הגב' גל גולדמן משתפת בליל הסדר בבית חב"ד, אך הפעם מהצד המתארח: "במשך עשר שנים, עד שהגיע נגיף הקורונה, גרתי בשנחאי סין. ליל הסדר שם זה משהו שמתגעגעים אליו.
קודם כל – המקום בו נערך הסדר. בעיר קיים מבנה של בית כנסת, בשם "אהל רחל" שנבנה לפני כמאה שנה על ידי יהודים יוצאי עירק. בית הכנסת שייך לממשלה בסין ונפתח ליהודים רק חמש פעמים בשנה: ראש השנה, יום כיפור, חנוכה, פורים ופסח. בכל פעם שיכולנו להגיע לבית הכנסת הזה היינו בהתרגשות גדולה ובתחושה של מעמד מיוחד. מבנה בית הכנסת הוא יפהפה ומיוחד במינו, מה שהוסיף חגיגיות רבה לעניין. (נהניתי להתבונן בפינות השונות של בית הכנסת, בחדרי הלימוד ובעזרת הנשים למעלה. היה גם מקום מיוחד שבו מטפלות שמרו בעבר על הילדים שלא יפריעו, הכל היה מתוכנן עד לפרטים הכי קטנים!)

הנוכחים בליל סדר זה היו אטרקציה בפני עצמה.

היו מגיעים כשלוש מאות יהודים לתפילה ולעריכת ליל הסדר. אני מגיעה ממשפחה קטנה, והמפגש עם מאות אנשים, מסגנונות שונים, ממקומות שונים ברחבי העולם – היה חוויה מרתקת עבורי. הרב שערך את ליל הסדר נתן ככל האפשר ביטוי לכל אחד מהאורחים. הוא עבר שולחן־שולחן ונתן לציבור להקריא קטעים מתוך ההגדה. כך שמענו את 'מה נשתנה' בכל השפות בהן דיברו האורחים. הייתה עברית, אנגלית, צרפתית ואפילו סינית…

אני זוכרת ששנה אחת השתתף יהודי מדרום אפריקה ששר 'מה נשתנה' בשפה מוזרה, וזה היה מאוד משעשע. לא רק שהיו הרבה מאוד אנשים, גם הרגשנו את הנוכחות של כל מי שהגיע.

החיבור שלי קיבל ביטוי משמעותי בליל הסדר, וזה התחזק משנה לשנה. בליל הסדר הראשון שהגעתי – באתי לחוויה. ישבתי בצד עם החברים ופחות היה חשוב לי לחוות כל רגע ולהשתתף בכל דבר. אחר כך כבר הגעתי נשואה, מחוברת, מחפשת לשבת קרוב יותר מתוך רצון לשמוע הכל וללמוד.

הצעדים הקטנים והחיבור לבית חב"ד שאירעו במהלך השנה, התבטאו בקפיצת מדרגה בהשתתפות פעילה בליל הסדר. ניסינו ככל האפשר להגיד את כל הקטעים בהגדה. אם בהתחלה היינו חלק מכולם והסתפקנו בקערה המרכזית שהייתה על השולחן, שנה אחת כבר הבאנו קערת ליל הסדר אישית משלנו, בעוד הילדים של הרב עזרו לנו לסדר עליה את הסימנים. כבר לא היה מצב להפסיד חלק מסימני הסדר; לכל מילה בהגדה הייתה משמעות. ליל הסדר הפרטי שלנו בתוך ליל הסדר הציבורי הרחב, הייתה חוויה מיוחדת וכפולה. כשזכינו להגיע עם הבן הגדול ולקיים בו את מצוות 'והגדת לבנך', זה בכלל קיבל משמעות כפולה ומכופלת.

תמיד עניין אותי לראות כיצד המשפחה של הרב אוכלת רק את המאכלים שהם הביאו מהבית, עטופים בנייר כסף, למרות שכמובן הכול מסביב היה כשר לפסח. לאחר סיום ליל הסדר הציבורי, הייתה המשפחה של הרב מתיישבת לערוך ליל סדר לעצמה, מאוחר בלילה. אלו חוויות קטנות שמרכיבות סיפור גדול ומיוחד.

בשנים האחרונות חזרתי לארץ, ופתאום לחגוג את החגים בארץ זה משהו אחר לגמרי. אני מודה לה' על הזכות שהייתה לי להיות חלק מכל החוויה הזאת ולנצור אותה בלבי לתמיד".