-
פסיכותרפיה בראי החסידות: פרשת כי תבוא
מה בין לב אחד ונאמנות בקשר זוגי לבין מצוות ביכורים? מאמר מרתק לפרשת השבוע מאת מישאל אלמלם. לקריאה
שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת כי תבא
אחד הנושאים המעניינים ביותר בפרשה הנו פרשת הביכורים.
בִּיכּוּרִים הם כינוי לפירות הראשונים מעץ שהבשילו פירותיו לראשונה. פירות משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. מצווה מהתורה להביא את הביכורים לבית המקדש ולהעניקם במתנה לכהנים. על פי המסורת היהודית, היו מעלים את הביכורים אל הכהנים בירושלים מחג הקציר (חג השבועות) עד חג האסיף (ראש השנה).
וכפי שמתוארת הפרשה במקרא :
וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. צְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
במצוות הביכורים נמנו כמה תנאים להבאתם (נתייחס לכמה מהם עליהם נרחיב בהמשך):
- הביכורים באים מהפירות הראשונים והמשובחים ביותר.
- הביכורים באים רק משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל.
- הפירות מובאים בסל בו מונחים הפירות.
- הבאת והעלאת הפירות לירושלים לבית המקדש.
- נתינתם לכהנים המשרתים את פני ה'.
- הכרת הטוב והבעתה לפני ה' בהבאת הביכורים לבית המקדש על פי הנוסח המקובל.
הרבי מליובאוויטש מאיר את עיננו לפרט נוסף, מעניין וחשוב במצוות הביכורים. מצווה זו אומר הרבי נעשית על ידי שלשת 'לבושי נפש האדם': מחשבה- הכרת הטוב במחשבה.
דיבור- נוסח ההודאה הנאמר בעת הבאת הביכורים.
ומעשה- העלאת והבאת הפירות לבית המקדש ולבסוף הנפת הפירות יחד עם הסל .
כלומר: הבעת התודה והכרת הטוב במצוות ביכורים נעשית בכל כוחות הנפש והגוף כקומה אחת שלימה. בניגוד למצוות אחרות בהן ישנה פעולה של כח אחד או שניים מלבושי הנפש בקיום המצווה.
עם ישראל כמטפורה לפירות הביכורים:
על חביבותם של עם ישראל בעיני ה' מתבטא הנביא הושע כך: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם". (הושע פרק ט' פסוק י') .
רש"י על אתר מבאר את הפסוק כך:
"כענבים במדבר" – כענבים שהם חביבים במדבר כך חיבבתי את ישראל.
"כביכורה בתאנה – "כתאנה מבושלת בעץ התאנה.
"בראשיתה" – בתחילת בישול התאנים.
"ראיתי אבותיכם" – כן נראו אבותיכם בעיני לחבבם.
על הפסוק : וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז, א'). נכתב במדרש תנחומא כך: זה שאמר הכתוב – "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם".
"כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר": המשילן הכתוב לענבים במדבר ולא לענבים בישוב. למה הדבר דומה, לאדם המהלך במדבר נותנין לו לאכול מבקש לשתות, נותנין לו לשתות מבקש לאכול, אבל אם נתנו לו ענבים הוא אוכלן ואינו מבקש מאומה, לפי שמזינים את האדם כאכילה ושתיה.
ה' יתברך רואה בעם ישראל את שלימות הבריאה המאפיינת את הענבים המעניקים לאדם את ההזנה השלימה הן כמאכל והן כמשקה.
"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": מה התאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים (יש בהן פסולת) ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלום, כך אמר הקב"ה לאברהם שלם אתה ואין חסר בך מאום, אלא הערלה, הסר אותה והיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים.
באבותינו ובמעשיהם רואה ה' יתברך, את שלימות האדם עלי אדמות שכל מה שזקוק לו הוא רק כריתת הברית עם ה' במצוות המילה.
"ועוד המשיל הכתוב את ישראל לפירות הביכורים, כפי שנאמר: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה "(תהילים צ"ב, י"ג).
ובמדרש רבה נתבאר הפסוק כך: "מה תמר וארז יש להן תאווה אף צדיקים יש להן תאווה.
ומה היא תאוותן, התאווה לקשר עם ה' יתברך שנאמר: "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה" (תהילים מ"א, ב').
על תאוות התמר מובא סיפור יוצא דופן במדרש רבה בביאור על הפסוק: "כי האדם עץ השדה".
א"ר תנחומא: מעשה בִּתְמָרָה אחת שהייתה עומדת בְּאַמְתּוֹ (שם של מקום שמזוהה עם המקום עמתה שמצפון לנחל יבוק. ויש שגורסים כאן 'חמתן', גם הוא שם של מקום). ולא הייתה עושה פירות.
עבר דַקָּל (דַקָּל הוא מי שעוסק בגידול דקלים, דקלאי בלשוננו היום). אחד וראה אותה.
אמר: תמרה זו צופה מיריחו. (התמרה הזו, עץ תמר ממין נקבה היה, צופה למרחוק ומתאווה להרכבה מתמר זכר שנמצא ביריחו היא 'עיר התמרים').
כיון שהרכיבו אותה עשתה פירות. (בראשית רבה פרק מ"א, א').
סיפור נפלא ומרגש ומעורר השראה זה על עץ ה- תְמָרָה (תמר ממין נקבה) שנלקח מיריחו והורכב במקום אחר ולא הניב פירות. עד שדקלאי עבר במקום והסביר לאנשי המקום את הסיבה לכך שה- תְמָרָה לא מניבה פירות, משום שהפרידו אותה ממין הזכר אתו גדלה ביריחו מיום שתילתם יחד. והיא מתאווה לדקל העומד ביריחו שפירות התמר אותן הוא מניב מהמעולים שבתמרים שבארץ ישראל.
(מה שמסביר את אמירתו של רבן שמעון בן גמליאל: "אין מביאין ביכורים מתמרים חוץ מן התמרים שביריחו". תוספתא ביכורים, פרק א' הלכה ה').
מלמד אותנו על הקשר הנפלא והייחודי אותו הטביע ה' יתברך בטבע עד כדי כך שהעצים חשים האחד את השניה ומתאווים האחת לשניה כדי להניב את מיטב הפירות היוצאים מהם.
הקשר הייחודי אותו הטביע ה' יתברך בטבע הנפלא משמש מטפורה לקשר הנפלא של עם ישראל וה' יתברך המשולים לביכורים משבעת המינים בהן נשבחה ארץ ישראל כדלהלן.
נאמנות שכולה לב אחד:
תפיסה זו של ה' יתברך וראייתו את עם ישראל כ-'פירות הביכורים' שלו, המובחרים שבפירות והמעולים שבהן. מובילה את עם ישראל להשיב ל-ה' באותו מטבע נאמנות, בהבאת הביכורים לבית המקדש.
על נאמנותם של עם ישראל ל-ה' יתברך מצינו תיאור נפלא מעץ התמר ופריו התמר עצמו, מהתלמוד הבבלי מסכת סוכה. "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים". (דף מ"ה עמוד ב').
ופירש רש"י שם: "כעין מוח יש בעץ התמר, (כלומר הגרעין שבתוך הפרי), כמו בעץ האגוז והגפן. ואין גזע העץ הזקוף ועולה וגדל למעלה מתפצל, לא בחריותיו (ענפיו) ולא במכבדותיו (עליו)".התלמוד הבבלי דן בסוגיית הערבה אותה מצרפים ללולב ולהדס בארבעת המינים ולהקפות ביום השביעי שסובבים את המזבח (בזמן שבית המקדש קיים).
"כמעשהו בחול. אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה? דכתיב: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג, מ').
כַּפֹּת – שנים, אחת ללולב ואחת למזבח. ורבנן אמרי: כַּפֹּת כתיב. רבי לוי אומר: כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים" (סוכה, מה ע"ב).
פירוש הדברים – שנינו במשנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ כלומר: בעניין מצות הערבה בְּחוֹל (בימות החול) כפי שבימות החול נוטלים למצוותה ערבי נחל, כך מעשהו בשבת (כך גם ביום השביעי). אמנם לדעת ר' יוחנן בן ברוקה היו ביום השביעי מביאים להקפת במזבח ענפי דקל (חריות) ולא ערבי נחל. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא (מה טעמו) של ר' יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כַּפּת תמרים", "כפות" לשון רבים והם שְׁנַיִם: אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לַמִּזְבֵּחַ.
ר' לֵוִי מסביר: טעמו של ר' יוחנן בן ברוקה אינו מן הכתובים אלא מנהג זה בא להראות שבח ישראל שהם כְּתָמָר, מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לפי שגזע התמר אינו מתפצל לענפים ומתמר ועולה למעלה אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ ע"ה).
אם כן ניתן לראות את נאמנותם של ישראל לאביהם שבשמים באופן מוחלט, כפי שניתן לראות את הביטוי וההשתקפות בעץ התמר (מלשון מיתמר ועולה) הצומח כלפי מעלה ואינו מתפצל לענפים. הם אינם סוטים במאומה בנאמנותם ל-ה' יתברך, לבם שלם עמו והם מכוונים לבם לאביהם שבשמים בלבד.
ופירוש נוסף לדבריו של ר' לוי מצינו בעין יעקב בפירוש רש"י על דברי התלמוד במסכת מועד קטן (דף כ"ה עמוד ב').
מספר התלמוד : "כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים" (שם).
פירוש: כי נח נפשיה (כאשר נחה נפשו, נפטר) רבינא, פתח עליה (אמר עליו) ההוא ספדנא (ספדן אחד) את הספדו בדברים הללו: תמרים הניעו ראש בעצב על צדיק כתמר, נשים לילות כימים בבכי, על אדם שהיה משים לילות כימים בלימוד התורה אנו מבכים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ ע"ה). "תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר"– נכתב בפירוש רש"י שם: "הניעו ראש עלי צדיק כתמר, שלא היה לו אלא לב אחד ואין לפנים מן העצם הפנימי כלום, כמו שיש בעצם של שאר הפירות" (עין יעקב, חלק א', מועד קטן, דפוס סלוניקי שנת רע"ו, דף ק"ע ע"ג).
הכותב מכנה את הגרעין בשם 'העצם הפנימי', ומסביר, שהתמר יש לו 'לב אחד' כי אין מאומה בתוך 'העצם הפנימי', שאין בו גרעין נוסף.
מה תמר זה אין לה אלא לב אחד, כי התמר יש לו גרעין אחד בתוכו, ואין בתוך גרעינו גרעין אחר. מה שאין כן בשאר פירות שיש בתוכן גרעין נוסף בתוך גרעינם.
וזוהי המשמעות של לב אחד, כי הגרעין בתוך הפרי הנו כמו הלב בתוך הגוף.
פירוש זה מסב את "תמר זה אין לו אלא לב אחד" אל פרי התמר ! כלומר: ה'לב' הוא הגרעין, ולתמר יש 'לב אחד', כי בפרי התמר יש גרעין אחד שאינו מכיל בתוכו גרעין נוסף, בשונה משאר פירות שגרעינם מכיל גרעין פנימי נוסף, כפי שניכר בגרעיני אפרסק או משמש.
כאשר הקשר בין בני הזוג נחווה ומתבסס על היותנו כ-'פרי ביכורים' האחד עבור השניה:
בדומה לקשר הייחודי בין כנסת ישראל ל-ה' יתברך, בו ניתן לחוות, לראות ולהתפעל מקשר זוגי ונאמנות מופלאה המשתלשלים מעולמות עליונים ורוחניים, ניתן גם להבחין ולמצוא את המקבילות בקשר זוגי בעולמנו אנו.
"כענבים במדבר": ההזנה הזוגית האחד את השנייה של בני הזוג אמורה להיות כענבים המספקים לאדם כל מה שהוא זקוק כדי להגיע לשביעה עצמית פיזית ונפשית. כך שלאחר אכילת הענבים הוא שלו ורגוע, הוא לא זקוק לדבר נוסף על מנת להרוות צימאונו או להשביע רעבונו.
הזוג אמור לדאוג לספק האחד לשנייה תחושת שובע ומלאות נפשית ורגשית, כזו שלאחריה לא יזדקק אחד מהם לאיזו שהיא מלאות הבאה ממקום אחר מלבד ההזנה בה הם מזינים וניזונים האחד מהשנייה.
"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": הזוג אמור לעבוד כל אחד על עצמו בשאיפה להגיע לבשלות נפשית ורגשית כיאה לפרי ביכורים, ולהתמלא מבשלות נפשית ורגשית תוך אישית המשפיעה על והמזינה את המלאות הבין אישית של שניהם, במשמעות פנימית רוויית תוכן ערכי ורוחני.
"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": מה תאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים (יש בהן פסולת) ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלום.
כך בני הזוג ראייתם ותפיסתם האחד את השנייה, חייבת להיות כתאנה שאין בה פסולת כלל.
חיפוש פסולת והשלכת רפש האחד על השנייה נובעת מראיה רדודה וחיצונית הנשענת על פחד לאבד שליטה, שבדרך כלל נשענת על ונובעת מדימוי וערך עצמי נמוך!
כאשר מתרחש מצב זה בתפיסה, הבנה והפנמה של בני הזוג האחד את השנייה, נוכל לראות ולחוש מצב בו הנאמנות פורצת ועולה מליבם של בני הזוג: לבי עמך ורק לך, אין בלבי אלא אחד/ת, לך אני ושלך ואתה שלי ולמעני.
כנאמנות עץ התמר: "מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לפי שגזע התמר אינו מתפצל לענפים ומתמר ועולה למעלה אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם".
טיפוח הקשר: כאשר הקשר מבוסס על צעידה וצמיחה מתמדת סביב הדרך אותה ולמענה באו בני הזוג בברית הנישואין. הערכים הרוחניים והאנושיים אותם הם שומרים בקפדנות ועליהם הם נשענים ולא סוטים במאומה מעקרונות אלו. יכולת זו להישאר דבקים ונאמנים לדרך עליהם חרטו בני הזוג בינם את ברית הנישואין הופכת את הקשר לקשר המבוסס על נאמנות מוחלטת ויציבה לאורך ימים ושנים טובות.
כפי ש: "תמר זה אין לו אלא לב אחד" המוסב אל פרי התמר ! כלומר: ה'לב' של התמר הוא הגרעין, ולתמר יש רק 'לב אחד', גרעין אחד שאינו מכיל בתוכו גרעין נוסף!
כך הדבר בבני זוג הבאים בברית הזוגיות הגרעין לזוגיות מאושרת ונאמנה נשענת על לב המכיל והנושא בתוכו רק בן/בת זוג אחד/ת.
משמעותו העמוקה והפנימית של "אין לו אלא לב אחד", הנה מלבד זאת שאין לאחד מבני הזוג מישהו אחר בלב, בנוסף לכך אין טינה בלב לאף אחד/ת מהם האחד על השנייה. נאמנות בני הזוג האחד לשנייה הנה קריטית, וערעורה מתחיל מהלב. כשיש בלבו של בן הזוג או בלבה של בת הזוג משהו, אפילו הקטן ביותר האחד על השנייה, זהו מתכון לאסון בנאמנות הזוג האחד לשנייה.
תמיד אבל תמיד, חייבת להיות תקשורת והידברות על האירועים והחוויות המתרחשות בין בני הזוג לאורך היום. אין אפשרות לתת מקום ללב להתמלא מכעסים וטינה האחד על השנייה בשום מצב. יש לקבוע זמן מתאים ומוסכם לבני הזוג לשוחח על אותם אירועים המתרחשים ביניהם. זה טבעי והגיוני לא להסכים, לא להסתדר ואף לריב, אך זה אסון לשמור טינה האחד על השנייה בלב
שנזכה לממש ולהתברך בברכה הנפלאה: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם". בשלמות חיי הזוגיות האישיים שלנו, ובשלמות חיי הזוגיות שלנו עם בורא עולם בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
שבת שלום ומבורכת
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
הגדלה
