שלג כבד וכפור בחול המועד סוכות בעיר ליוזנא, רבים מהחסידים שהתקבצו לחסות בצל אדמו"ר הזקן, הצטננו קשות וחלו, עד שלחלק מהם נשקפה סכנה קריטית לחייהם.

בהושענא רבה נכנס ר' פנחס רויזיס אל הרבי להודיעו כי ספרי התורה שביקש גולגלו כיאות. והזכיר לרבי אודות החסידים השוכבים חולים. סמך הרבי ראשו על ידיו בדביקות, ולאחר מכן אמר: "בתורה כתוב: "אש דת למו" – היום הוא שמחת תורה, יבואו כולם להקפות, כי "אש אוכלה אש" האש של שמחת תורה תכלה האש של ההתקררות".

בליל שמיני עצרת, הלכו זקני החסידים כשר' פנחס בראשם, לאכסניות לקרוא לאורחים החולים שיבואו להקפות, וכן ולהביא את שאינם יכולים ללכת. דבר הרבי כבר הגיע בצהרי היום אל האכסניות, אך החולים ביקשו לשמוע שוב את הדברים כפי ששמעם ר' פנחס בעצמו. ושמחה גדולה נהייתה בין החולים, כולם היו בטוחים שיתרפאו וודאי.

דא עקא, כמו הוכפל הקור: שלג רטוב עם גשם ורוח חודרת. אך כל זה לא מנע מהחולים ללכת להקפות. ואלו שלא היה להם כח לשאת את עצמם – נשאום על הכתפיים.

כשהגיעו ר' פנחס וחבריו אל ביתו של ר' אייזיק "המתנגד (לחסידות)" – אשר בביתו השתכנו אחיינו ר' משה אפצוגיר, שני בניו וחתנו – מצאו את עצמם בלב וויכוח סוער. בניו וחתנו של ר' משה אשר שוכב על ערש דווי, ואברהם הרופא אמר כי הנהו חולה מסוכן ביותר, והרוח הראשונה שתפגע בפניו תקחו מיד לעולם שכולו טוב. אך בניו וחתנו אינם מרפים כי הרבי אמר לבוא להקפות. והם שבעצמם גם היו חולים וחלשים עד מאד, מחכים שיבואו לעזור להם "לגרור את הרגלים".

כשנכנסו ר' פנחס וחבריו שמחו בני ר' משה וצעקו: "ברוך השם! גם אבא וגם אנחנו נושענו!" ור' אייזיק צועק לעומתם: "רוצחים! הורגי נפש! זה נגד התורה הקדושה! "

ניגש ר' פנחס אל ר' משה והנה רואה שהוא כבול עץ, עיניו סגורות, ועורו שחור משחור. נבהל ר' פנחס ונבוך מול דבריו של ר' אייזיק כי חולה כזה מסוכן אין להזיז ממקומו, וכל שכן להוציאו בכזה לילה החוצה. ומן הצד השני התרשם מאמונתם הפשוטה והחזקה של בני ר' משה, עד שהתבייש בעצמו כי לרגע הירהר בדברי הרבי, כאשר הכפריים הפשוטים בכח אמונתם התמימה עולים עליו עשרת מונים בקבלת העול לרבי. למרות שהוא בא ממשפחה מפוארת. אך הם לא עושים חשבונות אחר דברי הרבי…

בעודו עסוק במחשבותיו, שמע את בנו של ר' משה קורא לו: "אבא, הרבי שלח לקרוא לך להקפות! אבא, התעורר! צריך ללכת להקפות של הרבי!" ופתאום: ר' משה פקח את עיניו, ופניו נהפכו לצהובות, וראו עליו כי הוא רוצה שיקחו אותו. מיד הלבישוהו בבגדים חמים ונטלו אותו על הידיים עד לבית הכנסת של הרבי שם שרר חום נורא ומרבית החולים משתעלים וגונחים מיסורים.

ובינתיים: אדמו"ר הזקן ציווה שיקראו אליו שלושה מובחרים: כהן, לוי וישראל. ובאומרו אליהם: "אתם תהיו בית דין של שלושה, תשמעו קידוש ממני, תענו אמן ותכוונו ש"האמן" הוא על כל הבקשות והכוונות שאני מכוון".

את יין הקידוש מזג לתוך כערות גדולות מלאות אף הן ביין. וציווה לחלק לחולים ותהיה להם רפואה שלימה. אף לנשים שטרם זכו לילדים או שהפילו ה"י – שיתנו לשתות.

במהירות הברק נודע, שמי שיטעם מהיין יתרפא מכל מחלותיו, וציפו כולם בכליון עיניים ל"שליחי הרפואה". וקודם שחילקו חזרו בפני הקהל על דבריו של הרבי והוסיפו: "בכדי שהברכה תתקיים, צריך המתברך לקיים שתי תנאים: א. להאמין בברכה באמונה פשוטה. ב. שיהיה מסור לקיים את רצון המברך – הרבי.  בתורה ומצוות.

מיד החלו לחלק את היין לקהל, וכולם שתו וייטב להם מיד והשתתפו בהקפות עם הרבי. למחרת היום שוחחה כל העיר על הנס המופלא: כל החולים התרפאו! אברהם הרופא אמר שאצל כמה מהחולים היה זה ממש תחיית המתים. והבראתו של ר' משה אפצוגיר גרמה לכך שדודו ר' אייזיק נעשה לחסיד נלהב. בזכות אמונה פשוטה.