ט' אדר ראשון, יום היארצייט של חיה מושקא.. 3 שנים חלפו, הזכרון חד כמו היה זה אתמול. המראות עדיין לנגד עיני. אולם שמגר הצפוף, עומדת בין מאות בנות.. דומעות.

הכאב בעת שמיעת הבשורה, והתמודדות איתו אחרי.. כשהימים הם ימי אדר בהם מצווים אנו להוסיף בשמחה!

חושבת על האחדות המדהימה בין בנות חב"ד מכל רחבי הארץ והעולם בתקופה ההיא – והכל לרפואתה.. וההתגברות שלי לרקוד בחתונה של חברה קרובה עוד בתוך ימי השבעה. זה היה קשה מנשוא.

אחח. חמי..

אבל אנחנו מסוגלות! לקחת את הכאב והעוצממה, לנתב אותם לעשיה. לקום ולרקוד בשמחת הגאולה, לדרוש לראות את הטוב בגלוי ממש! ובעז"ה שתהיה זו האתכפיא האחרונה ונזכה תכף ומיד ממש לגאולה שלימה!

שנזכה עוד היום להקיצו ורננו שוכני עפר, והיא בתוכם.