כשחנויות ספרי הלימוד עמוסות לעייפה, הילקוטים החדשים כבר מנצנצים בחדר הילדים, והשולחן מלא בשלל עפרונות וצבעים, יצאנו לשוחח עם גננת ומורה, על הדרך לצלוח נכון את ההתחלה החדשה. אמא לילד בגן, או לתלמידה ביסודי – זה בשבילך.

ישבנו לשיחה עם הגב' דבי מיידנצ'יק, גננת בגן טרום חובה בנות, כפר חב"ד, והגב' דבורה קירשנזפט, מחנכת כיתה א' בבית־הספר "בית חיה מושקא" כפר חב"ד, על הנדרש מאיתנו לקראת המעבר: מהחופש הגדול אל שגרה של לימודים אינטנסיבית.

מתכוננים לשגרה

כיצד בידי ההורה לרכך את השינוי ולסייע לילד להסתגל מחדש לשגרה בצורה מיטבית?

דבורה: דבר ראשון, אני ממליצה לשמור על גבולות גם בחופש. גם אם אין לימודים והילדים לא צריכים להיות בשעה שמונה במוסדות, הילדים צריכים מסגרת. אמנם יותר גמישה, שעות שינה מאוחרות יותר, אבל כן כדאי לשמור על גבול מסוים.

מבחינה רגשית, במהלך החופש כדאי לערוך עם כל ילד שיח פתוח, מין רפלקציה על שנת הלימודים החולפת. לשאול שאלות כמו: 'מה יש לך לומר על השנה שהייתה?', 'מה היה טוב?', 'ממה נהנית/לא נהנית?', 'מה היית רוצה לשפר/לשנות?' ואם נראה שיש עומס במה שהילד רוצה שישתנה, נערוך בירור מה בדיוק היה, נעבד נתונים ונבדוק – מה תלוי בילד? מה תלוי בסביבה? אולי הילד זקוק לכלים שיסייעו לו להתמודד עם המציאות החברתית/הלימודית/וכדומה?

כשבוע לפני תחילת הלימודים, אני ממליצה לשוחח על השינוי שאנו עומדים לקראתו, לדבר על השוני בין החופש ללימודים, ולהתחיל להתארגן מבחינת שעות שינה לשנה החדשה.

דבי: לפני שנכין את הילדים, עלינו להתכונן בעצמינו, כהורים, לשינוי המשמעותי שעומד בפתחו של הילד הרך. מהחופש (בו ההתנהלות גמישה יותר, שעות ההשכבה והיקיצה משתנות, הדרישות שלנו מהילד ברמה נמוכה יותר מטבע הדברים), אל לוח זמנים נוקשה ומאורגן, (עומס לימודי, התמודדות עם חברה וכו'). ההורה נדרש להבין את המקום של הילד, ולהתאזר בסבלנות והכלה. כשאנו כהורים, נגיע מכזו גישה, נכיל את התנהגותו של הילד גם אם יתמרד לשינוי, כמו דרישה לשינה מוקדמת ממה שהורגל עד כה.

במישור המעשי, אני ממליצה לבנות לילדים מסגרת עם לוח זמנים מסודר כבר שבוע לפני תחילת שנת הלימודים הכוללת שעות שינה ויקיצה מותאמות, וכן ארוחות מסודרות. כאשר הילד מקבל את צרכיו הגשמיים בצורה מיטבית – כמו אוכל, שינה, ומקלחת טובה, הילד רגוע הרבה יותר במהלך היום.

מסגרת לימודית חדשה

יש את אלו הממשיכים באותו מוסד ובאותה חברה, אך כיצד יש להכין את הילד שנכנס כעת לראשונה בחייו למסגרת?

דבי: ילד שמתחיל גן חדש, לא מכיר את המקום, לא מכיר את הגננת, במקרים רבים גם לא מכיר את החברים. לנו בתור מבוגרים ברורה החשיבות של התחלה כזו, על אף הקושי שבדבר, אבל לילד קשה לעשות את ההפרדה. הוא חש תלוש מהבית, מהסביבה המוכרת, ונמצא במקום זר. עם הזמן הוא יפתח אמון באנשי הצוות, יכיר את המקום וירכוש חברים חדשים.

מצידינו כהורים חשוב להכין את הילד מראש: ראשית – נדבר עם הילד ברגישות ובהכלה, נסביר לו לקראת מה הוא הולך, נפרט את שם אנשי הצוות,  אפשר אפילו לבקש מהגננת תמונה שלה ולהראות לו. כמו כן, מומלץ לעבור על יד הגן לפני היום הראשון ולהכיר לו את המקום.

על ההורה לשדר לילד שהוא כאן בשבילו בתקופת ההסתגלות הזו, שהוא נותן בו אמון, וסומך עליו שיתאקלם כראוי. כן חשוב לשמור על יחסים טובים עם הגננת, שהילד יראה שאנו שמחים שהוא נמצא בגן הזה.

כשהילד חוזר מהגן חשוב לקבל אותו בחיבוק, בשמחה, לשמוע איך היה ולשוחח בפניות מרבית. להבין שהוא חווה כעת תהליך משמעותי והוא מתאמץ, ולקבל אותו – גם אם התנהגותו אחר־הצוהריים מאתגרת יותר.

באופן כללי – להיות אופטימיים, לא להילחץ גם אם הילד בוכה, לזכור שילדים הם טיפוסים חברותיים מטבעם ורוצים להכיר חברים חדשים. כדאי אחרי כמה ימים להיות בקשר עם הגננת, לוודא שהילד מסתדר בגן, מדבר, פונה לגננות אם צריך משהו, יוצר קשרים חברתיים, לעקוב שהכל כשורה.

תסמכו עליי.

אל תשפטו אותי!

מתי לדעתך יש צורך לערב את הצוות? לפנות לאיש מקצוע? ומהן הציפיות שלך מההורים לקראת השנה החדשה?

דבורה: הגישה שלי היא שכל קושי שההורה לא יודע כיצד להתמודד איתו, כדאי שיפנה לעזרה, ליעוץ. כך יוכל לרכוש כלים להתמודד.

יותר מכך, לעיתים יש קושי לילד אך בסופו של דבר מתברר שהבעיה שורשית יותר. למשל, אני כמורה יכולה לראות אצל הילדה קושי לימודי, לאחר בירור מעמיק אני מגלה שהבעיה היא גבולות בבית. ככה שההורים נדרשים קודם כל לערוך בירור עם עצמם.

בתור מורה, אני מצפה מההורים לשיתוף פעולה והבנה הדדית שיש לנו שותפות למען הילדה. כשהורה בא מכזו גישה הוא ירגיש בנוח לפתוח נושאים מול המורה, וגם אם אני ארים טלפון לשוחח על קושי לא יבהל, גם אם זה דורש עבודה מול הילדה.

דבי: הנקודה הבסיסית והחשובה ביותר מבחינתי, היא שההורים יבטחו בצוות, יסמכו על הגננת! הרי הגננת רוצה בטובת הילד, אכפת לה שיפרח. הן מבחינה רגשית, חברתית, והן מבחינה לימודית. ויותר מכך, אלו שטחים המושפעים זה מזה, רק ילד שטוב לו רגשית בגן ילמד ויתקדם כמו שצריך גם בתחומים האחרים, כך שהאינטרסים של כולנו ודאי משותפים.

אני משתדלת בתור גננת אף פעם לא לשפוט את ההורים, גם אם הילד לפעמים לא מגיע הכי נקי ומסודר. צריך לזכור שלכל משפחה ההתמודדות שלה. לי בתור גננת חשוב יותר מההגיינה – העיקר, שהילד יגיע שמח לגן, לראות הורה שמכניס את הילד לגן באהבה ובסבלנות.

עם זאת, מצד הילד, חשוב בשביל ההרגשה האישית שלו שיגיע נקי ומסודר, עם ראש נקי מכינים, ציפורניים גזוזות, ואם זו בת אז גם בלבוש צנוע, כך היא מרגישה יותר בנוח ליד החברות.

לגבי שיח ופנייה של הורה לגננת – יש גננות שאוהבות שהורים פונים מיד בימים הראשונים, ויש שרוצות להכיר את הילדים במשך כמה שבועות ורק אז תתפננה לשיחות אישיות עם הורים.

חשוב להבין שבתחילת השנה – בין שבועיים לחודש הראשון, הילד פוגש המון דברים חדשים ועסוק בהתאקלמות: הוא בודק את מאזן הכוחות בגן, למי כדאי לו להתחבר, איפה יעדיף לשבת, בוחן כיצד הגננת רואה אותו, ועוד. מצד זה, מומלץ להמתין ולתת לזמן לעשות את שלו. כשקשיי ההתחלה יחלפו והילד יכנס למסלול, ליצור קשר עם הגננת ובשיתוף פעולה משותף לעזור לילד במה שנדרש.

לצד זאת, באם לילדך יש קושי – התמודדות ספציפית משמעותית כמו ילד ביישן מאוד שלא יגש מצד עצמו לצוות, ממליצה לפנות מראש לגננת ולשוחח על כך כדי למנוע תסכול ובדידות אצל הילד. ובוודאי אם לילד יש בעיה מולדת, או אבחון התפתחותי מסויים מומלץ לספר זאת לגננת מיד בתחילת השנה.

באם הקושי לא משמעותי ברמה כזו, עצתי היא לתת לילד את הזמן, ואחרי שבועיים לפחות ליזום שיח.

ההמלצה שלי

טיפ קטן לסיום:

דבורה: לגבי ציוד, כהורים עלינו להיות ערניים לסטנדרט המקובל כך שהילד לא ירגיש חריג ולא יתבייש. ובלי קשר לחברה, כאמא את יכולה להשפיע על כך שיהיה לילדה כיף לחזור. שתאהב את התיק שלה, את הציוד שבתוכו, אפשר להוסיף משהו מפנק מעבר למינימום, כמו טושים מיוחדים… וגם לשים גבולות זה חשוב, שהילד יודע שלא כל מה שהוא רואה אצל החבר אמא תקנה לו…

ממליצה בסיום החופש לערוך חלוקת תפקידים לבוקר, וגם לקראת שעת ההשכבה, מי אחראי על מה. כך הילדים יקחו אחריות וירגישו חלק.

דבי: באופן אישי, בתור אמא לשבעה ילדים, כן־ירבו, בטווח בין עולה לתיכון ותינוק בן חודש, אני מקפידה כשבוע לפני תחילת הלימודים שהחפצים יעמדו כבר מוכנים ליום הראשון, התיק מוכן על שלל איבזורו. משתדלת לקנות משהו חדש ליום הראשון לכל אחד, זה לא חייב להיות הוצאה גדולה. יכול להיות גרביים חדשות, סיכה יפה, וכדומה. שהילד יתרגש, יחכה ליום הראשון ללימודים.

ערב קודם, שמה לכל אחד בתוך התיק מכתב מאמא ליום הראשון, לאלו שטרם קוראים – ציור, ולגדולים יותר כמה מילים חמות כמו 'אני בוטחת בך', 'מאמינה בך שתצליח', 'ודאי תהיה לך שנה מדהימה' וכו', וכן מצרפת משהו מתוק, הפתעה ליום הראשון.

מעבר לכך מקפידה ששבוע קודם ילכו לישון בשעה סבירה, גם הגדולים לא יאוחר מתשע בערב. אפשר לצאת לטייל אם רוצים, אך להקפיד לחזור בשעה מוקדמת.

כשקרבה שעת ההשכבה, מחשיכה קצת את הבית, משתדלת שתהיה אווירה רגועה, פלאפון על שקט, ממליצה מאוד לשים ברקע ניגוני חב"ד שקטים, אני אישית משתמשת ב'ניגוני חב"ד לתינוקות' של מנחם לרר.

טיפ נוסף: יומיים־שלושה לפני תחילת הלימודים, אנחנו מתאספים כולנו סביב השולחן, תורמים מטבע לצדקה, נוטלים ידיים, וכותבים לרבי מה"מ, מבקשים ברכה לשנה החדשה. כל אחד כותב מכתב אישי, הקטנים מציירים ציור. מי שרוצה משתף בבקשותיו. אני מכוונת אותם לבקש בקשות משמעותיות לשנה, כמו "שתהיה לי סייעתא דשמיא", "שאמצא חבר/ה טוב/ה ונאמנ/ה", "שתהיה לנו כימיה טובה עם המורה החדשה".

בהזדמנות זו אנחנו יוצרים שיח שיכין את הילדים מבחינה רגשית, נפשית לשנה החדשה, ועורכים יחד תיאום ציפיות לפני שנצעד ליום הראשון בבית־הספר. אני שואלת את הילד – איזה מורה הייתי רוצה שיהיה לי? מהן הציפיות שלי? וגם מדברת איתם על כך שמה שיהיה, זה בהשגחה פרטית ותהיה ברכה בעזרת־ה'. גם אם זה לא המורה שהכי רצינו, הוא ודאי יהיה מצוין עבורינו.

טיפ קטן ואחרון שנותן הרבה כח: לכל ילד אני שמה תמונה קטנה של הרבי בקלמר או במקום נגיש אחר, והם יודעים שאם יש איזה רגע קשה, אם הם מרגישים שהם צריכים לקבל כח, תמיד הם יכולים להוציא את התמונה, להביט בפנים של הרבי, ולהיטען בכוחות.

באדיבות: מגזין עטרת חיה