זה התחיל בהתקפה: "תגידו, לא הגזמתם קצת?
"באמת, אנחנו מאד מעריכים את הפעילות של חב"ד בכל מקום בעולם. ממש לא רגיל. אפילו החבר'ה שלנו נעזרו בהם לא פעם בטיולים בחו"ל – יותר יעילים מהשגרירות אפילו… אבל עם כל הכבוד, ויש לנו הרבה כבוד לפעילות של השלוחים שלכם, הם מצליחים כי הם משקיעים מתוך מסירות נפש והמון אהבה לכל יהודי – ואפילו לכל אדם. ראינו איך הם מגייסים כסף מאין־ליש, וגם איך הם עובדים בלי תנאים מינימליים, זה מדהים!"
(נו, מה הבעיה אם כך? ביקשו מהם השבוע תרומה לחב"ד? נדנדו להם להניח תפילין / להדליק נרות שבת / לקבוע מזוזה בחדר אוכל של הקיבוץ? למה הטון הזה והפתיח הלא נעים? טוב, אבל בפועל אנחנו הרי אוהבים ומנומסים, נכון? אז זה נשמע כך:)
"תודה, משמח מאוד לשמוע…"

רבי, רבי, רבי
אולי לא שמתם לב, אבל החב"דניקים נשמעים בדרך כלל ככה: "הרבי ברך אותו, והוא הצליח למעלה מדרך הטבע!" או "רק בזכות הרבי הוא הגיע למה שהגיע", וגם "אפשר לראות ממש בחוש איך הרבי מלווה אותנו ועוזר בכל רגע", ועוד משפטים מעין אלה.
"אה, נראה לכם שהחב"דניקים הם סוג של 'סופרמנים' שנחלצים בהצלחה מכל בעיה ועם 'הפי אנד', כי ככה זה אמור להיות בסוף הסרט? טוב, אז לא. האנשים שיוצאים לשליחות הם אנשים רגילים לגמרי. כמוני וכמוך. לפעמים אפילו אנשים שבמבט ראשון אפשר היה לקרוא להם 'אנשים עם יכולות בינוניות ולפעמים אפילו פחות…' – אף אחד לא מעביר 'וועדת כשרונות' למי שרוצה לפתוח בית חב"ד"…
"כאילו, זה לא משהו שמלמדים אצלכם?… הכוונה – סוג של 'הטובים לטיס', לא?"
"כן, בהחלט. מלמדים ושואפים לזה תמיד – כל יהודי ובטח כל חב"דניק הוא שליח של הרבי מה"מ, ועם זה – לפתוח בית חב"ד רשמי מחוץ לאזור הנוחות שלך – דורש כישורים קצת יותר מבעל מפעל למשל. מסכים איתי?"
"לגמרי! אז מה סוד ההצלחה שלכם?? למה אנחנו לא מצליחים לחנך את הילדים שלנו לזה?"

כח העצם
"אקרא לך את דברי הרבי עם הסבר קטן, ומן הסתם המסקנות יהיו ברורות:
"ההצלחות של הפעילות שם (= הכוונה לצרפת) עכשיו, הן הגילוי בפועל של הכוחות אשר… נשיא דורנו השקיע שם בשנים שלפני זה [ובהערה שבשיחה מצויין שהרבי שליט"א והרבנית חיה מושקא גרו כשמונה שנים בצרפת בשליחות הרבי הריי"צ, והרבנית אמרה לאחת השלוחות בצרפת: 'אנו חרשנו וזרענו, ואתם צריכים לקצור']. אשר בהיותו נשיא הדור – והנשיא הוא הכל – נותן הוא את כח העצם לכל אנשי הדור כדי לפעול את הבירור בכל העולם כולו".
זהו. מדבר בעד עצמו, לא?"
"וואו. לא יאומן. והרבי עצמו אומר את זה… שווה מחשבה!"
"אה… ואם כבר דיברנו, אז הרבי מביא בשיחה הזו עוד כמה נקודות, לא רק למחשבה אלא למעשה בפועל:
"להכיר בניסים שה' עושה לנו, ולהודות עליהם – זה דבר שנוגע להבאת הגאולה, וגם לפרסם את הניסים של הזמן הזה, ובעיקר בימי החנוכה שעניינו 'פרסומי ניסא'".
ואם כבר חנוכה: אז להתוועד בימי חנוכה ולדבר בהתוועדויות אלו בדברי תורה וחסידות, לקבל החלטות טובות ולספר במיוחד על ניסים שה' עושה בזמן הזה.
בהצלחה!"

באדיבות: מגזין עטרת חיה