מים בהלכה

מים הם אחד מארבעת היסודות הגשמיים שבהם נברא העולם: אש, רוח, מים ועפר, ומכוון ברוחניות כנגד ספירת ה'חסד'. בחסידות מבואר כי מקור האהבה העליונה ומקור המים התחתונים היה בשרשם אחד, והם נקראו מים העליונים ומים התחתונים.

בחסידות מוסבר כי ישנם מעיינות הבוכים מאות בשנים על אשר מזדמן יהודי לאותו מוקם, ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.

התורה נמשלה למים כמו שכתוב "הוי כל צמא לכו למים". הרמב"ם קורא לחכמת התורה "מי הדעת". במסכת תענית נמשלה התורה למים – כמו שהמים זולגים ממקום גבוה למקום נמוך, כך אין התורה נקנית אלא במי שמשפיל עצמו עליה.

הרמב"ם, שכידוע גם היה רופא גדול, כותב בהלכות דעות שמזמן האכילה ועד שהמזון מתחיל להתעכל, יש לשתות רק מעט מים, ולא להפריז בשתייה גם כשהמזון כבר התעכל.

מים במדע

חשיבותם של המים עצומה לחיים האנושיים. חשוב מאוד לשתות מהם באופן יומיומי.  המים מרכיבים יותר מ־60 אחוז מנפח גופו של אדם בוגר. הם נמצאים בתוך התאים, בדם, בלימפה ובנוזל השדרה. המים חיוניים לקיומם של כל תהליכי חילוף והעברת החומרים בגוף, כגון נשימה ותזונה. הם מסייעים לנו להוביל חומרי מזון לתאי הגוף ולפנות מהם פסולת, לווסת את טמפרטורת הגוף, להגן על המפרקים, ועוד. כל יום אנו מאבדים מים בזיעה, נשיפה ועשיית צרכים. אם לא נספק לגוף את כל כמות המים שאיבדנו או קצת יותר, נסבול מהתייבשות. בתחילה נרגיש צמא, סומק של העור, בחילה והדופק שלנו יואץ. אם עדיין לא נשתה, יצטרפו גם סחרחורות, כאב ראש, בחילה והקאה, קוצר נשימה ועוד, ואפילו הזיות. ובמצב קיצוני באמת, התייבשות תוביל למוות.

חלק מהמים אנו מקבלים מהמזון שאנחנו אוכלים. תזונה ממוצעת, שכוללת פירות, ירקות, מרקים ודברי חלב, מספקת בממוצע כליטר של נוזלים ביום, אך זה לא מספיק.

ביום חם ובפעילות מאומצת חשוב לשתות הרבה. אין כלל אחיד לגבי כמות המים שצריך לשתות. הדבר תלוי בגורמים רבים, כגון גיל, מצב בריאותי, רמת הפעילות הגופנית, מזג האוויר ועוד. ככלל, מומלץ לשתות כ–30 מ"ל מים ליום לכל קילוגרם משקל הגוף. לדוגמה: אדם ששוקל 100 קילוגרם צריך לשתות בממוצע כשלושה ליטר מים ביום. אדם ששוקל 70 ק"ג יוכל להסתפק ב–2.1 ליטר ביום בממוצע. הכמות הזאת היא כמות המים ההכרחית שנחוצה לגופנו כדי לפעול. בלעדיה לא נוכל לפעול בצורה תקינה ותהליכים שונים בגופנו עלולים להשתבש. בימים חמים או כשאנחנו עושים פעילות גופנית מאומצת, צריך כמובן לשתות יותר מהממוצע.

האם שתייה מרובה מדי עלולה להזיק? 

מתברר שכן! במחקר נמצא שרצי מרתון נוטים לפתח מידה מסוימת של היפותרמיה, כלומר דילול של הדם (הפחתת ריכוז הנתרן בדם) עקב שתיית מים מוגזמת. מקרים חמורים של היפותרמיה יכולים להוביל ל"הרעלת מים", שתסמיניה עשויים לכלול כאבי ראש, עייפות, בחילות, הקאות, יציאות תכופות, וחוסר התמצאות נפשית. חשוב לציין שמצב כזה עלול לקרות רק אחרי שתייה של כמות מוגזמת מאוד של מים בבת אחת והוא נדיר מאוד.

גם ילדים שותים מים

גוונו את טעם המים אם הילדים מתלוננים שהמים לא טעימים להם, ראשית ודאו כי המים הזמינים להם אכן טעימים.

הגבירו את זמינות המים, ציידו כל ילד בבקבוק מים אישי משלו.

שחקו עם טמפרטורת המים.

לשתיית מים חשיבות מיוחדת כשמדובר בילדים קטנים ובתינוקות, הנחשבים לאוכלוסייה רגישה במיוחד להתייבשות. הם נוטים להתייבשות יותר ממבוגרים, משום שהם מייצרים יותר חום ומסתגלים אליו לאט יותר.

יתרה מזו, גופם של ילדים מכיל כ- 75% מים, והמוח שלהם מכיל כ–85% מים. התייבשות קלה, אפילו של כ–2% ממשקל הגוף, תגרום להפרעה ואף לירידה בביצועים הקוגניטיביים והגופניים שלהם.

הצמא הוא סימן אזהרה האומר שהגוף זקוק למים. אלא שאצל תינוקות ופעוטות המצב מסובך יותר. לצערנו, מנגנון הצמא אצלם אינו יעיל במיוחד, ועד שהם מרגישים בצמא ייתכן שגופם כבר איבד 2% או יותר מהנוזלים שבו, כלומר, התייבש.

יתרה מזאת, תינוקות אינם יכולים "לספר" לנו שהם צמאים, ואילו פעוטות אינם נוטים להטמיע את תחושת הצמא, והם מרשים לעצמם "להתאפק" ולא לשתות מים. הם אינם ששים לשתות הרבה מים. גם אם הם מסכימים לקחת את הבקבוק, הם משתעשעים איתו, ולא ברור כמה מים נכנסים לגופם.

סרבנים במיוחד הם תינוקות המעדיפים את טעם חלב–אם או תחליף החלב, ופעוטות שמעדיפים משקאות ממותקים (שוקו, פטל וכדומה).

כדאי לתת את המים לא כאשר התינוק רעב או בוכה ואין לו פנאי וסבלנות לשתות. מומלץ לנסות לתת מים מעט אחרי הארוחה. כדי לא לעורר אצל התינוק ציפיות מוטעות ועל מנת שיוכל להבחין בין מים לחלב או למשקה אחר, רצוי להבדיל את בקבוק המים מבקבוק החלב או תחליף החלב או מבקבוק המשקה הממותק. אפשר להשתמש בכוס המותאמת לפעוטות ומאפשרת לווסת את זרימת המים.

בקבוק צבעוני ומעורר עניין יסייע ויגרה את הפעוט לבדוק מה יש בתוכו.

חשוב לנסות לתת את בקבוק המים גם מחוץ לבית.

לילדים סרבנים במיוחד אפשר להתחיל לתת מים בכפית.

רצוי להימנע מתוספות ממותקות למי השתייה.

גופנו וגוף הילדים והתינוקות מאבד נוזלים גם בשינה. למדו את הילד להתחיל ולסיים כל יום בכוס מים.

הראו לילדכם שגם אתם שותים מים ונהנים:) אפשר אפילו להשתטות מעט וללגום יחד איתו מהבקבוק שלו…

גם אם התינוק מסרב לשתות מים – לא להתייאש ולנסות שוב, עם סבלנות ובלי לחץ.

שווה לשתות מים  

חשוב לציין כי לא מומלץ לשתות בזמן האוכל, עדיף לחכות 30 דקות אחרי הארוחה או לשתות לפני הארוחה על מנת לא לדלל את מיצי העיכול ולהפריע לתהליך עיכול המזון.

חשוב לדעת כי המרכז במוח המאותת על רעב ועל צמא נמצא באותו המקום במוח, לכן פעמים רבות אנשים נוטים לבלבל צמא עם רעב, והולכים לנשנש משהו במקום לשתות קצת.

חוסר שתיית מים בצורה מספקת לאורך זמן מוביל לגרימת מחלות רבות כגון: התייבשות, אסטמה, אלרגיות, מיגרנות, לחץ דם ואבנים בכליות.

שתיית מים במהלך היום עוזרת לגוף לחוש עירני וחיוני ואף עוזרת לעור להיראות צעיר ורענן. המים נספגים בשכבות העמוקות של העור ועוזרים לו לשמור על לחות וכך הוא נשאר בריא יותר לאורך זמן, ללא קמטים ובעל ברק.

המים מסייעים בהגדלת נפח הצואה (באם אכלתם מספיק סיבים תזונתיים), מגבירים את תנועתיות המעי וכך מונעים מצבי עצירות.

שתיית מים מונעת את התכווצות השרירים ותורמת לבנייתם. היא אף משפיעה על היכולת האירובית, מסת השריר והיכולת שלו לעבוד לאורך זמן רב יותר.

כאשר לא שותים מספיק מים, אזור שלפוחית השתן מהווה מצע להתרבות של חיידקים פתוגניים העלולים לגרום לדלקת בדרכי השתן. שתיית מים מרובה מנקה ושוטפת את מערכת השתן ובכך מורידה את הסיכוי להתפתחות וגדילה של מצע חיידקי פתוגני.

קבלו החלטה שאחת לשעה שותים חצי בקבוק, או לחילופין, כל פעם שרוצים לנשנש משהו, אז קודם כל שותים כמה 'שלוקים' טובים.

מים בטעמים

דרך נפלאה נוספת לגרום לעצמינו לשתות מים זה פשוט להכין מים בטעמים. (שהם ממש לא המים בטעמים שקונים בחנויות ומלאים בסוכר ובחומרי טעם וריח).

אחד היתרונות המשמעותיים של מים בטעמים הוא נוגדי החמצון – פירות וירקות במגוון צבעים עשירים בנוגדי חמצון המסייעים בין היתר להאטת תהליכי ההזדקנות והגברת האנרגיות

אז איך מכינים מים בטעמים בבית?

חותכים פירות לקוביות או עיגולים (תפוזים, לימונים, אפרסקים, תותים, פירות יער, אבטיח, אננס ועוד). מוסיפים עלים טריים או מיובשים שנבדקו מחרקים כמו: נענע, בזיליקום, גרניום, לואיזה, מליסה, עשב לימון, לבנדר וזוטה. אפשר לשלב גם פרוסות מלפפון, פרוסות ג'ינג'ר טרי, זסט של קליפת תפוז או לימון, פרחי היביסקוס וכיד הדמיון החופשית.

מעבירים את הפירות, ירקות וצמחי התבלין לקנקן, מכסים במים ומשרים כשעה.

לאחר כשעה מכניסים למקרר.

נשמר כ–48 שעות בתוך המקרר.

באדיבות: מגזין עטרת חיה