מנוחה כהן, אורלי כהן, חיה מושקא יעקובוביץ, ועוד מאות נשים, מוסרות מידי שבוע שיעורי תורה, כל אחת במקומה, כל אחת במקצוע תורני אחר.

מי שמשתתפת בשיעורים כמקשיבה, לא תמיד יודעת להעריך נכון את ההשקעה הנדרשת, את החשש של ה'לפני' וגם לא את התרומה והסיפוק העצומים של מסירת שיעור לחיים האישיים. 

הרמנו אפוא את המסך של מוסרות השיעורים, שאלנו כמה שאלות כדי לקבל תשובות ברורות. 

מוסרת שיעורים? קחי מנת חיזוק והזדהות.

מתלבטת? קבלי דחיפת עידוד וטיפים.

לא מתאים לך כרגע? זיכרי לומר תודה ומילת הערכה מדוייקת למי שמוסרת את השיעור שאת משתתפת בו.

נעים להכיר: השיעור שלנו

נתחיל בשאלת 'חימום': כמה זמן את מוסרת את השיעור, ומה את מוסרת? מי קהל היעד?

חיה מושקא: לפני ארבעה חודשים פתחנו שיעור תניא בצפת. בשיעור משתתפות נשים צעירות – רובן חב"דיות.

מנוחה: לפני חודשיים התחלתי בשיעור שבועי, בשיחות של הרבי. השיעור מיועד לבנות החב"דיות ביישוב והסביבה – טווח גילאי המשתתפות נע מבנות כיתה ט' עד חתונה, ויש לנו אפילו חיילות צה"ל.

אורלי: אני מוסרת מגוון שיעורים במדרשה הדיגיטלית שלנו. יש שיעורי חומש ותניא יומיים בתנ"ך, ליקוטי שיחות. אשתף בעיקר בכל הקשור לשיעור תניא. קהל היעד מטבע הדברים מאוד מגוון – יש נשים קבועות ויש מצטרפות.

מה הוביל אותך לפתיחת השיעור?

חיה מושקא: יחד עם חברה נוספת חיפשנו להשתתף בשיעור תניא. מכיוון שלא מצאנו – החלטנו לקבוע חברותא. אחרי הפעם הראשונה, אותה חברה אמרה לי – 'למה בעצם שלא תמסרי שיעור?' כמובן שהתגובה הראשונית שלי היתה 'לא, מה פתאום', אבל כתבתי לרבי – והשיעור קם והיה.

מנוחה: גם אצלנו השיעור נפתח בעקבות תשובה שקיבלנו מהרבי. אני ועוד חברה החלטנו לפתוח את השיעור הזה כשבהתחלה לא ידענו אפילו האם מישהי תגיע, כי לא כולן גרות בישוב. אולם ידענו שנעשה הכל כדי שיהיה שיעור בכל שבוע, ושיהיה כדאי להגיע אליו גם מבחינה גשמית.

אורלי: "בחרתי להתמקד בשיעור התניא, משום שבמשך שנים לא התחברתי לספר, זה לא דיבר אליי. בעלי התעסק כל הזמן עם התניא, לימד, ביאר, הוציא לאור את הספר שלו 'מודעוּת יהודית', ואני הייתי התמקדתי יותר בספרי חסידות אחרים ובשיחות של הרבי.

יום אחד, לפני כמה שנים, הבאתי מרצה אורחת לערב נשים אצלינו ביישוב, והיא דיברה הרבה על תניא. בעקבות אותו ערב, אחת הנשים, ביקשה ללמוד איתי תניא. חשבתי לעצמי 'מה היא מבינה? אלמד  איתה ליקוטי שיחות!' אבל היא לא התחברה… רצתה ללמוד דווקא תניא. התחלנו ללמוד, מבחינתי כמעט בחוסר ברירה – רק כי אי אפשר להגיד 'לא' למקורבת… תוך כדי שאני מלמדת (שזה אחרת לגמרי מאשר ללמוד לעצמי) פתאום משהו נפתח בי. פתאום גיליתי את העולם המדהים הזה. זה לא היה קל, כי באמת לימוד תניא דורש הרבה יותר השקעה, אבל עד היום אנחנו לומדות, אי אפשר להפסיק את זה.

במקביל, מסרתי שיעורים בכל מיני נושאים בפורמט 'זום' במדרשה הדיגיטלית, אבל תניא – לא. למרות הלימוד בחברותא, עדיין  לא הרגשתי שזה הזמן שלי ללמד תניא.

יום אחד מישהי ביקשה שיהיה שיעור תניא, ואז הרגשתי שבאמת הגיע הזמן, ופתחתי שיעור.

פרפרים בבטן

היה משהו שהרתיע אותך? מה היה הקושי העיקרי? מה הרגשת לפני השיעור הראשון?

חיה מושקא: ללמד תניא זה משהו מאוד גדול. יש הרגשה כזאת, 'מי אני שאלמֵד תניא?' אבל יחד עם זאת הכרתי בכך שאם כולם יחכו לדעת מספיק לפני שמלמדים – אף אחד לא ילמד… אז לקחתי איתי את המשפט החסידי 'מי שיודע א', ילמד א", וזה מה שאני עושה. לומדת על מנת ללמד.

השיעורים אצלינו כוללים הרבה שיתוף מהקהל, הקצב שלנו הוא איטי יחסית, ואנחנו מאוד מעמיקות בחומר. לפעמים אני מכינה שיעור ובסוף מתעכבים על עניין אחד ובקושי מתקדמים. הייתה פעם שבקושי הספקתי להתכונן, ממש קטע קטן, ולא ידעתי מה יהיה. באותו שיעור יצא שהתעכבנו על נקודה מתוך הקטע הקטן הזה, ולא היה צריך יותר…

זה אכן מלחיץ, וזה לא קל, גם מבחינת אחריות וגם כי תמיד יש רצון שהשיעור יצליח. חששות לא מגיעים רק לפני השיעור הראשון, גם אחרי הרבה שיעורים. מה שמחזק אותי, זו הידיעה שזו שליחות של הרבי.

חשוב לי לשקף את הקושי, את הלא–מובן מאליו. זה לא שהיה לי פה נס, ש'הנה התחלתי למסור שיעור, ואחרי הפעם הראשונה הכל נהיה קל'. ממש לא. כל פעם זה אתגר מחדש. ההשקעה היא גם בטווח הארוך, אבל היא משתלמת.

מנוחה: יש לי פחד קהל, אז בהחלט נרתעתי בהתחלה. הקושי העיקרי היה להתגבר על עצמי ולהחליט שאני לוקחת את האחריות על כל מה שהשיעור כולל.

לפעמים הבנות מתנדבות להשתתף בכיבוד, אבל זה לא קבוע. כך יוצא שיש הכנה לשיעור שהיא הרבה מעבר לשיחה עצמה. צריך גם לאתר שיחה שתהיה רלוונטית ומעניינת, וגם לדאוג למקום, לכיבוד, לפרסום וכו'.

אורלי: הקושי הגדול מבחינתי היה שבשביל למסור תניא, חשתי שצריך לחיות את התוכן, להיות אדם גדול שלומד המון תניא… ויודע… וחי את זה… אני הרי אשה קטנה, לא יודעת מספיק כדי ללמד. גם לא הקלטתי את השיעור הראשון, כי לא הרגשתי שזה מתאים. לא ידעתי איך יהיה השיעור.

אחר כך נשים ביקשו הקלטה, וזה בא מהנשים שכל כך צמאות לדעת וללמוד. כיוון שכך, את השיעורים הבאים התחלתי להקליט. עד היום חסרה לי אותה הקלטה של הקדמת ספר התניא…

המצבר של השיעור 

מה נותן לך את הכח להמשיך?

חיה מושקא: קודם כל, זה שיעור שאני מחכה לו כל השבוע; כולן מחכות לו. זה פשוט כיף לשבת ללמוד, להעמיק, להבין ולחיות. יש גם תשובות מדהימות מהרבי שפשוט נותנות לי כוח. גם אם יש מחשבות להפסיק, הרבי מעודד ונותן כוח.

אחד הדברים החשובים לשיעור מתמשך, זו שמירת הקביעות. ברגע שיש קביעות – שלומדים בכל מחיר, גם אם הגיעו רק שתיים או שלוש – הקביעות עצמה נותנת כוח להמשיך…

מנוחה: ההנאה והסיפוק שמגיעים בעקבות השיעור. עצם היציאה והישיבה עם חברות זה כבר מספיק, וכשמתלווה למפגש גם תוכן אמיתי ודיונים מעניינים אז כל שיעור גורר אחריו שיעור נוסף בשמחה.

ובפן האישי – להכין את השיחה וללמוד אותה לפני השיעור לפחות פעם אחת, ממלא אותי בהרבה מרץ וכוח.

אורלי: התגובות לשיעור מאוד חמות. נשים מודות על השיעור, מביעות עניין, מעריכות את האפשרות ללמוד כך את התניא מהטלפון או מהמחשב, וזה באמת כיף, מחזק ומחמם את הלב, אבל בעיקר מזכיר כל הזמן את התפקיד. כי אם קיבלתי כוח מלמעלה, יכולת ללמד, אז התפקיד שלי זה לנצל את הכוחות ולהעביר את הידע. להתאמץ כדי לתת את המירב לכל מי שרוצה ללמוד.

אני מוסרת את השיעורים מידי בוקר, בנוסף לשיעורים שבועיים. כל יום צריך להתכונן ליום הבא, תמיד השיעור צריך להיות מוכן בדיוק בשעה הנקובה (ויש לי את זה כהרגל – להיות תמיד מוכנה בזמן, משום שקיבלתי חינוך 'יקה'… אני לא אאחר לשיעור ובוודאי שלא אגיע לא מוכנה). גם פה המחויבות תופסת אותי ומאפשרת לי לבטא את מגוון היכולות והכשרונות שלי בתוך המסגרת שאני כל כך אוהבת – של לימוד תורה ותורת החסידות. כשאני מעריכה את ההזדמנות לבטא את היכולות שלי, מודעת לזכות והשליחות שבמסירת השיעורים ומקבלת, ברוך השם, משובים טובים על הלימוד – כל זה מחזק ונותן כוחות להמשיך ללא הפסקה.

אני ממליצה

איך את מתכוננת לשיעור? מה הדגש שאת שמה ואילו טיפים ביכולתך להעניק?

חיה מושקא: יש אצלי חוברות בשם 'ללמד תניא' של הרב הבר. זו סדרת חוברות מומלצת מאוד שעושה עבורי את רוב העבודה. יש בה שיעורים שבנויים מתחילה ועד הסוף, התוכן מאוד מותאם, כולל סיפורים, דיונים. מאוד מקל עליי ונותן כוח וכלים לכל מי שרוצה למסור שיעור. התוכן מותאם ועכשווי, שזה גם ממש כיף ומדבר לקהל מכל סוג שהוא.

יותר חשוב, זה תמיד לזכור שאני שליחה. אני עושה את המאמץ וההשתדלות, ומבקשת מהרבי שיעזור שבאמת השיעור יהיה כמו שצריך, ויתרום לשומעות (ולי). פעם אחת התכוננתי לשיעור, וזה לא היה מהשיעורים הראשונים… והייתי לא מרוכזת. קראתי את הטקסט כמה פעמים ועדיין לא הרגשתי מוכנה, תוך כדי אני חושבת לעצמי 'אני חייבת לזכור את מה שאני קוראת, חייבת להיות מוכנה לשיעור שמתחיל עוד מעט'.

השיעור מתחיל וכמובן שהלחץ לא עזר ושום דבר לא זורם, ממש כל משפט אני צריכה להקריא מתוך הסיכום הלא–מרוכז שהכנתי… בשלב מסויים הסתכלתי על התמונה של הרבי שהייתה מולי ופניתי אליו במחשבה – 'זה השיעור שלך, תעזור לי'. באותו רגע נשפך משהו על השולחן, או נפל, והייתה מין הסחת הדעת, ואחר כך פתאום הכל נהיה בסדר, השיעור זרם והיה מעולה…

ההכנה הכי חשובה לשיעור, זה לזכור שזה לא שלי, זו זכות שקיבלתי, אבל הכוח הוא לגמרי מהרבי.

בנוסף, קיבלתי כלים איך להתכונן ולבנות שיעור טוב גם בלי קשר לתניא. אני מסתכלת אל מבנה השיעור – הפתיחה, הסיפורים, נקודות לדיון עם הקהל – וזה נכון בכל נושא.

אחרי שהתחלתי למסור את שיעור התניא, ביקשו ממני פעם להחליף מישהי שלא הייתה יכולה למסור את השיעור הקבוע שלה בתחום אחר לגמרי. בהתחלה לא הבנתי מאיפה זה הגיע, אבל לקחתי את הכלים שרכשתי וגיליתי שאני יכולה לקחת את זה על עצמי!

מנוחה: אני בוחרת משהו אקטואלי, קוראת את השיחה לפני, ומוודאת שהבנתי. אחר כך מאתרת נקודות שיכולות לייצר דיון, מוצאת סיפורים או פתגמים בהקשר, או לחילופין נושא חסידי שיכול להתאים לשיחה. הדגש שאני שמה הוא למצוא נקודה משותפת שתאחד בין כולם ולשיחה שלומדים, ולדבר ממש בגובה העיניים.

טיפים? לכתוב סיכום ולא להתבייש להשתמש בו, להגיד בכנות – 'זאת פעם ראשונה, אני מתרגשת'. או – 'אפילו שזאת לא פעם ראשונה, אני עדיין מתרגשת'… המשתתפות תקבלנה זאת בהבנה. השיתוף יוצר אפילו קירבה מסויימת, תורם לאווירה נינוחה. גם לזכור שאני בסדר, ואף אחד לא רואה את החששות שיש לי בפנים – זה גם עוזר וגם מאוד נכון. וכמובן – לזכור שאני פה בשליחות של הרבי ועשיתי את ההשתדלות שלי, אז הרבי כבר ייתן לי את הכוח להשתמש במילים המדויקות ולעשות את המירב.

אורלי: "אני יושבת בשבת כמה שעות כדי ללמוד את התניא שאני הולכת למסור, וביום ראשון שוב עוברת על החומר, ומוסיפה סיפורים ודוגמאות… והכי חשוב – בכל שיעור אני מוצאת את הנקודה שמדברת אליי, ואיתה אני הולכת לכל אורך השיעור. כך השיעור נעשה עכשווי ורלוונטי, ובעיקר מחובר לחיים פרקטית. הכנת שיעור תניא דורשת ממני הרבה יותר מאמץ מכל ספר או נושא אחר בחסידות. מבחינתי, אני לא יכולה לקחת שיעור מוכן וללמד, זה חייב להיות 'שלי', לכן ההכנה תמיד תיקח הרבה זמן ומאמץ".

כשלמרצה יש שיעורי בית

מה את עושה עם שאלות מאתגרות העולות בשיעור?

חיה מושקא: בדרך כלל, אני פונה איתן לבעלי, לאבי או לאחים שלי…

מנוחה: כשאני יודעת את התשובה, אני מציעה אותה למי ששאלה, משתדלת מאוד לא לקבוע עובדה כי אני לא יודעת מאיזה מקום השאלה מגיעה. אם אני לא יודעת, אני אומרת זאת בפירוש, נותנת שיעורי בית לשיעור הבא,  וגם בעצמי בודקת את התשובה בבית ומשתפת בה בשיעור הבא.

אורלי: חששתי מאוד משאלות, כי למדתי את התניא תוך כדי שלימדתי. לא הייתי יכולה לשמוע שאלה על פרק שעוד לא למדתי אותו. אבל למדתי להגיד שאברר, שאבדוק. ובאמת נשים לא כל כך שואלות שאלות בשיעור, אז בגדול זה היה בסדר.

לסיום, חוויה מיוחדת נוספת שתרצי לשתף בה?

חיה מושקא: במשך הזמן היו כמה פעמים שחשבתי להפסיק – אולי לא צריך, ובדיוק נפתח עוד שיעור, אז אולי אנחנו צריכות לסגור את השיעור שלנו, ובסיום כל שיעור אנחנו כותבות לרבי וכל פעם מקבלות תשובות מדהימות, שלא מאפשרות לנו לחשוב על להפסיק, הרבי ממש מראה לנו בכל פעם כמה השיעור הזה באמת חשוב.

באחד השיעורים האחרונים קיבלנו תשובה מדהימה מהרבי, שכל כולה העצמה. וכך הרבי כותב לאשה: (כרך ח' עמ' רמ"ג, תרגום חופשי)

"..שבנוסף לזה שכל איש ואשה מישראל הם שלוחים של הקדוש ברוך הוא להוסיף אור בסביבתם, הרי על אחת כמה וכמה אלו שזכו שתהיה להם השפעה מיוחדת, ואחרים לומדים ממעשיהם והתנהגותם, שמעבר לזכות להשפיע, נותן להם השם יתברך גם כוחות מיוחדים, יכולות להצליח בשליחותם, השליחות ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא…

"הרי ככל שמשתדלים יותר ומקדימים במילוי השליחות שלו. כך גם השי"ת נותן לו את השכר מוקדם יותר…

"תקוותי ששיחתנו כשלעצמה מספיקה. עם זאת הנני כותב גם שורות אלו, כדי להקל את הנסיון ואת הקשיים שנדמים לה, ובתוספת ברכה, שתצליחי להגשים כמה שיותר מוקדם את כל מה שדובר אודותו בהיותה כאן… והנני מצפה לשמוע ממנה בשורות טובות בכל זה'.

הרגשנו שזה ממש נועד כדי 'לגזור ולשמור' – מכתב תשובה לכל מה שמונע ומעכב אותנו מלממש את השליחות.

אורלי: כשסיימתי את הסבב הראשון של התניא, אחרי שנתיים – באותו שבוע של השיעור על הפרק האחרון בליקוטי אמרים, טסתי לרבי לכינוס השלוחות. שם גם ביקשו ממני לדבר על מסירת שיעורי תניא עם השליחות דוברות עברית. עבורי זו הייתה חוויה שמרגשת אותי עד היום. הרגשתי שהרבי מעריך את המאמץ שהשקעתי ונותן לי לראות כמה זה משמעותי.

דבר נוסף מאוד מיוחד שהרגשתי הוא, שחל שינוי בי עצמי. כשהגעתי לאחרונה להתוועד בקרית מלאכי, אחת הנשים אמרה לי שממש שומעים שחל בי שינוי ושיש לי עוצמות אחרות… ובאמת, אני חשה שזה בא מכל התהליך של מסירת שיעורים, אבל בעיקר אני מייחסת זאת ללימוד התניא. כי תניא – אותיות 'איתן'. זה מחבר את האדם לכוחות שלו, ונותן את העוצמה לפרוץ קדימה עם ביטחון ביכולות, זה בעצם משנה את כל האמירה כלפי העולם.

המשפיעה שלי אמרה לי לפני שהתחלתי למסור שיעורים בעצמי – "כשאשה מוסרת שיעורים זו לא רק שליחות, זו מתנה. זו מתנה לאשה, מתנה לבעלה ומתנה לילדים". כמובן שזה צריך להיות בכלים ובצורה וקצב המותאמים לבית, אבל הערך המוסף תמיד משתלם.

באדיבות: מגזין עטרת חיה