דאברושי הנדל, מגזין עטרת חיה

החמיאו לך ככה לאחרונה? את עצמך אולי השתמשת בביטוי?

ובכן – מה תעשה מי שמילים היא המקצוע שלה? אין לה כל כך ברירה, היא חייבת למצוא מילים. ומשפטים.

אז כן, נעים מאד. אני נושמת מילים. חיה משפטים, ויש לי כמה וכמה משפטים לחלוק איתך היום, לכבוד, איך לא, פרשת משפטים.

לפני שנתחיל, בואי נדבר רגע על המושג הזה – משפט. יש בו אתגר. הוא עלול להכיל שיפוטיות.

בבית המשפט של החיים כולנו עורכות דין, חורצות משפט. או… או שאנחנו לומדות, לאט אבל בטוח, לרכך את המשפטים שלנו, להפוך אותם עצמם לכאלו שנותנים מקום.

מה שנעשה כאן היום יהיה קורס מקוצר במשפטים (עורכי דין מקדישים למקצוע כמה שנים טובות).

אנחנו נלמד איך באמצעות מילים שגורות על הלשון,  אפשר להשיג השפעה טובה יותר על הילדים, אפשר להזרים אנרגיה חדשה במערכת היחסים, ואפשר לתת כוח.

בינינו, לא זה מה שאנחנו באמת רוצים?

לפני שמתחילים – כמה כללים.

בקורס הפעם נתמקד במה שאנחנו, האמהות, אומרות לילדים.

אבל יש גם משפטים שכדאי לנו לומר לעצמנו [למשל, שגם אנחנו ילדות של ה'].

חלק מהם אשלב כאן בכתבה מדי פעם בסוגריים מרובעות.

ועוד דבר, בבקשה. תקראי את הכתבה הזו באינטונציה מרוככת, באינטונציה מחויכת. אל תרגישי כאן האשמה או מילים מלחיצות, תנסי לראות כאן עצות. אם משהו לא נראה לך, תזרקי אותו לפח. הוא לא שלך!

את האמא כאן, ושום משפט בעולם לא יכול לקחת ממך את הכתר. בלי אם ובלי תנאים.

נתחיל עם הבסיס. מה כדאי שנגיד לילדים שלנו, כדי שהם ידעו שהערך שלהם מוחלט, בלתי מותנה? קבלי את המשפט הראשון:

"אני אוהבת אותך בכל מקרה".

מתי משתמשים בו? בכל הזדמנות, חוץ, ואני מתכוונת ברצינות, חוץ מבפעמים בהם הילד שלנו מתנהג למופת.

הסיבה? בדיוק אלו המקרים שבהם לא כדאי לבטא אהבה, כדי לא להפוך את המוצר הכל כך חשוב הזה למותנה.

רגע, אז מה, לא לפרגן לילד על התנהגות למופת? רגע, רגע, אל תמהרי לשפוט.

הנה המשפט הבא בסדרה.

"זה לגמרי לא מובן מאליו בעיני".

מתי נשתמש? בעקבות הושטת עזרה, קיום מצווה בהידור, מאמץ לפני מבחן. על ויתור, על התחשבות, על שינון בעל פה.

את מרגישה כמה כוח שיש במשפט הזה? הוא מעביר מסר אדיר. הוא אומר לילד – אתה לא מובן מאליו בעיני, ואת זה כל ילד רוצה וזכאי לשמוע.

עם העניין של מחמאות יש לנו אתגר מיוחד. אנחנו רוצים לגדל ילדים שמכירים בערך עצמם, אבל לא רוצים לגדל ילדים גאוותניים.

מה דעתך על המשפט הבא?

אני מציעה לומר לילדים, "הכישרונות שלנו הם מתנות מה', מה שאנחנו עושים איתם – צריכים להיות מתנות לה'".

יש כאן דיוק כפול.

הכישרונות הם מתנות. אפשר לשמוח בהם, גאווה היא כמעט דבר מופרך.

מה שעושים איתם – זו הבחירה שלנו, והשימוש צריך להיות לכבודו יתברך.

[והנה משפט לאמא שחוששת מהעצמת יתר: הכי כדאי להעצים – מאמצים].

עניין ענייני

הילדים שלך שופכים לפעמים? מאבדים? שוברים? קבלי משפט מחץ. כזה שקשה לומר אבל ממש מומלץ להתאמן עליו:

"לא קרה שום דבר נורא!"

כן באמת. למרות הבלת"ם (הבלתי מתוכנן), למרות הבלגן ובלבול המוח שנוצר.

באמת באמת – "לא קרה שום דבר נורא".

טוב לילדים לשמוע את זה במקרים של מבוכה, טוב לאמא לשמוע את עצמה אומרת את זה באותם מקרים.

משפט מומלץ נוסף, חבר לזה שהוזכר, הוא המשפט הנכון תמיד: "זה יכול לקרות גם לי".

[משפט לאמא: בינינו, אין עניין לעשות עניין מכל עניין].

רגע, מה הולך? ואיך נחנך?

אז זהו, שבעת מבוכה זה באמת לא העיתוי.

לחינוך הזה יש הכי פחות סיכוי. אבל אם את בכל זאת רוצה לוודא שהילד שלך יודע ש'זה לא בסדר' ['זה', לא 'הוא'], תאמרי בטון רגוע, בנימה כמה שיותר עניינית, "בפעם הבאה אני בטוחה שתצליח להיזהר יותר".

או עדיף: "אנחנו נחשוב ביחד איך לעזור לך שזה לא יקרה שוב".

[ולאמא: "וכשיש עניין – תדאגי שהוא יהיה ענייני". וגם: "זה לא את מול הילד, אלו שניכם יחד מול המציאות"].

שימי לב לצליל

לילד שלך יש חלומות. אל תקטיני אותם, טוב? במקום זה תאמרי לו במנגינה של אמון מלא: "מה שתרצה, כל מה שתרצה, אתה בעזרת ה' תצליח להשיג! אתה תגיע רחוק!"

שימי לב, אותו משפט בדיוק, במנגינה שונה, בסיטואציה שונה – יכול להיות מאשים ומקטין. אם תאמרי לילד שמתקשה לעשות כל פעולה שהיא – "אם רק תרצה תצליח", תגרמי לו באופן אוטומטי לרצות פחות. הסיבה? האשמה משרתת אותנו באופן הפוך. תמיד.

[לאמא: גם האשמה עצמית!]

מדייקים אהבה

בואי נחזור רגע לסיפור האהבה בינינו לבין הילדים.

[לאמא: ילדים והורים  – זה יכול להיות סיפור אהבה, לא תמיד זה מרגיש ככה. כדאי לזכור: רגשות שסותרים – רק מסתירים]

אנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו אהבה. זהו צורך, כמו אוויר.

אהבה, כך אמרנו, היא בלתי מותנית. לא בגלל המעלות, בלי שום קשר לחסרונות.

אבל אוויר לא מספיק. ילדים זקוקים גם לאוכל. אהבה לא מספיקה, ילדים זכאים גם להערכה. ילדים רוצים לדעת שאנחנו אוהבים גם את 'מי שהם', לא רק 'אותם'. הנה לך משפט שמצליח להתגבר על המשוכה הזו:

"אני לא אוהבת אותך כי את חמודה. אבל מה אני אעשה שאת כזו חמודה?"

ומה אם כעסת על הילד שלך כי הוא באמת הגזים? בבקשה אל תגידי לו: "כועסים על מי שאוהבים". במקרה כזה הילד יחשוב לעצמו 'מוחל טובות'. מה שכן כדאי לך לנסות, הוא לדבר איתו אחרי מעשה, כמה שעות טובות אחרי שהאש שככה, ולברר, "יוסי, כשכעסתי עליך היום, נראה לך שאהבתי אותך?"

התשובה היא חשובה. היא תלמד אותך עד כמה הערך של הילד שלך הוא בלתי מותנה.

אם היא תהיה 'לא', אל תיבהלי. תאמרי לו: "אז טוב שאנחנו מדברים על זה. כי חשוב לי שתדע, אמא אוהבת אותך בכל מקרה. אין שום דבר בעולם שאתה יכול לעשות שיכול לגרום לי לאהוב אותך פחות".

רגע, לא סיימנו את הדיון.

גם אם התשובה תהיה "כן", תמשיכי לשאול: "ומה אתה אומר, שמחתי?"

כאן התשובה היא חד משמעית: "לא!"

והנה עוד מתנה גדולה שהילד שלך קיבל: שביעות רצון ואהבה הם שני עולמות נפרדים.אם הזכרנו משפט אותו לא כדאי לומר, בואי נכיר עוד אחד, ברשותך. אני מתכוונת ל "אלף פעמים אמרתי לך ש…". "כמה פעמים אמרתי לך ש…"

אז, זהו ש… מה שאמרת שלוש פעמים ולא עבד – כדאי מאד לחפש דרך אחרת לומר.

מה שלא עבד – כנראה אבוד. לא, לא היעד. אף פעם לא. אליו אתם תגיעו, בעזרת ה', רק בדרך אחרת. כן, לפעמים יצירתיות היא מה שאת צריכה, לפעמים שינוי גישה.

ב'אלף פעמים אמרתי לך" יש האשמה לא הוגנת. את מרגישה?

צריך ללמוד להתלונן

גם אצלך יש לחבר'ה תלונות? גם אצלך באים בטענות? גם את מוצאת את עצמך מתלבטת מה ואם בכלל לענות?

קבלי משפט שיכול להפוך לסיסמה. משהו שילמד את הילד שלך להתלונן כמו שצריך. תגידי לו: "אני מוכנה לשמוע 'מה' אתה אומר, תגיד את זה בבקשה ב'איך' אחר".

לא, זה לא ה'ככה מדברים לאמא?!' המפורסם; זה שמערבב את התלונה (מוצדקת או לא) עם המנגינה המעצבנת שלה.

זהו משפט שאומר, לפני הכל, אתה חשוב לי. מה שאתה אומר חשוב לי, אני מוכנה לשמוע, יש לי מקום בשבילך, 'רק' המנגינה לא הולמת, לא מתאימה.

באופן כזה הילד יהיה מוכן לשתף פעולה.

ולא, זה לא אומר שהופעלה כאן מניפולציה ואת חייבת להסכים. כשמתלוננים 'יפה', את מקשיבה, חושבת, בודקת ומחליטה.

כשמאשימים אותך, את מתכווצת, ואף אחד מהצדדים לא מתקרב ליעדים שלו.

כשאני רוצה להציל אותי מעצמי

בשיטה 'לגדל בלי להקטין' יש כלי שעובד מדהים.

קוראים לו 'נוהל תגובה'.

המטרה היא לייצר נהלי תגובה, משפטים, אותם אנחנו מתכננות מראש למצבים צפויים.

[הם תמיד רבים, תמיד צריכים להיכנס התקלח, תמיד צריכים ללכת לישון ואחרי זה להתעורר].

למה זה כדאי? כדי להגיב ממקום שקול, מתוקן, לא כדאי להסתמך על ההצפה הרגשית שסיטואציות מאתגרות מעוררות.

כמות נהלי התגובה האפשריים היא עצומה.

אשתף אותך רק בדוגמא.

אני מקווה שתרגישי את העוצמה.

ילדים רעבים זהו מתכון בדוק להצתת אש. כשהם רעבים, הם לא רגועים, הם מתקיפים, הם מאשימים. וכשהם רעבים מאד מתחילה הסאגה של: 'אין מה לאכול בבית הזה'. אם את עוד עם טיפת סבלנות, את מנסה להציע, ו… שום דבר לא מתחשק להם.

את מתרגזת, בצדק, והלהבות עולות.

מיסדתי נוהל תגובה שמציל אותי מעצמי. כן, גם אני מתרגזת, מאד. אני לא רובוט. ואם הילדים באים לי בטענות, בפרט אם הן צודקות [זה אחד הקשים], גם לי מתחשק לצעוק עליהם בחזרה.

מה שעוזר לי לשלוט הוא העובדה שהתגובה שלי קבועה. ולא, היא לגמרי לא: "בוא נסיכי ואכין לך מיד ברגע זה ארוחה…"

כשילד אומר "אני רעב", אני מגיבה: "תאמר לי מה אתה רוצה לאכול, אם אוכל, אכין לך בשמחה".

הוא צועק… 'אבל אני לא יודע מה… ואני רעעעעב!!!' הכל בסדר. יש לי נוהל תגובה. "תגיד לי מה אתה רוצה לאכול, אם זה שייך, אכין לך בשמחה".

הטון הוא ענייני, רגוע, לא מאשים בחזרה [לאמא: אימון, אמון, אמונה- כולם משורש אם], ו… הוא גם מנותק מהסיטואציה המעצבנת בהחלט.

לא נדרשים יותר מפעמיים, מקסימום שלוש, כדי שהילד יבין שהכדור כעת אצלו. ומה שבטוח, על האש נשפכו מים, לא נפט. רווח נקי.

רוצה עזרה?

עוד משפט שאני ממליצה לך לאמץ ייתן לך מענה כשאת רוצה לגייס את בני הבית לעזרה.

לצעוק: "אני לא משרתת שלכם", איכשהו לא מעורר מוטיבציה. לומר: "אי אפשר לחיות בבית הזה" – כנ"ל.

ניסית כבר מן הסתם הרבה טקטיקות. אולי גם מבצעים, פרסים, איומים, עונשים.

בואי, תנסי עוד טקטיקה אחת.

[לאמא: זה המקום בו מתאים לומר; תנסי, מקסימום תצליחי].

תפני לילדה המדוברת באופן אישי. אל תדברי על הגיל שלה ("כשהייתי בגילך, את יודעת כמה עזרתי?") אל תדברי על העתיד שלה ("מה יצא ממך?", "מי יתחתן איתך?" "איך תנהלי בית?" [זה הכי גרוע! בבקשה תימנעי!])

תגידי לה רק: "אני צריכה עכשיו עזרה. מה את יכולה לעשות כדי לעזור לי?"

זהו. משאירה לך לחקור לבד מה יקרה.

לא מבטיחה לך שהיא תצא מגדרה, כן מבטיחה לך שזו הדרך היחידה להשיג עזרה.

קורס המשפטים המזורז שלנו מתקרב לסיומו. אבל את תורת המשפטים אפשר (וצריך!) ללמוד עוד בלי סוף.

במשפט כמו: "אני סומכת עליך" כדאי להשתמש כמה שיותר, במשפט: "מה יהיה איתכם?" כמה שפחות.

מה את אומרת על המשפט: "איזה כיף למי שתתחתן איתך?"

אני אוהבת אותו מאד!

אגב, כל משפט שאת מגלה שעושה להם טוב, תשתמשי בו עוד.

בסוף, וגם בהתחלה – המשפט הכי משמעותי הוא 'רוצים משיח עכשיו'.

ובדרך להשיג את היעד הזה- כל משפט חיובי שלך נחשב! המאמץ לא לשווא!

*

הכותבת הינה מאמנת לדיבור מודע, מפתחת השיטה 'לגדל בלי להקטין'. מעוניינת לקבל סדרה של 20 משפטים מהפכניים לאימהות- מעוצבים ומוכנים להדפסה במתנה?

הרשמי לרשימת התפוצה של 'לגדל בלי להקטין' במייל:[email protected]