אריאלה דאשיף / מגזין עטרת חיה

ערבות הדדית

זו כבר לא הפעם הראשונה, בה אני פותחת כתבה בהתבוננות קלה בקסם הזה, הנקרא "לשון הקודש", מתנה נפלאה מה', עושה שמים וארץ במאמרו. אז הנה: ערבות הדדית מתחילה בעריבות הדדית. כשהזולת ערב לי, סוג של "טעים לי", יש לי ממנו תענוג, מעצם מציאותו (כל כולו טעים לי, כי גם אם יש בו תערובת חמיצות – מן האתגרים, ומתיקות – מן הנשמה, זה רק עושה אותו יותר טעים; חמוץ-מתוק. מכירים?), או אז מגיעים לזה, שקל להיות ערב לו, כלומר, שומר ונוצר אותו מכל רע, בבחינת: "אני אעשה כל שביכולתי כדי שיהיה לך טוב, אחי!".

אם כן פנינו לאימהות מנוסות, לשמוע איך מלמדים את הילדים לראות את אחיהם, וליצור ערבות הדדית ואחוות אחים. וכמו שמחלונות בית המקדש האיר החוצה אור המנורה, ככה יאיר האור הזורח בבית פנימה – החוצה. היה מאד מעניין לראות, כיצד לכל אמא שהצליחה בנושא, הייתה גישה שונה, אבל לכולן היה מכנה משותף אחד: הרבה אמונה בילדים, בטוב שבהם.

אם הבנים שמחה 

לא מצאתי תיאור טוב יותר מאשר זה עבור האישה המדהימה הזו; מורה, מארחת, בשלנית, ונזר הבית – הגברת מרים ביטון. כשביקשתי ממנה לתת לי כמה טיפים, נקודות, היא התוותה נתיב שיביא את הילדים לצאת מעצמם, לראות את הזולת ואת צרכיו, ולהשתדל לספק אותם עוד בטרם הביע אותם: "זו בעצם נקודת החינוך שלי – כל מה שיש לנו זה בונוס (לא שלנו בכלל), וצריך לחלוק את זה עם אחרים" היא אומרת.

איך מיישמים דבר כזה בפועל? קודם כל בדוגמא אישית! ביתה של מרים תמיד פתוח לאורחים – הדבר ידוע! והיא גם מספרת: "כשהילדים היו בישיבה או בסמינר, או במקום אחר מחוץ לבית, והייתי שולחת להם דברים: אוכל, עוגות, ועוד, תמיד הייתי נותנת להם הרבה יותר, כדי שיתנו לזולת, למי שאין לו. שיתרגלו להסתכל סביבם ויראו למי חסר, מי זקוק וצריך לתת לו, כל זה כדי להנחיל להם את הכוח והידיעה שמה ששלנו לא באמת שלנו".

נקודה אחרת, אך דומה, במילים של מרים: "אתה נותן לאחיך, אחיך מחזיר לך, והקדוש-ברוך-הוא מחזיר כפל-כפליים, ובדבר הזה אין חכמות!" – הווי אומר, לעולם אדם אינו יוצא מופסד מן הנתינה, ולא עוד – אלא ממש מרוויח. את הנקודה הזו מנחילה מרים בעזרת הרבה דוגמאות מן החיים, שהיא מצביעה עליהם בפני הילדים: "הנה, זוכר שנתת? תראה-קיבלת חזרה בכפל כפליים" – והם נותנים בשפע, בלי להרגיש מאוימים מן הנתינה – הרי ה' מחזיר!

דרך נוספת היא פשוט לבקש מהם לסייע כשצריך סיוע כלכלי. בשבילי זה היה ממש חידוש. בימינו זה ממש לא מקובל! ההורים "אמורים" לספק את כל צרכי ילדיהם, ואין מקום שהורה יבקש מילד, שיסייע לאח אחר בכסף! ומרים מביאה דוגמאות רבות מחיי המשפחה, על נתינה ביד רחבה.

תמיד צריך לזכור: יש דורות שבאים אחרינו – מה שננחיל במעשה בפועל – זה מה שיעבור!

לשלב כוחות!

"כל פעל ה' למענהו" – גם הקורונה, שמצמיחה לנו קרניים מרוב מתיחות בבית.

חני מרזל ובעלה מצאו את עצמם, כמו רבים מאיתנו, נתונים "בסיר לחץ", וכמעט ממש מתפוצצים! מה עושים??!! למשפחת מרזל יש כבר מתכון – מודל מוכן לפתרון בעיות בבית, והם פשוט יישמו אותו על "המצב". הנה הוא לפניכם:

1. זיהוי והבנת האתגר יחד עם הילד.
2. הגדרת היעד אליו רוצים להגיע.
3. מה יעזור לנו להגיע ליעד.
4. כמה זמן צריך כדי להגיע ליעד.
5. צ'ופר שיעזור לנו להתמיד.
6. האחריות לביצוע היא של הילד.

בבקשה שימו לב היטב היטב לכל מילה. כל מילה ברשימה הזו היא קריטית!!!

והנה מה שמספרת חני (ושוב – שימו לב לכל מילה!): "כשהקורונה התחילה ולא יצאנו מהבית התחלנו להרגיש שיש לחץ והמריבות גם גברו. ישבנו בישיבה משפחתית והגדרנו את הבעיה וכל אחד שיתף ברגשות שלו. הסברתי לילדים שזה כמו סיר לחץ וכדי להפחית את המריבות צריך לקרר את סיר הלחץ. כל ילד נתן את הרעיון שלו והחלטנו שהקוד בבית כשמתחילה מריבה זה לומר: 'מקררים את סיר הלחץ'. כל אחד לקח אחריות על העניין וברוך השם זה עובד.

כאן הצ'ופר זה ההנאה והכיף בבית, כשמצליחים להתגבר ולקרר את סיר הלחץ. את המודל הזה חני מעבירה הלאה גם לנשים אחרות. שווה!

רעיונות נוספים

השכנה התימניה שלי, שתחיה, יש לה בלי עין רעה יותר מעשרה ילדים – צפופים! (לא אזכיר שמות, כי היא לא רוצה…) והיא עושה המון בשביל העריבות ההדדית: היא נותנת לילדים אחריות ותפקידים כבר מגיל צעיר מאד. כשחוזרים הביתה מהקניות, שממלאות את הרכב, בלי עין הרע, מתחילה שיירה ארוכה של ילדים, כמו מלאכים בסולם יעקב, עולים ויורדים. רגליים קטנות, ידיים קטנות, נושאות שקיות גדולות. ילדים מגיל מאד צעיר עוזרים בחיוך!

כשהיא הולכת לנוח, הילדים שומרים אחד על השני, ובשום אופן אין מפריעים לאמא!

אמא שלי, שתחיה ותהיה בריאה, מאד מעודדת את כל ילדיה לזכור תמיד את ימי ההולדת – אחד של השני- ולפחות לצלצל לומר מזל-טוב.

סיפורי צדיקים עם הערות וציונים של אמא בשעת הסיפור לפני השינה, ושבח על מעשים טובים של הילדים, על מה שעשו לכבוד שבת – ועד כמה זה עזר לנו, לכולנו – מראים לילדים ולגדולים שהם אינם מיותרים! אלא בכוח מעשיהם – יש להם יכולת לשנות את העולם לטובה!

בהצלחה!