כי תישא. נשיא, התנשאות.. נשיאות! יש אולי עוד שורשים להדגיש את הפירוש של כי תישא?

כי תישא זה עליה. רוממות.

אבל.. בעצם, בהסתכלות גלויה ופשוטה ניתן לראות כי בפרשה זו ישנה הירידה הגדולה ביותר. חטא העגל. עם ישראל הגיעו לשפל המדרגה, למקום הכי נחות. זה כי תישא?!

ואם כבר דברנו על התנשאות, אז נשיא הדור – משה רבינו – עולה לשמיים להביא לעם ישראל את הלוחות. אך לא ברור מדוע קרני ההוד של משה ניתנו לו רק בלוחות האחרונים הרי גם בלוחות הראשונים נהנה משה מזיו השכינה. למה כבר אז לא ניתנו לו קרני ההוד?

לפעמים, אני עוצרת לרגע. לעשות קצת חשבון עם עצמי. ישנם פעמים שאני מביטה לאחור, על מצבים שאני מתמודדת מול היצר. נאבקת בכל כוחותיי לא ליפול במכשול שהוא מתכנן לי. מנסה לאסוף את כל העוצמות (שאולי) יש בי, להסתכל לו בעיניים ולומר: ניצחתי!

אבל הוא חכם.. חכם וחזק והוא לוחם. מיומן. הוא אוזר כח ויוצא לקרב נוסף. ואז אני נופלת.

'זהו? איך זה??' אני רוצה לצעוק בגרון ניחר, 'איפה כל הכוחות שאספתי?? ?'

וכאן אני רואה, ממש רואה את זה על עצמי! חטא העגל היה עניין של התנשאות! כל מטרתו היתה רק להביא לעליה הכי גדולה – קבלת הלוחות השניים, זו היתה שלימות העבודה!

וה לא רק מה שנגרם מהחטא, אלא משה רבינו קיבל את קרני ההוד בלוחות האחרונים, לאחר חטא העגל – כי העליה הזו שנוצרה היתה גבוהה ופנימית הרבה יותר!

אז, דווקא אז (!) משה מקבל את קרני התורה, אורות שאינם מתגלים סתם כך!

ישנים מצבים בהם היהודי נופל. הוא מרגיש במקום נחות ונמוך. כאילו אינו קשור יותר לאלוקים, מרגיש שהחבל בינו לבין אביו נקרע.

אבל אסור לו להתייאש! דווקא מאותו מצב של חטא, של הרגשה חסרת שייכות, חסר מוטיבציה להמשיך, החוט שנקרע יתקצר ויקרב אותו לאלוקיו!

יש לנו רבי. יש לנו מלך! זכינו לגלות על ידו את קרני ההוד, זכינו להתקרב דרכו לקב"ה.

ידוע הסיפור על הילדה שקבלה דולר מהרבי שליט"א ואח"כ חוותה נפילה רוחנית. היא חזרה לרבי ותהתה כיצד זה קרה? הרי היא קבלה דולר מהרבי. נתינת כח!

והרבי מלך המשיח עונה לה: לא קבלת את הדולר כדי שלא תפלי. קבלת אותו כדי שבזמן שתפלי – יהיה לך כח לקום!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד