פרשת-השבוע פותחת במילים "ואלה תולדות יצחק". למילה 'תולדות' יכולות להיות שתי משמעויות: ילדים או קורות-חיים. כאן, מפרש רש"י, הכוונה היא לילדים: "יעקב ועשיו האמורים בפרשה".

הסיבה הפשוטה לכך שבחר רש"י בפירוש זה (למרות שבפרשה מופיעים גם קורות-חיים של יצחק וניתן היה ליחס את המילה 'תולדות' אליהן) היא על פי הכלל שמלמדים חז"ל: "כל מקום שנאמר ואלה – מוסיף על הראשונים". כלומר, כאשר פותחת התורה עניין במילה 'ואלה' (עם ו' החיבור) היא רוצה לקשור (להוסיף) את העניין אל מה שנכתב לפניו ('הראשונים'). ומכיוון שקודם לכן, בסיום הפרשה הקודמת (חיי שרה) נמנו ילדים – בניו של ישמעאל, הגיוני לומר כי היא ממשיכה בסיפור על ילדים – בניו של יצחק.

בתורת החסידות מפרשים את דברי חז"ל "ואלה – מוסיף על הראשונים" – במשמעות של תוספת קדושה. ובענייננו: כאשר מונים את עשיו יחד עם יעקב, רומזים לתוספת שמעניק עשו לתחומי הקדושה של יעקב. עשיו במהותו הוא כוח המתנגד לקדושה ונאבק בה, אך כאשר גוברים עליו, מתעצם ומתחזק כוחה של הקדושה פי כמה וכמה. "תולדות יצחק" מסמלים אפוא שני סוגים של קדושה: "יעקב" – העיסוק מלכתחילה אך ורק בעניינים של קדושה, ו"עשיו" – ההתמודדות עם כוחות הרע וההתגברות עליהם המביאה לסיפוחם אל כוחות הקדושה.

ההתמודדות עם עשו וכל מה שמסומל בו תסתיים בגאולה האמיתית והשלמה. כיום ניתן לזהות גם בקרב גויים בני עשיו נכונות להכיל את בשורת הגאולה ולקדם את פניה, מה שמוכיח שאנו קרובים מאוד לסיום הנכסף של ההתמודדות.