פרשת שלח מתארת את אחד הפרקים, אם לא הפרק, העגומים ביותר בכל שנות מסעם של עם ישראל במדבר. הרגע הגורלי ההוא שגזר עליהם 40 שנות נדודים. משה שולח את טובי הבנים, ראשי שבטים, מלח הארץ לתור את ארץ ישראל. שניים עשר איש, השופרא דשופרא, יוצאים למשימה עם חשש לא קטן, אבל רק שניים מצליחים לעמוד בפיתוי, להתגבר על הפחד, וניצבים מול המון זועם המוסת ע"י עשרה מרגלים שנכנעים למציאות, מעדיפים את אזור הנוחות במדבר, ונמנעים מלהסתכל לאתגר בעיניים, ולהתעמת איתו. הם מוציאים דיבה רעה על הארץ המובטחת, והופכים רבבות של אנשים לחגבים בעיניי אויביהם. רק השניים הבודדים הללו, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מנסים להפיח שביב של תקווה כי עלה נעלה, אבל העם העדיף להקשיב ל-10 אנשים שחיים את המציאות העכשווית במקום לבחור להגשים חלום עתיק יומין- השיבה הבייתה לא"י.יהושע וכלב מלמדים אותנו שיעור חשוב לחיים- להיות מאותם 5% של האוכלוסייה שפועלים אחרת מאחרים. ללכת עם הלב, להפסיק להקשיב לרעשי הרקע, גם כאשר החיים מזמנים לנו אתגרים לא פשוטים. ואכן, יהושע בן נון, בזכות תושייתו, הופך להיות לסמל ואגדה כאשר מצליח לבקוע את חומות יריחו, מכניע שבעה עמי כנען, וכובש את הארץ. חברו הטוב לריגול ולנשק, כלב בן יפונה, היה זה שהצליח לעמוד כנגד עם שלם, ולומר באומץ  וגילוי לב, ללא חת, ללא כחל וסרק את אשר על ליבו, כי הארץ טובה מאד מאד. הוא מקים את היישוב היהודי הראשון, בגיל 85,  בחברון.
בחיינו הפרטיים נקראים בדרכנו אתגרים לא קלים. אנו נאלצים להתמודד עמם במציאות היומיומית. הרוב המוחלט יעדיף את אזור הנוחות כמו להתקע בעבודה שאינה מספקת אותנו, להמשיך לחיות במציאות כלכלית נתונה כי ככה כולם חיים, ועוד כהנה וכהנה מצבים. בעלי התעוזה ישמעו מכל עבר עד כמה הם כסילים, חולמים באספמייה, כמה מסוכנים הצעדים שהם נוקטים, אך יחד עם זאת, הם מוכנים לצאת מהחזון שלהם, לשבור כל פעם את תקרת הזכוכית מחדש. רק אנשים כאלה נוחלים הצלחה לצד הכישלונות, והופכים עצמם למושא הערצה בעיניי אותו רוב.
אז פעם הבאה כשנקרא לכן אתגר בדרך, אל חשש. לכו עם החלום הגדול. המציאות, היא כבר תסתדר ממילא. זכרו שיהיו פיתויים של נטישה, עיקרון ההסתה יינסה בכל עוצמתו למנוע מכן להתקדם. המשיכו הלאה
ואם אתן עדיין לא מאמינות, או קצת חוששות, פשוט תפנו למומחים: כלב בן יפונה ויהושע בן נון.
רויטל מרקוספלד
מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה
[email protected]