'לגמול לחייבים טובות' כדרך טיפולית פורצת דרך להחלמה מפוסט טראומה!

שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת מקץ
אחד האירועים המשמעותיים בפרשה הנו מפגש של יוסף עם אחיו וסגירת המעגל מולם. סיפור טראומתי ומטלטל הנפרס על פני 22 שנה!

פוסט טראומה והשלכותיה:
לפני שניכנס לעובי הסיפור אקדים מעט על משמעותה של הפרעה פוסט טראומטית:
אחד המאבקים הקשים ביותר של מתמודדי נפש הנו סביב הפרעה פוסט טראומטית. הפרעה זו מלווה במעגליות של אירועים על רצף בלתי פוסק המציף ומכלה כל חלקה טובה בחיי האדם הסובל מהפרעה זו, הסבל כרוך בהתמודדות יום יומית סביב הקושי האדיר וחוסר האונים ביכולת למצוא כוחות להנעה פנימית לעשיה בסיסית של פעולות שגרתיות יומיומיות.

כאשר אדם 'קשור' עם החוויה העמוקה של הטראומה והסבל הנולד ממנה הוא יתקשה כאמור להגיע להנעה פנימית המובילה לעשיה ושחרור מחוויית הסבל והטראומה.

בכדי להבין מעט את הסבל האדיר בו נתון אדם שעבר חוויה של פוסט טראומה נתאר בכמה מילים את משמעותה של הפרעה פסיכיאטרית זו.

פוסט טראומה: או בשמה המקצועי "הפרעת דחק בתר חבלתית (P.T.S.D ) "
בהגדרתה עונה הפרעה זו על מצב בו האדם נחשף לאירוע מסכן חיים או שהיה נתון בעצמו לאירוע מסכן חיים כגון: תאונת דרכים, אסון טבע, אלימות, פיגוע, קרב, התעללות פיזית ונפשית מתמשכת, פגיעה ותקיפה מינית.

האדם החווה חוויה מסעירה המותירה חותם עמוק בלבו ובנפשו, נתון סביב מועקה והתמודדות יום יומית אל מול שלשה תסמינים עיקריים (עם תת סעיפים) כפי שהוגדרו ב- DSM 5 ספר האבחון הרשמי של אגודת הפסיכיאטריים הבינלאומי.

חוויה מחדש של האירוע הפוסט טראומתי: שבמרכזן של החוויות נצפה ב- flash back שעולה ומציף את זכרונו של הנפגע, הזכרות לא רצונית של האירוע, סיוטים ליליים, סימני מצוקה פיזיולוגיים: כמו דופק מהיר, הזעת יתר, נמלולים באצבעות וכד'

סימפטומים של הימנעות: הימנעות מלחשוב, לדבר, על האירוע ועל רגשות העולים ממנו, הימנעות מלהגיע לאזור המזכיר את האירוע הטראומטי, מלהיות בקשר עם אנשים שהיו שותפים לאירוע, איבוד עניין מפעילות שגרתית חברתית, שעות פנאי ובילוי. ירידה בתחושות ובביטוי רגשות ולעיתים אף ניתוק רגשי (דיסוציאציה), תחושות בקשר לסופיות ומוות קרב.

סימפטומים של עוררות: התעוררות של הפרעות שינה, הפרעות קשב, קושי בשליטה בדחפים, התפרצויות זעם, חרדת יתר ולעיתים חרדת רדיפה (פרנויה).

כך שניתן להבין את גודל המצוקה בה נתון האדם שעבר חוויה כה קשה, ועד כמה קשה להשתחרר ממצב נפשי כה סבוך ומורכב.

אחד החוויות באירוע פוסט טראומתי הנו כאמור התעללות אלימה של ילד בידי הוריו, נער בידי חבריו, או מבוגר בידי מכרים או זרים, המותירה חותם עמוק בנפש האדם ופוגעת בתפקודו השגרתי וברבדים עמוקים בחייו.

הפוסט טראומה ושחזורה אצל יוסף הצדיק:
נחזור כעת לסיפורו של יוסף הצדיק: ראשיתו של סיפור המתחיל 22 שנה לפני, יוסף הצדיק נולד לאמו רחל ולאביו יעקב, ילד זקונים אהוב, יפה תואר ומראה כאמו, יוסף מאבד את אמו בעודו רך בשנים ונותר יתום מאם!

בנערותו עבר יוסף דחייה קשה בידי אחיו, עד שנאה תהומית בה אחיו לא יכלו לשאול לשלומו כפי שמעיד הכתוב : "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם." (בראשית ל"ז פס' ד').

באחד הפעמים בהם הוא נדרש על ידי אביו לשאול בשלום אחיו הרועים את צאנם, יוסף עובר התעללות רגשית קשה בידי אחיו המשליכים אותו לבור ריק ממים אך מלא בנחשים ועקרבים, כפי שמתאר זאת המדרש (בראשית רבה פרשה פ"ד) באריכות כמה התחנן יוסף ובכה לאחיו שלא ישליכו אותו לבור המלא בנחשים ועקרבים, עד שהדמעות פסקו מאליהן, מה שמבטא את האפתיה והניתוק הרגשי מעצמו (דיסוציאציה), מצב בו הנפש חשה חוסר אונים מוחלט ומבינה שאין בשביל מה להילחם עד שהסתגלות זו הופכת לחוסר אונים נרכש.
בסופו של דבר האחים מחליטים למכרו לעבד, כאשר יוסף מתגלגל מיד ליד כחפץ בידי סוחרי עבדים, מדיניים, ישמעאלים, עד שהוא מגיע לביתו של פוטיפר איש מצרי שר הטבחים בבית המלוכה של פרעה.
יוסף הצדיק עובר ניסיון קשה עם אשת פוטיפר – נער שעדיין לא בן 20 עובר חוויה טראומטית עם אשה זרה המפתה אותו להתייחד עמה, נסו לדמיין בחור ישיבה בן 17 עובר חוויה כה טראומטית?! יוסף נס על נפשו ובורח מהבית..
הסיפור מסתיים בהטלת האשמה על 'העבד' האומלל שמואשם בניסיון לאנוס את אשת אדוניו.
יוסף מושלך לכלא המצרי עם 'מיטב' הפושעים והעבריינים של מצרים, על לא עוול בכפו.

בניתוק מוחלט כל כך מהעולם ובטלטלה עזה לאור רצף האירועים הרבים והקשים הפוקדים את יוסף הגעגועים הביתה אל אביו ומשפחתו גוברים ולא פוסקים.
חולפות להן שנתיים ימים תמימות, ובאותו יום לפתע כרעם ביום בהיר מגיעים להם שליחים בהולים מטעם פרעה מלך מצרים לתאו של יוסף ללא אומר ודברים הם מריצים את יוסף ההמום רוחצים אותו, מספרים אותו, מחליפים את בגדיו ובלי התראה מוקדמת לאן פנינו?, הם מציבים את יוסף ההמום מול מלך מצרים בכבודו ובעצמו!
המלך דורש מיוסף לפתור לו חלום הזוי ויוסף עונה לפרעה בפשטות מבלי להתבלבל: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". אני חושב, מדבר ועושה הכל רק בסיועו ובעזרתו של בורא עולם כל מה שיש לי ממנו הוא! פרעה כל כך מתפעל מיוסף, מאישיותו, מחכמתו ומתואר פניו ההדורות ולא מתחשב כלל בשריו ועבדיו המתנגדים לו וממנה את יוסף למשנה מלך מצרים.
יוסף שם לב להשגחה הפרטית המופלאה המלווה אותו לאורך כל הדרך, מרגע בו נמכר לעבד על ידי אחיו, על לרגע בו התמנה למשנה למלך מצרים, איך בכל מקום בו עבר, בכל תחנה בה עצר ה' יתברך היה עמו ליווה אותו וסייע לו בכל אשר עשה, הוא מצא חן וחסד בעיני כל רואיו, הצליח בכל תפקיד אותו נשא, עד שהגיע לתפקיד הכי בכיר שאפילו החלומות הדמיוניים ביותר לא מזמנים לנו בדרך כלל, רק שבמקרה של יוסף הצדיק דווקא כן, הוא חלם בדיוק על הרגע הזה ואפילו טרח לשתף ולספר אותם לאחיו שבזו לו ושנאו אותו עד מוות! ואביו שלא ידע איך לבלוע את סיפורי החלומות של בנו האהוב, אף שבסתר לבו ידע שיש דברים בגו.
והנה כרעם ביום בהיר נוחתים אחיו למצרים משום מקום ומתייצבים אל מול עניו, זוכרים את האלמנט השני בפוסט טראומה "סימפטומים של הימנעות", בה האדם שחווה את הטראומה נמנע מלפגוש באנשים הקשורים בחוויית הטראומה שעבר!
יוסף מכיר את אחיו אך הם לא מכירים אותו. היכרות בממד הפיזיולוגי: במראה פנים וגוף (לפי פירוש רש"י, הרמב"ן, אורח חיים הקדוש, אבן עזרא) יוסף מזהה את אחיו והם לא! וגם בממד הרגשי נפשי: הכיר יוסף באחיו והם לא הכירוהו. הכרה סובייקטיבית, שותפות לרגש ולסבל המשותף לשניהם לאורך השנים, כסובייקטים נפרדים בעלי רצונות, דעות, תחושות ומאוויים יוסף לא נוטר טינה לאחיו כפי שהם נטרו לו והתעללו בו, כאשר סיפר להם על חלומותיו וזכה ליחס מיוחד מאביו.

יוסף נתון בשוק של חייו, פתאום בעל כרחו הוא נאלץ להתמודד עם כל אותם זכרונות טראומטיים המציפים אותו ברגע אחד, ובהפתעה מחלטת! הבכי המציף את האירוע והזכרונות מדבר בעד עצמו, הוא פורץ החוצה מאליו, בכי חסר מעצורים המציף את כל הזכרונות הקשים בבת אחת.

ההתמודדות אל מול כל אותם אירועים שב ונשנה והפעם ביתר שאת בראותו ובשומעו את אחיו מביעים חרטה על מעשיהם, והפעם כנראה חרטה עמוקה מעומק הלב!

אבל אז מגיע הרגע, המפגש הסוער עם היוודעו לאחיו ובהותירו אותם בשוק מוחלט עד שנעתקו המילים מפיהם ובקפאם על מקומם מהבהלה והחרדה שהשתלטה עליהם! מתעצם שבעתיים כאשר
יוסף מדבר אל אחיו בלשון רכה, מנחם אותם ותומך בהם רגשית ונפשית.

יוסף הצדיק לא מסתפק בכך, ובאצילות נפש אומר לאחיו: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מ"ה פס' ה').
כל הסבל שעברתי לא היה לחינם, אתם יודעים מהי סיבה לכל הסבל שעברתי? ה' יתברך שלח אותי לכאן ודאג שאעבור את כל הגלגולים הללו, כדי שאהיה השליח לזון אתכם ואת כל העולם ברעב המתרגש לבוא על העולם בשבע השנים הבאות.
לכם הייתה כוונה הפוכה אבל ה' יתברך סובב הכל לטובה ובלשון הכתוב: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית פר' נ', פס' כ').

"לגמול לחייבים טובות", הנה גישה ייחודית ותפיסת עולם מהפכנית בה ועל ידה בחר יוסף להתמודד עם הטראומה!

על מעשה אצילי זה מאריך אדמו"ר הזקן (אדמו"ר הראשון בשושלת חב"ד לדורותיהם) בספר היסוד לחסידות חב"ד ספר התניא בפרק י"ב בתארו את הבינוני ואת מהותו, והרבי מליובאוויטש בלקוטי שיחות (חל' ה' עמ' 247 הע' 48) מאריך לבאר זאת: מובא בספר התניא פי"ב בסופו: שכאשר "עולה לו לאדם מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן" על חבירו, על האדם להסירן ממוחו, ועליו "לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד" ו"לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום, וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו".

על כך שואל הרבי: לכאורה תמוה הדבר, על אף שאפשר להבין שעל האדם להעביר על מדותיו ולא לשלם לחבירו כפעלו, אך מדוע עליו "לגמול לחייבים טובות", הרי חברו עשה לו רעה, ומדוע עליו לשלם לו על כך בטובה?

הרבי מבאר את הדבר על פי מה שכתב אדמו"ר הזקן (שם) שדבר זה יש "ללמוד מיוסף עם אחיו". יוסף הצדיק, על אף שאחיו חשבו עליו רעה בכל זאת ראו כולם ש: "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" לשון הכתוב (ויחי פר' נ', פס' כ'). נמצא אם כן, שעל אף שמתחילה נראה היה שהאחים הזיקו ליוסף, הנה לבסוף נתבררה האמת שפעולתם גרמה לדבר טוב. ומכיוון שהם אלו שגרמו לטובתו של יוסף, לכן שילם להם יוסף על מעשיהם וגמל להם טובות.

ממשיך הרבי ואומר: מזה יש לנו ללמוד בחיי היום יום כפי שמבואר בספר התניא (אגרת הקודש סי' כ"ה) שכאשר בן אדם שהוא בעל בחירה מקלל או מכה, או מזיק ממון חברו על האדם לדעת שמאת ה' הייתה זאת לו, מכיוון ש- "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"- כל מה שעושה ה' לטוב הוא עושה (מסכת ברכות דף ס', ע"ב).
מכיוון שכתוב: "שאין דבר רע יורד מלמעלה" (בראשית רבה פרק נ"א, ג'. תניא – אגרת הקודש סי' יא), א"כ, אף אם נראה שחברו הזיק לו, מכל מקום מכיוון ש"מאת ה' הייתה זאת לו" ברור שבמעשיו אלו גרם לו חברו דבר טוב ומועיל. ועל הטובה הזאת שגרם לו חברו במעשיו בשליחותו של מקום, יש לגמול ב"טובות" (ע"כ מדברי הרבי בליקוטי שיחות).

הענקת משמעות שונה לסבל כדרך לחיים של משמעות:

מדברי אדמו"ר הזקן והסברו של הרבי לאצילות נפשו של יוסף הצדיק נוכל לאמץ גישה ייחודית לחיים.
פוסט טראומה איננה תופעה חולפת, להיפך ככל שעובר הזמן כך מעמיקה הטראומה ולובשת צורות שונות של עיוותים בחיי האדם.

אם כן איך אפשר לדרוש מאדם להתנהג אל הזולת באופן כזה אצילי, לא רק שהזולת הרס את חיי נפשו, אנו מבקשים ממנו לגמול לו טוב?

כאן בעצם טמונה הגישה לחיים:

האדם נדרש לגשת בזהירות וברגישות לטראומה שלו, ישנם שלשה שלבים מרכזיים אותם חייב האדם לעבור כחלק מריפוי הטראומה: 1. אבל, 2. עיבוד אבל, 3. בניית נרטיב (סיפור) חדש.

בשלב הראשוני: האדם נותן ביטוי רגשי לחוויית הטראומה על ידי כך שהוא מתאבל עליה.

בשלב השני: האדם מעבד רגשית את חוויית האבל, על ידי חשיבה (מחשבה), מלל (דיבור), וביטוי פיזיולוגי גופני (מעשה) ומביע על ידם את התחושות העולות ממנו, בכך הוא מכין (זוהי משמעות המילה עיבוד האבל, כמו עיבוד של חומרי גלם) את עצמו לשלב של בנייה מחדש, השלב השלישי הנרטיב החדש.

בשלב השלישי: על פי גישת ה- NLP- Neuro-linguistic programming ניתוב לשוני פיזיולוגי. האדם בונה נרטיב (סיפור) חדש לחוויה הטראומטית, כאשר הוא נוטל בעלות על סיפור חייו על ידי מפגש מחודש עם החוויה, כאשר הפעם במרכז החוויה הגישה איננה התוקפן והשלכת מעשיו עלי ועל חיי, אלא כיצד אני הנפגע (ולא הקרבן) משקם את חיי באמצעות הפגיעה!

כלומר: ההתייחסות לאירוע הטראומתי כעת איננה ממקום של קרבן לחוויה המטלטלת הזו, וממילא אל תצפו ממני ליותר מידי בחיי, כי החיים נהרסו לי, ואין לי ממש תקווה בתוך הכאוס הזה! מה שמזמין תקיעות בחיים ועלול להוביל לדיכאון.

אלא כעת ההתייחסות אל הטראומה הנה ממקום בו אני בעל הבית על חיי! אני היחידי המעניק ונותן משמעות לאירוע אותו חוויתי, כפי שאני תופס אותו ובוחר להעניק לו את המשמעות הייחודית לי מאירוע חיים זה. התפיסה ולפיה משמים זימנו לפתחי אירוע חיים מורכב וקשה, במטרה להפיק ממנו משהו טוב עבורי ועבור העולם משקפת ומדגישה את הסובייקטיביות הייחודית לי.

במילים אחרות: אנחנו לא מתעלמים לרגע מהמורכבות ומהקושי הגדול שזימן לנו האירוע הטראומתי! אבל: אנחנו מביטים עליו ממקום שונה! לא ממקום של קרבן לחיים, אלא ממקום של למידה לחיים!

גישה זו יש בה בכדי להביא אותנו למצב בו במקום לחשוב על נקמה שלילית והרסנית, נחפש "נקמה" חיובית ובונה. אין ספור דוגמאות ניתן למצוא לכך בתולדות עם ישראל:
יהודים יוצאי שואה שבחרו 'לנקום את נקמתם' מידי הנאצים על ידי הקמה מחדש של משפחתם! יהודים שנגזלה מהם אדמתם בחרו להמשיך לבנות, להמשיך וליישב את ארץ ישראל!, ועוד…
זוהי גישתו של יוסף הצדיק למעשיו של אחיו, הוא איננו תמים, הוא יודע בדיוק מה משמעות מעשיו של אחיו והשפעתם עליו בחייו. אך יוסף בוחר בדרך חיים שונה, יוסף לא נותן מקום לרע של הזולת להשפיע עליו בבחירותיו בחיים, ולא נותן מקום לעיצוב זהותו כקרבן לחיים אפלים וקשים, להיפך יוסף נוטל בעלות על סיפור חייו ובוחר בחיים ממקום אמוני טהור, כפי שהתבטא: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

יוסף בוחר לתת מקום בחייו להשפעה רק ממקור אחד, ה' יתברך הוא זה שאחראי להגעתי הנה למצרים, על ידי תלאות וייסורים כואבים, כך שאם יש לי צורך להביע זעקה וכאב על מה שעברתי אני פונה אליו, אתם אחי לא קשורים לעניין, אין לכם חלק בתהליך שעברתי.

אמנם אתם הייתם שלוחים לעניין, ופעלתם באופן שלילי, אמנם זה כבר חשבונו של מקום.
יוסף מבהיר: לי אין אפשרות וגם אין לי עניין לתת לכם חשיבות ולייחס אליכם את הרוע שבמעשיכם כלפי, משום שזו תהיה הנצחת הקרבנות בחיי! ואני לא מעוניין להיות קרבן של החיים!

מינוף הסבל לטובת עשיה טובה לזולת הנה המשמעות הייחודית הניתנת לסבל:

בכך יוסף מנצח את הטראומה ולא מנציח אותה! יוסף מתגבר על הטראומה ממקום של השפעה! הוא הופך למשפיע על הזולת ובכך הוא ממנף את הסבל לטובת עשיית טוב לאחרים.

יוסף מפנים את ההשגחה העליונה, בכך שהוא מחליט לנצל עד תום את כח השפעתו, בעשיית טוב למען הזולת, עשיית טובה ליהודי בגשמיות וברוחניות! יוסף לימד אותנו שהיכולת להפוך סבל לכח הוא על ידי השפעה.

דוגמא מקבילה לכך מצינו בהתנהלותו והתנהגותו של האדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד): כאשר האדמו"ר הריי"ץ עמד בפני המשטר הקומוניסטי ברוסיה של ימי הצאר, הוא ניגש בתפיסה מאוד ברורה ועצמתית- הוא לא נותן לכוחות הרשע להשפיע עליו בשום צורה שהיא, גם אם זה יהיה כרוך בסבל ועינויים פיזיים ונפשיים, מבחינתו הבעלות על חייו ועל חיי היהודים הנתונים תחת השפעתו היא אך ורק בידיו של ה' יתברך, ולכן הוא פועל אך ורק לפי רצון ה', הוא לא יאפשר, לא ייתן מקום ולא יתייחס אל כוחות הרשע כאל בעלי השפעה. מבחינתו אין להם ולא הייתה להם אף פעם הצדקה קיומית בעולם, אף פעם ולכן הוא לא מכיר בהם כישות סובייקטיבית בעולם.

הידיעה שההתייחסות אל כוחות הרשע כבעלת השפעה עליו, תאדיר ותעצים אותם, חיזקה אותו שלא לתת להם מקום ומציאות כלל, עמידתו האיתנה של הרבי אל מול כוחות הרשע היא זו שהובילה בסופו של דבר להכחדת הקומוניזם והעברתם מן העולם!

הרבי בחר ולימד אותנו דרך חיים של נתינת מקום לקדושה שזהו הטוב הנצחי והאמיתי, לעומת שלילה בתכלית של מציאות הרע בעולם, עד כדי התעלמות מוחלטת ממציאות הרע, באופן שאיננו תופס מקום כלל אצלו. גישה זו סללה כאמור את הדרך להפיכת הרע לטוב. כיום אין מי שיכול להתעלם מהמהפכה שהתחוללה בכל רחבי ברית המועצות לשעבר!

אי אפשר להתעלם מהסבל העצום אותו חווה הרבי הריי"ץ הן בממד הפיזי והן בממד הנפשי. אך יחד עם זאת הוא בחר למנף את הסבל לטובת עשיה טובה ליהודים בגשמיות וברוחניות. יהודים שהתאפשר להם בעקבות מסירות הנפש של הרבי לשמור תורה ומצוות מתוך פניות נפשית ורגשית, מתוך שמחה והרחבה בגשמיות וברוחניות! וכפי שהתבטא הרבי הריי"ץ במכתבו לחג הגאולה שכתב לכלל ישראל: "לא אותי בלבד גאל ה' כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

ההבדל שבין התערבות מקצועית לבין התערבבות רגשית תלויה בתהליך עיבוד האבל אותו עובר האדם!

כאמור אצל יוסף הצדיק המעבר היה על ידי מינוף הסבל לעשיית טובה לזולת. אך לשם כך נדרש יוסף לעבור את כל התהליך של האבל ועיבודו שלב אחר שלב.

בשלב הראשון: יוסף שרוי באבל עמוק על אביו ועל אחיו כל השנים שהיה רחוק מהם, וכן אביו ואחיו על יוסף. וכפי שמתואר באריכות (מדרש רבה) סבלו של יוסף על כך שהוא נאלץ להעלים את דבר קיומו מאביו בשל רצונו לגרום לאחיו להתחרט מעומק הלב על מעשיהם! ועל כך שבנימין נתן לעשרת ילדיו שמות המתארים אחד אחד את הקשר העז ליוסף אחיו, ואת הסבל הרב כל השנים שלא זכו לראות האחד את השני.

לאחר מכן בשלב השני: יוסף מעבד את האבל: אנו יכולים לראות את ההתייחסות לכך בקריאת שמות בניו של יוסף מנשה ואפרים, מנשה על שם: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי", ובמילים אחרות ה' השכיח ממני את סבלי במהלך כל השנים וגם מנע ממני את צער הגעגועים אל בית אבי. אפרים על שם: "כי הפרני אלוקים בארץ עניי"- כלומר: אלוקים העצים אותי הן בממד הפיזיולוגי והן בממד הנפשי רגשי בארץ למודת סבל רב!

עד שיוסף מגיע לשלב השלישי: בו הוא כבר הפך למשביר בכל ארץ מצרים, כאן הוא בעצם מונע מכח השפעה עצמתית שקיבל כתוצאה מכך שעיבד את אבלו וכעת הוא עסוק בלמנף את הטוב ולשלול את הרע, כך בעצם הוא פוגש את אחיו ממקום יציב וחזק נפשית ורגשית, ומעביר להם את המסר "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם ."

בכדי לגשת למרחב השפעה על הזולת לאחר חוויה טראומתית חייבים לעבור את תהליך עיבוד האבל במלואו. כאשר אנו מדלגים על שלב האבל ועיבודו אנו חשופים להתערבבות רגשית!
אדם הפועל ממקום פצוע, כואב וסובל, מונע ממקום רגשי לא פתור, ובכך הוא חשוף להתערבבות רגשית בדמות 'פנטזיית ההצלה'. אני מציל את העולם, אם זה שליח, אם זה מחנך, משפיע, רב, מטפל בנוער בסיכון, ועוד. אי אפשר לגשת למלאכת ההשפעה בכל תחום שהוא, כאשר אני בעצמי סובל מטראומה נפשית!

אדם השואף למלכת הקודש של השפעה על הזולת, חייב להגיע ממקום של פניות נפשית ורגשית, ויציבות נפשית למלאכה זו! כאשר אדם מונע מכוונות טובות מחד, אך עם 'פצעים' נפשיים רגשיים פתוחים מאידך, הסיכוי הוא שהנזק יגבר על התועלת!

לפעמים נוכל לצפות במחנך, משפיע, וכד' המתמסרים מתוך להט ורגש גואה להושיט עזרה, לחלש, לפגוע, לתלמיד 'השקוף' זה שאף אחד לא שם אליו, לזה שכולם מתנכלים לו, במטרה להעצים את המושפע, מחונך, מתוך כוונה טהורה, אך לצידה נוכל להבחין בסערת הרגשות של המשפיע או המחנך המתקשה להכיל את סבלו של המושפע או המחונך שאליו הוא כל כך מתמסר.

מה שישתקף ויתגלה אל מול עיננו, הנו בן אדם המונע ממקום לא פתור ולא מעובד רגשית פנימה, במרחב החיים שלו! ומתוך עולמו הפנימי הלא פתור והפגוע הוא משליך ומעביר את הכאב הלא פתור אל המרחב בו הוא 'מנסה ל'הגן' 'ולהציל' את המחונך/מושפע שלו!

הוא זועק מתוך כנות ואכפתיות אמתית את כאב התלמיד לחלל בכדי לעזור לו, אבל בעצם הוא מנכיח את ההזדהות ההשלכתית אותה הוא חש כלפי מחונכיו, ומשליך את זעמו הפנימי הלא פתור ואת פגיעותו, מתוך תחושה שכך הוא מגן על תלמידו, כל זאת כמובן באופן לא מודע! אך זהו הדפוס המשוחזר באופן לא רצוני, מתוך מרחב אישי לא פתור בחייו האישיים!

פעולה ותחושת 'פנטזיית ההצלה' היא לא חלק מהלקסיקון החינוכי! אדם העוסק בשדה החינוך חייב לפעול מתוך מרחב נפשי רגשי מקצועי, מתון, שליו ואחראי ולא מתוך התפרצות נפשית רגשית סוערת גם אם מאחוריה עומדת כוונת עזרה אמיתית, שליחות חינוכית כן, פנטזיית הצלה לא!

תהליך האבל ועיבוד האבל הנה הדרך הבטוחה ליציבות נפשית ולפניות נפשית ורגשית עבור הזולת!

כך כאשר נידרש למלאכת הקודש נישאל את עצמנו מאיזו עמדה נפשית רגשית אנו נגשים אליה? זהו המבחן הטוב ביותר לאדם העוסק בהשפעה על הזולת, בטח ובטח בשדה החינוך!

לאחר שהאדם עבר את תהליך עיבוד האבל הוא יחווה את חווית ההשפעה על הזולת ממקום שליו, בטוח, שקול, כאן ההתערבות תהיה מקצועית ולא התערבבות רגשית!

יהי רצון שנזכה להשפיע מתוך פניות נפשית ורגשית, מתוך הרווחה והרחבה בגשמיות וברחניות ומתוך שמחה וטוב לבב!

שבת שלום חנוכה שמח וחדש טוב לכולם

באדיבות: מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה ע"ה