כל אחת מאיתנו  עסוקה וטרודה סביב בית, ילדים ועבודה, והיא עצמה לרוב נדחקת לסוף הרשימה. ובתוך כל זה, הרבי מטיל עלינו משימה: לחיות משיח כל רגע ביממה. מה זה אומר ואיך זה מתבצע?

כחסידות חב"ד, זכינו שרבותינו נשיאנו התוו לנו את הדרך בהתאם ליסוד: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". בשונה מחסידויות אחרות שמדגישות את העולם הבא, חסידות חב"ד שמה את הפוקוס דווקא על העולם הזה. העיסוק שלנו בגשמיות אינו נחות, ואיננו סותר או מפריע לחיים הרוחניים והגאולתיים שלנו. כך אנו ממלאות את השליחות שלנו בעולם. ככל שמתעסקים בדברים יותר אפורים, פשוטים, שגרתיים ויומיומיים – התאווה של ה' מתמלאת בצורה טובה יותר.

בואי לא ניבהל מכמות המשימות הטכניות שלנו. ה' רוצה אותנו ככה! כנשים, אנו מבטאות בעוצמה את עקרון הדירה בתחתונים, ומחדירות משיח בפרטים הכי קטנים, פשוטים ויומיומיים. אלה שדווקא לנו חשוב שיסודרו על הצד הטוב ביותר, ודווקא אנחנו יודעות כיצד לסדרם: הסנדוויץ' לילד בבוקר, הגרביים התואמים לילדה, כוס הקפה לבעל, החיוך לעמיתה לעבודה, וכן הלאה. בכל זה אנו בונות את המקדש הפרטי שלנו, וכך מביאות לבניין בית המקדש הכללי.

היום שלנו מורכב מפיסות קטנטנות שנעשות כולן עבור המטרה האחת והיחידה – משיח.

רוצה לקבל פני משיח? תתחילי מהפנימיות שלך

במשך השנים הוביל אותנו הרבי צעד אחר צעד ושלב אחר שלב לקראת משיח, כשבכל פעם הרבי העלה את הרף, והדגיש יותר ויותר את ענייני הגאולה. עד שהגענו, כבר מזמן, לזמן השיא, ונכנסנו לתקופה חדשה שבה נסתיימה עבודת השליחות.

החידוש של התקופה החדשה, הוא שכל ענייני השליחות, כל פרטי החיים שלנו כאן בעולם כנשמה בגוף גשמי, עוברים  ועולים היום דרך השער הזה של: לקבל פני משיח צדקנו. כשאני עוצרת, אפילו לרגע קט, כדי להתבונן במשפט העצום הזה, לקבל פני משיח צדקנו, המילה הראשונה שתופסת את תשומת ליבי היא המילה ״פני״ המורה על הפנימיות של משיח והפנימיות שלנו עצמנו. זהו שער הכניסה לתקופה החדשה – עמידה חדשה מול פנימיותנו ועצמיותנו.

כשאנו מבינות שסיום עבודת הבירורים יצר מצב חדש של אדם שלם, כפי שאומר הרבי ב"דבר מלכות" לפרשיות "תזריע מצורע", שכולנו הגענו כבר לדרגה הגבוהה ביותר, דרגת 'אדם', והפסולת שאנו מתמודדות איתה היא חיצונית בלבד, אנו מבינות שנותר לנו לקבל את עצמנו, את פנימיותנו, לשנות את כל הוייב הכואב, החסר, המטיל ספק, המתקן, המתייגע, ולהיות שלמות עם עצמנו. לדעת להתנהל מתוך תחושת מסוגלות ומתוך הכרה בכך שאנחנו חלק מעם סגולה. להתנהג עם עצמנו במידת החסד, לאהוב את עצמנו, ולאפשר לנו ולבני ביתנו מרחב בטוח ופתוח.

זה תלוי בך

עבודת עם־ישראל לאורך כל הדורות הייתה לזכך את העולם, לתקן אותו, ולהעלות כל פרט אפשרי למקום הראוי לו. כעת, אומר הרבי, העולם מוכן. השולחן כבר ערוך לסעודת הגאולה.

מה נשאר? או, יותר נכון, מי נשאר(ה)? אני ואת. נשאר לנו להתפטר משיירי הגלות שממלאים לנו את הראש, להשתחרר מהרושם שלה, שתחתיו אנו נתונות עדיין, ולזרוק הצידה את ההאשמות והתירוצים: 'הוא אמר…', 'היא אמרה…', בגללו/ה, 'אם היא/אילו הוא.. אז.. ', ולקחת אחריות על חיינו.

גלות, הרי, במשמעה הפשוט, היא שיעבוד למישהו אחר. כשאני מאשימה או תולה את ההתנהגות/מצב הרוח שלי, במישהו או במשהו, אני בעצם משועבדת, כבולה וכפופה למה שהוא יבחר לומר או לעשות, במקום להיות חופשיה, בת חורין שמחליטה כיצד יראו חייה. זה רק נדמה לי שמישהו או משהו חיצוני מציק ומפריע. בעצם זו רק אני וההסתכלות האישית שלי על מציאות חיי.

ואם יש לי קושי עם מערכת יחסים כלשהי – צריך לפעמים מלבד עבודה פנימית, גם שינוי טכני ממשי. אם יש מישהי שאני מתקשה לעבוד בצמוד לה, למשל, אולי נכון יהיה לייצר בינינו מרחק מסוים כדי לאפשר תקשורת בריאה ונכונה ויחסים תקינים. יש לבחון כל מקרה לגופו, אך לזכור תמיד שהמפתח נמצא אצלי.

הרבי אומר ב"היום יום" לכ' אייר: "אין על מי להתפנק (= לסמוך). צריכים להתייגע, בסבלנות וקירוב הדעת ניתן, בעזרת השם יתברך, ליישב הכל. בביטול הזולת והגבהת עצמו נהיים חלילה ללא כלום". מי שחיה כך, חיה חיים של גאולה פרטית, כי היא אינה תלויה בגורמים זרים.

כשכל אחת מאיתנו תאמץ זאת – נגיע לגאולה כללית בעזרת־ה'. אנחנו מחכות בידיעה ברורה שכל מה שקורה איתנו מוביל למטרה האחת והיחידה – קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש

באדיבות: מגזין עטרת חיה