"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". לא רק בפורים או בחודש אדר.

שמחה היא הרבה יותר משירה או ריקודים מוגבלים בזמן, זו דרך חיים, זו צורת הסתכלות על העולם, זו הפרשנות שאנו מעניקים למאורעות שעוברים עלינו וזו הדרך שבה אנו מתמודדים עם האתגרים הקטנים והגדולים שה' מזמן לנו.

האם שמחת חיים היא מולדת או נרכשת?

קשה לענות על השאלה לה הזו באופן חד משמעי. כשמתבוננים בילדים צעירים, אפילו תינוקות ממש, ניתן לראות הבדלים משמעותיים לעתים בהתנהגות. יש את הילד שתמיד טוב לו, מה שיעשו לו יהיה טוב. כל צעצוע שיתנו לו, ישמח אותו. לעומת זאת, יש ילד שאף פעם לא מרוצה, תמיד רוטן ומתלונן. רוצה מה שאין, או מה שיש לאחר. ילד שעסוק תמיד בלהראות מה חסר לו, מה הוא הפסיד, וכיצד כולם נגדו.

הילדה ההפכפכית

הסתכלות חיובית נכונה מגיעה הרבה פעמים מהבית. ילדים לומדים מהר מאוד כיצד ההורים שלהם מגיבים ומחקים אותם. ובכיוון אחר, יש ילדים שמצליחים 'להפעיל' את ההורים – דרך התלונות והרטינות – וההורים מנסים לרצות אותם ולספק אותם בכל מחיר. אלו לומדים מהר מאוד שזו השיטה להשיג דברים. (מכירות את הילדים שמשתטחים על הרצפה בחנות? – זה אותו עיקרון…)

מוריה נעמת, גננת ותיקה מספרת על מקרה משעשע המעיד על כך: "ילדה קטנה ומתוקה, שבמשך כל היום בגן הסתובבה עליזה, שמחה ומאושרת, אך כאשר הגיע אביה לקחתה, פניה נפלו באחת. פתאום משהו לא היה טוב – לקחו לה, עשו לה, אבד לה, וכך הלאה. כך מדי יום ביומו. באיזשהו שלב אנו, הצוות, הרגשנו אי נעימות. איך נסביר לאבא שבאמת הילדה במשך כל היום שמחה ומרוצה? מה הוא חושב על ההתנהלות שלנו בגן, וכלפי הבת שלו?

בשיחה עם האמא, התבררו הדברים. הילדה החליטה שהיא לא רוצה שאביה יקח אותה מהגן, היא התעקשה שרק אמה או השכנה יחזירו אותה. כשראתה שלא בדיוק מקשיבים לה, החליטה לגרום לאביה חוויה לא ממש חיובית, כדי לגרום לו לסגת מהרעיון…

"על פי רוב, ילד נוטה לחקות את הסביבה שלו" טוענת מוריה. "למרות שלפעמים, מכל מיני סיבות הילד מרגיש מאוים מהסביבה ונוטה לראות את השלילי בכל סיטואציה – מאשים את האחרים ומרגיש שכולם פוגעים בו ורוצים ברעתו. לילד כזה", סבורה מוריה, "צריך לתווך מצבים כל הזמן ולעזור לו להבין שהעולם סביבו הוא טוב בדרך כלל ושאפשר להסתכל על דברים גם בצורה אחרת".

תיווך הטוב

איך עוזרים לילד להיות תמיד שמח בחלקו, לפרש את העולם שסביבו בצורה טובה, חיובית ומאירת פנים?

"באחת השנים היתה לי ילדה כזו בגן" נזכרת מוריה. "כל הזמן הייתה מתלוננת על מה שקרה ועל מה שלא. תמיד הרגישה שלא אוהבים אותה, לוקחים לה, פוגעים בה, ועוד. בתהליך ארוך לימדתי אותה להפוך לאט לאט את ההסתכלות על המציאות להסתכלות שונה, טובה ונעימה. מצאתי הזדמנויות שונות של סיטואציות קטנות לכאורה. בהן הארתי לה והדגשתי לה כמה היא אהובה על החברות, עד כמה דואגים לה ורוצים בטובתה.

"במהלך היום בגן, חיפשתי סיטואציות טובות כאלו, כדי לעזור לה להתרגל לראות את הדברים באור שונה. לדוגמה, כאשר חיפשה חפץ שאבד לה, שלחתי חברה לעזור לה והדגשתי בפניה עד כמה היא אוהבת אותה ורוצה לסייע לה, עד כמה איכפת לה ממנה. גם במקרים אחרים השתדלתי לתווך לה את המציאות ולהדגיש את הצד החיובי של הדברים. כמובן שעטפנו אותה בחום ואהבה, גם מצד הצוות, והרבה סבלנות, הקשבה והכלה.

"לאחר כמה חודשים של תהליך, ארע יום אחד בשעת חצר בגן שאחת הילדות – תוך כדי משחק תופסת סוער – נתקלה בה והיא נפלה. הילדה הגיעה אליי בפנים עגומות: 'היא דחפה אותי בכוונה, וזה לא היה לי נעים. היא מציקה לי'. כיוון שראיתי את הסיטואציה, אמרתי לה: 'מתוקה, את קיבלת מכה וזה לא נעים. אבל ראיתי מה קרה, החברה לא דחפה אותך בכוונה היא רצה אחרי החברות ההן, את רואה?' הסבתי את תשומת ליבה לבנות שעדיין המשיכו לשחק בתופסת. 'בטעות היא נתקלה בך, וזה אכן לא נעים. אבל זה לא מפני שהיא רצתה לפגוע בך'. היא הקשיבה לי, נרגעה ואפילו חייכה. ראיתי שהתהליך פועל את פעולתו והיא מצליחה להפנים שאכן המציאות לא כזו גרועה כמו שהיא מסתכלת עליה ויש גם צד אחר".

מחנכים חיובית

זה מתחיל בגיל הרך, אך ממשיך הלאה, גם בגילאים הבוגרים יותר. מצד אחד קשה יותר לשרש אמונות והרגלים לא טובים שנתקבעו. ילד שהתרגל להסתכל על המציאות בשלילה וזה הפך אצלו לתגובה אוטומטית, יהיה קשה לשחרר אותו משם. מצד שני, לילד בוגר יותר אפשר להסביר את הדברים בצורה הרבה יותר רחבה ומעמיקה. ולא, לא חייבים להמתין דווקא לסיטואציה שתתרחש. אפשר למצוא הזדמנויות לדבר על הנושא באופן תיאורטי. ולפעמים גם יש בכך מעלה, מכיון שהילד או הילדה לא עסוקים בהגנה על הגרסה שלהם ("אבל באמת רק לי תמיד זה קורה!").

בראש ובראשונה יש להראות דוגמה אישית. לשמוח, להסתכל על הטוב, לדבר עליו, להדגיש את חסדי ה' ואת הדברים הטובים שיש בעולם ובבני האדם הסובבים אותנו. משפטים כמו "איזו השגחה פרטית קרתה לנו", "איך ה' אוהב אותי, יצאתי לקניות ומצאתי בדיוק את מה שרציתי בקלות", "תודה לה' שהצלחתי", "כמה יפה מצד החברה/השכנה שעזרה לי", ועוד אמירות כאלה משדרים חיוביות ומעודדים הסתכלות חיובית על המציאות. אפשר גם לספר לילדים סיפורי צדיקים וחסידים שראו את הטוב בכל דבר. להדגיש את ההסתכלות החיובית של הרבי מה"מ על כל עניין.  לבוגרים אפשר לאתגר, אחרי שמיעה והקשבה לכל התלונות על כל מה שלא היה טוב, (וחשוב להקשיב! לא לבטל, לתת לילד את המקום לביטוי שלו ומשם לנסות להעלות אותו למקום חיובי יותר) כעת אפשר לשאול: "ואיזו נקודה של טוב את/ה יכול/ה למצוא בזה?"

ולסיום, טיפ קטן ממוריה: "דיבור חיובי עקיף על הילדים, כשהם כביכול 'לא שומעים' מעורר את הכוחות החיוביים בנפש הילד ועוזר לו לחזק את הצד החיובי שבו. אני משתמשת בכך הרבה בגן, כאשר אני והסייעת משוחחות בינינו, ומזכירות התנהגות חיובית של ילדה כזו או אחרת, ללא פנייה אליה. אך אני רואה שהיא שומעת. המילים האלה נותנות להן חיזוק עצום, מוטיבציה ומאירות אותן ממש במוחש.

"אפשר לבצע זאת גם בבית עם הילדים. כאשר האמא מספרת לאבא על דברים טובים שהיו היום עם הילדים, או בשיחת טלפון עם סבתא/דודה, כשהילד לא מעורב בשיחה אבל הוא שומע שמדברים עליו ועל האור והטוב שבו וזה נותן לו שמחה, אור וחיזוק להמשיך ולהאיר את העולם".

באדיבות: מגזין עטרת חיה