הרבנית סטערנא – רעיית אדמו"ר הזקן והרבנית הראשונה בשושלת חסידות חב'"ד – הייתה אישה של מסירות נפש, שעמדה כל חייה לימינו של בעלה הגדול ומסרה נפשה על התורה ועל החסידות של בעלה.

תולדות חייה ידועים פחות, ובכתבה שלפניכן ניסינו ללקט שביבי אור מדרכה המיוחדת, כדי ללמוד ממסירות נפשה לתורה ולחסידות.

היא נולדה לאביה הגביר ר' יהודה לייב סגל מויטבסק, בתאריך שאינו ידוע לנו. ביום י"ב במנחם אב תק"ך, נישאה לאדמו"ר הזקן.

רבי שניאור זלמן, שעדיין לא נתוודע לתורת החסידות, היה שקדן עצום, ישב יומם ולילה בעליית הגג בבית חמיו שהוקצתה לו על פי בקשתו, ולמד תורה שעות רבות מתוך התמדה ושקידה. בשלב מסוים חמיו החל לחשוש לבריאותו, ובדרכים שונות ניסה למנוע ממנו ללמוד במשך לילות רצופים.

הנהגתו זו לא מצאה חן בעיני הורי אשתו והם ניסו לשכנע אותה לבקש ממנו גט, אך הרבנית סטערנא שעמדה על צדקותו של בעלה, לא הסכימה בשום אופן. עקב כך השתנה יחסם של החם והחמות לחתנם ובתם, ובני הזוג סבלו מהצקות בלתי פוסקות מצד המשפחה. הם הפסיקו לספק להם נרות כדי שלא יוכל ללמוד בלילות, ואדמו"ר הזקן נאלץ לצאת ללמוד לאור הירח שבחוץ. בחורף לא היו עצים להסקה, וכמעט קפאו מקור. לעתים גם לא היה כמעט מה לאכול. וכשחזר פעם בליל שבת לאחר יום תענית ושעות ארוכות של תפילה, לא הותירו לו כל דבר מאכל, ואף לא גביע ויין לקידוש. לבסוף מצא יי"ש וקערה גדולה אותה מילא ביי"ש ועם זה עשה קידוש. בעקבות כך היה  אדמו"ר הזקן בסכנת נפשות ממש, עד שבנס מצא במטבח שיירים של דייסה שנותרו בשולי הסיר, ובהם שבר את צומו.

הרבנית סטערנא סבלה מכך רבות, אולם המשיכה ללכת במסירות נפש לצד בעלה.

לבד למען התורה

כשהגיע אדמו"ר הזקן לגיל תשע עשרה, החליט לקיים את דברי המשנה "הוי גולה למקום תורה" ולחפש מקום להתעלות בו בתורה ובעבודת ה'. הוא ביקש את הסכמתה של הרבנית, אך זו התנתה שייסע לפרק זמן של שנה וחצי בלבד. היא אף השיגה עבור בעלה סכום של שלושים רובל כסף להוצאות מחייתו.

אדמו"ר הזקן התלבט לאן לנסוע, לוילנא או למעזריטש, ולבסוף החליט לנסוע למעזריטש, שם דבק בדרך החסידות חרף התנגדות עיקשת מצד חמיו וחמותו ובני העיר. למרות זאת, הרבנית סטערנא המשיכה לתמוך בבעלה, וקיבלה את דרכו החדשה ללא עוררין.

מדי פעם שלחה לו מעות כדי הצורך, כמו גם בגדים חמים, כפי שניתן ללמוד מאחד ממכתביו ששיגר ממעזריטש לרעייתו הצדקת: "קיבלתי המלבושים והמעות וגם המכתב – אני ברוך השם בבריאה (בבריאות) נכונה".

מסירות נפש להמשכיות חסידות

כשאדמו"ר הזקן הגיע לליאזנא, לאחר ששמו כבר החל להתפרסם בעולם, ראה מהחלונות אלפי חסידים נוהרים לכיוון ביתו. הוא התגלגל על הרצפה וזעק: "מה רוצים הם ממני, מה מצאו בי?" הרבנית סטערנא בפקחותה ביקשה להרגיעו: "הם מגיעים אליך רק בגלל היותך תלמיד של המגיד ממעזריטש, הם רוצים לשמוע וללמוד ממך מה ששמעת ולמדת מהמגיד".

"אם כך, אספר להם", אמר רבינו הזקן והסכים לקבל את אלפי החסידים שצבאו על דלתו. כך, בזכות דבריה של הרבנית סטערנא, זכו החסידים לקבל חסידות מפי בעלה הרבי, ואנו זכינו עד היום לשתות מאותה באר מים חיים של תורת חסידות חב'"ד.

כאשר באו לאסור את אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה, הוא מיהר להתחבא. החיילים דרשו בתקיפות מהרבנית סטערנא שתגלה להם מיד היכן שוהה בעלה, אך במסירות נפש עצומה עמדה על שלה כחומה בצורה, ולא הסכימה לגלות היכן מקום הימצאו של בעלה. אחד החיילים, בכעסו הרב, סטר על פניה בעוצמה כזו, ששתיים משיניה נפלו. אולם הרבנית סטערנא לא נכנעה ולא מסרה כל מידע לחיילים.

תיבול מפולפל

כשהגיע חברו של בעלה, רבי שלמה מקרלין לבקר את אדמו"ר הזקן, נתגלעה מחלוקת בין הרבנית סטערנא לבתה הרבנית פריידא.

מזה מספר שנים שהרבנית סטערנא לא עסקה בבישולים במטבח, ובתה היא זו שעסקה בבישולים. אולם כעת טענה הרבנית סטערנא כי היא רוצה לזכות להכין את האוכל לאורח הדגול. לעומתה, טענה הרבנית פריידא, כי האחריות על המטבח מוחזקת בידיה, ומדוע דווקא הפעם עליה לוותר על הזכות?!

הלכו האם והבת לשאול את פי אדמו"ר הזקן, והוא פסק כי הרבנית סטערנא תבשל את האוכל, והרבנית פריידא תוסיף את המלח למאכלים, וכך תיטול גם היא חלק בהכנת תבשילים.

ביום המיועד שכחה הרבנית סטערנא, ומתוך הרגל תיבלה את המאכלים. הרבנית פריידא לא ידעה מכך והוסיפה אף היא מלח לתבשיל. כאשר הוגש האוכל לשולחן, טעם ממנו רבי שלמה מקרלין מעט ודחה את הצלחת מלפניו בשל המליחות הגבוהה. לפליאתו הבחין באדמו"ר הזקן ממשיך לאכול כרגיל. כשתמה על כך רבי שלמה, אמר לו אדמו"ר הזקן: "מהיום בו הייתי אצל המגיד ממעזריטש, אינני חש טעם באוכל…"

ברכת המגיד לבנים 

בארבע עשרה השנים שלאחר חתונתם, נולדו לאדמו"ר הזקן ולרעייתו הרבנית רק בנות. המגיד ממעזריטש בירך את אדמו"ר הזקן והורה לו להדר בהכנסת אורחים  בהזכירו את הפסוק "במה יזכה נער – את ארחו" – במה זוכים לבנים? על ידי הכנסת אורחים. והם אכן זכו לשלושה בנים: אדמו"ר האמצעי, רבי חיים אברהם ורבי משה.

הוראה מיוחדת שקיבלה הרבנית סטערנא מהמגיד ממעזריטש, וקיימה בהקפדה הייתה, שבמשך כל זמן ההריון תשתה בכל לילה כוס חלב עם דבש.

"שלי!"

פעם, ביציאתו מחדרו, נקרה לאדמו"ר הזקן לשמוע איך שהרבנית אומרת למספר נשים: "שלי אומר", בהתוונה על בעלה הרבי.

נענה אדמו"ר הזקן ואמר: "במצווה אחת אני שייך לה, בכמה מצוות שייכים לקב"ה".

כשאמר זאת, נפל על מזוזת הפתח ונכנס לדבקות. כשהתעורר מהדבקות, אמר: "'צאינה וראינה' – לצאת מעצמו ולראות אלקות, זה נהיה על ידי – 'בנות ציון', מלכות מעוררת זעיר אנפין, לעתיד לבוא יהיה אשת חיל עטרת בעלה".

סבתא – כאמא

כאשר נפטרה בתה, הרבנית דבורה לאה שמסרה נפשה על המשכיות החסידות, היא הותירה אחריה את בנה הקטן מנחם מענדל, לימים אדמו"ר ה"צמח צדק". הסבתא, הרבנית סטערנא לקחה על עצמה לגדל את הילד כאמא ודאגה לכל מה שהיה צריך.

כשהיה ה'צמח צדק' ילד כבן תשע, החל אדמו"ר הזקן לומר מאמרי חסידות לבניו בכל ערב שבת בחדרו. מנחם מענדל הקטן רצה גם הוא להשתתף, אך אדמו"ר הזקן לא הרשה לו. הנכד לא ויתר וחיפש תחבולה, ולבסוף מצא אותה: בין חדרו של אדמו"ר הזקן לחדר ההמתנה של החסידים, 'גן עדן התחתון', היה תנור גדול עשוי מלבנים שהפריד בין החדרים. בכל ערב שבת היה מנחם מענדל הקטן נכנס מכיוון החדר החיצוני, מסתתר בתנור ומקשיב למאמרי החסידות.

שבת חורפית אחת, היה ליל חורף סוער וקר במיוחד. המשרת הגוי רץ להסיק את התנור כדי שיהיה חם. הוא דחף את גזרי העצים פנימה והרגיש שמשהו עוצר בעדם מהלכנס עד לעומק התנור. איוון לא חשב לבדוק מה מפריע לעצים; הוא השאיר את העצים בפתח התנור והדליק את האש. לפתע הבית נמלא בעשן, וגזרי עצים בוערים החלו להיפלט מתוך התנור. איוון מיהר לכבות את התנור כדי לבדוק את מקור הבעיה, וכשראה את הילד הנמצא בעומק התנור, החל לצעוק בבהלה. בני הבית התאספו ולחרדתם ראו את מנחם מענדל מעולף בתוך התנור.

רבי חיים אברהם הוציא את הילד והרבנית סטערנא הזדעקה מרות. היא התפרצה לחדרו של בעלה והתחננה: "תציל את נכדנו, מנחם מענדל". אדמו"ר הזקן ניגש אל הילד, הניח את ידיו הקדושות על ראשו, והילד פקח מיד את עיניו.

שאלה אותו סבתו: "מה עשית בתוך התנור?"

ענה לה הילד: "אני מאד רוצה לשמוע את מאמרי החסידות של סבא, אך הוא לא מרשה לי להיכנס לחדרו, וזה המקום שמצאתי ממנו אוכל לשמוע".

הרבנית סטערנא, פנתה בטענה אל בעלה: "מדוע לא הרשית לנכד שלנו להיכנס לשמוע את מאמרי החסידות? ראה מה קרה לו בגלל זה, רק בנס ניצל!"

ענה לה אדמו"ר הזקן: "הס, הס. משה רבינו הגיע להר סיני על ידי אש (שראה את האש הבוערת בסנה) וזכה שעל ידו יהיה מתן תורה. תורה ׳לוקחים׳ רק במסירות נפש, הוא יהיה בריא ויאריך ימים".

שנות זקנותה

הרבנית סטערנא זכתה לאריכות ימים, ואף זכתה לראות את נכדה ה"צמח צדק", אותו גידלה במסירות, נושא בעול הנהגת החסידות.

תאריך לידתה ופטירתה אינם ידועים, מקום מנוחתה בליובאוויטש.

באדיבות: מגזין עטרת חיה