״סבתא, נמאס לי כבר לשבת״ אומרת הנכדה שלי שהגיעה מברוקלין כדי לחגוג איתנו בת מצווה בארץ הקודש. אני מהנהנת בהבנה, חושבת על עייפות מהטיסה בת חצי יממה שחוותה, על הג׳ט לג שלא מדלג על גיל הנעורים ועל מפגשים חדשים עם דודות ודודניות וסבתות שיחיו לאורך ימים ושנים טובות מכל הכיוונים.

והיא בשלה (התקדמות הדורות או ילדות דור משיח?), ממשיכה לשאת את משנתה כרטוריקנית מובילה מבלי שמחסום השפה יגביל בעדה. ״הכול זה ישיבה״ היא מחזקת דבריה. בכיתה יושבים, במטוס יושבים, באוטו יושבים, בסעודות שבת יושבים, בבית הכנסת יושבים. אנשים מבלים את כל החיים שלהם בישיבה״.

והיא צודקת! הקטנה/גדולה כנראה נועדה לתנועה, למחול ולריקוד וכבר מבינה את החיים וחשה איך העולם זז לכיוון תנועה ושמחה שישחררו את כל העכבות. זהו עקבתא דמשיחא שילדי הדור רואים במוחש. נשאר רק לעבור בשמחה את השבוע שבו מקבלים שכר על ישיבה בסוכה. כן, גם שם יושבים. לא צריך לעשות שם כלום או בעצם אפשר לעשות שם הכול, ולהיות, פשוט להיות – בשמחה. שמחת הישיבה בסוכה.

ושמחה זו היא כאשר כולנו יחד – נטילת ארבעת המינים ואיגודם יחדיו, מרמזת על האחדות שיש בעם ישראל למרות החילוקים והשוני, במעלות כל אחד ואחד. כל אחד מארבעת המינים מסמל חלק מיוחד בעם ישראל, ועל ידי האיחוד אנו מראים שבעצם כולם שווים בעניין הזה שהינם יהודים, בניו של הקדוש ברוך הוא.

מייד אחרי שבוע שבו אוספים את האורות הקדושים שבסוכה, ומשקיעים בכל רגע במצוות ״ושמחת בחגך״ אומר לנו הקב״ה ״קשה עליי פרידתכם". הפרידה כאן היא ממצב ישיבה והמעבר להרקדה… הרגליים מקבלות תפקיד חשוב ומספרות את סיפור השמחה ממקום חדש, אבל בשום אופן איננו נפרדים מאלוקות וגם לא האחד מהשני, כי רק ביחד אפשר להביא את הגאולה.

קחו את המילים ״ישמח וישמח״ וערבבו אותן מחדש כדי לפגוש את ״משיחי״. חז״ל מכנים את ילדי ישראל בשם הנעלה ״משיחי״: ״אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן״.

ושתי סיבות לדבר: האחת, טמונה במעמדם של ילדי ישראל. הם אינם מחויבים בעונש על עוונות לפני שהגיעו לגיל חיוב מצוות, 13 לבנים ו-12 לבנות. מכאן שאין להם כתם של חטא וברור למה הם כמו המשיח – נשגבים ומרוממים מכל חטא ועוון.

והשנייה, מתייחסת לפירושו של הרבי ל״משיחי״  – לכל ילד וילדה יהודים יש נקודה של משיח בליבו. הם באמת מאמינים ורוצים בו ובזכותם הוא יבוא, אלא שעלינו לעורר בם את הרצון, בשכל, בדיבור ובמעשה וכך במבט אחד נדע שאלו ילדי דור המשיח.

במסכת שבת מספרת הגמרא שחורבן ירושלים היה בגלל ביטול תורה של תינוקות של בית רבן. אם כך, ודאי התחזקות בלימוד והבלטת התוכן הרוחני והסיבה האלוקית יעשו את ההבדל.

לכן בשמחת תורה גם הילדים רוקדים עם ספרי התורה בשעת ההקפות. כולם רוקדים בשוויון מוחלט –  עסקנים, צעירים, זקנים, ילדים, אלו שמגיעים בקביעות ואלו שלפעמים רחוקות – וכפי שנרקוד כולם יחד בשמחת תורה, וכשם שבחג הסוכות סימלו ארבעת המינים את האחדות שבעם ישראל – כך גם בגאולה יתעלה עם ישראל לדרגה רוחנית גבוהה שבה כולם יהיו שווים: צדיקים, הוגים בתורה ומסורים לרצון ה׳.