הגב' שרה פרקש, היא שליחת הרבי מה"מ ליבניאל, מושבה המאחדת יהודים מכל הסוגים והגוונים. בנוסף, היא עוסקת גם בשליחות בשדה החינוך, מכותבות 'אותיות מאירות', סדרת הספרים של 'רשת אהלי יוסף יצחק' לכיתה א', ולאחרונה אף זכתה בתואר 'מורה מצטיינת לתנ"ך' של מחוז צפון.

בבואנו מיום ל"ג בעומר, יום של אחדות כלל ישראל, ישבנו להתוועדות שכולה אחדות וראיית המיוחד בכל אחד.

הגענו ליבנאל לפני למעלה מ–30 שנה בעקבות תשובה וברכה מהרבי לשליחות ביבניאל.

אספר בעיקר על השליחות עם הנשים.

יש לנו  מדרשה שהוקמה בו' תשרי לפני כמה שנים, ונקראת 'מדרשת חנה' על שמה של הרבנית חנה. השם חנה הוא נוטריקון של המילים 'חוכמת נשים בנתה'.

במדרשה מתקיימים שיעורי תורה וחסידות פעמיים בשבוע. בשיעורים אלו אנו לומדות חסידות ברמה גבוהה. פעם, לדוגמה, למדנו את קונטרס 'עניינה של תורת החסידות', ואני מקווה שבהזדמנות קרובה תצא לאור חוברת עם ביאורים על הקונטרס, מתוך השיעורים במדרשה.

מלבד זאת, זכינו השנה לסיים את התניא כולו בפעם השניה, ולהתחיל מחדש בפעם השלישית. הנשים מגלות בקיאות בתניא, שואלות ומקישות מעניין לעניין. לימוד התניא אצלנו הוא עם תובנות לחיי היום יום. השנה החלטנו להפיק מתוך התניא תובנות לגבי חינוך ילדים. הקורס נקרא: "חינוך עם נשמה לאור התניא" מדהים להיווכח עד כמה אפשר ללמוד מהתניא גם על חינוך ילדים. לדוגמה, כשלמדנו על רגשות אהבה ויראה כלפי הקב"ה, פתחנו את נושא האהבה והיראה בקשר בינינו לבין ילדינו.

בסוף פרק ד' בליקוטי אמרים כותב אדמו"ר הזקן: "וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים, הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל… וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ.. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי'. כלומר, יהודי שמקיים מצווה מחבק דרכה את הקב"ה, וגם הקב"ה מחבקו בזרועו.

אנו צריכות ליצור בבית תחושה שהמצוות הן כיף. הן חיבוק. ה' מחבק אותנו. חשוב לעשות אווירה של כיף ושמחה בקיום המצוות הן לילדים צעירים והן לנוער. צריך לחשוב איך משתפים בחוויה גם את הנוער; איך גורמים להם לחוש שייכים לעניין. זה יכול להיות דרך תפקידים שהם אחראים עליהם, דרך הכשרונות שלהם, או בכל דרך אחרת. בכלל, שוחחנו על איך מייצרים אווירה טובה ונעימה בבית.

מלבד השיעורים הנערכים במדרשה עצמה, ישנם שיעורים נוספים מטעם המדרשה הנערכים בבתיהן הפרטיים של נשות המושבה.

אנחנו אוהבים את המושבה והסביבה, ומשתדלים לפעול בהתאם לאופי המקום ותושביו. יש כאן מגוון אנשים וסגנונות – דתיים וחרדים, מסורתיים, ורבים שאינם שומרי מצוות לעת עתה. לכל קהילה, מוסד חינוכי משלה.

בשנים האחרונות מגיעות לכאן משפחות מתל אביב וערי המרכז שמאסו בתרבות העירונית. אנשים המחוברים לטבע, שומרים על הבריאות, כאלה שמחפשים משמעות ואוהבים רוחניות. אנחנו מדברים איתם בשפתם. הקהילה ה'טבעית' שמחה ללמוד על ערכים שחשובים להם ממקורות יהודיים, וגם לה מוסדות חינוך משלה. כמובן, ישנם את מוסדות החינוך שלנו: גן 'מעיין חב"ד', ובית־ספר לבנות 'מעיינות חב"ד' על שם הפצת המעיינות חוצה, ובהשפעת החיבור הסביבתי המשופע במעיינות.

בבית־הספר אנו שמות דגש על למידה עם חיבור לארץ, לטבע ולסביבה, וזיקה למוזיקה ואמנויות שונות. תלמידות שלנו עוסקות לאחרונה בפרויקט שימור וטיפוח נחל שרונה מעיין 'תרפ"ו' הנובע באזור. הבנות עשבו, נכשו, בנו ספסלי עץ, צבעו אותם, ולמדו בשטח על המעיין והאזור. במוסדות שלנו לומדים ילדים ממגוון סוגי האוכלוסיה.

כמו שכבר הספקתן ודאי להבין, יבנאל היא מושבה מגוונת מאוד. ממש 'מיני ישראל'. ודווקא הגיוון מזמן את הנפת דגל האחדות.

חג־החגים בסימן אחדות והעצמה נשית

כבר בשנה הראשונה לבואנו, בעקבות תשובה מהרבי, ארגנו ערבים גדולים לקראת י"ט כסלו. ערבי י"ט כסלו לנשים הינם תחת הכותרת 'אחדות והעצמה נשית', זהו ערב הנשים הגדול והעיקרי ביותר במהלך השנה אליו מגיעות בשנים האחרונות כ–200 נשים. אירוע זה הפך לשם דבר ביבניאל, ומאחד נשים משלל הסגנונות בישראל.

י"ט כסלו ידוע ביבנאל כחג לנשים, ובאירוע הזה מושקעת מחשבה רבה. כבר מימות הקיץ אנו מתחילות לחשוב על תוכנית שתמשוך קהל רחב ככל האפשר. אנו מפרסמות על ההתוועדות הזו כערב אחדות, שכן זה המסר ש'מדבר' ללבן של הנשים. אנו משתפות בהכנת הערב, נשים מכל הסגנונות.

לדוגמה, כאשר נושא הערב היה שבת, פרסמנו שנשים תדאגנה שיצלמו אותן מדליקות נרות שבת. נשים נענו לכך בשמחה. הגדילה לעשות מנהלת בית־ספר לא דתי, שאף שלחה לצוות שלה את תמונתה בהדלקת הנרות וביקשה מהן להצטרף.

זה היה בשנת הקורונה, האירוע שודר בזום, כשמעל 200 נשים צופות בו. על המסך הוקרנה מצגת יפה ומרגשת של נשות יבנאל מדליקות נרות שבת.

גולת הכותרת של אירוע י"ט כסלו הזה היא מקהלה מקצועית של שירה ונגינה חיה, בה משתתפות כ–30 נשים מקומיות, בניצוחה של מאמנת. למקהלה כל אחת באה כמו שהיא. כל אישה לבושה אחרת ונראית שונה מחברתה. אין אחידות אבל יש אחדות – וזה היופי והייחודיות כאן. הנשים שרות יחד ניגוני חב"ד ושירים חסידיים לפי נושא הערב, מתוך בהרמוניה מושלמת. החזרות למקהלה הן אינטנסיביות ומתחילות כבר באסרו חג סוכות. למרות זאת, מידי שנה מבקשות עוד ועוד נשים להצטרף לשורות המקהלה. דרך השירה המשותפת, המשתתפות נפתחות זו לזו. ככל הנראה אלה לא היו יוצרות קשר בדרך אחרת. לראות אותן במהלך האימונים שרות בצוותא בחיק הטבע, בדביקות ובעיניים עצומות, זה מחזה מרגש ממש… פעם קיבלתי סרטון של 'נשות הטבע' שיושבות ליד הנחל ושרות 'צמאה לך נפשי'…

המופע המקומי סוחף נשים מיבנאל ומחוצה לה. מעט לפני ערב י"ט כסלו של אחת השנים האחרונות, נסעה אחת מחברותיי לאסוף את בתה שחזרה מהלימודים מצומת קרוב. עצרה אותה טרמפיסטית ששערה צבוע בגוונים שונים, ועגילים מעטרים אותה לרוב. להפתעתה שואלת אותה הבחורה האם היא מגיעה לאירוע י"ט כסלו ביבניאל… חברתי נדהמה. היא השיבה בחיוב והחזירה שאלה: "מאיפה את יודעת על האירוע?" מסתבר שחברתה של הבחורה מופיעה כמתופפת בלהקת הערב, והזמינה חברות מקרוב ומרחוק. היופי שבהתוועדות הזו הוא שהיא שייכת לנשות המקום והן מרגישות שהחג הזה הוא שלהן.

שבועות ביבנאל

יבנאל היא מושבה חקלאית ביסודה, ועד היום חלק מאנשיה עוסקים בחקלאות.

מידי שנה בערב חג השבועות מתקיים טקס יפה בשדות החיטה שסביב המושבה, בסימן חג הקציר והביכורים. בטקס משתתפים מאות אנשים. אנו מגיעות לשם ומחלקות בכניסה מארזים יפים של חלות ונרות שבת שמשתלבים באווירה, ונשים מקבלות זאת בשמחה.

שנה אחת לקראת שבועות, בערב שעשינו ב'מדרשת חנה' ביקשתי מגרות צדק תושבות המקום לספר את סיפורן, וזה פתח אירוע מרגש. אני משתדלת שהמסרים יבואו מבפנים. כך נשים מרגישות קשר וחיבור רב יותר לתוכן שמוגש להן ותורמות מעצמן לפעילות.

גם את ל"ג בעומר, חג פנימיות התורה, אנו חוגגים במושבה בתהלוכה רבת משתתפים, ושמחים לפגוש בכל שנה מחדש משפחות מכל מגוון האוכלוסייה.

תובנות מחיי השליחות

ישנם כמה דברים מאוד חשובים כאשר מתעסקים בשליחות – הן שליחות רשמית והן בשליחות החיים בכלל, כל אחת באופן אישי.

כשאת הולכת עם האמת שלך, שהיא האמת של הקב"ה ושל הרבי – זה הדבר המשכנע. אנשים קונים אמת. בלבולים יש הרבה. אנחנו לא צריכים להרשים. כשאת מביאה את עצמך האמיתית – זה מה שאנשים אוהבים ורוצים; את האמת, את הפשטות והצניעות. זה נכון במיוחד פה ביבנאל, אבל אני חושבת שבכל מקום. זה מה שאנשים מתחברים אליו.

חשוב מאוד נושא הצניעות ושמירת ההלכה בשליחות. 'מבצעים' ושליחות כמובן לא מצדיקים סטייה מההלכה. גם אם במחיר הזה נשיג יותר 'מקורבים' – זה לא אמיתי וזה לא מה שהרבי רוצה. הנחת האמיתית לרבי היא שמירה ודיוק בהלכה, במיוחד בשליחות.

לפעמים יש הרבה קונפליקטים בנושא. לדוגמה, לגבי פרסום תמונות וסרטונים מהפעילות – מה נכון לפרסם. צריך להיות כל הזמן מכוונים עם הראש מה באמת הרבי רוצה ומלמד אותנו, ולא לשכנע את עצמנו שנעשה כל מיני קיצוצים, מעקפים, התאמות ופשרות. זה נכון במיוחד בנושא הצניעות. אנשים מעריכים צניעות. נשים מעריכות צניעות.

אם דיברנו על חינוך ילדים – הילדים שלנו מזהים אמת. דווקא המקום היציב הזה הוא חוף מבטחים שמשדר לילד שגם אם הוא יצא מזה קצת – יש לו לאן לחזור. כך זה בתוך המשפחה ובשליחות בכלל. כשאת כנה ואמיתית עם עצמך – האמת הזאת קונה ומדברת. היא חסרה ונצרכת היום.

הדבר נכון גם לבי עיצוב מודעות, מתנות ושולחנות. אני אוהבת לעשות הכול בטוב טעם, אבל טעם מעודן, לא מנקר עיניים. אנשים מעריכים את זה שלא עושים יותר מידי 'שואו'. אני חושבת שכל מי שעוסקת בשליחות מרגישה את זה.

את כל הפעילות אני עושה עם טלפון פשוט. זה אפשרי. כי כמו שאמרתי קודם, כשאדם עושה מה שהוא חושב שנכון – זה יוצא הכי טוב. וגם אם לכאורה אני עלולה להפסיד בגלל זה קשר עם אישה זו או אחרת, אני לא רוצה להכניס את עצמי להצפה הזו, לשעבוד ולבלבול הזה. אני לא רוצה להיות אמא, שליחה, מורה, עם עיניים בתוך מכשיר, ויש לזה יתרונות בשליחות.

כל שליחה יכולה לחבר נשים דרך מה שהיא אוהבת. מה שהיא טובה בו. אם זה תחום האמנות, המוזיקה, הטבע והטיולים, העיצוב, הבישול, הטיפול או כל תחום אחר. כל אישה יכולה להתבטא דרך זה בשליחות שלה. אנחנו עושים את זה פה דרך חיבור למוזיקה ואמנויות, וכן חיבור לתנ"ך ולארץ. זה מה ש'מדבר' אצלנו.

הדרך שלי ושלך לגאולה

לא מזמן באנו מכ"ח ניסן;

כל הורה עושה הכל בשביל הילד שלו; מדריך ומכוון, וכשהילד מגיע לגיל ההתבגרות והבגרות, הוא משחרר לאט לאט ומרגיל את הילד להיות עצמאי – כך אני חושבת שכ"ח ניסן הוא לא יום של הסתרה ולא יום שיצר לנו בעיה. זה היום שבו הרבי העמיד אותנו על הרגליים אחרי שהביא אותנו להתבגרות ולבגרות. הרבי שיחרר את  ההובלה שלו אותנו לכיוון המשיח, ואמר לנו 'עכשיו אתם עצמאיים, אתם תובילו לגאולה'. לא כי אין ברירה, אלא כי זו הדרך להגיע לשם. זו לא ירידה. זו עליה במדרגה בדרך לגאולה. זאת אומרת שהרבי סומך עלינו להביא את המשיח.

הרבי רוצה שניצור את הגאולה בתוכנו וכמובן בעולם. כמו שבחינוך ילדים אנחנו בעצם צריכים לגלות בילד את הנפש האלוקית שלו, העצמאות ואת העצמות שלו כך גם הרבי בעצם גילה בנו את העצמאות, עצמות ואת העוצמה שלנו. הרבי מגלה בנו יצירתיות ואומר לנו: 'תעשו'.

אני מאמינה שבחיים בכלל כל אחד צריך להיות מי שהוא ולהשתמש בכישרונות, הרעיונות והכוחות המיוחדים לו. לא לעשות ולחשוב מה שכולם עושים וחושבים, כי זה הרי כולם עושים. צריך לעשות את הדברים בצורה אמיתית, ייחודית, פנימית, שרק את יכולה להוביל לשם. זאת הדרך לגאולה.

אני רוצה להודות לכל השותפות לשליחות עם נשים, ועם נערות וילדות ביבנאל. תודה לבנותיי, כלתי ונכדותיי, ולכל השליחות המסורות ששותפות לפעילות ועושות עבודת קודש, ולנשים מקומיות ששותפות גם הן.

לפני כשבועיים, אבא שלי, ברוך בן אהרון הכהן כצמן נפטר במוצאי שבת ב' אייר – תפארת שבתפארת. הוא היה נצר של הכהונה הגדולה בזמן בית שני. כל ימיו עסק בבניין הארץ וירושלים,  ובעזרה וחסד מתוך ענווה וצניעות. כל ימיו חלם לעבוד ככהן בבית המקדש השלישי. יום יום, עד גיל 90, הוא היה בודק את כשירותו לכהונה – קושר את הנעל כשהוא עומד על רגל אחת. זהו הסימן המובא בגמרא לבדיקת כשירותו של כהן לעבודה בבית המקדש.

על האמונה והציפייה הזו חונכתי. הוא היה דוגמה לכולנו לעמידה איתנה על התורה והמצוות בכל מצב. ביושר, באמת ובאמונה. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו.

באדיבות מגזין עטרת חיה