שרהל'ה הרצל, עטרת חיה

לחיים ולברכה!

"מספרים על מענדי, ילד מבית חסידי שנערכה לו פעילות בכיתה, המורה שאל את התלמידים מה הם אוהבים לעשות, מה אבא אוהב ומה אמא אוהבת? מענדי השיב מבלי להתבלבל כי אבא אוהב לאכול ואמא אוהבת לישון…

ילד אי אפשר לרמות. ילד – 'משיחי' יודע בדיוק מה אבא שלו חי"…

לרגל פרשת ויחי ראיינו את גב' ליבי פרבר בראיון שכולו חיות והתחברות.

מה זה אומר לחיות אלוקות?

"זכינו, להיות חסידות בדור השביעי קשורות לרבי מלך המשיח ומחוברות ללימוד החסידות; חסידות היא אור וחיות, "חסידות משנה את המציאות ומגלה את המהות" – כשלומדים חסידות מגלים שהעולם בסך הכל מעלים על המציאות האמיתית האלוקית,

החסידות משנה את התודעה בכל כך הרבה תחומים!

כאשר אדם לומד תורה ומתחבר לתודעה האלוקית במה שהוא לומד זה תופס אותו ומשנה לו את החשיבה וההרגשה.

החסידות באה לגלות לאדם מהי האמת. בחסידות מבואר על אחדות ה' שזו המציאות האמיתית של כל העולם. ככל שיהודי לומד יותר וחושב על התהוות העולם והנהגתו על־ידי הקב"ה, האמונה הפנימית של הנשמה תאיר יותר בתודעתו. ככל שהאדם חושב על עניינים אלו שכך היא האמת לאמיתה – הדברים 'מונחים' יותר אצלו והגישה שלו לחיים משתנה לגמרי.

דוגמא קלאסית נמצאת בפרק י"ב בתניא שם מבאר אדמו"ר הזקן את התנהגות הבינוני בבין אדם לחברו: "מִיָּד שֶׁעוֹלָה לוֹ מֵהַלֵּב לַמֹּחַ אֵיזוֹ טִינָה וְשִׂנְאָה חַס וְשָׁלוֹם, … אֵינוֹ מְקַבְּלָן כְּלָל בְּמֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ. וְאַדְּרַבָּה הַמֹּחַ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בָּרוּחַ שֶׁבְּלִבּוֹ לַעֲשֹוֹת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, לְהִתְנַהֵג עִם חֲבֵרוֹ בְּמִדַּת חֶסֶד וְחִבָּה יְתֵרָה …. לִגְמֹל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר לִלְמֹד מִיּוֹסֵף עִם אֶחָיו".

"נתרגם זאת לחיי היום־יום:

דינה סובלת מאוד מהשכנים בקומה מעליה, מידי לילה הם מפעילים מוזיקה רועשת בווליום גבוה מאוד, מה שמקשה עליה לישון ברוגע.

ישנן שתי אפשרויות תגובה:

אפשרות ראשונה לראות אותם כאחראים לסבל שלה, לכעוס עליהם, להוכיח אותם, להתעצבן ועד לניתוק הקשר… אפשרות נוספת היא לראות את הקב"ה כאחראי על האירוע כמו יוסף "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים" – ההסתכלות הזו מנטרלת את הרגשות השליליים ונותנת אפשרות לנהל את היחסים בצורה נעימה. ואז גם ניתן לראות הטוב שבכך "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם"

זוהי הכוונה לחיות אלוקות. לראות את המציאות האלוקית שמסתתרת בעולם".

בתאוריה זה נשמע מעולה… היום הרבי אומר שכל אחד יכול להגיע לדרגת צדיק, אבל חסידים פעם היו אומרים "הלוואי בינוני", איך תכל'ס, זה שייך לכולנו?

"כשלומדים חסידות ויודעים את האמת האלוקית זה בטוח משפיע. גם אם לא על כל המעשים והרגשות.

ידוע הסיפור על ר' בנימין קלעצקר שפעם אחת, כשר' בנימין היה ביריד ערך חשבון ממשא–ומתן הסחורות וכשסיים את החשבון והגיע אל השורה האחרונה שבה כותבים את ה'סך הכל' רשם במקום את הסכום הסופי של הסחורה וכו' – 'סך הכל: אין עוד מלבדו'!

לימוד החסידות אכן מלמד ש'אין עוד מלבדו' ואין שום דבר מלבד הקב"ה. אבל יש כאלה שההכרה הזו חדרה גם אל ליבם עד שהם הם מרגישים שאין 'אני', ויש כאלה שאינם בדרגה כזו ולא הצליחו להחדיר זאת לגמרי אל תוך הלב. אבל גם על אנשים אלה הלימוד משפיע.

נחזור לדוגמא, יתכן שדינה תיפגע ואף תכעס על השכנים, אך כאשר היא לומדת חסידות זה מכניס אותה לפרופורציות! היא לפחות יודעת את האמת האלוקית…

דוגמא נוספת היא השמחה.

היום אנשים מחפשים את האושר, המשמעות.

החסידות מגלה לנו את הסיבות האמתיות לשמחה – הקשר שלנו עם ה' – ועוזרת לנו לגלות את המציאות האלוקית שבחסדים הנסתרים כדי שלא ניפול חלילה לעצבות.

זה תהליך, זו עבודה.

נחזור לבדיחה שבתחילת הכתבה, קצת הומור שחור אבל בכנות, איך אנחנו יכולים לחיות חסידות, אלוקות?

בצורה חיובית:

לימוד חסידות, התוועדויות, ניגונים חסידיים נסיעה לרבי מזינים את התודעה האלוקית שבמח שלנו, מסירים את הקליפות ונותנים לנו יכולת להתחבר לאלוקות.

ובצורה אחרת:

יש דברים שמעבים את ההעלם על אלוקות… ומהם כדאי להתרחק (חדשות, אתרים מסוימים וכו')".

ומה עם הטף, איך גורמים להם לחיות?

"אצלם זו לא שאלה – הם טהורים וזכים, אנחנו פשוט צריכים לתת להם את הדוגמא הנכונה. כשהורה חי רבי, אלוקות, זה מקרין על כל המשפחה. צריך לתווך להם את החיות וההתלהבות בדיבור אך זה חייב לבוא ממקום פנימי.

אבא שלי שיחי' – חסיד אמיתי וחי. הוא שליח בעצם. אני זוכרת מאז שהייתי ילדה קטנה ממש שבכל שנה כשאבא נסע ל'כינוס השלוחים' חיכינו שאבא יחזור מהרבי כי הוא פשוט החיה אותנו. הרגשנו את השמחה, ההתלהבות, ההתעוררות הרוחנית, ההרגשה ש'אנחנו שלוחים של הרבי'".

ולסיום – לחיות משיח, יש לך טיפ מעשי?

"מספרים על מלך שהיה לו תרנגול אהוב, ממש כבן. והנה הגיע היום והתרנגול חלה את חוליו האחרון. המלך היה אובד עצות ושרוי בדיכאון. הוא קרא ליועציו והם יעצו לו שיקרא לשלושה ציירים מפורסמים שיציירו את התרנגול החולה והאהוב תוך שלושה חודשים וכך תהיה לו מזכרת שתנחם אותו. המלך כמובן סיפק להם בית, וכל הנדרש לכך שיוכלו לצייר במנוחת הנפש.

לאחר שלושת החודשים נקראו הציירים אל המלך. הצייר הראשון הסיר את הלוט מעל הציור והנה ציור מרשים ביותר, כולם חיכו לצייר השני וגם הוא שולף את ציורו ונראה כי זהו התרנגול המושלם. כעת עברו כולם במתח לצייר השלישי והנה הוא מוציא את הדף ולמרבה התדהמה הגיליון היה ריק, המלך כבר בא לכעוס עליו אך הצייר הוציא את כלי הציור ובתוך רגעים ספורים צייר לפליאת כל הנוכחים תרנגול שנראה אמיתי ממש. המלך וכל היועצים השתאו למראה הפלא וביקשו את הסברו.

הוא לקח אותם לבית שהקציב לו המלך ושם הם ראו מיד על דלת הכניסה את תמונת תרנגול המלך, והבית כולו היה מוצף בתמונות של תרנגול המלך מכל פינה – בסלון, בחדר האוכל, בחדר השינה כי 'כדי לצייר תרנגול כזה', הסביר הצייר, 'אתה צריך לאכול תרנגול, לישון תרנגול ולחיות תרנגול'!

הלימוד, הדיבור בכל סיטואציה על משיח, ההסתכלות בפני הרבי, הם המביאים לחיות אמיתית בענייני משיח.

והדברים של הרבי הם הטיפ הכי הכי מעשי:

'העצה לזה – על־ידי לימוד התורה בענייני משיח וגאולה, כי, בכוח . . לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין חס־וחלילה מחוץ לעניין הגאולה הרי על־ידי לימוד התורה בענייני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה ומתחיל לחיות בענייני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש'הנה זה בא'".

אין מתאים יותר מלסכם את ההתוועדות המיוחדת הזו בהכרזת הקודש:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!