מי איתנו? מיכל מאור מירושלים, אם לארבע בנות מתוקות; הודיה סילבר מאחד היישובים בשומרון, אם למשפחה ברוכה ותוססת; אסתר בואנו מהמרכז, לה יש ב"ה גדוד שובב של בנים, ורבקה שטיין מהצפון, אם רב גילאית, שמחליפה עדיין חיתולים לקטן שלה, אבל גם לנכד החמוד… הגינה בה הן נפגשות היא וירטואלית כמובן, ובמקום חול ישנה מקלדת, ועדיין, האווירה היא אותה אווירה.

כשאת חושבת על החזרה ללימודים, למה את הכי מתגעגעת?

מיכל: "אני מתגעגעת לשגרה. השעות הברורות, סדר היום הקבוע, הידיעה מה בערך עומד לקרות ומתי… משהו ב'בלגן' השמח של החופש, בכך שאי אפשר כמעט לתכנן כלום מראש, מעייף ומתיש. אין כמו בוקר רגיל, בו קמים ומתארגנים ויוצאים מהבית בשעה סבירה. ולא שאני הולכת להנות מהשקט, אני בעצמי עובדת בחינוך! ועדיין, השגרה הברוכה הזו חסרה לי".

הודיה, בגעגועים של הנשמה: "אני הכי מחכה לנוח בבוקר. ללמוד תורה ולהתפלל בנחת. לא ממש אפשרי כשכל המתוקים מסתובבים סביבי וצריכים כל רגע משהו אחר"…

אסתר: "אחרי החופש הזה, אני מתגעגעת למעט זמן שקט לעצמי".

רבקה: "מה שאני הכי מחכה לו זה השובע הנפשי של הילדים. כמה שאנחנו מנסים לתת להם תעסוקה בחופש, תמיד הם מסתובבים בסוף משועממים וחסרי תעסוקה. מחפשים את עצמם. בזמן הלימודים הם עסוקים, לומדים, מכינים שיעורי בית, גם בזמן הפנוי שלהם, יש להם מבט רגוע של מישהו שלמד היום והתאמץ".

זה קשה לי!

למה בשגרת הלימודים הכי קשה לך לחזור?

מיכל: "לחופש… כל שנה, עד שמצליחים כבר להכניס את הילדים חזרה לשגרה נורמלית ובריאה, מגיעים מיד החגים, ושוב הכל יוצא מהמסלול. חודש וחצי של לימודים ושוב חנוכה. עד שמגיעים לתקופה רצופה של לימודים"…

הודיה: "עם כל הגעגועים לשגרה והצורך בזמן שקט לעבודת ה', יש בחופש מעלה: הבוקר רגוע, בלי לחץ. יהיה לי קשה לחזור שוב להתמודדות עם הקימה והיציאה מהבית בזמן. וכשהבית מלא בקטנים ברוך ה', זו בהחלט משימה".

אסתר מסכימה בהחלט: "אם יש משהו שיהיה קשה לי בחזרה ללימודים זה לקום מוקדם בבוקר"…

רבקה, נבוכה: "לא נעים לי להודות, אבל הכי קשה לי לחזור לשיעורי הבית… לפעמים, בתוך ה'בלגן' של אחרי הצהריים, ארוחות, כביסות, ניקיונות – הם לא מגיעים לי בטוב… לא מצליחה להבין מה המורה רוצה בדיוק ואיך אני אמורה לפנות לזה זמן".

ועכשיו לחלק המקצועי… מנסיונך – איך מעבירים ילדים משגרת חופש לשגרת לימודים בדרך בריאה וחיובית?

מיכל, שלדעתה הכל מתחיל בראש, בעצה כללית בטוחה: "מעבירה במחשבה טובה וחיובית כמה שאפשר. זה לא קל, לא לילדים ולא לנו. אבל כשאנחנו זוכרות שזה חיובי, שהקושי זמני, שכבר עשינו את זה בשנה שעברה, זה נותן לנו אורך רוח ורוגע לעבור גם את תקופת ההסתגלות הזו".

הודיה, בעצה פרקטית: "מרגילים אותם לאט לאט ללכת לישון בזמן. לא קל, אחרי חופש שהתרגלנו בו לשעות ערות שונות, ולכן זו ההכנה הכי חשובה לדעתי לשנת הלימודים".

אסתר משלבת בתשובתה גם פתרון טכני וגם אווירה: "חוזרים להרדמות וקימת בוקר מוקדמות כמה ימים לפני, ומכינים איתם את ספרי הלימוד, מחברות וקלמרים בילקוטים. הם נהנים וזה מכניס אותם לאווירה וציפייה לתחילת הלימודים".

רבקה: "עד רגע האמת שבו באמת קמים ויוצאים בתלבושת ללימודים לא באמת נכנסים לשגרת לימודים… אבל כן, מהרגע שהאחרון חוזר מ'אורו' אנחנו מפסיקים עם טיולים ארוכים וחגיגות לילה. נכנסים לאיזו שגרה סבירה של שעות שינה וקימה. ועדיין זה לא זה. בשנים בהן הבנות מתחילות הרבה אחרי ראש חודש אלול אפשר ממש לראות את זה. בנים קמים מוקדם ויוצאים ללימודים ובנות שממשיכות לדשדש עם הפיג'מה עד שתיים עשרה ולחשוב מה עושים היום"…

שנה חדשה זו הזדמנות לדף חדש, איזה דף חדש את מאחלת לילדייך בשנה הקרובה?

מיכל, החיובית, בהתרגשות: "אני מאחלת לבנות שלי התחלה חדשה עם התחלות טובות ומחשבות חיוביות שכל מה שיקרה להן השנה, הכל יקרה לטובה!"

הודיה, בתפילה מכל הלב: "אני מאחלת לילדים שלי שיצליחו להסתדר עם המורים והגננות והרבנים שלהם!

ושיהיו להם חברים טובים באמת!"

אסתר מצטרפת: "מאחלת להם מכל הלב שיהיו חברים של כולם. חברים טובים בהרבה מובנים זה הכל".

רבקה באנחה דואגת: "מאחלת להם שנה טובה. שה' ישמור עליהם מכל דבר רע – מחבר רע שיכול ממש להרוס הכל; ממורה לא אכפתי; מכל אותן סכנות שאורבות בכל פינה ואנחנו לא באמת יכולות להגן עליהם מפניהן חוץ מבתפילה חמה. שימצאו את עצמם, שיהיה להם סיפוק בלימודים והנאה. שלא יפחדו ממאמץ".

איזה דף חדש את מתכוונת לפתוח לעצמך?

מיכל, באנחה על השנה הלחוצה שהייתה: "אני מתכוונת לפתוח לעצמי דף חלק והרבה יותר רגוע, פחות לחוץ. כאמא לקטנות שגם עובדת במשרה מלאה הייתה לי שנה לחוצה מאד. מלחמה יומיומית לעמוד בכל המחויבויות שלי לניהול הבית, לילדות ולעבודה. השנה בעזרת ה' אפתח דף חדש, רגוע יותר".

הודיה, הדוברת של הנשמה בשיחה שלנו: "מאחלת לעצמי שנה של לימוד והתחזקות. שנה של פנימיות התורה".

אסתר, באהבה: "מקווה לפתוח דף חדש בחינוך הילדים. להצליח לא לוותר על אף כלל, מתוך אהבה כמובן".

רבקה, נבוכה: "מקווה לפתוח דף חדש בתמיכה שלי בלימודים של הילדים. לפעמים אני מרגישה לא מספיק מעורבת, לא מספיק יודעת בכלל מה קורה איתם שם בבית הספר ומה הם לומדים. להתעניין, לשבת איתם, ללמוד למבחנים, לעזור בשיעורי הבית".

למה את זקוקה כדי לפתוח דף חדש?

מיכל, צוחקת: "להוריד קצת מהמשרה שלי… סתם. מה שאני באמת צריכה אלו שלושה דברים חשובים: (כבר חשבתי על זה הרבה) קודם כל, סדרי עדיפויות. להחליט על מה אני מוותרת בתקופה הזו, בה העבודה וגם הבית מאתגרים כל כך. דבר שני זה סדר יום מאד מסודר. את כל המטלות שמקיפות אותי אני צריכה להכניס בשעות מאוד ברורות ועקביות. והדבר השלישי זה הרבה אופטימיות, להאמין שאצליח לעמוד בהכל ולהרפות. לסמוך על מי שנתן לי את העבודה ואת הילדות המתוקות"…

הודיה, מחייכת: "מה שאני באמת צריכה כדי לפתוח דף חדש של לימוד והתחזקות זה שהילדים לא יהיו איתי בשעות הבוקר… השנה הייתי עם שני הילדים הקטנים שלי בבית – הם לא היו במסגרות. זה לא קל. אין לך אפילו כמה דקות ספורות לעצמך, בטח לא פניות ללמוד ולהתפלל בנחת".

אסתר משועשעת: "כדי לפתוח דף חדש בחינוך הילדים אחרי החופש הזה, כל מה שאני צריכה זו חופשה טובה"…

רבקה מוטרדת: "אני באמת תוהה. הכי נוח לי להגיד פשוט, כל מה שאני צריכה כדי להיות יותר מעורבת בלימודים של הילדים שלי זה עוד כמה שעות ביממה. זה לא נכון. הרי כשאני בתקופה עמוסה, של בירורים בשידוכים, של הכנות לחתונה, אני מוצאת את הזמן לכך, נכון? נראה לי שמה שאני צריכה זה קצת התבוננות. כשאני אבין באמת כמה זה חשוב לי ולהם, אני כבר אמצא את הזמן לכך כמו שאני מוצאת את הזמן לכל דבר בסוף".

ברכה לילדיי לשנה החדשה:

מיכל, בעיניים מאירות: "ששנה זו תהייה שנה של פריחה, שנה של מחשבות חיוביות וטובות והצלחה בכל כיוון שיפנו"…

הודיה, בהתרגשות: "אני מברכת אותם שתהיה להם שנה מבורכת, מלאה בטוב הנראה והנגלה! שיסתדרו עם המורים/הגננות/הרבנים בשמחה ובקלות. שיהיו להם חברים טובים באמת! חברים שביחד הם יתחזקו בעבודת השם! שיהיו בריאים ומאושרים! שילמדו תורה בשמחה ובפנימיות!"

אסתר מכל הלב: "מאחלת להם הצלחה מופלגה בלימודים, שיהיו אהובים על המורים, ושיהיו להם חברים טובים".

רבקה בדבקות: "שיהיו שמחים, שיהיה להם פשוט טוב בכל מקום שהם יהיו בו. שיהיו בריאים, שה' ישמור עליהם מכל דבר רע, שיצליחו, שלאמא שלהם יהיה זמן וכוח לשבת איתם ולהנות מהם".

ושאלה אחרונה, רגע לפני שאנחנו מתחילות שוב לנער ילדים בבקרים ו'לגרד' אותם מהמיטות, כשאת מדמיינת גאולה, איך נראה בה הבוקר?

מיכל בחיוך: "בוקר מלא בשמחה ואושר".

הודיה בהשתוקקות: "לא צריכים לישון כי אין תחושה של עייפות… לומדים תורה כל הלילה. יש תחושה של רוגע, שלווה, כוח ושמחה פנימית. בבוקר כל אחד לוקח איתו מה שהוא צריך על מנת להמשיך ללמוד תורה במקום אחר. מתפללים באריכות ושוב לומדים תורה באושר עילאי! לא חסר כלום כי יש כל מה שצריך בגשמיות וברוחניות. יש גויים שמטפלים בכל הקטע הטכני בצורה ישרה בלי צורך לחשוש… הנאה בלתי פוסקת של קדושה!"

אסתר בערגה: "מתארגנים בנחת ויוצאים מהבית אחרי שכל ילד קיבל את מלוא תשומת הלב, חיבוקים ונשיקות".

רבקה מופתעת: "איזו שאלה מעניינת! מאמינה שזה יהיה כמו ב'תשרי', כשאת רוצה להגיע בזמן לשחרית עם הרבי. ההתרגשות הזו, שלא נותנת לך להישאר במיטה גם אם אתמול השתתפת בהתוועדות עד השעות הקטנות של הלילה. אנרגיה אמיתית, רוחנית, שלא קשורה בכלל למספר השעות שישנת בלילה קודם, ולא לטעם הדלוח של הקפה".

ובאווירה גאולתית ומלאת ציפייה אנחנו מסיימות את הפגישה שלנו. אוספות דליים, כפות וילדים מזיעים ומלאים חול וחוזרות הביתה, לעוד ערב אינסופי מתיש של חופש. בתקווה עצומה שעד שאתן תקראו את הכתבה הזו, כבר נדע בדיוק איך נראה בוקר של גאולה וכל הברכות שלנו לילדים יתקיימו באופן הכי טוב ופשוט.

שגרה של גאולה!