״סבא שלי היה רב״ אומרות לי משתתפות רבות במפגשים. במקרה של דתי'ה זה לא מדויק, אבל המשפחה שלה הייתה מאוד דתית, כך היא משתפת אותי בסוף מפגש הבוקר של נפלאו״ת ביום שישי, "כנראה משם כל האהבה שלי לתורה. שנים ניסיתי להתחמק מכל מה שקשור, והנה בשבוע הבא אירוע גדול מתרחש בחיינו – בר מצווה בכותל לנכד שלי, הבן של בני[י1] ". דתי'ה מספרת ומתרגשת עד מאוד.

כשהיא תופסת אותי בארבע עיניים להמתיק סודה ולבקש ברכה אני מסתקרנת לפשר שמה, והיא מרחיבה בשמחה. "הוריי קראו לי על שם סבתא פרומה או פרימה אישתו של סבי הרב. אימי מגורליצה ליד קראקוב ואבי מליטא, הגענו לארץ אחרי המלחמה, וכשעליתי לכיתה א׳ המורה החליטה שחייבים לעברת את שמי כדי שאהיה ככל הילדות העבריות. פשוט היה שיתרגמו פרום לדת, ופרומה – לדתיה. כשהמורה הציעה דתיה במלרע נרתעתי והבעתי חוסר הסכמה. ״מה פתאום שיקראו לי דתיה ואנחנו לא דתיים בכלל?״ אולם כאשר חזרה אליי שוב עם דתיה כמו בתיה, התאהבתי בשמי החדש. מאז כבר שישים וכמה שנה שאני בגעגוע פנימי לדת שבתוכי…", היא מגלה.

שני פירושים יש לשמה של פרשת השבוע – "עקב", והם קשורים זה בזה. האחד, המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. ואילו הפירוש השני – סוף ואחרית.

באחרית הימים (ביאת המשיח) נזכה לגילוי בזכות המצוות הקלות שאנו עושים עכשיו בזמן הגלות.

בשבת פרשת עקב שנת תנש״א (1991) עודד הרבי את החסידים לצעוק לה׳ ״עד מתי?!״ עד מתי הגלות המרה הזו?

השבת הזו, שבת שבה מברכים את החודש האחרון בחודשי השנה, מעניקה ברכה וכוח לחודש אלול – חודש התשובה והרחמים. גם לך יש את הכוח לעורר את עצמך ולעורר אחרים. באלול כל אחת מתנהגת כמו בעלת עסק שעורכת את החשבונות בעסק שלה כדי להגיע מסודרת כלכלית ורוחנית לשנה החדשה, ובעיקר כדי לעורר, כביכול, את הקב"ה לעשות "חשבונו של עולם".

לפי כל החשבונות הגאולה הייתה צריכה להגיע מזמן, ולכן צריך לזעוק לקב"ה "עד מתי גלות" ולבקש את הגאולה והמשיח.

שנת תש״פ – ״תהיה שנת פרנסה טובה״, תהא שנת פריצת דרך״ בשפע ובהרחבה, אך זעקה שאין עימה פעולה אינה מספיקה. יש להכין את העולם לקבלת המשיח ולזכך אותו בהוספה בתורה ובמעשים טובים. לימוד אחד או מצווה אחת שלך יכולים לעשות מהפך בעולם. אל תזלזלי אפילו במעשים הקטנים, במצוות הקלות שאנו רגילים לדוש בעקב – כל אחת מהן יכולה להשפיע.

אז במה את בוחרת לפרוץ ולהתחיל?