מאת: הרב יצחק ריבקין

מספרים על זוג זקנים שלא קיבלו כל מכתב במשך חודשים ארוכים, השיממון אכל בהם כל חלקה טובה עד שהזוג הגה רעיון מבריק, הם ישלחו לעצמם מכתבים, כל יום מכתב אחד וכך הם יקבלו מכתבים ככל יתר שכיניהם. אמרו ועשו, ומאז האושר שב לשכון במעונם ומכתבים החלו מגיעים תמידים כסדרם אל תא הדואר שלהם . . .

ישנו פתגם עממי האומר כי קבלת אורחים נמדדת על שני מדדים, הדרך בה אתם מקבלים אותם והדרך בה הנכם נפרדים מהם. כל יתר ימי שהייתם בביתכם לא יעלו למניין ימי הטעם הטוב ולעולם לא ייטלו את העטרה מימי הפתיחה והסיום . . .

לא לחינם נאמר, הכול הולך אחר החיתום. יש מקרים רבים בהם ההורים מזהים דרישת יתר אצל ילדיהם הנשואים הטריים, דבר הגורם להיווצרות אווירת 'אנטי' אוטומטית וללא כל הסבר הגיוני נחסמות להן כל דרכי הגישה אל לב העניין – לב ההורים. נכון, האופי הצעיר והנמרץ יודע לעשות את כל המשגים האפשריים בדרך אל המטרה, הם עושים זאת במשנה מרץ נעורים מעורר השתאות המזינה גלי חרדה אשר בסיומם מתורגמים לרגעי נעילה ואטימות רגשית הנראית כבלתי מוסברת.

שוו בנפשכם, אורח הגיע אל ביתכם, בכבוד מלכים קיבלתם אותו ואילו לבסוף, ביום האחרון אתם מסלקים אותו בבושת פנים כשהוא מצוייד במנת 'ברכות ותשבחות' שאינן מוסיפות כל כבוד לשני הצדדים, בפועל מסתבר כי החיתום היה בגדר אירוע שהאורח היה מעדיף שלא לזכור כלל.

לכל הדעות יש מקום להציב גבולות בכל הקשור לנתינה בין הורים לילדים ובייחוד כשהם עוזבים את הקן. כשם ששמחתם בהם בעת הגיעם לעולמכם, כך שמחו בעת בה הם נכנסים אל עולמם הם, עולם מלא בהתנסויות ומתחים חדשים לבקרים ללא כל מדידה והגבלה. נתינה הנעשית תוך שימת לב ראויה על כל כללי הנתינה ושמירת מרווח ביטחון בין השתפכות הנפש להסגר כללי כשכל פרוטה היא בבחינת דומם מוחלט נטול תזוזה חד כיוונית . . . מעלת הנתינה היא בעצם עשייתה, אלא שבכך אין די. ברגע שהנתינה נעשית בהדרגה, אין מובן מאיליו ואין זריחת הבוקר של יום המחר דבר בטוח יש תמיד לצפות ולהודות על הקיים. כשהדור הצעיר מפנים כי הכול מתנהל על פי כללים מובנים ולכל עשייה יש תכלית, דבר זה יניב עשייה ברוכה.

הורים המיטיבים להתנהל נכון מול דרישות, מביאים את עצמם למצב בו אין דרישות. לכל שלב בחיי התא המשפחתי שלהם יש התחלה וסוף, לא, אין הם משלים את עצמם על ידי הזמנת מכתבים עצמיים, הם יודעים כי יום המחר הינו תולדה מובהקת של יום האתמול. אין כאן כל רצון להנמיך את רף הציפיות, אלא לבנותו נכון.

כשההגאים מנווטים בידי ההורים, הרי שרגעי החיתום, רגעים בהם יוצא לו זוג צעיר חדש אל דרכו, לעולם לא ילוו באקורדים צורמים, רגעי הסיום יהוו בסיס איתן לפתיח החדש בכל שלבי התהוותו, דבר אשר יסייע באופן הבריא ביותר להמשכיות יפה וקשר בין דורי איתן המאפשר להורים להעניק על פי תפיסת עולמם מבלי שעשייתם תימדד באמת מידה בלתי קבילה. נסו ותצליחו בס"ד.