מי אני

אני זמרת, שמופיעה כבר שנים רבות בקהילות שונות בארץ ישראל ובעולם. קהל הנשים בהופעותיי מגוון מאוד, וההופעות מתבצעות בעברית וברוסית. במהלך ההופעה אני מספרת על תהליך הגיור שעברתי יחד עם משפחתי. בנוסף, אני מורה לפיתוח קול, מעבירה חוגים לבנות בתחום המוסיקה והשירה ובעלת אולפן הקלטות.

ההתחלה

אני מופיעה מאז שאני זוכרת את עצמי… אימי מורה למוסיקה, והיא השרישה בי את האהבה לתחום. מגיל קטן הופעתי מעל במות רבות – קטנות וגדולות והקלטתי באולפנים שונים. ברוסיה, התרבות תופסת מיקום מאוד משמעותי בחיים, ולכן כל מה שקשור באומנות נעשה ברמה מאוד מקצועית. כשעליתי ארצה, לא זנחתי את האהבה והכישרון למוסיקה והמשכתי ביתר שאת וביתר עוז: הפעם כחלק מלהקות ומקהלות שונות, ואז, חמש שנים לאחר העלייה, הגיע המהפך הגדול: הגיור. בעקבותיו החלטתי שאני לא יכולה להמשיך להיות חלק מלהקות מעורבות או להופיע בפני קהל מעורב, ולכן החלטתי לעזוב הכול. אם לעסוק בתחום – אז רק על טהרת הקודש.

האור

עוד ברוסיה הוריי התחילו בתהליך חיפוש אחר רוחניות. עברנו כל מיני מקומות ומסלולים, שלא כאן המקום לפרטם, לבסוף הגיע השלב שבו היינו חייבים לעשות שינוי: לא היינו מסוגלים להישאר בכפר הרוסי המגושם וחסר הרוחניות. משפחתו של אבי עלתה לארץ ישראל, ואנחנו בעקבותיהם. חמש שנים לאחר העלייה לארץ ישראל גילינו את האור הגדול שביהדות, והאור הזה כל כך קסם לנו, שלא יכולנו לעזוב אותו. אני זוכרת שכששאלו אותי בבית הדין בשביל מה אני צריכה את היהדות בכלל, עניתי שאני לא רואה את חיי אחרת. ברור לי שאני יהודיה. אחרי היהדות הגיע הגילוי של חסידות חב"ד, ותוך זמן קצר המשפחה כולה הפכה לחב"דית לכל דבר, ברוך השם.

הניסיון

עזיבת עולם המוסיקה שהיה מוכר לי עד אותו היום הצריך מבחינתי מאבק של ממש. לא פשוט לזנוח חלק כל כך משמעותי בחיים. הרגשתי במוחש שאני מקבלת כוחות אדירים משמיים בשביל להצליח. אחרי שהייתי "אחרי", וביצעתי את הצעד הגדול, הגעתי למדרשה לא חב"דית. בשיעור הרב דיבר על כך שלפעמים הניסיון של האדם הוא להניח את כישרונו בצד ולא להשתמש בו. בשפה החב"דית אפשר לנסח את זה כביצוע "אתכפיא". המילים של הרב הכאיבו לי כהוגן. עוד הייתי נסערת מחוויית ההתנתקות, ועוד פיעמה בתוכי הציפייה שאולי אי פעם אחזור להופיע. הרב דיבר ואני בכיתי.

באותו הלילה חלמתי על הרבי. בחלומי עמדתי בחדר אפור וקטן. מולי עמד כיסא ריק. בודד. ואני שרתי. פתאום, אני מפנה את הראש לצד ימין ורואה את הרבי נכנס לחדר, מחייך אליי חיוך מעודד, וצועד אל הכיסא הריק מתוך כוונה להתיישב ולהקשיב לי. התעוררתי. הבנתי שהרבי חושב אחרת.

הרבי חייך אליי, והחיוך שלו עודד אותי להמשיך. גם בהמשך, במכתביו, עודד אותי הרבי מאוד לנצל את כל כישרונותיי. דרישה שהרבי דורש מכל אחד ואחת מאתנו. אז נכון שאי אפשר להמשיך בדרך בה הלכתי עד אז, אך יש דרך חלופית, והיא יפה וקסומה לא פחות.

זו הייתה נקודת הפריצה שלי. מדרשת "אור חיה" עזרה לי לקדם את עצמי בתחום, להתפרסם ו…לחזור להופיע. באופן המותר והנכון, ברוך השם. מאוחר יותר התחלתי להתמקצע בתחום השירה והסאונד: שירה היא אמנות נרכשת המשלבת כישרון וידע רב, על מנת להפיק תוצאות מקסימליות ואיכותיות מהקול. כך הפך התחביב למקצוע.

שליחות

שירה, בעיניי, היא שליחות עצומה. והשליחות שלי מתחלקת לשני חלקים עיקריים. הראשון נמצא בשעת ההופעה והשני נמצא בחוגים שאני מעבירה.
ההופעה שלי, כאמור, כוללת סיפור אישי בעל מסרים עוצמתיים. השילוב בין המסרים הללו למוסיקה, שחודרת לנפש בלא מחסומים, הופך את החוויה האישית לחזקה הרבה יותר ובלתי נשכחת.

לניגונים שלנו אין את המאפיינים של השיר הפשוט והרגיל – הם עושים טוב לנשמה ומטיסים אותה לגבהים. שליחות נוספת שכרוכה במקצוע שלי היא המקצועיות הנלווית לצניעות ועדינות. כאשר קהל פוגש בזמרת חרדית מקצועית – בעיניי זה קידוש השם מאוד גדול. וכאשר הזמרת הזו לא מוותרת על צניעות, איפוק ועדינות, כל המטרה מושגת. צריך להבין שהעולם המודרני בדור הזה שטוף בהיפך הצניעות בהמון תחומים, והעולם הפנימי שלנו צריך לעמוד כחוצץ נגד כל זה. לכן, להיות זמרת בעולם החרדי מחייב אותי להתנהג בהתאם לכל כללי התורה וההלכה. אך אין זה סותר עמידה מלאת ביטחון על הבמה, הבעת מסר באמצעות השירה והבאת הקהל לשמחה שמקפיצה אותו 'עד השמיים', כל זאת בצורה עדינה ומכובדת המתאימה לבת ישראל.

החלק השני של השליחות שלי נמצא בחוגים. למדתי הוראה, וכאשת חינוך אני רואה חשיבות רבה בחוגים הללו. השירה, הריקודים, ההקלטות וההופעות מאפשרים לילדות להתנסות בחוויות חדשות שמהוות דרך ביטוי מיוחדת. פעמים רבות אני נתקלת בילדות שקטות שההשתתפות בחוג גורמת להן לקבל ביטחון עצמי: ההצלחה והתחושה ש"צריכים אותי" מעלות את הערך העצמי שלהן. פיתוח כישרון, במילים אחרות, הוא נתינת מקום התבטאות אישי. כל אדם זקוק להתבטא, וילדים על אחת כמה וכמה. כאשר הילדות הללו מקבלות את המקום שלהן בצורה מכובדת, יפה, מקצועית והכי חשוב – על טהרת הקודש – הן לא תחפשנה את יכולת הביטוי בדרכים ומקומות אחרים שאינם בהכרח חיוביים!

ניגון אהוב

"קול דודי דופק". כשהתחלנו את תהליך התשובה שלנו למדנו אצל הגב' ליבא ברוצקי שיעורי תניא. בתחילת כל שיעור היא היתה מלמדת אותנו ניגון. באחת הפעמים היא לימדה את "קול דודי", ואמרה שהניגון פועל פעולה מאוד חשובה בנפש: הוא עורך הפרדה בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. השתיים שוהות יחד באותו הגוף ומטבע הדברים – השכנות משפיעה. הניגון "קול דודי" מזכיר לכל נפש את תפקידה. בעיניי הניגון הזה עוצמתי. בכל פעם מחדש אני מצטמררת כשאני שרה אותו.

ילדים

אני משתדלת שהילדים שלי ישמעו בבית רק ניגונים. שיהיו מוקפים בכמה שיותר קדושה. כאימהות, אנחנו יכולות לשלוט על מה שנכנס לבית שלנו בכלל ולנפש של ילדינו בפרט. בהקשר הזה זכור לי סיפור מיוחד: יש לי תכנית לחגי תשרי שבה הקהל חווה את חוויית החגים דרך ניגוני החג. החל מההתעוררות לתשובה בראש השנה וכלה בשמחה הגדולה של שמחת תורה. הגעתי עם התכנית הזו לבית הספר היסודי בקריות. לאחר ההופעה סיפרה לי אחת המורות שתלמידות כיתות א' סיפרו שהתעוררו בהן רגשות תשובה עד כדי בכי… זה רק מוכיח כמה ניגונים פועלים בנפש בלי קשר לגיל.

משיח

אני שרה על הגאולה, על הציפיה, על הדברים שאנחנו צריכות ויכולות לעשות בכדי להביא את המשיח באמצעות התפקיד שלנו כנשים ועקרות בית.
קשר נוסף בין השירה לגאולה הוא שבזמן ימות המשיח קול האישה יהיה נשמע. אני מסבירה לקהל שכרגע, אנו שרות באופן המותר כי כך השם רצה, ועצם העובדה הזו – קיום רצון השם – כבר מקרבת את הגאולה.

שירת אישה

השיר והמופע עלולים ליפול בקלות לקליפות, חס ושלום. מספיקה תנועה לא מתאימה, לבוש לא הולם או חוסר הקפדה על מאזינות בלבד.

שירת נשים היא דבר מופלא, שעדיין לא הגיע זמנה להתגלות לכולם. חז"ל אומרים ש"אין אישה אלא ליופי". קול האישה הופך אותה לכוח חזק ביותר. לפני התגלות המשיח התפקיד שלנו הוא להצניע את עצמינו ואת הדברים היפים שניתנו לנו כמתנה ולהשתמש בהם לקדושה. הצניעות היא זו שנותנת לנו את היופי האמיתי. זמרת ששרה בקולי קולות ובאופן פרוע לא מוסיפה לעצמה לא חן ולא כבוד. מילוי רצון השם בעמידה נחרצת על הנושא הזה, תביא, בעזרת ה', את הגאולה תיכף ומיד.

טיפים לקוראות

כל מי שחושבת שהקדוש ברוך הוא חנן אותה בקול יפה ובכישרון בתחום, זהו סימן שהיא צריכה לעבור לשלב הבא: לימוד פיתוח קול. אין זמרת שיכולה לומר שהיא לא זקוקה לזה. המהפך הוא עצום: לקול הנעים מתווסף פן מקצועי. פתאום את מגלה בתוך עצמך עוצמות שלא ידעת עליהן, ואולי גם לא היו קיימות בך קודם. פיתוח הקול חשוב לא רק בשביל המאזינים כי אם גם בשביל בריאות הקול והמיתרים. הרבה אנשים נוטים לאמץ את הקול בלא צורך מיוחד, והתוצאה היא צרידות.

מי שכבר נמצאת בתחום חייבת להמשיך ולהתמקצע. הקול שלנו מושפע מדברים רבים: אנחנו גדלות ומשתנות, הריונות ולידות, ברוך השם, גם הם משאירים סימנים על קולנו. בלי תרגול מתמיד והכוונה קבועה של מורה טובה ניתן לאבד שליטה על הקול, מה שמחזיר מספר צעדים אחורה וחבל.

המטרה

הקמתי אתר לנשים בלבד בו ניתן למצוא מידע על כל הפעילויות שלי ולהזמין הופעות. המטרה שעומדת מאחורי כל זה היא להגיע לכמה שיותר נשים ולחזק אותן באמצעות השירה והסיפור האישי שלי.

ליצירת קשר עם לאה: 054–227–3417,
www.leadror.co.il.

באדיבות מגזין עטרת חיה. ראיינה: רחלי דיקשטיין.