"ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה –

לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא על–ידי ביטול סיבת הגלות

(שבא על–ידי ההיפך דאהבת ישראל),

שהרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות…

על סף הגאולה,

בוודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות" (מדברי הרבי מה"מ בד"מ השבועי).

ואיך אומרים את זה בחרוזים? (תנסו לשמוע את הצליל והמקצב של תהלוכות ל"ג בעומר)

"באהבת ישראל – נביא את הגואל".

מה שלא אומרים בסיסמא הקצרה הזו הוא שבעצם מדובר לא רק על הבאת תקופת הגאולה בעתיד (הקרוב מאוד בעז"ה!), אלא גם בהחדרת הגאולה לחיים הפרטיים שלנו עכשיו ממש:

"ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא –

בתור טעימה

ועד להתחלה

דהגאולה האמיתית והשלימה"

אין ספק שכל מי שהתנסתה אי פעם במאבק הזה של לדון לכף זכות, לאהוב בלי תנאים, להתגבר על כאב וניסיונות של הסטרא–אחרא להשחיר לנו את הלב – כל מי שיצאה מנצחת באמת ממאבק כזה – מכירה את הרגשת הטוהר וה"גאולה" שמרגישים עם זה.

אבל הרבי מה"מ מדגיש מעבר לכך, את הרובד הרוחני שפועלת אהבת ישראל בקשר לגאולה, כי מה עניינה של הגאולה?

"הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות,

שמודגשת באחדותם של ישראל"

ובכלל האחדות הזו היא בכל ישראל במידה שווה, כי "שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח, יחידה הכללית".

אז יש לנו מטרה: להגיע לאהבת ישראל אמיתית.

גם לה מגיע!

ונראה לכן שזהו?

מה פתאום!

אם את באמת אוהבת אותה, אהבה אמיתית ולא תלויה בכל מיני דברים חיצוניים, אז תדאגי לה גם באמת, דאגה שתתבטא בלעשות טוב עבורה, טוב אמיתי:

"ועל פי זה יש להוסיף גם בהפירוש ׳ומקרבן לתורה׳ –

שהכוונה היא להקירוב ללימוד התורה דגאולה העתידה,

׳תורה חדשה מאיתי תצא׳".

זוהי, מסביר הרבי מה"מ, גם המשמעות של המשנה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ולא סתם תורה, אלא כמו שמופיע בציטוט למעלה – תורת הגאולה. ומדגיש הרבי מה"מ: לעשות זאת לא כתיקון לסיבת הגלות אלא כטעימה והתחלה של הגאולה.

תכל׳ס

בשבוע הבא מתחילים תשעת הימים (ובעז"ה שנחגוג אותם כבר בתור "חול המועד" הכי ארוך שיש, חול המועד של 'שלושת השבועות', כשתחילתו של החג בי"ז בתמוז וסיומו בט' אב: שני ימים שיהפכו בגאולה לחגים וימים הכי טובים!),

בכל אופן – הוראת הרבי מה"מ בתקופה שלפני הגאולה האמיתית והשלימה הייתה לערוך "סיומי מסכתות" בתשעת הימים, כולל גם בשבת וגם בתשעה באב (באופן המותר), יחד עם הוספה בצדקה המקרבת את הגאולה.

ולא סתם, אלא לעשות זאת בשמחה וברוב עם – לאחד בכך רבים מישראל (באחדות שמעל להתחלקות!), כולל שיתוף קטנים (וההדגשה היא גם על קטנים בגיל – שירגישו בבית אווירה של ציפייה לגאולה, לבית המקדש, רצון לדעת עליו כמה שיותר וגעגועים לכל מה שהוא אומר, וגם על קטנים בידע – החל מאמירת 'ווארט' כשפוגשים שכנה במדרגות, וכלה ב'לסחוב' אותה לשיעור כזה),

ובקיצור – לחיות גאולה!

באדיבות: מגזין עטרת חיה