן פוסק שסעודה זו אינה חובה, אלא מצווה מן המובחר, אך מוסיף "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השולחן לסעודה, אף על שעכשיו לא יאכל אלא כזית." ומוסיף: "טוב לבשל בשר או דבר אחר במוצאי שבת לכבוד סעו­דה זו".

רבי יוסף חיים בעל "הבן איש חי" כותב: "ויש משתדלים להביא אל השולחן איזה דבר חדש מן פרי או מן מרקחת ומיני מתוק שלא אכלו ממנו בשלוש סעודות אותו היום"

ומובא שם בשם היעב"ץ "אפילו אינו אוכל לחם רק טועם כל מאומה ישב אל השולחן הפרוס במפה, ונר דלוק וייהנה מה שירצה, ובשעת הדחק ומי שמזגו חלוש, יוצא ידי חובתו בשתיית תה או קפה ויש ליה סמך במה שכתבו "חמין במוצש"ק מלוגמא".

הסעודה והסגולה

מובא בשם גורי האר"י ז"ל, ששלושת הסעודות בשבת הן כנגד שלושת האבות וסעודה רביעית היא כנגד דוד מלכא משיחא, ובזכות סעודה זו יינצל האדם מחיבוט הקבר. כך גם כותב החיד"א: "סעודה רביעית אחר הבדלה פליאה נשגבה ומצלת מחיבוט הקבר".

הבעש"ט היה מפליג במעלתה ואמר שהיא סגולה להצלחה בכל ענייני האדם במהלך השבוע בגשמיות וברוחניות "ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, אשר בזה יזכה להיות שולחנו מסודר בגן עדן".

ר' משולם זושא מאניפולי היה אומר כי חמין במוצש"ק הם רפואה לעצבות ורמז מצא "ומחבש לעצבותם" מחב"ש ראשי תיבות מלוגמא חמין במוצאי שבת.

בעל ה"אורחות יושר" ממליץ "דאף שהוא שבע ונפשו קצה באכילה ושתייה, מכל מקום ידחק בעצמו ובזה ינצל שלא יצטרך לאכול מאכלים ומשקים מי המרים לרפואה"

על פי דברי רש"י במסכת שבת בארה של מרים נודדת בין הבארות הימים והנהרות במוצאי שבת, ולכן ישנה סגולה לשאוב מים ולשתות במוצאי שבת כסגולה לרפואה.

מובא בשם ר' אלימלך מליזנסק: "סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן שיאכלו במוצש"ק איזה דבר לשם מצוות סעודת מלווה מלכה, ואף גם יאמרו בפה מלא לשם מצוות סעודת מלווה מלכה ועל ידי זה ילדו בנקל בעזרת השם-יתברך".

ומה לנו יותר ממה שהרבי מה"מ אומר שסעודת מלווה מלכה היא סגולה לזירוז הגאולה:

"כיון שצריך לקשר כל ענין עם פעולה גשמית, הרי בקשר לעניין הגאולה … הרי דבר הכי נכון וטוב, לערוך סעודת מלווה מלכה – הנקראת גם "סעודתא דדוד מלכא משיחא" … להורידו בשמחה ובטוב לבב שיתגלה למטה מעשרה טפחים ויוליכנו קוממיות לארצנו ובקרוב ממש"(מוצש"ק פ' בראשית תשל"ח, בשיחה שנאמרה בחדרו הקדוש).

לכן לאור כל המובא לעיל, על אף שכבר שבעים מסעודות השבת, במיוחד בשבתות הקיץ כשהשבת יוצאת מאוחר וממש אין חשק לעוד סעודה…דווקא אז חשוב מאוד להקפיד עליה, על הסעודה שכה קשורה לגאולה!