עטרת חיה

בחדר לא–גדול, עם תאורה דלה, ישבו בקיץ תשל"ב כמה חסידים למודי סבל מרוסיה, בעלי היסטוריה של מסירות נפש, ודנו בכובד ראש בחינוך הטהור של ילדי כפר חב"ד. סברות ודעות עלו לכאן ולכאן, עד שהמשפיע המפורסם הרה"ח ר' מענדל פוטרפס נעמד על רגליו וזעק מקירות ליבו: איך יתכן שברוסיה הקומוניסטית מסרנו את הנפש כדי למנוע מהילדים לימודי חול, ואילו כאן בכפר חב"ד, בארץ ישראל החופשית, לימודי חול הם האופציה החינוכית היחידה?!

הנוכחים בחדר לא רק הבינו את זעקתו, אלא גם הרגישו אותה.

בשנת הלימודים הבאה, תשל"ג, נוסד בכפר חב"ד תלמוד תורה חדש. כבר מלכתחילה נקבע כי בתלמוד תורה הזה ילדי ישראל ילמדו אך ורק לימודי קודש, כפי רצונו הק' של הרבי.

דווקא בחלק הנשי של הסיפור, בתי הספר היסודיים של בנות חב"ד, נמשך המצב הקודם עוד ארבעים שנה. לבנות כפר חב"ד הייתה מסגרת לימודים אחת בלבד; לצד חינוך חסידותי ויראת שמים, למדו גם לימודי חול כבר מכתה א'.

המצב השתנה בשנת תשע"ד, כאשר קבוצת אמהות מכפר חב"ד יסדו הקמת בית ספר 'בית חיה מושקא', המחנך את התלמידות הבאות בשעריו על טהרת הקודש, ללא לימודי חול כלל. ה'חידוש' הזה לא התקבל בקלות. הורים רבים התפלאו איך הבנות ישלימו בעתיד את הפערים, בפרט כאשר יגיעו לכתות על–יסודי.

עם זאת, בתשע שנות קיומו של המוסד, 'בית חיה מושקא' הוכיח שהוא בית חינוך המהווה סביבה טבעית והמשך ישיר של החינוך בבית החסידי של התלמידות, ומכין את הבוגרות שלו לחיים בריאים על יסודות איתנים.

מדובר באתגר לא פשוט כלל, בפרט בדור הנוכחי הרווי בניסיונות לא פשוטים. אבל הצוות החינוכי בהחלט משקיע את המיטב, ומעניק ארגז כלים נפשיים, שכליים, רגשיים ומעשיים להתמודדות עם העולם שבחוץ.

תכני הלימוד מחזקים אצל כל תלמידה את ההתקשרות לרבי מה"מ, בדרך של יראת שמיים וחיזוק האמונה, הנהגה בצניעות ועבודת המידות.

יד ביד בהדרכה של הרבי

סיפור הקמת בית הספר לבנות החלוצי בתחום טהרת הקודש, לא היה קל כלל. ה'ראשיתך מצער' היה מייגע ולא פשוט, אולם הנהלת ביה"ס זכתה לתשובות רצופות מהרבי על כל צעד ושעל. כך למשל כאשר הרישום לא היה מספיק, עלתה האפשרות לאחד כיתות. הרעיון נכתב לרבי ותשובתו הקדושה והחד–משמעית הותירה את הנהלת המוסד המומה:

"… ולפלא קצת שכנראה עושים צמצומים בבית הספר דנערות אף כי הצמצום על ידי צירוף כיתות וכיו"ב, בה בשעה שעתה הוא הזמן להתרחבות והתפשטות ולא לעמידה במצב אחד ועאכו"כ שלא לצמצומים…" (כרך יג אגרת ד'תרלט).

סיפור מדהים נוסף היה כאשר המקום הקודם היה צר מהכיל את התלמידות. למרות החיפושים הקדחתניים שנעשו, לא נמצא מקום אחר ראוי לשמו. אחד ההורים המייסדים של המוסד ביקש את ברכתו של הרבי להרחבת בית הספר. התשובה שקיבל העניקה כוחות מחודשים להמשיך קדימה:

"על דבר בית הספר לבנות בכפר חב"ד…. יותר נכון לשיפור והרחבת בניין הקיים… להשקיע סכום לפי ערך ובהעניינים המוכרחים… יותר מוכרח שיהי' סגל המורים ורמת הלימודים בגובה הדרוש… מובן שעל כל פנים במשך חדשים הראשונים אשתתף בהוצאות המוסד במידה חשובה…. ובלבד שמצדן תשתדלנה בהתפתחות המוסד בכמות ובאיכות, ואז מובטחני שיהיה בהצלחה ולתפארת בסביבה הקרובה והרחוקה". (כרך יג אגרת ד'תקכו).

הסיור בבית הספר מותיר רושם לטובה בצורה לא רגילה. ניכר שהמקום מטופח בידיים אוהבות ומסורות. מהפרסומים על גבי קירות המסדרונות והכיתות אני לומד שהתלמידות מקבלות הזדמנויות רבות ליזום ולהשפיע; הן מעבירות שיעורים לחברות לכיתה (תלמידות הכיתות הגבוהות לתלמידות הכיתות הנמוכות), תכנון ופעילות במועדים חסידיים, הפסקות חסידיות – כל זאת על מנת לייצר אצלן תנועת נפש של 'שלהבת עולה מאליה'.

הדבר הבולט במיוחד הוא – היחס מצד הצוות לתלמידות. מדובר ביחס מכיל, אוהב, מעניק ללא גבולות.

מה שהמוח מתמלא בשנות ילדוּת

הבנתי שסיור בבית הספר לא מספיק כדי לקבל רושם מלא, ופניתי לשלושה אבות לתלמידות כדי לשמוע דעתם על בית הספר, וגם לשאול אותם כמה שאלות קשות…

תחת הכותרת 'והשיב לב אבות על ידי בנות' התכנסנו למעין התוועדות חסידית שבאורח החיים בתקופה זו, נערכה ב'זום', על מנת לשמוע ולהתרשם מבית הספר. השותפים במפגש הוירטואלי הם הרב יהושע אלישביץ שי', הרב יוסף חיים כהן שי' והרב יוסף יצחק רוך שי', כולם, כאמור, אבות לבנות הלומדות ב'בית חיה מושקא'.

אומר לכם את האמת שאינני מבין: שמונה שנות 'יסודי' ללא לימודי חול – איך אפשר להגיע כך ללימודים בעל–יסודי, כאשר יש 'בגרויות' ומסכת רחבה של לימודי חול?

הרב אלישביץ: אומנם הבת שלי רק בכיתה ג', אבל חשבנו גם על זה בשעה שרשמנו אותה. מסתבר שבית הספר מוכן לכך בצורה נפלאה. בשלב מסוים הבנות משלימות את החומר שהן צריכות לקראת לימודי העל–יסודי בצורה מרוכזת ומדויקת. הן מגיעות מוכנות עם כל הידע הדרוש. אני חושב שזה רעיון נפלא שצריך לאמץ בעוד הרבה מקומות, גם בלי קשר לעניין של לימודים על טהרת הקודש. מתמקדים במה שחשוב באמת לחיים של בת–חסידית, וכשמגיע הזמן ללמוד רובד נוסף – מתכוננים אליו בצורה ממוקדת ומיטבית. במקום לבזבז 8 שנים על לימודים שרבות מהבנות לא מבינות למה צריך אותם (מבלי לדבר על הנזק הרוחני הנעשה בינתיים), יוצרים למידה מרוכזת ומכוונת מטרה לקראת השלב הבא.

הרב כהן: ראשית, יש דברים חשובים לא פחות ללמוד. אני יכול לומר כי תוך כדי לימודי קודש, הבנות מפתחות מיומנויות של פיתוח ההבנה והסקרנות, אימון המוח. כשצריך ללמוד לימודי חול, הכול יותר קל.

הרב רוך: זו אכן שאלה מתבקשת. בשנים עברו לא ניתן היה לקבל תשובה ברורה, אך כיום, לאחר כמה שנות ניסיון, התשובה וודאית ומוכחת:

בתי הבכורה נמצאת כעת בכתה ח'. לפני מספר שנים ביקשה ללמוד אנגלית באופן עצמאי, וכתבה על כך לרבי. היא זכתה לקבל תשובה שנכתבה לבחור שהתמסר כל השנים ללימוד התורה מבלי ללמוד אנגלית, והוא שאל האם נכון להמשיך כך. התשובה של הרבי הייתה – שהתמסרות ללימוד התורה זו הדרך הנכונה להצליח בפרנסה כשיגיע הזמן (אג"ק חלק יז עמוד לח). הבת שלי לא הוסיפה לשאוף עוד ללמוד אנגלית…

מה קורה בפועל? ובכן, בתחילת כתה ז' החלו בהוספת מקצועות אנגלית ומתמטיקה, וגם זה רק משעה 2 עד 3 וחצי (במאמר המוסגר: חשבון בסיסי נלמד בגיל צעיר דרך התורה). בפועל, לאחר קצת יותר משנה של לימודי השלמה, בתי קרובה כעת לידיעה של ילדה שלמדה 5 שעות שבועיות בכל מקצוע חולין החל מכתה א'…

לא הבנתי: אם משלימים את לימודי החול בהמשך הדרך, מדוע בכלל להימנע מהם ולא ללמוד אותם כמו בכל מוסדות חב"ד? מה המעלה בזה?

הרב אלישביץ: ראשית, כי זו הוראה ברורה של הרבי שליט"א מה"מ לא ללמוד בגיל צעיר לימודי חול (יש עלון מיוחד שהוציאו בבית ספר עם כל המקורות לכך).

השאלה מבחינתי היא: איך עד עכשיו לא עשו את זה?! מהיכרותי עם הקשיים של הקמת מוסד, זה מסירות נפש של ממש בכל יום, ואני מודה לה' שיש את ההנהלה והצוות הנפלא שעושה מאמץ אדיר לקיים את הרצון של הרבי.

אבל כאשר מתעקשים שכל התכנים בלי יוצא מן הכלל יהיו רק על פי ההוראות של הרבי מה"מ, והתייעצות על כל שאלה עם רבנים ומשפיעים, יחד עם צוות חדור ומסור מקבלים כזה נחת חסידי ששווה הכל.

הרב רוך: שאלה זו מצביעה על הנחת–יסוד שלימודי החולין הם השגרה הנורמלית, והנה באו להם כמה אנשים 'מוזרים' עם רעיונות מהפכניים המנסים לקרוא תיגר על הקיים מקדמת דנא.

הבה נעצור רגע לחשוב, מה אנו מעוניינים להשיג על ידי הלימוד בשנות הילדות? התשובה היא ברורה: שנים אלו נועדו להרגיל את הילד למשמעות תפקידו האמיתי בחיים. גם בזה ניתן לראות את דברי התפילה "אנו רצים ו'הם' רצים". לכל מערכת יש מטרה. מטרת מערכת החינוך היא להוביל את הילד בבוא העת ללימוד באוניברסיטה בה ילמד מקצוע, וכך יועיל למדינה בתשלום המיסים מרווחיו.

כיהודים, ובפרט כחסידים, אנו חשים שתכלית מטרתנו היא להשלים את משימת הדורות של השראת השכינה. גם העיסוק בפרנסת המשפחה – שהוא בהחלט נצרך – הוא חלק משליחות זו. תפקידה המיוחד של אֵם בישראל הוא לגדל את ילדיה ולחנך אותם לאהבת תורה ויראת שמים ולעצב את דמותו של הדור הבא. כל זה תלוי בעיקר בה.

מובן וברור אפוא ששגרת היום בבית הספר משדרת לילד מה העיקר ומה הטפל בחיים.

האמת היא שהתלבטויות אלו ואחרות לא מתחילות כאן; כשהרבי הריי"צ הגיע לאמריקה והודיע על כוונתו לפתוח שם ישיבה באומרו "אמריקה איז ניט אנדערש", נגשו אליו כמה מזקני החסידים להסביר לו שכדאי לרדת מהעץ ולמנוע אכזבות כיוון שאין ביקוש למוסד בו לומדים רק דברי קודש.

גם בשיחות ומכתבים של הרבי מלך המשיח, ניתן לראות שבקשה זו שייכת גם עבור לימודי הבנות.

אם כן, מיהו החסיד המוזר? המעונין בלימודי קודש נטו כפי שהרבי ביקש שוב ושוב, או בלימודי חול? התשובה לכך פשוטה: תמיד נראה לנו מוזר משהו ששונה מאשר הורגלנו.

הרב כהן: ראשית, אני חייב לציין שהבת שלי עברה ל'בית חיה מושקא' מבית ספר אחר שהיה המוני ותעשייתי, ומאז אנו רואים אותה פורחת! זה נעשה באמצעות תכנים תורניים, מורות חסידיות ומקצועיות שמעניין אותם רבי ורבי ומעניקות יחס אישי אמיתי לילדה, ומשם הילדה רק עולה. זה בסופו של דבר מוכיח את עצמו, כיוון שהתכנים מלאים בערכים, וזה משפיע על הנהגה היומיומית, ובהשלכות רחוקות יותר – היא תקים בית בריא, ותחנך את ילדיה בהתאם. תחשוב על כמה דורות אתה יכול להשפיע בעצם זה שאתה נותן לבת שלך חינוך חסידי אמיתי עם יראת שמים…

בית הספר הוא 'שותף'

אני עצמי איש חינוך כעשרים שנה, ומנסיוני אני יודע שבית הספר הוא המשך משלים של החינוך בבית: בהנהגה חסידית, מידות טובות, תכני הלימוד, צניעות הקפדה על דרך ארץ וכדומה. בית הספר למעשה 'משלים' את הבית. בתור אבות, האם אתם מרגישים את בית הספר גם בבית?

הרב רוך: חלק מהותי ב׳בית חיה מושקא׳ הוא, שההורים והמוסד שותפים מלאים בחינוך הילדים. יש ילדות שמגיעות מבתים שאינם חב"דיים במלוא מובן המילה, אך זהו מתוך מגמה ברורה של ההורים ש"מעלין בקודש ואין מורידין".

במסגרות החינוכיות קורה לא אחת שילדים נחשפים על ידי חבריהם לכתה לרוחות שנושבות לכיוונים שונים ומשונים, והילדים בכיתה מביאים רעיונות שליליים. לכן חשוב בהחלט שזה המשך ישיר של הבית.

דע לך שב'בית חיה מושקא' שהורים מוכנים לשלם שכר לימוד גבוה, שכן הם מרגישים שמדובר במוצר איכותי יותר המעניק לבנות מבט נכון ובריא לחיים.

הרב כהן: אני מרגיש שינוי מהותי בכל הסדר יום של הילדה, גם כשהיא בבית ולא בבית הספר! כשהילדה בחופש, למשל, אני נהנה לשמוע תפילה זכה, מילה במילה מתוך הסידור. לפני השינה היא דואגת לנטילת ידיים עבור האחים שלה, דואגת להגיד קריאת שמע על המיטה עם אחיה הקטן, וגם מתבוננת בתמונה של הרבי כל יום למשך כמה דקות. זה מרגש אותי! לא היה לי כזה דבר עם אף ילד קודם לכן, וחבל.

הרב אלישביץ: אני מרגיש את בית הספר על ידי התכנים וההנהגה שהיא מקבלת שם. ב"ה רואים שהילדה בקיאה בחומר, וההשקעה של המורות נותנת פירות טובים.

כהורה שמשתדל ללוות את בית הספר ולעזור במה שאפשר, אני מרגיש את ההשפעה הטובה של בית הספר גם במבצעים שבית הספר עושה במהלך השנה, בחוויות ובתכנים חדשים, במבצעי שינון ובדפי חזרה, ביצירות וחוגים ברמה גבוהה. אין ספק שזה מעורר בי את הרצון לעזור ולסייע לבית הספר גם מעבר למה שאני חייב.

רק לאחרונה חווינו חוויה מיוחדת שעה שעזרנו לבית הספר מעבר ליכולת שלנו כאשר בית הספר נקלע לקושי כלכלי. בהשגחה פרטית מופלאה, ממש באותו יום קיבלנו הודעה על קבלת החזרים ממקום בלתי צפוי, סכום שהיה כפול ומשולש ממה שתרמנו באותו היום. כך שבסופו של דבר 'הרגשנו' את בית הספר, בבית גם באופן הזה…

אחד המאפיינים של בית הספר הוא שהכיתות הן קטנות במספר התלמידות. מה נקודת המבט שלכם בנושא?

הרב כהן: זה החלום שלי שילדיי ילכו למוסד שרואים ומרגישים אותם ולא יהיו חלק מ'עדר'. כפי שאמרתי, בתי הגדולה הייתה גם במסגרת גדולה וגם במסגרת הנוכחית המצומצמת יותר, וראיתי הבדלים ענקיים בין כתה עם 30 בנות לבין הכתה הנוכחית. היא מקבלת יחס אישי והמורה מצליחה לשים לב לכל פרט, ונותנת מענה מיידי. באחד התאריכים החסידיים בתי החליטה החלטה טובה, והמורה דאגה שהיא באמת תוכל לקיים אותה. זה לא מובן מאליו שמורה תעקוב ככה במסירות אחרי החלטה טובה של הבנות ותדאג להן כמו היו בנותיה, בנוסף לכל הדאגות מסביב.

הרב אלישביץ: הכיתות הקטנות מעניקות לתלמידות יחס אישי ומשפחתי, ובאמת מרגישים זאת עליהן. כמורה שלימד בעצמו כיתות במספרים משתנים, אני יכול להעיד שאם יש כיתה עם כמות גדולה של תלמידים, היכולת להעניק יחס אישי ולתת מענה מיידי, הולך ופוחת.

הרב רוך: כאחד שמצוי בעולם הישיבות, התשובה לשאלה זו אינה שחור ולבן. לעיתים בכיתה גדולה המורה מלמדת את הכתה! כמה אחוזים אוחזים איתה באמת?

בכלל, מי זה 'הכיתה'? זהו מושג מופשט. יש תלמידות שמשתלבות היטב, ויש המרחפות מסביב…

מאידך, בכיתה קטנה לא קיים מושג מופשט כזה. המורה צריכה ללמד את התלמידות, ולא ניתן להתנחם בזה ש"הכיתה הבינה".

תכל'ס, למי בית הספר מתאים?

הרב כהן: לכל ילדה חסידית שההורים שלה רוצים הכי טוב בשבילה ברמה הרוחנית. לימודי החול בשנים הללו זה דבר שולי, והפחד מקיצוניות לא רלוונטי כאשר מבינים שהכי חשוב זה תחושת שייכות, יחס אישי, אהבת הלימוד, הנהגה ומידות טובות.

הרב אלישביץ: בית הספר שלנו מתאים לכל מי שהחינוך של בנותיו חשוב לו ולכל מי שרוצה שהבת שלו תהיה חסידית ויראת שמים. הלוגו של בית הספר הוא 'חממה חסידית' ואני ממש מסכים עם ההגדרה הזו. בבית הספר התלמידות מקבלות את כל מה שהן צריכות, ומה שלא צריך – פשוט לא נכנס.

בבית הספר יש בנות ממשפחות חסידיות שורשיות 'מהגזע', משפחות של חוזרים בתשובה, ואפילו משפחות שעדיין לא חב"דיות המקבלות על עצמן את הכללים וההנהגה של בית הספר, בלבוש, בדיבור ואפילו במשחקים ובשעות הפנאי. בית הספר נותן לבנות את האווירה החסידית ואת ההתקשרות לרבי מלך המשיח ופשוט חוסם את מה שלא צריך.

הרב רוך: לכל מי שמעונין להיות פעיל בחינוך בנותיו באופן אישי.

לסיום: אשמח שכל אחד ימשיך את המשפט: ׳בית חיה מושקא׳ בשבילי זה:

הרב כהן: מקום עם חינוך טהור, נקי, ומסור!

הרב אלישביץ: הבית של הילדה שלי כבר 3 שנים, המקום שאליו היא רוצה ללכת גם כשהיא לא מרגישה טוב ולא מוכנה לוותר אפילו על יום.

הרב רוך: רבי. פשטות. משפחה. קדושה.