אסתי לנצ'נר, עטרת חיה

בכל חברה בעולם יש את התרבות והקודים החברתיים השמורים רק לה ולרוב הם גם אלו שייחדו אותה משאר העולם. לרוב זה מתבטא באורח חיים, סגנון לבוש והעדפות חברתיות.

גם אצלנו בחב"ד – כמו בכל חברה אחרת – יש את הדברים שמאפיינים אותנו; הישיבות שעם השנים הפכו ל'נחשבות', הסמינר הכי מבוקש והשליחות האידיאלית. אך האם מבלי לשים לב אנו הולכים אחר העדר, עושים את המובן מאליו מבלי להקשיב לעצמנו.

האם מתאימה לבני דווקא הישיבה הזו ולא אחרת?

האם לפסול בחור בשידוכים רק בגלל שהוא בחר לא לעשות 'קבוצה'?

האם בחורה שבמודע החליטה לוותר על ה'סמארטפון' ולהתהדר במכשיר מקשים נטול פונקציות היא החריגה?

והאם בחורה צעירה שבחרה להקשיב ללב, תוך שהיא 'מסתכנת' ביציאה מהתלם ובחירת מסלול חיים אחר. דווקא היא השונה בנוף?

כמה פעמים עשינו בחיים שלנו בחירות כאשר הגורם העיקרי להן הוא מה יגידו עליי וכיצד אצטייר בעיני החברה? או גרוע מכך, איך זה ישפיע על היחס של החברה אליי בעתיד?

יצאתי לשוחח עם שתי נשים צעירות שבחרו ללכת עם החלום, גם כאשר כולם מסביב הרימו גבה. אך הן לא וויתרו, והגשימו אותו. כשהכל מגובה בברכות הרבי שליט"א מה"מ ובעצת משפיעה.

הכיף שבמוזיקה 

התיישבתי לשיחה עם מוריה רויטמן מקרית שמואל. מוריה, היא אישה צעירה שמנהלת רשת חוגים מצליחה "מוזיכייף" המיועדת לילדים במגוון רחב של גילאים באזור חיפה והקריות.

מוריה שהקימה את הכל בעשר אצבעות נאותה לשתף אותנו מהיכן הכל התחיל.

"מאז שאני זוכרת את עצמי המוזיקה תמיד הייתה שם" מתוודה מוריה. "תמיד אהבתי להקשיב למוזיקה ולהתבונן בה לעומק. לשמוע את מה שמעבר לצלילים. ככל שגדלתי גיליתי בתוכי את כישרון השירה והתחלתי להופיע על במות בכנסים בבית הספר ובאירועים של נשי חב"ד באזור מגוריי.

"לקראת סוף כיתה י"ב התחיל בכיתה שיח בנושא התכניות לשנה הבאה. רובן המוחלט של בנות כיתתי תכננו להמשיך לסמינר ללימודי הוראה. ישבתי עם עצמי וחשבתי מה הכי נכון לי. היה ברור לי כי הוראה זה לא בשבילי וכי הדבר שאני הכי רוצה לעשות זה מוזיקה. פניתי למחנכת שלי דאז הגברת חני למברג ושטחתי בפניה את ההתלבטות שלי. היא יעצה לי ללמוד שנה אחת בצפת – במסלול של ההכשרה המקצועית ולאחר מכן לפנות ללימודי הריתמוזיקה בכפר חב"ד. שם ארוויח גם לימודי קודש וגם אחשף לעולם המוזיקה בצורה מקצועית.

"עשיתי כעצתה, ואכן השנה הזאת בצפת מילאה את המצברים החסידיים שלי לאין שיעור. שמחתי על כך שיש לי הזדמנות לקבל שנה אחת של עושר חסידי שממנה אמשיך בצעדיי לקראת הגשמת החלום שלי – עיסוק בעולם המוזיקה.

"בשנה שלאחר מכן אכן נרשמתי ללימודי הריתמוזיקה אצל הגברת מלכהלי בלוי–חנוכה בכפר חב"ד ובמקביל לקחתי שיעורים פרטיים בלימודי סאונד והפעלת אולפן אצל יפוש ברכהן. היו מי מסביבי שהרימו גבה על כך שלא בחרתי במסלול המקובל וסללתי לי דרך שונה משל עצמי אך אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה מעצמי ולא נתתי לאותם קולות לעצור בעדי.

"קניתי ציוד לאולפן והתחלתי להתנסות בהקלטות, בהתחלה הלקוחות שלי היו חברות שבאו להקליט אצלי ובהמשך התחלתי לקבל גם בקשות מבתי ספר בבקשה שאפיק להם את שירי מסיבות הסיום.

"נקודת המפנה שלי הייתה כאשר ארגון נשי חב"ד בקריות פנה אליי בבקשה שאפיק להם אירוע ובמרכזו יופיעו בנות צעירות מהקהילה. אספתי מספר בנות שנראו לי מוכשרות והפקתי איתן אירוע מוזיקלי מיוחד. ההצלחה הייתה מסחררת ובאותו הרגע הבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות.

"התחלתי לפרסם שאני מעבירה חוגים במוזיקה לבנות בגילאי יסודי ותוך זמן קצר התגבשה לי קבוצה. עבדתי איתן במשך תקופה שלאחריה ערכנו מופע מיוחד בביצוע הבנות".

שליחות מוזיקלית 

תקופה קצרה לאחר אותו מופע מוצלח היומן של מוריה כבר היה מלא. כיום היא מעבירה חוגים למגוון רחב של גילאים בקבוצות נפרדות: לבנים מהגן ועד גיל יסודי ובנות מקבוצות גן ועד לבנות תיכון בוגרות. נכחתי במופע האחרון שלה ונפעמתי מהיצירתיות ומהמקצועיות בה הועבר המופע. מוריה מקפידה לשלב את כל ילדי החוג בצורה שווה במופעים. כולם מקבלים קטע 'סולו' ואין ילד שלא ניתנת לו תשומת לב. יותר מכולן ריגשה אותי רבקי – ילדה נדירה ומיוחדת המתמודדת עם תסמונת דאון. היא עמדה בקדמת הבמה כשבידה מיקרופון ושרה בביטחון ובחיוך רחב את הקטע שנבחר לה. מחיאות הכפיים הדהדו דקות ארוכות אחר–כך. חוץ מרבקי מוריה מקפידה לשלב בחוגים שלה מגוון רחב של ילדים מהחינוך המיוחד. "יש לכך ערך מוסף" היא אומרת. "הילדים האחרים לומדים לקבל ולהכיל את השונה מהמקום הכי יפה שלו. הם רואים שגם הוא יכול להיות בקדמת הבמה כמו כל ילד אחר".

בנוסף לחוגים והמופעים בניהולה של מוריה ישנה בניצוחה להקה ייצוגית אשר מסתובבת ברחבי הארץ ומשתתפת בכנסים ארציים ובתהלוכות ל"ג בעומר ברחבי הארץ. כאשר היא יוצרת את השירים והכוריאוגרפיה ומישהו אחראי מלמד ומאמן אותם בפועל בשטח. להקת הילדים המתוקה מקדשת שם שמים ברבים במקצועיות השירים ובתוכנם החסידי.

מה נותן לך את הכוח להמשיך בעבודה האינטנסיבית הזו?

"בתחילת הדרך, כשעוד מערך החוגים היה בחיתוליו הייתי עובדת סביב השעון, לא יצאתי ימים שלמים מהבית וכל מה שעשיתי היה קשור לחוגים בלבד. עם הזמן למדתי לקצר את זמני העבודה ולייעל אותם.

"הדבר שהכי נותן לי את הכוח הוא תחושת השליחות שבעבודה הזו. כשאני רואה ילד שהגיע אליי בשיעור הראשון כאשר הוא בקושי מסוגל לבטא את השם שלו בקול מול כולם, עומד על הבמה ושר 'סולו' אני יודעת שאני את שלי עשיתי. היכולת לרפא, להעמיד על הרגליים ולחזק את הביטחון העצמי אצל ילדים דרך המוזיקה נותנת לי סיפוק רב. היום כשאני מסתכלת לאחור על הדרך שעשיתי אני מודה לקב"ה שנתן בינה למוריה בת ה–18 להחליט ללכת אחר החלום ולא לצעוד אחר העדר. אין כוונתי חלילה לטעון כי הבחירה ללמוד הוראה בסמינר היא משהו שלילי. אך עבורי ללא ספק זה לא התאים ואני מודה לה' שסלל לי את הדרך הנכונה לי, במה שאני הכי אוהבת וטובה בו.

"לפעמים אנחנו עושות דברים כי כולם עושים ולאו דווקא כי אנחנו חושבות שזה באמת מתאים לנו. זה פוגש אותנו בכל צומת בחיים: בסמינר, בשידוכים, יציאה לשליחות, בחינוך הילדים וכו' וכל אחת צריכה לעצור רגע ולחשוב עם עצמה מה נכון עבורה. לא סתם הרבי מה"מ נתן לנו את המתנה הנפלאה הזו שנקראת משפיעה איתה עלינו להתייעץ בכל צעד בחיים. יש נערה שהכי נכון עבורה זה ללכת ללמוד הוראה בסמינר ויש כזו שהכי נכון לה זה דווקא להתמקצע בתחום אחר ומה שהכי חשוב בסופו של דבר זה למצות את הכישרונות שלנו ככל שניתן על מנת לבצע את השליחות שלנו בעולם".

•

כשהרבי סולל את הדרך

יצאתי מהשיחה עם מוריה מלאת תובנות. כמה נפלא לעשות את הדבר שאת הכי אוהבת וגם לזכות שזו תהיה שליחות כל כך גדולה. מיד משם המשכתי אל איטא וולמן מירושלים. כמו מוריה, גם איטא בחרה ללכת עם החלום שלה.

"בכיתה ד' עליתי לארץ ישראל מאנגליה" פותחת איטא, "במשך  הרבה זמן ישבתי בכיתה מבלי להבין מילה. כך בשקט הזה שעטף אותי רקמתי חלומות על העתיד. מגיל צעיר מאוד גיליתי בתוכי את האהבה למשחק ובמה וידעתי כי בזה אני רוצה לעסוק. נראה היה כי כמעט כל דבר שעשיתי היה שונה משאר חברותיי. היו מי שראו את זה כקושי להשתלב בחברה החדשה אך לי היה ברור כי אני סוללת לי את מסלול חיי בדרך משלי.

"כאשר עמדתי בצומת הדרכים של סיום כיתה י"ב לא כל כך רציתי ללמוד הוראה רק כי כולן הולכות לזה. רציתי שנה של העצמה ולימוד. לקראת לימודי ההמשך היו לפני שתי אפשרויות שעניינו אותי. האחת, לימודי הוראה ב'בית חנה' צפת או שנת סמינר 'במרחביה' שבמגדל העמק. 'מרחביה' היא מעין מדרשה שנותנת מענה לבנות שמעוניינות בשנה של סמינר חסידי אך רוצות משהו אחר מהמסלול הרגיל של הוראה. שם, הבנות לומדות, שליחות וגם עוזרות לבנות התיכון שליד. השליחות הזו קסמה לי מאוד. ראיתי בכך שילוב של שנת לימוד והעצמה עבורי לצד עבודה חשובה בשליחות. בעצת המשפחה ניסיתי תחילה להתקבל לסמינר בצפת אך לא התקבלתי, הדרך משם למרחביה הייתה קצרה. במהלך השנה יצא לי להעביר מספר שיעורים לבנות תיכון ופתאום הכתה בי ההכרה שאני פשוט אוהבת את זה(!) וחיפשתי נישה בה אוכל לשלב בין האהבה החדשה להוראה לאהבה הישנה למשחק. כאשר הגיעה השנה לסיומה כתבתי לרבי מה"מ ושטחתי במכתב את ההתלבטות שלי לגבי המשך הדרך. המכתב שקבלתי באגרות קודש היה מופנה לתלמידה שלא התקבלה בשנה הקודמת למוסד בו רצתה ללמוד וכי עליה לנסות שוב והפעם וודאי תתקבל. יותר ברור מזה כנראה לא הייתי יכולה לקבל. לא חשבתי שקיימת אפשרות לנסות להתקבל שוב לסמינר בצפת אך החלטתי לנסות ו…אכן התקבלתי. בחרתי ללמוד במגמת תקשורת שקרובה מאוד לעולם שכל כך עניין אותי מהילדות. עולם המשחק.

"למדתי והתמקצעתי, השתתפתי בסרטי סטודנטיות ומאוד נהניתי מהלימודים. במהלך שנת הלימודים הרביעית התחלתי ללמוד גם בבית ספר חרדי למשחק בירושלים שנקרא 'האנסמבל'. שם התמקצעתי יותר בתחום האהוב עליי".

"תמיד הרגשתי קצת שונה משאר חברותיי לכיתה. תרמה לכך העובדה שלקח לי זמן להתאקלם בארץ ישראל עם שפה ותרבות זרה. אז הצטערתי על כך, אך היום אני שמחה בזה, כי זה בנה את מה שאני היום. ברור לי שלא הייתי מגיעה לאן שהגעתי אילו לא הייתי מקשיבה לעצמי. לאמת שלי. כאשר סיימתי י"ב לא הייתי בטוחה שנכון לי ללכת ללמוד הוראה כמו כולם, ובאמת זה לא התאים לי באותה שנה. אך שנה לאחר מכן כאשר הגעתי שוב לשערי הסמינר הבנתי שכעת זה ללא ספק הזמן הנכון.

"כיום אני עומדת לפני לימודי תואר שני בפסיכודרמה. שזה מבחינתי הגשמת חלום חיים. לשלב בין תחום המשחק לטיפול. במקביל אני מתמקדת בהגשמת החלום הבא שלי, העברת סדנאות העצמה לנשים דרך חסידות ודרמה במגוון נושאים: סטיילינג ויופי, השגת מטרות, חשיבה חיובית, תקשורת נכונה ועוד. במקביל עובדת על יצירת סרטוני תוכן חסידי של העצמה נשית בעברית ואנגלית. לצורך כך התפטרתי מעבודתי במשרד ליד הבית והחלטתי להקדיש את כל כולי בחודשים הקרובים למען הגשמת החלום. מניסיון החיים שלי אני יודעת שכאשר רוצים משהו באמת ומתאמצים למענו – בסוף, מצליחים. בעז"ה אני מאמינה שהקב"ה יכוון אותי בדרך הכי נכונה בשבילי".

שליחות דרמטית

"אני רואה את השליחות שלי בהעברת מסרים מעצימים לנשים דרך עולם המשחק והמוזיקה. אני באמת מאמינה שכלים אלו, כלים של רגש, אומנות ויופי, הינם הכלים שאישה הכי מבינה בהם. אני רוצה ללמד, לטפל, להעצים ולהעביר דרך כלים אלו את החסידות והיופי ביהדות ולהביא נשים לפוטנציאל החבוי בתוכן. שכל אישה תוכל לעבור את האתגרים של חיי היום–יום בצורה שמחה, בריאה ומעצימה יותר".

*

לרכישת מנוי ל'בית משיח' – לחצי כאן