"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו…" כמה קשה להתנתק מימי החגים המשובעים בגילויים ולחזור אל שגרת החיים האפורה של מר חשוון….

יהודי עשיר ובעל נכסים, התהלך בתוך שדותיו הנרחבים אחוז בשרעפיו, הוא לא שם לב והגיע לקצה שדהו שגבל בנחלתו המפוארת של פריץ גוי. את אוזניו תפסו קול בכיות קורעות לב הנשמעות מתוך בית מט לנפול בקצה האחוזה. הוא ניגש לראות מי הבוכים וראה כי זו משפחה יהודית – שעובדת אצל הפריץ, אביהם הושלך לבור עקב חוב גדול, וסכנה נשקפת לחייו. ובוודאי שיבכו…

לא חשב העשיר פעמיים, ניגש אל הפריץ והודיע כי ברצונו לשלם את חובו הל היהודי האומלל. הפריץ צחק צחוק חסר מעצורים והכריז על סכום מפולפל שאותו חייב היהודי. "נו, נראה אותך מגייס את הסכום הזה.. אתם היהודים עשירים… " אמר הפריץ. העשיר לא התפעל מרשעותו של הפריץ, לא חשב פעמיים, והחליט כי עבור מצוות פדיון שבויים הוא מוכן לתת כל הון, הלך ומכר את כל ביתו ושדותיו וכל נכסיו – בכסף שקיבל בעדם, פדה את היהודי המסכן, לקול מצהלות משפחתו הבוכיה, שלא גמרה להודות למושיע הצדיק.

והעשיר שנשאר בחוסר כל, הלך אל העיר הגדולה ושכר לו שם דירה צנועה. בלילה, הגיע הגיע היהודי ששוחרר אל העשיר בחלומו, וסיפר לו כי כוחותיו לא עמדו לו, והוא נפטר מיד לאחר השיחרור. בחייו בעולם הזה, היה הוא צדיק נסתר, ועל כן הוא עומד כעת בפתחו של גן עדן – אך לא נותנים לו להכנס כי הוא נשאר בעל חוב לעשיר. ועל כן שיאמר לו מה ברצונו לקבל בעד החוב- ומשמיים ישלמו לו בעז"ה.

חשב היהודי מה יוכל לבקש משמיים? ואמר: "רוצה אני לשמוע את הניגון שמנגנים בגן עדן ביום הכיפורים". ענה לו הצדיק הנסתר: "אמנם גדולות ונצורות ביקשת, אך בקשתך תמולא", ונעלם החלום ונעלם האיש. העשיר שירד מנכסיו קם בבוקר ושכח מהעניין.

והימים, ימי חודש אלול היו, וכשהגיע ערב יום כיפור, הלך המוקדם אל בית הכנסת והתיישב בספסל האחורי – רק החל היום הקדוש, ומיד הוא שקע בניגון דביקות אותו ניגן כל היום כיפור ללא הפסקה בהתלהבות עצומה, שוב ושוב ושוב. אפילו את ביתו ומיטתו לא ראה בלילה, כל הלילה ישב וניגן. כך עוברות השעות ומאחורי הית הכנסת יושב הוא ומנגן. הגיע צאת הצום, פתאום הרגיש הוא טפיחה חזקה בגבו, וראה את גבאי בית הכנסת מעורר אותו מדביקותו – כי רוצה הוא לנעול את בית הכנסת. ואז הבין כי היה זה הניגון מגן עדן שהובטח לו בחלום.

ניגון זה – אנעים זמירות, לימד הרבי מלך המשיח בשמחת תורה. כאשר נכנס ר' ראובן דונין ליחידות, אמר לרבי: "החסידים מדברים שאותו אדם שקיבל את הניגון מגן עדן הוא הרבי בכבודו ובעצמו". חייך הרבי ואמר שלא. ר' ראובן בדרכו המיוחדת חזר שוב כי כך הבחורים מדברים. חייך הרבי וגילה לר' ראובן את הסיפור שמאחורי הניגון, וסיים: "ברור שסיפור זה התרחש לפני זמן הבעל שם טוב – אשר לימד בעולם כי גדולה עשיית טובה ליהודי ובשל כך יורדת הנשמה לעולם. לזכות לעשות טוב. אילו היה זה יהודי בן זמנינו, המשיך הרבי, בוודאי היה מבקש חזרה את כספו על פני גילוי מגן עדן – כדי לעשות בכסף הזה חסדים נוספים.

אכן: אתה בחרתנו מכל העמים – בחגי תשרי הגדושים בגילויים, אהבת אותנו ורצית בנו – דווקא בעבודה של מר חשוון, ורוממתנו…