היא ישבה מאובנת במקומה, כמו ניטלו ממנה הכוחות לזוז. ניסתה לגעור בעצמה, להכריח, להטיף. ערב פסח קרב, מה לך יושבת כך בחוסר מעש? עבודת הניקיון לא תֵּעַשה מעצמה, וגם אם אין מצות הרי אסור שיהיה חמץ.

דבר לא עזר, היא נותרה מסומרת. ראשה עמוס מחשבות שנראה היה שהתחרו ביניהן על תואר: 'המחשבה הקודרת ביותר', ואלו שאבו ממנה את כל כוחות הנפש.

הדבר היחיד שהאיר בחדר היו צמד הפלורוסנטים. פניה היו כבויות לחלוטין ובמבע עיניה השתקפו הצער והדאגה. מה יהיה?!

לא אישה כגב' זהבה מלכה תיפול לזרועות הייאוש מהר כל–כך, אבל, במצב העכשווי, הקודר כל כך לא נראה כל פתרון הגיוני באופק. המציאות העגומה הפכה למאיימת יותר במחשבותיה, והדאגה לעתיד העצימה את התחושות הקשות שריחפו בחלל הבית.

שום רחש לא נשמע, אף לא צלצול טלפון, שיגאל את זהבה מהדממה המעיקה, החונקת.

היא לא יודעת בעצמה, אולי בעצם היו כאלו שניסו להתקשר, לשאול בשלומה, אבל, קול מוקלט לא–אנושי הבהיר להם ש"המספר אליו חייגת נותק עקב אי תשלום". התקליט היווה רקע מוזיקלי מושלם למכתבים שנחו בזעף על השולחן: חוב לחברת חשמל, איום לניתוק הבית מזרם המים, חשבון מצטבר במכולת וקניות שנערכו בהקפה בחנות הירקות ועדיין לא שולמו.

הבעל, מאיר, פוטר מהעבודה. הוא חותם אבטלה ואמור לקבל כסף מהמוסד לביטוח לאומי, אבל, התשלום ייכנס לתוקף רק בעוד שלושה חודשים וריח הפריחה המלבלבת בחוץ מבהיר כי אביב הגיע, פסח בא.

וכסף לחוג את החג, מאין??

כמו כולנו, גם זהבה מכוונת במיוחד בברכת המזון בתפילת "ונא אל תצריכנו… לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם" אבל, באין כל ברירה אחרת פנתה לבקש הלוואה מאחיה.

"לכמה את זקוקה?"

שתיקה.

"זהבה, תערכי חשבון מדוייק כמה כסף את צריכה ואני אראה אם וכמה אוכל לעזור לך".

אז היא ערכה חשבון מדויק, קימצה בהוצאות, התפשרה על חג ללא אורחים והחליטה להסתפק במינימום הדרוש. מוצרי ניקיון, תשלום החובות לנושים השונים על מנת שיוכלו להמשיך ולהתקיים והוצאות מינימליות לחג הפסח – שלושת אלפים שקל.

"אני מצטער זהבה, ניסיתי לדבר גם עם השאר אבל, לאף אחד מאיתנו אין את היכולת לעזור לך עכשיו. אני באמת מצטער…"

לא מספיק להצטער, עם צער לא קונים במכולת. היא עמדה לרגע קט אובדת עצות, מיואשת. הלחלוחית בעיניה הפכה לדמעות ממשיות, גדולות ועצובות, זולגות ללא שליטה במורד הלחי וניקוות לשלולית קטנה על השולחן. ואז, בהחלטה של רגע התיישבה לכתוב לרבי מה"מ.

היה זה רק שנה אחת בלבד מאז ההסתר הנורא, בו הרבי נעלם מעינינו אך, שליחה נאמנה כמו זהבה חשה על בשרה שהרבי כאן, איתנו. מאזין לה וקשוב לצרכיה. רק נס יוכל לעזור לה.

"מצורף בזה החשבון שערכתי. בסך הכל אני זקוקה להוצאות החג ותשלום החובות לשלושת אלפים שקל", סיימה לכתוב את הפ"נ והניחה אותו בין דפי ספר 'שיחות קודש' שמצאה בסמוך.

המועקה נגולה מעל ליבה והמחנק בגרון השתחרר. הבעיה בטיפול, בידיים טובות…

זהבה לא ישבה בחיבוק ידיים, נס זקוק ללבושים בדרך הטבע, ושפע ברכה זקוק לכלי שיקבל אותו. הלכה, אפוא, למוסד לביטוח לאומי וביקשה עזרה מאחותה שעובדת במקום כנאמר: מי צריך פרוטקציה כשיש קשרים?…

היא יודעת שהבירוקרטיה מורכבת וההליכים המקובלים אורכים מעט זמן והבקשה שלהם תיכנס לתוקף רק בעוד שלושה חודשים אבל, "לפחות תסדרי לי מקדמה".

"את יודעת בכמה מדובר?" בחנה אותה אחותה מזווית העין "מה יוכלו כמה מאות לעזור  לך?"

זה יעזור. לפחות בשביל יין, מצות, סימני הסדר ואוכל לחג הראשון.

"אז תשלחי את בעלך מחר בבוקר לקבל את הצ'ק", סיכמה אחותה הפקידה "אל תצפי ליותר מידי", לא שכחה להבהיר.

מאיר קיבל את הצ'ק, וזה מצא את מקומו אחר כבוד בכיס חולצתו.

"תראי" הגיש לה את הצ'ק.

היא ראתה, ונשימתה נעתקה. היא רצה לספר בו הטמינה את בקשתה מהרבי וחיפשה בקדחתנות את הפתק.

לא, היא לא פוזלת. היא איננה רואה כפול. המספר הזהה, העגול, 3,000 ₪ הביט אליה גם יחד משני הניירות אותם החזיקה בידה: הפ"נ והצ'ק.

"אבל, למה את בוכה?"

נו, גברים. מה הם מבינים?…

"זה מהתרגשות", התנצלה מבעד לדמעות בחיוך של הכרת הטוב.

הזמן, לעומת זאת, לא עצר מלכת כאות השתתפות בשמחתם ולוח השנה הודיע לכולם כי פסח מתקרב.

בני הזוג מלכה לא התמהמהו. הוא הלך לפרוט את הצ'ק, היא הזמינה מונית. הוא הלך לשלם את החוב במכולת, היא ירדה לחנות הירקות. הוא הביא מוצרי ניקיון והיא הזמינה מצות ובשר.

בסוף היום הם חזרו הביתה עייפים אך מאוד מרוצים ומסופקים.

"אפילו נשאר לי עודף", המשיכה לשמוח.

"שבי," הוא סימן לה, "אני צריך לספר לך משהו".

"אני ממש לא יודעת איך זה קרה" זאת איריס, הפקידה "הכסף הזה לא מגיע לכם, זו היתה טעות!"

"זו טעות שלך, יקירתי" השיבה זהבה מבלי לאבד עשתונות. "בכסף כבר השתמשתי ואני אומרת לך את האמת, אין לי אפשרות להחזיר את זה כרגע. קניתי הכל לחג".

מנהל המוסד לביטוח לאומי בעפולה זעם: "איריס, זה עלול לעלות לך במשרה. זו טעות חמורה!" איך תיתכן טעות כזו?

"אני ממש לא יודעת איך זה קרה", חזרה על עצמה שוב ושוב, מבולבלת, מבוהלת. "אני זוכרת במפורש מה כתבתי על הצ'ק. 780 ₪, אמרו לי לשלוח למר מאיר מלכה דמי מקדמה".

"ואיך 780 שקלים הופכים לשלושת אלפים, הא?!" תודו שזה לא נשמע משכנע.

היא הסמיקה מבויישת, ושתקה באין לה כל הסבר שיניח את הדעת.

"הכסף לא שייך לכם, תאלצו להחזיר אותו", סיכם המנהל, "איריס, סדרי להם תשלומים נוחים".

התשלומים לא רק שהיו נוחים, אלא פשוט מגוחכים.

"אני ממש לא יודעת. אין לי מושג איך זה קרה"…

אנחנו – חלפה מחשבה זהה במוחם של הזוג מלכה – כן יודעים איך זה קרה…

ליל הסדר. בני הבית והאורחים ניגשו ליטול ידיים ל"ורחץ" כשזהבה השתהתה קמעא ליד השולחן הערוך במפה צחורה, גביעים כסופים מבריקים בניקיונם, שלהבות הנרות בהקו באור מיוחד ואפילו המרור שעל שולחן הסדר נראה מתוק במקצת…

בני משפחת מלכה לא זוכרים עוד פסח שכזה. ליל הסדר נחוג בשמחה אמיתית, בתחושה של בני חורין וברגש הודיה לקב"ה על הנס הבלתי צפוי שקרה להם.

בעצם, כשהעניין הופקד בידיו של הרבי, ברור שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, לא?