יעל שניאורסון, באדיבות מגזין 'עטרת חיה'

"כל כבודה בת מלך פנימה".

אומר שלמה המלך, אולם דומה כי בימינו קשה למצוא נשים הנמצאות רק בפנים. רובנו יוצאות לעבודה, לשליחות, ל'מבצעים' וגם כאשר אנו בבית פנימה, פעמים רבות שהמדיה גורמת לנו להפוך את הבית שלנו לחלק בלתי נפרד מהחוץ, מהעולם הסובב אותנו. לשתף, להעלות, לפרסם. בלחיצת כפתור קטנה וכבר לא ברור היכן הוא המקום הזה שעליו דיבר שלמה המלך.

יצאנו למסע עם טעימות קטנות מההיסטוריה, מילים מעוררות של נשים צדקניות. ונקודות למחשבה. מוזמנת לקרוא ולהתחבר ל'פנימה' שלך.

צניעות האמהות

נתחיל בשרה אמנו, אשת אברהם ש'בית חב"ד' שלהם היה פתוח 24 שעות ביממה, למעשי חסד, צדקה וגילוי אור ה' בעולם. והיא, שרה, היתה חלק בלתי נפרד מכל המערך הזה. ואף על פי כן, שמרה על צניעותה. "איה שרה אשתך? באהל". עם כל זה שטרחה והכינה אוכל בכמויות עבור האורחים, נשארה באהלה. "כל כבודה בת מלך פנימה". 

גם בהפצת המעיינות עסקה שרה, אך שוב, מתוך צניעות מופלגה. "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". היא לא טמנה ידה בצלחת, עשתה כל שהיתה צריכה לעשות. השפיעה על אלפי נשים בתקופתה – אך בצניעות. בהקפדה על שמירת היהלום הנשי היהודי, הצניעות. 

גם רבקה אמנו, שמגיל שלוש כבר עסוקה במעשי חסד – "שתה וגם לגמליך אשאב", אבל על צניעותה היא שומרת. ״ותיקח הצעיף ותתכס" כי אין ולא צריכה להיות סתירה בין הדברים. 

מחשבות על קמחית

יהודית, חברה יקרה, משתפת אותי במחשבותיה:

"לאורך הדורות ראינו נשים גדולות בעם ישראל שהשפיעו על האומה, הצעידו אותה קדימה. וכל זאת תוך שמירה על גדרי הצניעות המתבקשת. 

 את סיפורה של קמחית, כולנו מכירות. והרבי מה"מ שואל: יכולה אישה לבוא ולומר, למה עליי להתאמץ כל כך שיהיו לי בנים ״כהנים גדולים"? וכי לא מספיק שיהיו כהנים רגילים, סתם יהודים טובים, "כל ישראל קדושים"? ומשיב הרבי, שמכאן הוראה שאם יש לאשה אפשרות שילדיה יגיעו למעלת כהנים גדולים הרי מכך עליה להבין שזהו התפקיד שלה, ואם לא עשתה זאת, לא מילאה את חובתה בעולם! לא קיימה את רצון ה'. הרבי מביא לכך ראיה מהדלקת המנורה שנעשתה דווקא בהיכל – כי אם יש אפשרות להאיר במקום קדוש יותר, עושים זאת ולא מסתפקים בפחות.

"לפעמים אנחנו משקיעות כל כך הרבה בילדים, בטיפוח שלהם, במראה, בבגדים התואמים, בהצלחות הלימודיות והחברתיות שלהם. איזו אמא לא רוצה שילדיה יהיו מושלמים? הרבי מראה לנו את סולם הערכים הנכונים. 

ברוחניות, לא מתפשרים על פחות! שם צריך לחתור למושלמות!

"בואו נעשה חשבון קטן, האם ההשקעה בנראות של הילדים, הרדיפה אחר מותגים, והעלאת תמונות בלא הפסקה עוזרים לרוחניות של ילדינו או ש…? האם אנחנו לא מבזבזות את הזמן ואת המשאבים שלנו לדברים שמסיטים אותנו מהמטרה העיקרית שלנו, לגדל כהנים גדולים? 

האם ברגע ההתגלות נוכל לומר בלי לגמגם: ׳ראו גידולים שגידלנו׳?"

נקודה למחשבה…

הרבניות שלנו

הרבנית רבקה, ה'אמא של תומכי תמימים' שדאגתה בגשמיות לתלמידים היתה ידועה ומפורסמת, את כל ענייני ה'חצר' ניהלה, אך הכל מתוך צניעות וקדושה. כי אין ולא צריכה להיות סתירה בין השניים. 

הרבנית חיה מושקא, שצניעותה והתרחקותה מכל בליטה ופרסום הכי מאפיינות אותה אצל כולנו. ועם זאת במשך השנים התגלו מאות סיפורים על עשייתה ופועלה המשמעותי באצילות ובשקט. עד כדי כך, שהרבי מה"מ מתייחס להסתלקותה כהתחלת תקופה חדשה! ויחד עם זאת מעולם כמעט לא שמעו אותה ולא ראו אותה.

הניסיונות של דורנו בצניעות הם רבים ולא פשוטים, סביבת עבודה, המדיה השולטת בחיינו. חובה ללמוד הלכות ולשאול רב לפני כל פעולה. האם היא מתאימה לגדרי הצניעות או שמא לא? 

 הרבי מה"מ מסביר שבעזרת הנשים בבית המקדש נבנתה גזוזטרא רק כדי שנשים תעמודנה שם בזמן שמחת בית השואבה – כדי לא להביא חלילה למצב של תערובת נשים וגברים במקום ובזמן קדוש כל כך. אך למרות שבמקור היא היתה מיועדת בסך הכל עבור שבוע בשנה, היא נשארה במשך כל השנה! והרבי אומר: "עשיית גזוזטרא שנועדה בשביל צניעות (נשים צדקניות שבישראל דווקא שלהיותן נשים צנועות) הביא להוספה בבנין בית המקדש!" (שמחת תורה תשט"ז).

זו עוד נקודה בצניעות שחובה לשים לב אליה. נכון, כולנו ב"ה מתפללות בבתי כנסת עם מחיצה. אבל האם אנחנו דואגות שהמחיצה תהיה סגורה תמיד על פי דרישת ההלכה, ומה לגבי עמידה והמתנה לאבות/לבעלים במקום הסמוך לבית הכנסת, כאשר הגברים כולם יוצאים? בית מקדש מעט שלנו על כל סביבותיו חייב להיות מקודש לפי כל כללי ההלכה וגדרי הצניעות והקדושה. 

ולסיום, סיפור שאולי נשמע קצת משעשע, אך בי הותיר הרבה חומר למחשבה:

במסגרת עבודתי בגני חינוך מיוחד, ישנם ילדים המגיעים בהסעה לגן. בתחילת השנה יצרה עמי קשר מלווה חדשה של אחת מההסעות שהציגה את עצמה בשם "שרה". שרה, אשה חרדית צעירה, הגיעה מדי יום להביא ולהחזיר ילדים לביתם. מספר ימים לאחר תחילת שנה, אני שומעת את אחת מחברותיי לצוות, שמסתבר שהיא חברה של שרה. פונה אליה בשם "חנה". הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב, הרי היא אמרה לי בפירוש ששמה הוא שרה! כשלמחרת שוב חזר הסיפור על עצמו, כבר התחלתי לפקפק בזכרון שלי… 

שאלתי את חברתי לעבודה: "מה שמה של המלווה החדשה – שרה או חנה? אם זכרוני אינו מטעה אותי, ואולי הוא כן, היא הציגה את עצמה בשם שרה?" חברתי החלה לצחוק והסבירה לי, ששמה המלא של המלווה הוא שרה חנה.

בקהילה שלהם כולם מכירים אותה כ"חנה" אך כאשר היא התחילה לעבוד במסגרת ליווי ההסעות, היא רצתה למנוע מצב שהנהגים או האחראים יפנו אליה בשמה, שהרי אין זה מדרך הצניעות. לכן, החליטה להציג את עצמה בעבודה בשמה הנוסף, שבו אין משתמשים בדרך כלל, כדי להימנע ממצב שבו גבר פונה אליה בשמה. 

אינני יודעת אם היא שאלה רב, ואם אכן זו הדרך המתאימה לנהוג. אבל בי זה בהחלט עורר מחשבות על עוד נדבך של צניעות שצריך חיזוק, ועל רגישות שצריכה להתעורר אצל כולנו בשגרת היום–יום שלנו.

להסעיר את הציבור

כגוף מרכזי של כל סניפי נשי ובנות חב"ד בחלקים שונים בעולם – במיוחד חובתכן הדחופה ברגע זה לצאת במבצע אינטנסיבי להסעיר את הצבוריות היהודית, ובמיוחד ארגוני נשים יהודיים, תהיה מטרתם הייחודית אשר תהיה, שבעיית הצניעות תשתלב בתוך פעולותיהם המעשיות.

יש לעורר את תשומת לב האמהות היהודיות על סכנת רפיון הצניעות בחינוך בנותיהן.

יש לעורר את הנהלות מוסדות החינוך לבנות, בכל הגילים, להקפיד יותר על עניין הצניעות במוסדותיהם, ולהסביר לתלמידות שצניעות היא המידה היפה ביותר, הכתר של הבת והאישה היהודייה. יש להתאמץ לשכנע את כל אלה המבינות את טיב הצניעות ומקפידות עליה, שתהיה להן אחריות כלפי אחיותיהן ושחובתן להשפיע עליהן, הן בדיבור ועוד יותר בהתנהגות לדוגמה, לחזק את עניין הצניעות בביתן ובחוגן.

כבר הגיעה שעת השיא שנשים ובנות יהודיות יחושו את גאוותן היהודית ואת אי–תלותן באופנות הריקניות והחלולות, הכוזבות והמטעות, אופנות שאין בהן תוכן מלבד רדיפת הבצע של אלה שיש להם אינטרס כספי בהן.

ובזכות חיזוק והפצת עניין הצניעות בכל תחומי חיי היום–יום ייתן הקב"ה שיתקיימו הברכות שהתורה מבטיחה לאלה שמקפידות על הצניעות בהידור, ויתקיימו במידה המלאה ביותר, ובמיוחד בנחת יהודי מצאצאים וצאצאי צאצאים, בריאות ופרנסה בשפע, ורוב שמחה יחד עם הבעל, לאריכות ימים ושנים טובות.

(תרגום חפשי מאגרת קודש אל "מרכז העולמי של נשי ובנות חב"ד", ז' באדר א' תש"ל)