חני קירשנזפט, "ישיבת חנוך לנער":

הישיבה – הבית חב"ד שלנו

כשהתחתנו רצינו לצאת לשליחות, שנינו באים מבית של שליחות באבן יהודה ובגוש קטיף. לקראת סוף השנה הראשונה בקהילת צפת, כאשר בעלי כבר החל לעבוד ב'חנוך לנער' – מצאנו מקום שליחות טוב. כתבנו לרבי – התשובה לא השאירה צל של ספק: הרבי נבהל ומתפלא לשמוע שבמקום להיות משפיע בישיבה, הוא הולך ללמוד רק עם אברך ושני בחורים. זה אכן מה שבעלי היה אמור לעשות כשנצא לשליחות. במכתב השני הרבי כותב לאישה שצריכה להמשיך במה שעובדת עכשיו.

מאז, החלטתי שזו השליחות המשפחתית שלנו באופן רשמי: שליחים בישיבה. כשאבא בישיבה – יש מצב שהבית מנותק מהעשייה של אבא. ויכול להיות שכל הבית שותף. השותפות משפיעה גם על הזוגיות – כאשר בעלי משתף אותי מהנעשה בהווי הישיבה זה מחבר מאד בינינו. זה חלק מאד משמעותי מנושאי השיחה שלנו, אני מעורבת בלבטים ובשיקולים ויש לי עניין בזה.

אם הייתי גרה בשליחות – הייתי אופה חלות ומחלקת למשפחות מקורבים. כעת אני מכינה חלות ועוגות לבחורים. בחורים שיש להם ימי הולדת, מתארחים אצלנו בסעודות שבת. בעיקר – אני מאפשרת לבעלי להיות בישיבה גם מעבר לשעות העבודה, לשוחח עם הורים מהבית שעות רבות,  כי זה חלקו של שליח.

אני מוציאה את הילדים למוסדות, מתמודדת לבדי בשעת ההשכבה, וזה לא קל בכלל… ובמיוחד אחרי לידה ובזמני לחץ, אך אני מתעודדת מכך שהוא השליח שנמצא עכשיו בשיעורים עם מקורבים. מעולם לא הגדרנו את התפקיד בתור "עבודה", המשכורת היא הבונוס שמאפשר את מנוחת הדעת. המטפלת במעון סיפרה שבי"ט כסליו מושקא בכתה שהיא רוצה את אבא. אחת הילדות ניסתה להרגיעה ולומר לה שאבא בעבודה, ומושקא התחילה לצחוק: "אבא בישיבה, לא בעבודה".

בראש השנה ובשבועות אנחנו עם כל המשפחה בישיבה. זה חלק מההווי המשפחתי, אני משקיעה ומביאה עוגות ומאכלים טעימים. ההימצאות בישיבה היא חוויה עוצמתית ומחזקת את הקשר.

את מרגישה הקרבה?

בהחלט שיש וויתור – במקום לנסוע להורים וליהנות בחיק המשפחה, צריך לסחוב 'לול'ים וכלי מיטה, לילדים קשה להירדם במקום לא מוכר, אך זו השליחות שלנו.

ספרי על משהו מיוחד שהשקעת בישיבה:

השנה, לקראת חג השבועות התייעצתי עם בעלי  איך אפשר ליצור בסעודות אווירת חג, (בנוסף לעוגות הגבינה שמכינות נשות הרבנים בשמחה!) הצעתי תפריט, בעלי קיבל את הסכמת ההנהלה ו… כל נשות הצוות (ששהו בישיבה בחג) בשלו חלק מהאוכל, הדרכתי את צוות המטבח. קנינו כלים חד פעמיים יפהפיים. הרגשנו שאנחנו זוג שליחים שמארגנים סעודת חג בבית חב"ד, והבחורים נהנו מחג ב'טעם של בית'.

מאיפה את שואבת כוחות להתמסרות כזו?

ב'חנוך לנער' מטפחים את המעורבות של נשות הצוות בישיבה. מעריכים את היותן נושאות בעול עם בעליהן ומשדרים זאת בפעילויות לימודיות וחווייתיות עבורן, בהדגשה שאנחנו – הכח המוביל של הישיבה.

אני גם משתתפת בקביעות בכנס סיום השנה, רואה את ההישגים ומתרגשת עם ההורים, ואז עבודתו האין סופית של בעלי מקבלת פרורפורציה אחרת – נעלה, ומרוממת. אני מאושרת על שאנו שליחים בשדה החינוך!

מה יש לך לומר לסיום:

יכול להיות שתהיה מי שתקרא את הדברים תאמר לעצמה: זה לא קשור אלי, בעלי כלל לא עובד בחינוך… העניין הוא שכל אחת הרוצה שיהיה לה ולבעלה טוב, צריכה לחשוב במה ה י א יכולה לקחת חלק בעיסוקים שלו. זה יכול להיות כל דבר שהוא, אפילו ארוחה מושקעת לבעל בתור הערכה לעשיה המאתגרת שלו. כי כדי לתרום לבחורים, צריך קודם כל להשקיע בבעל.

שירה עבאד, "ישיבה גדולה, חח"ל ליובאוויטש":

הישיבה בראש ובראשונה

המודעות שהישיבה היא השליחות המרכזית של המשפחה, נקודה מאד חשובה מבחינתי. כאשר אני יודעת שבעלי בשליחות של הרבי בישיבה – זה הופך אותי ואת המשפחה לשלוחים של הרבי. בין כל העיסוקים, הישיבה – בראש סדר העדיפויות.

כיצד הילדים שותפים לעשיה?

בשבתות וימים מיוחדים הבנים הולכים להתפלל בישיבה: הם נהנים להיות בחברת התמימים ולדבר עימם, ולהתפלל תפילה בחיות. אנו עורכים התוועדויות בביתנו והילדים מארגנים ראשיים. אחת לתקופה אנו מביאים את כל הכיתה של בעלי כ-40 בחורים אלינו לסעודת שבת.

השקעה בטוחה:

הרבי כותב לר' ניסן נעמנוב במכתב שהשקעה בתלמידים היא כלי וצינור ותוספת ברכה בעניינים הכלליים והפרטיים לו ולכל בני ביתו ובפרט נחת רוח יהודי וחסידי. אז זה רווח והשקעה בטוחה.

רגעים של נחת:

כאשר מגיעים בחורים 'מקורבים' או לא חב"דניקים להתארח ולבקר בישיבה – אנו זוכים לארח אותם בביתנו לסעודת שבת. פעמים רבות הם מחליטים להישאר בישיבה ללמוד, מקימים בתים חסידיים, ולאחר תקופה מגיעים לבקר אותנו עם משפחותיהם, זה נחת אמיתי. ונותן הרבה כח להמשיך להשקיע.

פעם, גרנו בבניין מאד 'מסודר' עם שעות מנוחה שאסור להרעיש בהם. ערכנו שם בביתנו הרבה התוועדויות, ואחרי שעזבנו פגשנו שכנים שאמרו שהם מתגעגעים לשמוע את הניגונים…

חיה שפרינגר, "ישיבת קטנה":

מה חלקך בעבודת בעלך?

לתמוך בלומדי תורה, כאשר תינוק נולד מברכים שיהיה חסיד ירא שמיים ולמדן – זו שליחות לסייע שבחורים יאהבו את הגמרא באמת. לימוד התורה נוגע בנפשות ממש, כפי שהרבי אומר: לא רק בנפש הלומד כי אם בנפשות בני ביתו!

באתי מבית של שליחות ואירוח, ומשם אני שואבת את המרץ והכח להתמסר ולהשקיע איפה שניתן. אני משתפת את הילדים בכל מה שאפשר. הם מכינים בקביעות את הקינוחים, ואני בוחרת בכוונה כאלו שהם יכולים להכין כמו כדורי שוקולד מצופים.

אירוח – באילו נסיבות?

סעודות שבת בהן מוזמנים כמה בחורים או לעיתים רחוקות כל תלמידי הכיתה יחד (!) הבחורים אוהבים אוכל ביתי ולראות ילדים קטנים וחמודים 😊.

התוועדויות נערכות מפעם לפעם, והשמחה גדולה… ניחוח ישיבתי מיוחד. ב"ה יש לנו בית עם חצר, הבחורים יוצאים גם לנוח מעט בחצר וחוזרים שוב להתוועדות, וכך הן נערכות עד השעות הקטנות של הבוקר. דבר נוסף הוא שיעור דבר מלכות – המאורגן על ידי התמימים, ולעיתים אנו זוכים לארח את השיעור, מכינים מאפה ביתי ו'תה' מהחצר, והולכים לישון כשקולות הלימוד ברקע.

מידי פעם אנו צועדים לסעודה בישיבה – לעיתים מאיר בני הגדול מספר פרשת שבוע וכולם מאזינים ברוב קשב. הוא מחלק קינוח רק למי שיושב. וכולם מריעים לו: "מאיר, מאיר…" וכשצריך, אנו מארחים בחורים שנתקעו ללא מקום שינה מכל מיני סיבות. לקראת המבחן לישיבה גדולה בסוף השנה, הגיעו הבחורים ללימוד רצוף עד השעות הקטנות של הלילה. הכנתי כיבוד, שעזר ללומדים לשמור על ערנות. התרגשתי מאד! הבית שלנו היה נראה כמו ה"זאל" של הישיבה.

בלי לחץ

ביום האחרון של השנה פתאום נודע לבעלי שנשארה קבוצת בחורים שלא נסעו הביתה, ואין להם ארוחת ערב. הוא התקשר ואמר שתוך 20 דקות הם יבואו, אך הם מצאו טרמפ ותוך 3 דקות כבר נחתו בסלוננו. הוצאתי מהר את כל הלחמים והפיתות שנשארו במקפיא, מרחתי זעתר ושמן זית, חתכנו סלט והיתה להם ארוחה לתפארת.

בחורים אוהבים להכין סלטים ואוכל במטבח, אני משתדלת לאפשר כשמבקשים (או מבקשת מהם כשאני זקוקה לעזרה😊) ב"ה הבחורים יודעים להחמיא ולחבריהם ולפרגן.

קינוח מהיר – ברד: 3 כוסות מיץ, 1 ג'לי + 2 כוסות מים רותחים, 1 שימורים פירות (אננס, אפרסק וכדו') – לטחון עם בלנדר יד בכערה. לשים במקפיא עד שקופא. אפשר לשחק גם עם שתי צבעי ברד.

האם הילדים לא מרגישים חוסר בתשומת לב?

אף אחד לא נפגע מארוח הבחורים. זה מוסיף חיות, משפיע על הבית כולו: הניגונים, האווירה, הכנסת האורחים – כך מתרגלים שהבית פתוח. הילדים מקבלים תשומת לב מעוד 'דוד'. בני בן החמש וחצי מרגיש גדול וחסידי בחברת התמימים.

סיפור מיוחד:

• עברתי עם הילדים באיזור שכונת חב"ד, כמה בחורים ישבו שם על הגדר, בני מיד זיהה אותם כתלמידיו לשעבר של אביו, וצעק לעברם: "היי, אני מכיר אתכם, אתם של אבא שלי"… הם צחקו ונתנו לו ידיים לשלום. באותו ערב אחד מהם התקשר לבעלי לבקש ללמוד ולדבר איתו.
• באחת השבתות הגיעה כל הכיתה לסעודת שבת, היה קיץ ואכלנו בחצר, למחרת בבוקר פגשתי את השכנה המבוגרת שגרה לידינו והיא בכתה בהתרגשות וסיפרה שבעלה לא מרגיש טוב, והיא בכתה להשם ביום שישי איך תשמע קידוש, כי בעלה לא מתפקד. ופתאום היא שומעת קידוש מהחצר שלנו, והודתה להשם שדאג לה.

שולי אזרף, "מכון טכנולוגי, חנוך לנער":

כיצד את מסתדרת עם עבודת הניהול של בעלך?

זו לא העבודה של אבא, זה השליחות והזכות שלנו, אנחנו לגמרי חלק מהישיבה. החלק שלי, כדבר ראשון לאפשר לו להתמסר. זה לא פשוט – כי יש שבועות שאנחנו בקושי מתראים. לפעמים יש שבועות של שלוש פעמים בשבוע נסיעה למרכז והמון עיסוקים כמנהל. ולכן חשוב לאפשר לו לעשות את עבודתו  בפניות ובשמחה. עבור מנהל – החופש – הוא הזמן הכי אינטנסיבי, יש שלושה שבועות סה"כ, שמתוך זה שבוע וחצי היערכות לשנה הבאה. השנה – גם את הזמן הזה בעלי הקדיש לנסוע לסוף שבוע לקעמפ שעשו לבחורים אצל הרביים באוקראינה. זה מיוחד שהוא מוותר על החופש שלו. וגם המשפחה אפשרה לו לעשות את זה.

דבר שני- להיות איתו, שותפה עד כמה שניתן בהקשבה, בלבטים, רעיונות, החלטות. לנו הנשים בינה יתרה ותמיד זה נותן עד מימד של הסתכלות לביצוע השליחות על הצד הטוב ביותר.

הסוד: להיות שלימה ושמחה עם השליחות.

בכל דבר בחיים –אנחנו ההורים נותנים לילדים שלנו את ההסתכלות וההשקפה על העניין

כשאמא יוצאת למבצעים בהרגשה נכאה שקשה לה לצאת וצר לה לעזוב את הילדים והיא רוטנת, המסר שיעבור לילדים יהיה שמבצעים זה עול…. כשאמא יוצאת למבצעים בשמחה ובחיות והיא משתפת את הילדים, המסר שיעבור לילדים שהם חלק מהשליחות, עוזרים ומאפשרים לקיים את רצון הרבי וזו זכות עצומה של כולנו!

בראש השנה אנו תמיד בישיבה, וזה לא קל, החג ארוך וכל המשפחה המורחבת שלי שוהה אצל הורי, אנחנו בבית משוחחים על הזכות שלנו בשליחות שלנו בחג חשוב כל כך, ועושים הכל כדי שתהיה להם אווירה וחוויה טובה, אופים יחד מטעמים לבחורים, מביאים משחקים לילדים הצעירים קונים ממתקים טובים, גם הבחורים לא טומנים ידם ומכבדים את הילדים במיני מתיקה לרוב.

חשוב לנו שיהיה לבחורים טוב:

כאשר לבחור טוב בישיבה מבחינה גשמית – הוא פנוי לקלוט רוחניות. לכן אנחנו מארחים להתוועדויות בבית, וסעודת פורים גדולה אצלינו. ועושים את זה הכי טוב שיכול להיות: חד פעמי הכי יקר ומפואר, עריכת שולחן פאר, משקאות יקרים – כדי שההרגשה תהיה מכובדת וטובה.

עכשיו עשו ב"ה שיפוץ בישיבה – ולמרות שאני מחנכת ואמא, מצאתי את הזמן – לעיתים עם הילדים ביחד, ללכת לבחור קרמיקה וווילונות היפים ביותר עבור הבחורים. כאשר אנו בשבתות בישיבה – אני משתדלת להכין לחמניות ביתיות, ומנה אחרונה, כדי שתהיה לבחורים אווירה ביתית. וזו זכות גדולה.

זה גם המקום לציין שזכינו בצוות נפלא של רבנים מסורים והנשים- נשות החייל ששותפת לכל העשייה במסירות אמיתית!!!

רגע מכונן

בסעודת פורים – כשמגיעים בחורים בוגרים שסיימו את הישיבה, מרגשת אותי העבודה שהם בוחרים לסעוד את סעודת החג אצלנו בהווי הישיבתי חסידי.                                                                  בראש השנה – כשבראשי מתגנבת המחשבה על האחיות שלי שנהנות כעת בבית ההורים עם משפחותיהם. אני עומדת בכניסה לזאל, רואה בחורים שיושבים ומצליחים להספיק עוד כמה פרקי תהילים ברצינות. זה גורם לי נחת ומרגש אותי מאד.

והרווח שאנו מקבלים: פשוט לעשות את הרצון של הרבי, לגרום לרבי נחת.

סיפורון קטן ומיוחד:

סיפורים על בחורים שהצליחו והתקדמו ועצבו את דמותם יש בלי סוף. כל בחור הוא סיפור מיוחד בפני עצמו. היינו בישיבה בשבת שלפני החופשה. ביום ראשון היה מסיבת סיום מאד מושקעת וגדולה, הלכתי עם הבנים הגדולים. כשחזרנו – הבן שלי בכיתה ג' ביקש לדבר איתי בפרטיות, והוא התפרץ בבכי. שאלתי מה קרה? והוא אמר ששם לב גם בשבת וגם במסיבה שיש בחור אחד שנראה שיש לו קושי כלכלי וחברתי.. והוא שואל מה אפשר לעשות כדי לעזור לו.

מבחינת המקום שלך כאישה (של המנהל):

הרבי אמר שעקרת הבית – זה עיקר הבית. ואנחנו יודעות שהאישה זה הכל. אז הכנסנו לישיבה את המושג שכשהאישה מרגישה שזה חשוב, ושותפה ומעורכת, אז היא יותר מבינה ויותר שותפה למה שקורה בשמחה וכך הבעל יכול להתמסר.

לכן יש את המקום של ההערכה לנשות הישיבה, לדוגמא: פעם בשנה כשיש שבתון ארוך מחמישי עד ראשון ,ביום ראשון – המשפחות מקבלות הביתה פיצה עם שליח, כאות תודה. בסוף שנה כל אישה מקבלת עציץ הביתה עם פתק של הערכה על המסירות וההתמסרות לעשיה. הישיבה השקיעה בצימרים מושקעים בשביל המשפחות שבאות להתארח בשבתות וחגים – באסתטיקה, פרקטיקה ונוחות. מתוך אמונה שכשלאישה טוב והיא מסתדרת עם הילדים – היא נותנת לבעל להיות מונח בעבודתו.

בין הנשים אנו מנסים ליצור קהילה קטנה וחמה. הנה – עכשיו בתכנון לאפות עוגות לשתי נשות הצוות שילדו, וכן למשפחה חדשה שהצטרפה אלינו.

טיפ קטן:

לי זה עוזר לצלוח את החיים העמוסים: בכל מוצאי שבת בעלי ואני יושבים על תכנון הלו"ז השבועי – ומתמקדים רק בשבוע הקרוב בלי לחשוב על העומס הצפוי לאחריו. מתכננים את פרק הזמן הקרוב כיצד נוכל לעבור אותו בטוב: להוסיף עזרה, וכיצד לבצע את הדברים כך שננצל את השבוע בהצלחה.

סיפור מיוחד שמלווה אותי:

שאלו את הרבנית חיה מושקא – מה הוא הרגע המיוחד בחייך? חשבו שהיא תאמר כאשר פגשה את הרבי או כאשר זכתה להתחתן איתו ועוד. אך היא אמרה: הרגע הזה. זו ההצלחה, וכל דבר יכול להתמלאות בשלימות – אם מצליחים לחיות את הרגע במלואו ליהנות ממנו ולהפיק ממנו את הכי טוב!

שנזכה לגרום לרבי נחת!