"ירושלמית שכמוני…" פותחת מימי בחיוך. "אחרי החתונה גרנו ב… מה זה משנה בעצם? בעיר שהיא לא ירושלים ולא שושן. תענית אסתר התקרבה לסיומה ואני, ככלה צעירה ונרגשת, הכנתי ארוחה קלה אבל מושקעת לסיום הצום.

'את באה למגילה?' זרז אותי בעדינות הבעל החדש.

'מה מגילה? לא שברנו את הצום עדיין!' הייתי המומה.

'נכון,' הסביר בעדינות, מתופף על הידית של הדלת. 'לא שוברים את הצום לפני המגילה. אבל אם את ממש חלשה אפשר להכין מהר קפה!' הביט בשעון.

לא הייתי ממש חלשה, סתם מבולבלת. רגילה שבירושלים, עד המגילה, כבר אף אחד לא זוכר שהיה אי פעם צום… זו היתה הפעם הראשונה שקלטתי ש'פורים דפרזות' זה לא רק תאריך אחר זה משהו שונה לגמרי".

שאלתי כמה ירושלמיות, בהווה ובעבר, על 'פורים דמוקפין'. הפורים הירושלמי שמגיע סוף־סוף כשרוב עם ישראל, שתוי למחצה, לשליש או לרביע, מתחיל כבר להתאושש מהפורים שלו…

על השאלה מה עדיף? היתה התשובה חד־משמעית: ברור שפורים בט"ו אדר! טוב, ירושלמיות, מה ציפיתן…

מימי, ירושלמית שעברה ללא משנה איפה, עדיין תפוסה כולה על תענית אסתר: "איך אפשר להיכנס לפורים מתוך צום? איך? זה לא מסתדר לי גם אחרי כל כך הרבה שנים. לא משנה שעם הרחבת המשפחה, ב"ה, כבר כמעט לא יוצא לי לצום את תענית אסתר, ועדיין, לחשוב על הגברים שבאים לשמוע מגילה, לשמוח, להודות על הנס ולמחות את עמלק, והכל מתוך צום.

"וזה לא רק הצום, כל חג צריך ערב חג. בירושלים יש יום תחפושות, ויש תענית אסתר, ואז יש יום אחד חגיגי ושמח בו אפשר להתכונן לפורים כמו שצריך, למשתה ולמשלוחי המנות, אחר כך מגיע היום הגדול עצמו אותו אפשר לקבל בנחת. אבל כשהצום עוד בקושי יוצא וכבר פורים נכנס, זה לחוץ נורא! לי על כל פנים… בטח נשים שנולדו לתוך זה רואות את זה אחרת".

חדווה מדברת על המשפחתיות: "כירושלמים, יש לנו את הזכות להיות אלו שחוגגים אחרי כולם. למה זו זכות? כי כל האחים והאחיות משני הצדדים מסיימים את הפורים שלהם יום קודם, לא משנה באיזו שעה ובאיזה מצב… יום אחר כך הם קמים מאוחר, מסדרים ומארגנים, ואז אומר להם המצפון שלהם: 'בירושלים יש הזדמנות לשאוב עוד קצת שמחה של פורים, ואנחנו ככה נמשיך כאילו הכל כרגיל?' כל אחד בשלב אחר תופס את האוטו ובא, יודע שמחכה לו בית מסודר כשהוא יחזור…

"ההרכב משתנה. לפעמים רק האח, לפעמים גם בן הזוג, לפעמים כל המשפחה. וככה כולם איכשהו, אף פעם בלי הודעה מוקדמת, מצטופפים בסוף אצלנו במשתה. היו כמה פעמים שחשבנו להעביר את זה ל'פורים פרזות', להיפגש אצל אחד האחים וגם אנחנו הירושלמים נבוא, אך זה לא הולך. להם זה פורים ולכל אחד יש מחויבות למקום שלו, אצלנו זה ערב חג, למי יש זמן לנסוע עם כל ההכנות? ככה כל שנה הופך הבית שלנו להיות מוקד עלייה לרגל. אלו רגעים משפחתיים, ספונטניים והכי אהובים מכל השנה".

שלומית מדברת בכובע של שליחה:

"פורים חל בכל הארץ, בעצם בכל העולם, באותו יום. יום אחד. כל הפעילות, כל ה'מבצעים', כל ההתארגנות מתנקזת ליום מסוים, בדיוק כמו שהמן הרשע תכנן… בחנוכה או בסוכות, יש עוד פריסה כלשהי של ימים. אם שליח אחד תכנן הדלקה מרכזית בנר ראשון, השליח השני בנר חמישי והשלישי במוצאי שבת. כשמנסים להשיג הצגה למסיבת חנוכה, יש למפעיל כמה אופציות להציע. הטנקים, למשל, יכולים להיות כל ערב בשיירת אור באזור אחר בארץ ישראל. כך גם בסוכות. יש טווח של כמה לילות לארגן בהם 'שמחת בית השואבה', תשאלו תקליטנים, הם חוגגים מערב לערב כל החג.

"בפורים כל הבחורים ל'מבצעים' תפוסים, 'מבצע מגילה' הוא באותו לילה בכל מקום. שליח צריך עוד כמה מגילות כשרות? כולם ישמחו לתת לו, בעקרון, אבל בדיוק בלילה הזה הם צריכים בעצמם את המגילה, כמה לא מפתיע…

"מי יוצאת דופן? ירושלים! כששליח בירושלים מתארגן ל'מבצע פורים', יש לו ברוך ה' הרבה בחורים שישמחו לעשות עוד קצת 'מבצע פורים', אפילו שאצלם כבר נגמר… שלוחים מכל הסביבה ישאילו לו בשמחה את מגילותיהם, הם כבר לא זקוקים להן עד שנה הבאה. אז צריך שהחבר'ה יישארו לישון בירושלים וגם יאכלו בה משתה כדי שיוכלו להוציא ידי חובה בקריאתם? זו כבר בעיה קטנה יחסית".

אז מה, הכל יותר טוב ב'פורים דמוקפין'? יש זמן להתארגן, לא מגיעים מתוך צום, קל להשיג בחורים ומגילות וכל המשפחה חוגגת אצלכם?

מימי נאנחת, "אצלנו אין 'אסרו חג'… בכל הארץ יש יום אחד בו אפשר להתאושש בנחת מהיום המעייף והמאסיבי הזה, פורים. לנוח, להעביר את היין, לשטוף את הבית ולארגן את ערמות הממתקים. אולי אפילו להספיק לכבס את התחפושות ולארוז למעלה, לחרוצות שבינינו. אבל הירושלמים… זה לא משנה אם המשתה נמשך גם עד חצות לילה, ושיכור אחד עוד ישן אצלך על הספה והכיור עולה על גדותיו מהכלים, כל הבית מלא צלופנים ועטיפות והרצפה דביקה – בשמונה בבוקר שלמחרת צריך להתייצב לעבודה!"

שולמית: "זה באמת לא קל. בגלל החזרה הזו לעבודה מיד בבוקר למחרת אני מרגישה לפעמים כאילו אני לא מצליחה לסיים באמת עם ה'בלגן' של פורים עד הניקיון של פסח… התחפושות עוד בקושי מכובסות, מחכות בערמות של כביסה לקיפול, ושבת כבר מגיעה וניסן"…

חדווה: "אני לא יודעת על מה אתן מדברות. זה שאין לפורים 'איסרו חג' אצלנו במוקפין, זו אחת המעלות שלו! הילדים חזרו מוקדם ביום התחפושות, מלוכלכים, מלאי אנרגיות עם רמות סוכר גבוהות בדם. זה המשיך לתענית אסתר וטעימות מכל ממתק או עוגה שיש בבית. המשיך ב'פורים פרזות', ערב פורים אצלנו והגיע לשיא בפורים עצמו. הם הפוכים ומבולבלים וכל מה שהם צריכים עכשיו זה לחזור למסגרת נורמלית, ודחוף! באמת נראה לכם שאחרי הבלגן' הזה צריך עוד יום חופשה?! לחזור ללימודים מיד יום אחרי פורים זה הפתרון המושלם וזו עוד אחת המעלות של פורים ירושלמי. טוב, אולי בכלל לא מדובר בויכוח אלא בעובדות. אתן עובדות, לא? כי אני פשוט בבית, חייבת יום של שקט להתארגן"…

חוויה ארוכה ומשולשת

'פורים משולש' הוא אורח מיוחד לירושלמים, המגיע לביקור פעם בכמה שנים. הביקור האחרון שלו היה לפני שנתיים, והבא יהיה בעזרת ה' בעוד שנתיים, בשנת תשפ"ה.

מהו פורים משולש?

לפי הלוח העברי, י"ד באדר לא יחול לעולם בשבת, אולם ט"ו באדר בהחלט יכול לחול בשבת ואז מנהגי ומצוות הפורים בירושלים מתפרסים על פני שלושה ימים:

ביום שישי, פורים בכל הארץ, קוראים גם בירושלים את המגילה ונותנים 'מתנות לאביונים'.

בשבת, קוראים בתורה את הקריאה המיוחדת לפורים "ויבוא עמלק" ואומרים "על הניסים" בתפילות ובברכת המזון, ואילו ביום ראשון מקיימים את המשתה ונותנים משלוחי מנות.

זו בהחלט חוויה ארוכה ונדירה שרק ירושלמים או אורחיהם המיוחדים זוכים לחוות אותה.

שולמית: "יש משהו יפה ב'פורים משולש'. החלוקה הזו לשלושה ימים נותנת לנו שהות להתמקד כל פעם במצווה אחרת. בפורים רגיל, תמיד מרגישים שלא מספיקים הכל. לארגן עוד קריאת מגילה או למהר כבר למשתה שמוזמנים אליו המון משתתפים? ככה הקב"ה מסדר לנו יום אחד להשקיע רק במקרא מגילה ויום אחר במשתה.

"גם כל הנושא של משלוחי המנות מקבל יותר זמן ומקום. לפני שנתיים הצלחנו אפילו להיכנס בנחת אל אנשים בקהילה לתת משלוח מנות ולשבת בנחת לדבר. מתי בכלל מגיעים לזה בפורים רגיל? החיסרון היחיד שיש בזה הוא בכך שקוראים את המגילה באותו תאריך כמו כל עם ישראל… ואז אנחנו בבעיה עם הבחורים והמגילות הלא-פנויים…"

חדווה נאנחת: "לי זה ארוך מידי… ועוד שבת באמצע. מגילה בחמישי בלילה, מגילה בשישי. אחר כך להכין שבת, ובמוצאי שבת להתחיל עם הכנת משלוחי המנות, ואז המשתה בראשון לתוך הלילה… מה שאני כן אוהבת ב'פורים משולש', זה ההצטרפות של כל המשפחה למשתה. אחרי שבת שלמה אין אפילו את התירוץ של עייפות. כולם מתייצבים!"

באדיבות מגזין עטרת חיה