ב"ה

תל אביב.
"אמא, מה שלומך? את יודעת שלזלמי יש יומולדת היום, הוא בן שש!! "
"אוהו מזל טוב, כמה מרגש".
"ורותי בחודש הבא כבר הולכת לחגוג בת מצווה". "ב"ה הודו לה'" .
לא עברה דקה, צלצול טלפון נוסף נשמע ברחבי הבית.
"אמא,מה שלומך? את זוכרת שלשרוליק נולד נכד? הברית מחר, תרצי שאבוא לקחת אותך?"
וכן הטלפונים ממשיכים והשמחות נשמעות מעבר לקו.
"ב"ה שעסוקים בשמחות, נוסעים לשמחות חוזרים משמחות. שרק נשחה בשמחות.."

קיסריה.
"אמא, מה שלומך? דודי אוטוטו מתגייס. כן הוא ממש גדל. ממש סליחה שלא באנו לבקר זמן רב. אולי לפני החג נקפוץ. את יודעת החיים כל כך עמוסים ומלאים בעבודה,בית,ריצות… אני לא יכולה ליסוע עד אליך כל שבוע.. את מבינה? זה נורא קשה לי.."
"ילדתי יקירתי. מבינה אני לליבך. גם אני בגילך הייתי עסוקה ולא השכלתי לפעול נכון. אם הייתי אז חושבת על העתיד.. הייתי פועלת אחרת. כעת אני כל כך רוצה עוד ילדים. עוד מישהי/ו בנוסף אליך שיתקשרו אלי מידי פעם.
אם את לא מתקשרת..אני מרגישה כל כך בודדה. באמת את לא אמורה להוות בשבילי צוות הווי ובידור, אך כל כך קשה הבדידות. השקט. אם הייתי יכולה לחזור אחורה..

מציאות אמיתית. משני צידי המתרס.
ואת, היכן היית מעדיפה למקם את עצמך?
לעיתים שנמצאים בשיא הפעילות,עם כל הרעש והבלאגן מסביב אנו לא יודעות ממה להתחיל איך להמשיך ומי בכלל רואה את הסיום של כל מה שצריך, אם זה שעת צהריים מתארכת שלא נגמרת, או שעת השכבה שהילדים ממאנים להירדם ותמשיכי כיד הדמיון הטובה עליך..
אבל בנינו, עם יד על הלב, כמו בלילה שאת עוברת ומטיבה את השמיכות שלהם, ואת אומרת איזה מתוקים שהם.. איזה כייף שה' ברך אותי בילדים! שובבים, נכון, מלאי חיות ומרץ בלתי מרוסנים, נכון, אבל ב"ה !! ילדים בריאים!
כך לטווח הארוך, אנו מחנכים את ילדינו לראות את ההשפעה של מעשינו, לא את ה"כאן ועכשיו", אלא את המעבר. כך אנחנו- נרגיל את עצמינו לחשוב, בשיא העומס- כמה טוב שה' ברך אותי בילדים! בשיא הריצות- איתו רצים לקלינאית ואיתה למטפלת רגשית  ועם ההוא- לריפוי בעיסוק וכו'.. בטווח הארוך- נרגיש את המתנה הענקית שהשכלנו להעניק לילדינו- אחד את השני. את האכפתיות ביניהם. את היציבות המשפחתית, הדאגה אחד לשני. גם אם עכשיו הם רבים מתווכחים ונראים אויבים אחד של השני- הם הולכים לגדול ולהיות החברים הכי טובים ואוהבים, ככל שיש לך משפחה יותר גדולה אתה מרגיש שאתה לא לבד בעולם, יש לך גב גדול ותומך שמלווה אותך בדרך,יש על מי להישען, היכן שלא תהיה. בסופו של דבר כולנו יודעות שזה האושר האמיתי,לא בבתים ובממון..אלא בילדים בריאים מתוקים צדיקים נבונים. ככל שגדלים מבינים שזה באמת העיקר בחיים יותר מכל ההשפעה הגדולה והמבצועים הכי משמעותיים. ה' רוצה את הנשמה שאת יכולה להביא לעולם. שמסתכלים על הטווח הרחוק- זה נותן כח בקושי,בהתמודדות הרגעית, שקיימת בטווח הקצר.

על דרך משל, עצים הגדלים ביערות בזכות הצפיפות, אין להם לאן להתרחב, הם מיישרים אחד את השני- וצומחים לגובה. כך הרבה ילדים שגדלים בבית אחד, לא יכולים להתפרס אחד על חשבון השני, צריכים ללמוד לוותר, להתפייס, להתחלק וכו..  בזכות עבודת המידות הנל הם יוצאים תמירים וגבוהים מבחינה נפשית ומבחינת עבודת המידות שלהם. הם יהיו אנשים יותר חזקים ומתמודדים בחוץ. מאשר משפחה שגדלו בה ילד אחד או שניים- ויוצאים לעולם..להתחיל ללמוד לוותר על הנוחות..זה כבר הרבה יותר קשה ומורכב. כך שגם לחיים שלהם, זה נכון וכדאי מעבר לכך שהרבי מה"מ אומר באחד משיחותיו שאמא המגדלת את ילדיה היא בעצם מגדילה ומצמיחה את עצמה, את עבודת המידות שלה. שכן זה לטובת האישה לגדל ילדים.
בנוסף, הרבי מה"מ באחת משיחותיו אומר:
"ילד הוא כמו נר מאיר, וכל ילד מעניק אור אישי משלו. ולכן כאשר ישנם כמה ילדים במשפחה, ההורים זוכים לשאוב כמה סוגים של נחת: ילד אחד הולך בקו התורה, ילד אחר צועד בקו העבודה(תפילה ועבודת השם) וילד שלישי בקו של גמ"ח(הצלחה כלכלית ותמיכה בנזקקים) ככל שהמשפחה מתברכת בילדים רבים, כך גדלים הנחת והתענוג של ההורים מכל אחד מהם"
(ליקוטי שיחות,ל,28,שיחות קודש,תש"מ,ג, 286)
שנזכה לרוות מהם רוב נחת חסידי יהודי אמיתי! 

באדיבות מגזין 'עטרת חיה'

הכותבת מורן קורס