משפחת חב"ד הולכת וגדלה ובהתאם לכך גדלים הצרכים החינוכיים. יותר ויותר אנשי חינוך מבינים שצורות חינוך שהתאימו לפני עשרים שנה כבר לא מתאימים היום וכי יש לחשוב על דרכים חדשות להגיע אל הנוער שלנו. 

מי שהבינו את זה והרימו את הכפפה אלו הן רבקה סנדרוי, אסתי משי זהב ושרה קעניג שהקימו בתחילת השנה את "בית רבקה לאומנויות" באריאל. כדי להבין מהו אותו מוסד מיוחד ומה קדם להקמתו התיישבתי לשיחה עם אחת ממקימות המוסד רבקה סנדרוי שליחת הרבי שליט"א ליישוב יצהר לשמוע ממנה על מוסד ייחודי זה.

מה שהנוער צריך

לפני קרוב לעשר שנים הקמנו כאן ביישוב יצהר את ישיבת תומכי תמימים "מצפה יצהר" שנפתחה במחזור הראשון עם ארבעה תלמידים וכיום מונה שלושים בחורים. ב"ה אנו רואים בישיבה שהוקמה בליווי ברכות מדהימות של הרבי. הצלחה חינוכית גדולה. הדור שלנו הוא דור מיוחד, שזקוק לאנשי חינוך שחושבים מחוץ לקופסא, דור שצריך גישה של אהבה ודרך ארץ והישיבה הזו נותנת לכל אלו מענה. הקרקע הזו של הישיבה סללה את הדרך בקלות יותר אל הקמת התיכון.

האמת, שעם כל המעורבות שלי בישיבה. לא חלמתי בחלומות הרחוקים שלי ביותר שיום אחד אני בעצמי אנהל מוסד חינוכי. דווקא להיפך, לפני כארבע שנים הקמנו כאן בית ספר יסודי שאת ניהולו העברתי לגיסתי מתוך מחשבה שזה לא מתאים לי ושאני רוצה להתפנות לדברים אחרים. 

השינוי החל כאשר ביתי הבכורה החלה בשנה שעברה בית ספר תיכון עם פנימייה. על אף שהמוסד החינוכי בו היא למדה הוא מוסד מעולה. הריחוק מהבית והשהייה בפנימייה היו קשים לה ולנו. הקושי הזה הביא אותי להתחיל לחשוב על פתרון הולם. שאלתי את עצמי שוב ושוב. למה אין לנו מוסד מתאים לנערות כאן באזור? הרי יש המון בנות בגילאי תחילת תיכון בכל האזור וכולן מתמודדות עם אותו הקושי. למה אנחנו צריכים להוציא את הבנות שלנו לפנימיות? העולם כל כך מפחיד בחוץ וכל אמא מעדיפה את הילדים שלה כמה שיותר קרוב אליה. השאלות האלה לא נתנו לי מנוח אך לא הצלחתי להגיע לפתרון ממשי. 

לחשב מסלול מחדש

הקורונה, שנחתה עלינו לפני שנה האיצה תהליכים. הבנות עברו ללמוד מהבית וראינו בכך הזדמנות לנסות למצוא פתרון הולם לבנות האזור. בהשגחה פרטית שמענו על מוסד בבני ברק שעתיד להיפתח ומיהרנו לרשום לשם את הבנות. זה היה דורש מהן לנסוע כשעה כל כיוון בכל יום אך זה היה שווה את המאמץ. אולם בסופו של דבר, כחודש לפני תחילת שנת הלימודים הוחלט שלא לפתוח כיתה לבנות י' אלא רק לבנות כיתה ט'. 

עמדנו כעת במצב בו אין לבנות שלנו איפה ללמוד וזה הטריד אותנו מאוד. באחד הימים שוחחתי עם חברתי שרה קעניג שגם לה יש בת בכיתה י' והיא הציעה לי לקחת את הדברים צעד קדימה ולפתוח מוסד מתאים לבנות שלנו. זה היה מהפכני מאוד. למרות שיש לנו ניסיון בהקמת מוסד מהישיבה. הקמת תיכון הרגיש כמו חלום רחוק. 

עוד לפני שחשבנו לעשות משהו בפועל כתבנו לרבי וקיבלנו מכתב שלא הותיר לנו ברירה אלא להתחיל לחשוב על הרעיון הזה ברצינות. אני חייבת לציין שלאורך כל השנים כאשר כתבנו לרבי על מוסדות חינוך עבור ביתנו הבכורה קיבלנו תשובות מאוד לא ברורות שהותירו אותנו לא רגועים ואילו כעת, כשכתבנו לרבי בנושא של פתיחת מוסד עצמאי זכינו לברכות עד בלי די. וזה בעצם היה האור הירוק הראשון להתחיל לפעול.

(מכתב של הרבי)

התחלנו לחשוב מה אנחנו רוצים שיהיה במוסד שלנו. רצינו לשלב חינוך חסידי ללא פשרות בשילוב של מתן כלים מעשיים לחיים ודגש על אומנות. ב"ה יש לא מעט מוסדות חבדיים מבורכים ומדהימים שמאפשרים לימודים באווירה ביתית עם דגש על יחס אישי ושילוב מקצועות שמעניינים את הנוער ולא קיימים בבית ספר רגיל. אך המשותף לכל אותם מוסדות זה שהם מיועדים לנוער שלא מצא את עצמו במוסדות חב"ד הרגילים. מוסדות אלה הצילו לא מעט נערים ונערות והעלו אותם על דרך המלך. 

אנחנו לעומת זאת רצינו לעשות משהו חדש ולהקים מוסד שמלכתחילה מיועד לבנות חסידיות שרוצות להעמיק בחסידות באווירה נעימה וקרובה לבית. גם על כך קיבלנו את ברכת הרבי ועשינו עוד צעד בדרך להקמת המוסד. בברכת הרבי קראנו למוסד "בית רבקה לאומנויות". ולאט לאט החלום התחיל לקרום עור וגידים

חסידות ואומנויות

הקמנו הנהלה גשמית ורוחנית והתחלנו בפעולות טכניות למען הקמת המוסד. ראשית התחלנו בהסדר המוסד. כגון סידור המעמד שלנו כמוסד בת של מוסד רשמי כך שיתאפשר לבנות לעשות בגרויות כמו שצריך ועוד פרטים טכניים שונים. בהמשך, התחלנו לחפש מקום עבור המוסד. התקשרתי לחברה שלי, אידה נדבורה מאריאל ושאלתי אותה אם היא מכירה מקום שנוכל להשכיר עבור המוסד. היא ענתה לי שיש להם יחידת דיור שכנראה מתפנה בקרוב. היא חזרה אליי אחרי כשבועיים והודיעה לי שהיחידה פנויה. מדובר ביחידת דיור מהממת שעברה שיפוץ כולל והיא התאימה בדיוק למה שהיינו צריכים. זה היה מדהים, הרגשנו כאילו הרבי אמר לנו רק תתחילו לפעול והדברים ירוצו. לאורך כל הדרך ראינו ניסים גדולים, דברים שהיה אמור לקחת חודשים להסדיר אותם סודרו תוך זמן קצר וכעת נותר לנו להתחיל לפרסם.

הפרסום נעשה מפה לאוזן ותוך זמן קצר הגענו לקבוצה של תשע בנות בכיתה י'. מיד לאחר החגים של שנת תשפ"א התחילה שנת הלימודים. עם  תשע בנות וצוות מסור שהמטרה היא להתמקד בלמידה ממוקדת בכיתות ט'-י"א ובכיתה י"ב ללמוד בצורה יותר רגועה ופחות לחוצה.

מטרת הלמידה הממוקדת היא ליצור פניות לדברים חשובים באמת כשיגיעו לכיתה י"ב. אנחנו שואפים לכך שבגיל קריטי זה. הראש של הבנות לא יהיה עסוק רק בלשרוד את הבגרויות אלא שיהיה להן זמן להשקיע ולהעמיק בלימודי חסידות ובהכנה לחיים שאחרי סיום בית הספר. השאיפה שלנו היא להתמקד עם הבנות בשיעורים כגון התנהלות פיננסית, חקירה של מקצוע שמתאים לאותה בת באופן אישי, שיעורי הבית היהודי בצורה מותאמת לשלב זה בחיים, הכנה לראיונות לסמינר ועוד.

בית ספר שהוא משפחה

בלימודים בבית רבקה לאומנויות  אנו שמים דגש רב על לימוד חסידות, חשוב להדגיש שהבנות שבאו למוסד הגיעו אליו מרצון להתעמק בחסידות ולא משום שלא מצאו את עצמם במוסד אחר. ובאמת, בית הספר מתפקד מהבחינה הזו ככל תיכון חב"די אחר שכולל תקנון, תלבושת וסדר יום מאורגן. 

בית הספר הוא הבית והמשפחה של הבנות. אנחנו מקפידים מאוד על אווירה משפחתית. הדור שלנו לימוד אותנו שצריך להסתכל לכולם בעיניים. לא רק נוער שנפלט ממוסדות רגילים צריך יחס אישי, חום אהבה והעצמה. גם נערות חסידיות מאוד שלכאורה אין איתן בעיות חינוך צריכות לשמוע מידי יום משפטי העצמה והבטחה כי שלא יוותרו עליה וזה משהו שצוות המוסד מאוד מאמין בו.

לצוות ולבנות יש קשר מיוחד ואנו רואים שזה משפיע מאוד לטובה על הלמידה. סדר היום של הבנות הוא שהן מגיעות בשעה תשע בבוקר, מתפללות ומתחילות יום לימודים. מעבר ללימודים הרגילים וההכנה לבגרויות, לבנות יש שיעורים ייחודיים כגון בישול פעם בשבוע בו הן לומדות את ההלכות השונות, שיעור דרמה, גיטרה, אומנות, קאוצ'ינג חסידי, מבצעים עם חיילות ועוד. השאיפה היא בע"ה להכניס בעתיד עוד תחומי אומנות. אנו רואים בעידוד הבנות לפתח את הכישרון שלהן ערך רב. ואנו רואים בשטח עד כמה זה מחבר את הנערה לעצמה ולאישיות שלה. 

מכתב הרבי לבת דודתו:

"ואסיים באיחולי, אשר תסדר חייה באופן שתוכל לנצל את הכישרונות אשר חוננה בהם לתועלת היחיד או יחידים. ומתוך מרץ וחיות. וה' יברכה באורך ימים ושנים טובות בהסתדרות טובה. בטוב הנראה והנגלה בכל הפרטים. בברכה לבשורות טובות בכל האמור ובקרוב" (כרך י"ד, עמוד קל"ה קל"ו)

מילה לסיום

מישהי אמרה לי לא מזמן "בטח כשהמוסד יגדל לא תוכלו לשמור על אותה אווירה משפחתית" 

אז התשובה שלי היא שגם כשנגדל ונהיה בע"ה עם מאה בנות. נוכל לשמור על אוירה משפחתית אם רק נרצה. ואני כל כך בטוחה בזה כי אני רואה את הדברים האלה קורים בישיבה שלנו. מדבור בישיבה שהתחילה עם ארבעה בחורים שמונה היום 20-30 בחורים. והבוגרים שלנו יכולים להעיד שכמות הבחורים לא הפריעה לאווירה החמימה והמשפחתית להישאר.

ובאשר לבית רבקה, אנחנו שואפים בע"ה לצמוח ולגדול. מתוך הבנה לצורך שהנוער המיוחד שלנו דורש כשהמוטו שלנו הוא שזה בית ספר שהוא משפחה והכנה נכונה לחיים בע"ה.

בע"ה מיד לאחר פסח נפתחת הרשמה לבנות ט'-י"א' 

לפרטים: רבקה סנדרוי 052.6070.498 או באתר

תגובות הבנות

ש: 

לרבקה המנהלת ולכל הצוות המהמם!  רציתי לומר לכן ממש תודה על התיכון הכל כך מיוחד ולא שיגרתי שפתחתם. אני לא מאמינה שפשוט כייף לי לקום מוקדם בבוקר וללכת לבית הספר. דבר ראשון תודה על המקום הכייפי והמזמין. אני מרגישה שזה פשוט חלום שהתגשם. זה שיש לנו פינה חמה ופינוקים שמחממים את הלב. האווירה החסידית והמשפחתית המדהימה. בקיצור. רק רציתי להגיד תודה!

*

מ: 

להיות בבית רבקה לאומנויות זה להיות בבית, חממה, מקום שנותן לכל בת את הכי טוב בשבילה! האווירה הטובה שיש שם והמורות המדהימות שכל כך דואגות. המנהלת רבקה שעושה כל כך הרבה למענינו כדי שרק יהיה לנו טוב מכל הבחינות. הלימודי, החברתי, החסידי. אז באמת, תודה על הכל! זכיתי להיות במקום כל כך מדהים. כלום לא מובן מאליו

*

ח:

בית רבקה לאומנויות? מהרגע שהגעתי לבית הספר חזר לי החיוך לפנים. בית רבקה לאומנויות זה לא בית ספר. זה בית. המנהלת היא האמא והבנות הן משפחה. להיות בבית רבקה לאומנויות זה אומר להנות מכל רגע. להיות מקושרת לרבי אבל באמת.  ללמוד לעשות מה שאת אוהבת. להיות את, בדרך שהרבי רוצה שתהיי.