אור וחום חסידי
אז איך נראה י"ט כסלו בימינו?
יש התוועדויות לרוב: במוסדות הלימוד, בבית הכנסת, יש התוועדות של נשי חב"ד. תמיד יש גם התוועדות מרכזית באזור, כזאת שמגיעות אליה מאות נשים ומשפיעים עם השמות הכי גדולים.
איך נראית האמא החסידית בימים הגדולים האלו? מנסה ללהטט בין כל החגיגות… להשתתף בהתוועדות אחת, להכין את האורז שהבטיחה להתוועדות של הגברים, לכבס שוב את כל החולצות הלבנות שיהיו מוכנות למחר (כ' כסלו), ולמצוא בייביסיטר כדי לנסוע מחר לאירוע הגדול. אה, כמובן, לבחון את הבן על תניא, לאסוף את הגדולה מהתוועדות 'אחותית' מאוחרת, לישון טיפה… ואם האמא היא גם שליחה, או אחראית בעצמה על האירוע, אפשר להוריד את הסעיף האחרון, היא תישן בכ"א כסלו. אולי…
אצל יסכה, שליחה ואמא למניין בלי עין הרע, היום נראה קצת אחרת. לא שהיא לא מארגנת התוועדות נשים ומכינה סלטים לגברים, אבל בסביבות ארבע בצהריים הכל עוצר. היא במטבח, כמו ביום שישי, מטגנת שניצלים ואופה חלות, בוחשת בסיר תפוחי אדמה ומקשטת עוגה חגיגית. במקביל, השולחן נערך במפה לבנה ומפיות מקופלות ונרות דולקים עליו בפמוטים של שבת.
ההתוועדות אצלה בבית? בטח! התוועדות עם הילדים, קובעים שעה מראש כדי לא להיתקל עם האירועים השונים המתקיימים בשכונה. בשעה היעודה, מתיישבת המשפחה להתוועדות י"ט כסלו משפחתית. טלפונים מנותקים וכל התכנונים נידחים לאחר מכן. עכשיו שלוימי אומר "לחיים" ומשתף בהחלטה טובה, מנוחי מספרת בעיניים רציניות על הסירה שעצרה, ומענדי חד חידות שהכין על סיפור המאסר והגאולה. מנה ראשונה, שנייה וקינוח. ניגון מכל הלב וסיפור חסידי מעורר. רק אחרי "ברכת המזון" יתחילו שוב הריצות וההספקים.

ככה זה בכל תאריך חסידי, יסכה?
"סעודה של ממש, זה רק בי"ט כסלו", היא מחייכת, קצת נבוכה. "אבל התוועדות עם הילדים – בהחלט; בכל תאריך חסידי. לפני השליחות שלנו בבית חב"ד ובחינוך – מגיעה השליחות עם הילדים שלנו. בכל תאריך חב"די אנחנו קובעים שעה ומתארגנים מראש עם חטיפים ועוד דברים שהילדים אוהבים. מפנים את הזמן ואת הראש, ומתיישבים רק איתם. בימינו, ב"ה, בבתי הספר החסידיים לא נותנים לתאריך חשוב לעבור בלי הכנה מספקת, אבל זה לא בא במקום מה שהבית צריך לתת.
"התוועדות כזו גם לא חייבת להיות ארוכה. חצי שעה או ארבעים דקות מספיקים בהחלט. מה שחשוב שהיא תהיה מרוכזת וממוקדת. אני לא מתכוונת לילדים, שהם בדרך כלל נכנסים עמוק לעניין, אלא דווקא אלינו, המבוגרים, שנוטים להציץ רק מדי פעם בטלפון, לנסות לארגן דברים על הדרך, ולהאמין שאנחנו איתם כשאנחנו מקשיבים בחצי אוזן"…

מה עושים בהתוועדות כזו? יש מתוועד? מכינים מראש?
"התוועדות חסידית מכינים מראש? באמת… כל מה שצריך זה כיבוד טוב (אם יש לך ילדים גדולים, תני להם לדאוג לזה בקנייה או באפייה, זו סגולה למעורבות גדולה יותר) וטלפונים מכובים, עדיף שיישארו בחדר השני.
מתחילים עם סבב של 'לחיים', וכל אחד אומר משהו על היום הזה. תופתעו ותתרגשו כמה הרבה הילדים שלכם יודעים וחושבים. ניגון טוב, החלטות טובות, וכל השאר זורם לבד. כל כך מרגש לראות את הילדים שלנו מקשיבים, מוסיפים, בוחרים נושא לשפר ומתבוננים בו באמת".

תוכלי לתת כמה טיפים למי שעדיין לא ארגנה דבר כזה מעולם…
"בשמחה! כשהילדים קטנים ממש, ההתוועדות צריכה להיות קצרה וממוקדת. כל אחד אומר משהו על י' שבט וכדאי להתחיל מהקטנים שיודעים פחות, ויגידו את המידע הכי בסיסי – 'הרבי קיבל את הנשיאות!'. הגדולים יותר ידעו להוסיף פרטים יותר מפורטים, או להביא סיפור או ניגון מתאים. בשלב של גן וכיתות נמוכות, כדאי גם לתת כללים לגבי הכיבוד: 'קודם כל אחד אומר משהו, ואז אפשר יהיה לברך ולקחת קצת מהביסלי. אחרי הניגון תוכלו לברך גם על הבמבה…' אחרת ההתוועדות הופכת להיות מלחמת חטיפים וחבל.
"לילדים גדולים יותר אפשר בהחלט לתת להתכבד בעדינות תוך כדי ההתוועדות, תהנו איתם, מבוגרים קטנים… חשוב מאוד לא ללחוץ אותם, לתת להם להרגיש בנוח. אם המתבגר לא רוצה לומר משהו בתורו, הכל בסדר. אם הגדולה זרקה בדיחה לא מתאימה, נסו להעלים עין. תחשבו שזה בית חב"ד שלכם ואלה ה'מקורבים' שלכם, ככה, כמו שהם, אתם רוצים אותם בהתוועדות… הדבר הכי גרוע שאנחנו עלולים לעשות, זה לגרום להם לא לרצות שוב לבוא. כמו בבית חב"ד אמיתי – השיטה הכי טובה להאהיב עליהם את ההתוועדות היא לשתף אותם בהכנה, בגשמיות וברוחניות, כל אחד מה שמתאים לו. לא תאמינו לאלו רמות של התקשרות הילדים שלכם יכולים להגיע".

שלהבות עולות מאליהן
זוכרות כמה הרבה 'מבצעים' היינו עושות פעם, כשהיינו נערות? אמנם לא תמיד היינו פנויות, היו לימודים, מבחנים, והיו התוועדויות ועבודות ועזרה בבית, אבל תמיד מצאנו זמן לצאת גם למבצעי הקודש של הרבי מלך המשיח. על מי עבר שבוע בלי 'נש"ק'? ו'מבצע חנוכה?' או לולב? כמה פעמים חרשנו את מחלקת יולדות עם 'אות בספר התורה?' מאז עברו הרבה מים בירדן. בית, עבודה, ילדים, כביסות, קניות, בישולים… איפה אפשר בכלל להכניס לתוך כל זה את ה'מבצעים'? ובכלל, אמא שיש לה בכל זאת שעה פנויה ביום חמישי לנש"ק, לא עדיף שתשקיע אותה קצת בילדים שכמעט לא ראתה אותם כל השבוע?
את השאלה הזו הפננו לרות – אֵם לשבעה שבוודאי נתקלה גם היא בהתלבטות הזו.
רות, אולי זה נשמע פשטני מדי, אבל מה עדיף, 'מבצעים' או ילדים?
רות צוחקת, מופתעת. לא מבינה את השאלה. "מה זאת אומרת 'מבצעים' או ילדים? 'מבצעים' זה ילדים! זה כאילו שתשאלי אותי האם עדיף שניצל או ארוחת צהריים? שניצל זה לא ארוחת צהריים?"

תני לי להבין, את מתכוונת שלוותר על 'מבצעים' זה ה'מבצעים' שלך כרגע?
"ממש לא". היא צוחקת. "אני מתכוונת שילדים ו'מבצעים' הולכים ביחד. הכי כיף עם הילדים! מאז שיש לי ילדים אני כלל לא יודעת מה זה ללכת לבד. הם עושים הכל, הקטנים האלה: מארגנים בהתלהבות את הקופסאות הקטנות עם הנרות, אורזים שקיות עם מים וכוסות, מגבונים וטיטול ותולים על העגלה. לי נשאר רק ללכת איתם… כשאנחנו כבר בשטח – אין כמו החיוך המתוק שלהם והגודל המיניאטורי, כדי לפתוח לבבות. האישה הכי קשוחה לא מצליחה לסרב כשילדונת עם קוקיות עליזות מציעה לה בחיוך חסר שיניים קדמיות 'נרות סבת קודס'…"

וככה גם בחגים?
"ברור. ילדים זה דבר חי, שמח ומתוק. כל הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב, חלוקת מצה שמורה נעשית מתוקה ומרגשת כשהם משתתפים. הם גם מחממים מיד את האווירה והאי־נוחות שלפעמים מלווה אותך – איך לפנות פתאום למישהי לא מוכרת, אולי היא לא תראה זאת בעין יפה – זו לא קיימת כשילדים פונים בהתלהבות ובמתיקות".

מן הסתם ההספקים שונים…
"בהחלט. כשאת הולכת ל'מבצעים' עם הילדים, את מחלקת פחות ערכות נש"ק (למרות מספר המחלקים הגדול), אי אפשר להישאר בשטח יותר מחצי שעה, מקסימום. בשלב הזה הם כבר עייפים ובכיינים, צריך להפסיק כל כמה דקות ('אמא! אני צריכה לעשות!'), חלק מהערכות מתפרקות ונופלות, וחלק, לפני שאת שמה לב, מחולקות לכאלו שאינן יהודיות, או כאלה שבטוח מדליקות נרות בהידור… הכל בסדר, כמובן. זה חלק מהחינוך שלהם ל'מבצעים'.
"עוד דבר שקשה באופן הזה של ה'מבצעים': הרגעים האלו בהם אישה נפתחת לשיחה עמוקה יותר מ'שבת שלום' וזמן הדלקת נרות, מעטים מאוד עד נדירים. זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לנהל שיחה עמוקה כשכל פעם משהו קורה ומישהו קורא. בודדות מאוד יעצרו אותך לשיחה ארוכה כשמסביב כולם קופצים".

לא חבל לך? אולי בכל זאת כדאי להזמין מישהי שתשמור עליהם ותוכלי לעשות 'מבצעים' כמו שצריך?
"בדיוק ככה צריך. גם לשבת לשולחן שבת כשהכל נשפך והקהל הצעיר לא נותן לשמוע רעיון משיחה של הרבי עד הסוף, זה לא קל, ובכל זאת מעולם לא חשבתי לצאת עם בעלי לבד לשבת כדי שנוכל להנות מסעודה רגועה ומלאת דברי תורה כמו בשנה הראשונה… עוד יבואו גם ימים כאלה, כשכולם יתחתנו. אז אלך לי ל'מבצעים' אפילו לשלוש שעות, שום דבר לא יישפך בינתיים ואף אחד לא יבכה; אוכל לדבר עם נשים בנחת ובעמקות, ולדווח על מספר ערכות תלת ספרתי. אך כרגע התפקיד שלי שונה, מאתגר ושמח מאוד".

או שתהני מ'מבצעים' כמו שצריך, או שתקחי את הנכדים…
יש לך עצה טובה למי שרוצה להתחיל?
"בוודאי, יש לי כמה… דבר ראשון לכי רגועה ובכיף. המטרה שלך היא לקחת את הילדים ל'מבצעים' וזהו. לא יותר. בלי החלטות על מספר ערכות שעלייך להספיק, בלי לחץ, אפילו אם אף ערכה לא תחולק בסוף.
"בדרך כלל, כשאנחנו מחלקות 'נש"ק' אנחנו משתדלות לא לפספס אף אישה, ותרי על זה. אם הקטנה מנסה להוציא אבן מהנעל ואת מושכת אותה כי ממול אישה עוברת ועוד רגע תפספסי אותה – איבדת את זה. כל מי שצריכה לקבל, תגיע ברוגע עד אלייך או אל אחד מילדייך. כרגע, מה שחשוב זה שלילדים שלך יהיה כיף לעשות 'מבצעים'.
"עוד דבר חשוב, כדי שהילדים יהיו רגועים ושמחים (וגם אנחנו) הם צריכים להיות שבעים ורעננים. אל תצאי לפני שאכלתם, קחי איתך 'בייגלך' לדרך או חצאי כריכים מרוחים. אי אפשר לצפות מילד רעב להיות רגוע. אל תצאו מאוחר מדי ואל תישארו יותר מדי זמן. הרגע בו שניים תופסים לך בחצאית ובוכים, זה אומר שכבר לפני רבע שעה היית צריכה לחזור הביתה. פעם הבאה שימי לב"…

ומלאה הארץ דעה
האם אנחנו לומדים תורה עם הילדים שלנו?
אההמ, מן הסתם כן. לא? אנחנו עוזרות להם בשיעורי בית בכל המקצועות, בוחנות אותם כשהם משננים משהו לאיזה מבצע בבית הספר, מסבירות לפעמים משהו כשהם שואלים ואנחנו זוכרות את התשובה, אבא שלהם גם חוזר שיחה בשולחן שבת… מי מהם נמצא בדיוק ליד השולחן אז?
אצל רחלי בבית יש שיעור קבוע עם הילדים. לא עם המתבגרת בתיכון או עם הבן מהישיבה, אלא עם גדוד חמוד ומכובד מגיל שמונה ועד שתים–עשרה, בנים ובנות. הוא מתקיים כל שבוע ולא ההורים או הילדים מוכנים לוותר עליו.

רחלי, ספרי לנו קצת איך זה התחיל?
"זה התחיל בתקופת הקורונה. פתאום כלאו את כולנו בתוך הבית, הורים וילדים, בלי שום מסגרת. בין פורים לפסח עוד לא הייתה שום התארגנות מסודרת מצד מוסדות החינוך, מלבד ערכה יפה שכל מורה ורב שלחו הביתה, אוסף דפי עבודה לכבוד חג הפסח.
"בימים הראשונים היה הרבה בלבול ופחד. את דפי העבודה סיימו הילדים בערך בשעתיים. באין מסגרת אחרת, התחלנו ללמוד איתם. זה לא היה משהו מסודר, בעלי אמר חת"ת, והילדים התיישבו לידו והוא הסביר את רש"י. לפני שבת פתחנו 'מעיין חי', בוקר אחד שמענו את התניא של אלאור ולנר מתנגן ברקע והילדים שאלו על משהו שהוא שר; הם לא הבינו ופתחנו 'שיעורים בספר התניא'. בימים לפני פסח, בין ניקיונות לקניות (שגם הם היו מאתגרים), ישבנו לספר להם מה'הגדה' כל מה שהמורים והמורות היו אמורים לספר.
"אחרי החג כבר התחילו הלימודים מרחוק. זו היתה התארגנות בפני עצמה, להשיג מספיק ציוד קצה ולדאוג שכל ילד יתחבר בשעה המתאימה לשיעור המתאים, שתהיה קליטה טובה, שנדפיס מה שצריך, שאף אחד לא מבזבז את הזמן רק על החלפת רקעים, שלא פספסנו שום הודעה על החלפת מערכת, שינוי זמן, התוועדות פתע בערב…
"ברגע של שקט, נראה לי שזה היה בשבת, הילדים שיתפו אותנו שהם מתגעגעים לימים הראשונים של הקורונה, כשישבנו יחד ולמדנו במשפחתיות ובכיף. הם הפתיעו אותנו כמה הרבה דברים הם זוכרים מאז. גם הקטנים ביותר!
"ההרגשה שלנו כהורים הייתה זהה. באותו רגע התחשק לנו לסגור את כל המחשוב ופשוט לשבת איתם בנחת על הספה, ללמד, להסביר, לספר, לחבק, להנות מהעיניים הנוצצות שלהם כשהם מקשיבים לנו. לא עשינו את זה. המסגרת של בית הספר חשובה במיוחד בימים כאלה, אבל החלטנו לשמר לעצמנו פינה אחת מתוקה, בה נלמד איתם בכיף מה שאנחנו רוצים והם רוצים. קבענו יום ושעה ויצאנו לדרך".

עברתם התמחות בחינוך לגיל הרך? איך ידעתם מה לומדים עם ילדים קטנים?
"בעלי כלל לא למד חינוך. אני התחלתי 'חטיבת ביניים' ופרשתי… בנושא חומר הלימוד באמת היו לנו הפתעות. בתחילה בחרנו חומר מותאם, מה שנקרא. התחלנו עם 'הרבי מדבר לילדי ישראל' וקצת הלכות שבת. בהמשך הוספנו את 'ספר הזכרונות'. אוח! איזה תקופה!… את הסיפורים על החסידים מתוך 'התמים' המקורי. לפני י"ב תמוז עברנו על רשימות המאסר מ'ליקוטי דיבורים' והמשכנו עם עוד כמה קטעים משם. מה גילינו? ילדים לא נבהלים מחומר כבד או ממילים קשות. הם אוהבים ללמוד, ויכולים. אם ההורים פנויים ללמד, הילדים נהנים מכל רגע.
"בחודשים האחרונים הלכנו בגדול. התחלנו מאמר של הרבי מה"מ מתוך 'מאמרים מלוקט', לא מעובד ולא מבואר. הודענו מראש לילדים שאם זה קשה, הכל בסדר, תמיד אפשר להרים יד ונעצור. אבל הם רק רצו להתקדם. לאט אבל בטוח התקדמנו עוד אות ועוד אחת. כל שיעור עשינו חזרה על מה שלמדנו, והיינו מופתעים מחדש מרמת ההבנה שלהם, ועד כמה הם זוכרים את כל פרטי המאמר – השאלות שהרבי שואל בהתחלה, התשובות בדרך אפשר ולמה הרבי לא מקבל אותן. הלם. כל שיעור מחדש ישבנו פעורי פה מול היכולות שלהם, מול הרצון שלהם, ועד לאן אפשר להגיע עם ילד כשכיף לו ללמוד".

וכשהשיעור מתבטל?
"זה כמעט לא קורה. גם אני וגם בעלי מתייחסים לזה כמו אל שיעור שאנחנו מוסרים לפני ציבור. אם אין סיבה ממש מיוחדת – לא דוחים ולא מבטלים, לא משנה כמה אנחנו עסוקים. מקסימום, נניח ויש באותו ערב אספת הורים או אירוע משפחתי, אז מתאמים יום אחר באותו שבוע.
"כשאנחנו מכבדים את השיעור, הילדים מכבדים אותו. אף אחד מהם לא חולם לוותר עליו כדי ללכת לחבר, וגם לא מנסה לצרף חבר, או חצי להשתתף וחצי לקרוא ספר… הם מגיעים מוכנים ללמידה לחלוטין. נשאר לנו רק להנות איתם וללמוד יחד מה שתמיד חלמנו ולא מצאנו לו זמן"…

יש לך עצה טובה למי שמתחילה שיעור כזה?
"אם החלטת על שיעור, כבדי אותו. אל תבטלי סתם, אל תשכחי. 'יו, שיעור! והקטנה לא נרדמה עדיין'… דאגי לכיבוד נעים ושולחן ערוך – מגיע להם! תדאגו לשיעור נעים וכייפי, וזה לא הזמן לטפל בבעיות משמעת. הם לא חייבים לשבת בדממה ולדבר בהצבעה… לפעמים אחד הילדים מתעסק בכיבוד ונראה כאילו הוא לא איתנו, בונה מגדלים מוופלים ושרשראות מבייגלך, פתאום הוא תוקע שאלה או מבריק איזו הברקה שגילתה לנו שאין מה לדאוג, זו הדרך של חלק מהם לפחות להקשיב. הכל בסדר.
עוד דבר: אם את נאלצת למנוע מאחד הילדים משהו טוב בתור עונש, אז לא השיעור! דווקא ילד שלא היה בסדר, צריך את השיעור הזה יותר מכל אחד אחר. ומלבד זאת, הוא יפסיד שיעור אחד וכבר לא יהיה בעניינים בשיעור שאחריו, חבל! יש כל־כך הרבה ממתקים, חברים ובילויים אחרים שאפשר למנוע, את השיעור הזה תשאירו מעל לעונש".
כאמא לילדים כל מה שיש לי להגיד זה: וואו, כמה רעיונות יפים לקחת הלאה לחיים החסידיים שלנו ושל הילדים שלנו.

באדיבות מגזין עטרת חיה