שלום לכולם

כל עם ישראל כולו עדיין בתחושות שבר וכאב כל כך מורכבים ומעורבים מאירועי השבוע החולף הכל כך קשים והבלתי ניתנים להכלה, שתחילתם דווקא בחגיגות ביום הכי קדוש והכי שמח חג שמחת תורה על סיומה וגמרה של תורה, והמשכו אל שבת בראשית תחילתה של סדרה חדשה הפותחת את חמשת חומשי תורה.

אז איך ריבונו של עולם ? איך בכלל אפשר להתחיל בכלל מבראשית במצב כל כך קשה ומורכב בו נתון עם ישראל כולו?

להיעמד על שתי הרגלים ולקחת בעלות על המצב!

ישנו ביטוי מפורסם בשמו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי במספר בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם) "כשם שנעמדים בשבת בראשית כך הולכת כל השנה כולה".

כלומר: ישנה עמדה בנפש האדם המייצגת את מצבו בהווה, בשלשת בחינות הכלולות את ההוויה הקיומית: עולם (מקום), שנה (זמן נתון), נפש (סיטואציה תלוית מצב נפשי).

כאשר האדם מחליט להעמיד עצמו באופן כזה שגם אם כעת הוא נמצא כעת במקום מסוים בחייו בו הוא איננו מסוגל למצוא כלל תקווה ונחמה, ובכל זאת הוא מתעקש להתבונן ולמצוא את היכולת הנפשית הטמונה בתוכו ולהתרומם מהמצב בו הוא נתון ולהיעמד על רגליו לחפש, למצוא ולראות את הטוב הפוטנציאלי ואת האור דווקא במקום החושך המוחלט בו הוא נתון ונמצא כאן ועכשיו מובטח לו שבסופו של דבר המשבר יחלוף ויעבור ובסופו של יום הוא ימצא את עצמו בתחילתה של צמיחה מחודשת שתלך ותימשך על ולאורך כל השנה כולה!

אז איך 'נעמדים על הרגלים' מחדש?

כאשר אדם השבור והמיוסר נתון בנקודת זמן בחייו במצב של 'ראיית-מנהרה' ביטוי טיפולי המתאר מצב משבר אקוטי שאין בו תקווה ונקודת אור כבמנהרה חשוכה ואפילה שסופה לא נראה כלל, המעמיד את האדם על סף התמוטטות נפשית ורגשית בו איננו רואה דרך להתמודדות עם המצב הנתון נכון לכאן ועכשיו!

אחד הכלים הנפלאים המוצעים בטיפול הנו לעזור לאותו אדם למצוא דווקא בתוך החושך והאפילה בארסנל הכלים שיש לו בחייו את 'הגפרור' אתו הוא יוכל להצית את נקודת האור בחייו. זה לא אומר שהוא חייב כעת להוציא את קופסת הגפרורים לשלוף גפרור להצית אותו ולרקוד לאור שלהבת האש שהוצתה, אלא הוא צריך רק לזכור שבאמתחתו קיים הכלי אתו ועל ידו יוכל להשיב את האור והתקווה אל חייו בכל עת בה רק ירצה ויחפוץ!

התודעה הקיימת אצל אדם זה הנתון במצב נפשי רגשי משברי אקוטי, שדווקא מתוך השבר והכאב העצום בו הוא נתון הוא מחליט 'להיעמד על רגליו' ולהרים את עצמו ובוחר לא לאפשר למצב הנפשי רגשי לנהל אותו. אלא הוא נוטל בעלות על המצב ומחליט לנווט אותו למקום ולמרחב נפשי רגשי שונה, מרחב מאפשר בו הוא מוצא נחמה בשלם הגדול מסך חלקיו הקיים בו, הוא מוצא את הסיבה הנכונה עבורו להיות בשמחה ובטוב לבב עם עצמו למרות המצב הנתון הבלתי אפשרי עבורו!

זוהי העמדה בנפש הנקראת 'להיעמד' עליה מדבר רבי יוסף יצחק שניאורסון בפתגם המדובר על מהותה של פרשת בראשית, ומשמעותו כך היא: באופן בו בוחר האדם להיעמד בראשית השנה מלשון 'ראש השנה' (ולא תחילת השנה) מקום, זמן ומצב נפשי בו האדם ניצב בעמדת מוצא ראשונית.

כאשר הוא ניגש לפתחה של שנה חדשה כאל 'דף חדש' אתו הוא בא וניגש לקבל החלטות חשובות ומהותיות בחייו בעמדת עליונות על המצב מולו הוא ניצב ועומד, כך תתנהל כל השנה עבורו.

כלומר: כאשר בראשית המסע אליו יוצא האדם לדרך חדשה הוא ניצב בעמדת עליונות על ואל מול המצבים הפוקדים אותו בהווה בשלושת המרחבים עולם ,שנה, נפש. הוא ימצא את עצמו לאורך 'המסע כולו' – השנה כולה, בעמדת עליונות בהתמודדות מול כל המצבים המזדמנים לו בהשגחה פרטית בכל ענייניו השונים.

זהו תיאור הדומה לביאור החסידי הנקרא בפרשת 'כי תצא': כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ (דברים כ"א, י').

כאשר היציאה למלחמה היא 'עַל אֹיְבֶיךָ', אז מובטח האדם שבסופו של יום הוא יגיע למצב: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".

כלומר: באופן בו האדם בוחר את גישתו לדבר אליו מולו הוא ניצב ומתמודד, כך יתגלגלו הדברים מבחינתו בהישג או בכישלון אותו הוא יחווה בסופו של יום.

עמדת ניצחון מושגת כאשר האדם תופס וניגש למשימה ולמצב אתו הוא מתמודד בעמדת עליונות 'עַל אֹיְבֶיךָ' מעל האויב, בכך הוא משיג את הניצחון הדרוש לו.

חשוב להדגיש: לא משנה המצב ועד כמה הוא חמור, והאם המצב הפיך בכלל ונתון לשינוי מעניו של האדם המתבונן. שאלת ההתמודדות איננה על מה יהיו התוצאות מבחינת המצב אתו אנו מתמודדים וכיצד הוא יסתיים עבורנו! אלא הדגש הנו על  איך וכיצד אנו  תופסים את המצב? ומה היא העמדה בנפש אתה אנו ניגשים בהתמודדותנו עם שלל האתגרים אליהם הושלכנו לעולם?.

'דף חלק':

"ללא זיכרון וללא תשוקה", כך מנחה הפסיכואנליטיקאי ווילפרד ביון את המטפל לפגוש את המטופל. במאמרו "הערות על זיכרון ותשוקה",(1967) אומר ביון: "פסיכואנליזה מתבוננת לא במה שקרה ולא במה שיקרה, אלא במה שקורה".

ביון חושב על המטופל ועל ההליך הטיפולי אותו הוא אמור לעבור, וכדי שזה יצלח מבחינתו, המטפל חייב להיות בעמדה נפשית ורגשית ולפיה למכלול הרגשות הבאות לידי ביטוי בזיכרון ובתשוקה של המטפל לראות את המטופל במקום אחר אין מקום במרחב הטיפולי!

ביון מדבר חינוכית וטיפולית אלינו בני האדם, ההורים, המחנכים השואפים לגדל את ילדנו הכי טוב שרק אפשר. בבואנו לצלוח אתגר כל כך משמעותי יש לזכור שני דברים

1.      'ללא זיכרון': כל הדעות הקדומות, הסטראוטיפים שיש לנו בראש על המחונך, מודרך/מטופל לא רק שאינם רלוונטיים, הם אף פוגעים בסיכוי של המחונך לצמוח ולגדול למי שהוא באמת!

2.      'ללא תשוקה': התשוקה שלנו לראות את המחונך בעמדה שונה ואחרת מהעמדה ומהמצב בו הוא נתון כעת, לא רק שאיננה רלוונטית לתהליך החינוכי או הטיפולי, להיפך היא מהווה מחסום בפני המחונך/מטופל להתפתח לסובייקט בעל דעות, רצונות, מאוויים משלו!

המוקד בו ועליו המטפל/מחנך/הורה להיות נתון הנו ה-כאן ועכשיו של המחונך/מטופל. כאשר הדגש נתון על ההווה: כיצד הוא יכול להיות טוב יותר מהאתמול, וכיצד הוא יכול להיות יפה יותר מחר עבור המחונך/מטופל, אזי המטרה שלשמה נבחרנו תתמלא על הצד היותר טוב עבור המחונך/מטופל.

לשנות נקודת מבט על הזולת!

בהתוועדות ו' תשרי במלאות עשור לפטירתה של אם הרבי הרבנית חנה ע"ה תשל"ה  (1975) ערך הרבי הדרן (סיום) מרגש ומופלא על מסכת סוכה , בו הוא מספר את סיפור הגמרא על מרים בת בילגה. ההתוועדות הייתה מרגשת במיוחד שהביאה את קהל החסידים בהתוועדות לכדי דמעות, תוך שהרבי עצמו פורץ בבכי בעת אמירת הדברים.

סיפורה של מרים בת בילגה, שהייתה בת כהנים ממשמרת בילגה (משמרת כהנים בבית המקדש), התרחש בימי מתתיהו בן יוחנן. אותה נערה המירה את דתה ונישאה לסרדיוט (חייל יווני), וכשנכנסו היוונים להיכל, בעטה בסנדלה על גבי המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס (זאב בלשון יווני) עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק.  וכששמעו חכמים בדבר (לאחר שגברה יד בית חשמונאי), קנסו את משמרת בילגה כולה.

כאשר הוא נשנק מדמעות הוא פנה לקהל החסידים ואמר להם: הרי מדובר על יהודיה שהתרחקה כל כך מעמה, היא איננה רואה את עצמה קשורה ליהדות וליהודים, היא נשואה לאינו יהודי שמשמש כמפקד בכוח היווני שכובש את בית המקדש ומחלל אותו, והיא מצטרפת אליו במסע הנורא הזה.

אבל דווקא שם, כשהיא בתוך בית המקדש, פורצת ממנה הצעקה, כלפי המזבח וריבונו של עולם: למה אתה לא עוזר לעם ישראל?

אפשר לראות את האמירה הזו כהתרסה כלפי שמיא, אבל אפשר לראות אותה באופן עמוק יותר, כביטוי לעובדה שעמוק בתוכה, מרים בת בילגה האמינה, עד כדי כך שהיא כעסה על המזבח, מדוע הוא אינו עומד לצד עם ישראל כאשר העם זקוק לו יותר מתמיד.

ההחלטה כיצד להביט על הזולת ועל מעשיו והפרשנות שניתן למעשיו נתונה בידנו בלבד. אנו ורק אנו נחליט האם אנחנו מסתכלים על הזולת במבט חיצוני שבוחן אותו ואת מעשיו כפי שהם נראים, או במבט פנימי שמתבונן במעשים שלו ורואה בהם דווקא את מה שלא נאמר או נעשה בהם.

הרבי מלמד אותנו שעניין לימוד הזכות על אדם שפל ככל שיהיה איננה משחק מילים פיקנטי שעולה מבין השורות, או איזו שהיא מסקנה העולה מליבון סוגיא מעמיקה הדורשת את המח המבריק בכדי לזהות את נקודת הזכות הטמונה גם באירוע כה יוצא דופן.

לימוד זכות נובע מנקודת מבט על הזולת. כשאני רואה בן אדם האם אני מביט בו ומגדיר אותו על פי מה שניבט מעיניי הצופות בו או במעשיו? או שאני בוחר להתבונן בו ובמעשיו בניסיון להבין ולמצוא את המשמעות המסתתרת מאחורי מעשיו?

כשאני מרגיל את עצמי להתבונן על הזולת בעיניים טובות, אני תמיד אמצא את הזכות הטמונה במעשיו! הנפש מרגילה את המח לראות רק  את הטוב הטמון בזולת!

לא אינני פתי הטומן ראשו בחול המתעלם מה שעיניי רואות, ממש לא! אבל אני כן בוחר לחפש ולתור בעיני בטוב הקיים באדם הניצב לפניי ובמעשיו.

גישה זו הכרחית, משום שבה ועל ידה אני מגלה את הטוב הטמון בזולת, למרות כל הלא טוב הניבט ונשקף ממעשיו.

גישה זו יש ביכולתה לשנות את התנהגות הזולת! נקודת המבט הבוחרת להתעסק ולראות את הטוב הטמון באדם, מגלה ומוציאה לאור את הטוב האמיתי המוסתר באדם זה ומביאה אותה לידי ביטוי ומשנה אותו מהותית!

ללמד זכות על עם ישראל זה צו השעה!

אנשים טובים מחפשים בימים אלו כל דרך להיאחז בטירוף במציאות שנכפתה עלינו בכדי לנסות ולשמור על שפיות לנוכח הזוועות אליהן נחשפנו. אחת הדרכים היא לנסות להסביר מדוע התרגשה עלינו הרעה הזו?

הרבי מליובאוויטש אמר פעם שהקב"ה לא  מחפש ואין לו צורך בסנגוריה על מעשיו בעולם! יתרה מכך הוא לא מעוניין שנסביר את מעשיו!

הדבר היחיד שנדרש מאתנו ושה' יתברך רוצה מאתנו בשעה כל כך קשה זו, זה לזעוק אליו יתברך שירחם עלינו, יסיר מעלינו את הגזירה הנוראית הזו ויגאל אותנו מצרותינו!

ישנו מעשה נפלא שאירע בזמנו של הבעל שם טוב: פעם ראה הבעל שם טוב קטרוג גדול בשמים על בני ישראל רחמנא ליצלן והתייעץ עם תלמידיו הקדושים, התלמידים השתדלו בכל דרך אפשרית לבטל את הגזירה אך ללא הועיל הם לא הצליחו. בצר להם הם השפיעו על הבעל שם טוב שיגזור תענית על הציבור (מבלי לגלות לו שגזירת התענית על ידו קשורה לקטרוג שהתעורר על עם ישראל בשמים כי הבעל שם טוב לא אהב שגוזרים על הציבור תעניות גם אם ישנה סיבה מוצדקת לכך, כדי שלא לצער יהודים שממילא המצב כבר קשה להם) מתוך תקווה שהתענית שיגזור הבעל שם טוב תפעל לביטול הגזירה, שכן צדיק גוזר וה' יתברך מקיים. בשעת התענית, בהתאסף אנשים, נשים וטף לומר תהלים בבית הכנסת, ראה הבעל שם טוב שהגזירה עדיין במקומה עומדת. לאחר זמן קצר אור פניו של הבעל שם טוב הוא פנה לתלמידו שעמד לצדו רבי נחמן מהורודונקה ואמר לו בשמחה גדולה ובפנים צהובות שהגזירה התבטלה, וכל התלמידים שמחו שמחה גדולה.

בשבת כבוד קדושת הבעל שם טוב בצוותא עם תלמידיו הקדושים, סיפר להם, שאשה אחת ביטלה את הגזירה, כי בעת אמירת תהלים בבית הכנסת שכולם געו בבכייה, לא רק שלא התבטלה הגזירה, להיפך התגברו טענות המקטרג, והיה הבעל שם טוב בצער גדול.

בעזרת נשים הייתה אישה אחת פשוטה שגם תהלים לא ידעה לומר, ובשמעה הבכיות והקולות, אמרה:

"ריבונו של עולם! – הרי אתה אבינו, בניך מתחננים לפניך בדמעות שליש, אני יש לי חמשה ילדים וכשהם מתחילים לצעוק, איני יכולה לסבול, והקב״ה שיש לך כל כך הרבה ילדים הרי גם אם יהיה לך ״לב אבן של תתרי״ צריך אתה לענות להם, אבא שבשמים, ענה לילדיך!" ובכך התבטלה הגזירה.

על כך אמר אדמו"ר הריי"צ: סיפור צריכים לא רק לשמוע אלא לקלוט בפנימיות. בכלל צריך להיות לאדם אוזניים ששומעות, כלומר: – כאשר שמהשמיעה נוצרת הרגשה פנימית אצל האדם הפועלת אצלו תזוזה בנפש וגורמת לו לשינוי בהוויה הקיומית שלו!

סיפור זה מלמדנו עד כמה כל מילה של יהודי משפיעה, אפילו יהודי היושב בקצה העולם במילה אחת של לימוד זכות מתוך אכפתיות וכשהדבר נוגע בציפור נפשו יכול הוא לבטל גזירה מעל עם ישראל!                                                              

נערך ועובד משיחות ומכתבי הרבי הריי"צ מליובאוויטש (לקוטי דיבורים חלק א', עמ' 97) באדיבות מכון 'אור החסידות'.

'נרטיב חדש' – 'מנקמה לנקמה יהודית'!

הגישה הטיפולית הרווחת לטיפול בטראומה מדברת על כך שנדרשת מקצועיות רגישות וזהירות רבה ממטפל הבא להעניק עזרה לאדם טראומתי הנדרש לטיפול. באופן כללי ישנם שלשה שלבים מרכזיים אותם חייב האדם לעבור כחלק מריפוי הטראומה: 1. אבל, 2. עיבוד אבל, 3. בניית נרטיב (סיפור) חדש.

בשלב הראשוני: האדם נותן ביטוי רגשי לחוויית הטראומה על ידי כך שהוא מתאבל עליה.

בשלב השני: האדם מעבד רגשית את חוויית האבל, על ידי חשיבה (מחשבה), מלל (דיבור), וביטוי פיזיולוגי גופני (מעשה) ומביע על ידם את התחושות העולות ממנו, בכך הוא מכין (זוהי משמעות המילה עיבוד האבל, כמו עיבוד של חומרי גלם) את עצמו לשלב של בנייה מחדש, השלב השלישי הנרטיב החדש.

בשלב השלישי: על פי גישת ה– NLP- Neuro-linguistic programming ניתוב לשוני פיזיולוגי. האדם בונה נרטיב (סיפור) חדש לחוויה הטראומטית, כאשר הוא נוטל בעלות על סיפור חייו על ידי מפגש מחודש עם החוויה, כאשר הפעם במרכז החוויה הגישה איננה התוקפן והשלכת מעשיו עלי ועל חיי, אלא כיצד אני הנפגע (ולא הקרבן) משקם את חיי באמצעות הפגיעה!

כלומר: ההתייחסות לאירוע הטראומתי כעת איננה ממקום של קרבן לחוויה המטלטלת הזו, וממילא אל תצפו ממני ליותר מידי בחיי, כי החיים נהרסו לי, ואין לי ממש תקווה בתוך הכאוס הזה! מה שמזמין תקיעות בחיים ועלול להוביל לדיכאון.

אלא כעת ההתייחסות אל הטראומה הנה ממקום בו אני בעל הבית על חיי! אני היחידי המעניק ונותן משמעות לאירוע אותו חוויתי, כפי שאני תופס אותו ובוחר להעניק לו את המשמעות הייחודית לי מאירוע חיים זה. התפיסה ולפיה משמים זימנו לפתחי אירוע חיים מורכב וקשה, במטרה להפיק ממנו משהו טוב עבורי ועבור העולם משקפת ומדגישה את הסובייקטיביות הייחודית לי.

במילים אחרות: אנחנו לא מתעלמים לרגע מהמורכבות ומהקושי הגדול שזימן לנו האירוע הטראומתי! אבל: אנחנו מביטים עליו ממקום שונה! לא ממקום של קרבן לחיים, אלא ממקום של למידה לחיים!

גישה זו יש בה בכדי להביא אותנו למצב בו במקום לחשוב על נקמה שלילית והרסנית כלפי מי שגרם לנו למצב הטראומתי בו אנו שרויים, נחפש "נקמה" חיובית ובונה. אין ספור דוגמאות ניתן למצוא לכך בתולדות ובהיסטוריה של עם ישראל:
יהודים יוצאי שואה שבחרו 'לנקום את נקמתם' מידי הנאצים על ידי הקמה מחדש של משפחתם בכל מקום בעולם! יהודים שנגזלה מהם אדמתם בחרו להמשיך לבנות, להמשיך וליישב את ארץ ישראל ועוד…

אף אנו את נקמת דמי יקירנו נותיר לחיילינו המסורים, אבל אנחנו ננקום את נקמת דם בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו, ילדינו, הורנו, סבותינו וסבתותינו שכיננו ויקירנו, בכך שנמשיך להנציח את יקירנו בלימוד התורה ובקיום המצוות, במעשים טובים, בעוד בניית משפחות לתפארת, ביישוב ארץ ישראל, בערבות הדדית בעם ישראל, ועוד..

זוהי סודה של שבת בראשית, שינוי נקודת המבט! במקום לבחור להתעסק במצב הקיים הן במקום בו אני נמצא כעת (עולם), או בזמן בו אני ניצב כעת (שנה), או במצב הנפשי והרגשי אותו מזמינה הסיטואציה אתה אני מתמודד כעת (נפש) הניבט ונשקף מעיני ולהתייחס אליו כפי שהוא.

אני בוחר לראות במצב הנוכחי את ההזדמנות להיות בעל הבית על המצב ולשלוט בו ולבחור כיצד הוא ישפיע עלי, במקום לתת לו לנהל אותי ולהשפיע עלי כפי שהוא עלול היה להשפיע עלי.

ההתייצבות אל מול המצב בעמדה נפשית הבוחרת לתת לו את המשמעות אותה אני ורק אני יכול לראות בו וממנו, זוהי ההתייצבות עליה מדבר רבי יוסף יצחק שניאורסון.

אני לא מתעלם מהקושי אותו מזמין לי ועבורי המצב אתו אני מתמודד בשלש הרבדים עולם, שנה ונפש, אך אני בוחר להסתכל עליהם ולתת להם את המשמעות העמוקה הייחודית לי אותה אני ורק אני יכול לראות ולמצוא במצב הנתון ומשם לבחור את האופן בו אני אתנהל מולו מבלי שהוא ינהל אותי הן מבחינה שכלית והן מבחינה  נפשית ורגשית.

יהי רצון שכבר נזכה יחד כל עם ישראל להיעמד בשבת בראשית זו במקום (עולם), בזמן (זמן) ובסיטואציה (נפש) באופן הטוב ביותר עבורנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש מתוך שמחה וטוב לבב בחסד וברחמים!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה