שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע החמישי למלחמה הקיומית של העם היהודי על ארצו בארצו.

ישנו דיסוננס קוגניטיבי ורגשי עמוק המלווה רבים וטובים מבני ובנות ישראל המתגוררים גיאוגרפית באזורים שונים בארצנו שאינם נדרשים להתמודדות באופן ישיר וראשוני עם המלחמה והשלכותיה המאוד ראשוניות, כפי שנכפתה ונדרשת התמודדות קיומית וראשונית של משפחות הנרצחים, החטופים, המפונים מהדרום ומהצפון והחיילים הנלחמים על ארצנו בשעה זו.

הדיסוננס יושב על התחושה העמוקה של איך אני יכול לחזור 'לתפקד' ולשוב 'לשגרת חיים 'רגילה' ואילו אחינו ואחיותינו מתמודדים עם אבל שכול ואבדן של יקיריהם שטרם זוהו או נקברו?, עם אחינו ואחיותינו שבני משפחותיהם חטופים ונעדרים?, עם חיילנו הנלחמים כעת בחזית?, עם המפונים שאין ולא נותר להם בית? ועוד רבים וטובים המתמודדים עם מעגלי האסון בדרך זו או אחרת?

אז איך באמת מתמודדים עם הדיסוננס העמוק הזה?

אנשים רבים וטובים בחרו לעזוב לעת עתה את כל עיסוקיהם ולבחור בדרך של נתינה והתנדבות!    אני אעשה כל אשר ביכולתי בכדי להיטיב מעט עם המפונים, עם חיילנו, עם משפחות השכול, עם משפחות החטופים.

זוהי אמנם דרך נפלאה לחוש שייכות, להיות חלק מ.. לשאת ולקחת מעט בהתמודדות המורכבת והקשה מנשוא של עם ישראל עם סבלו!

אך בפרשתנו נפרשת נקודת מבט ייחודית על הדרך להתמודדות עם הדיסוננס הכל כך מורכב הזה!

'כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ', כדי לגלות את השלם שבך שמע בקולה!

 בכדי לעשות את הדבר הנכון נדרש מאתנו לשמוע את קול הזולת!

השבוע נקרא בפרשת חיי שרה.

אחד האירועים המוזכרים בפרשה הנו מיתתו של אברהם וכך כותבת התורה:

"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו".

פסוק לאחר מכן נכתב: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא."

על המילים יצחק וישמעאל כותב רש"י: יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל – מִכַּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה, וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו וְהִיא "שֵׂיבָה טוֹבָה" שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַבְרָהָם (בפסוק שלפניו) .

בכדי להבין את משמעות הדברים נקדים אירוע מטלטל ומכונן לא פחות המתואר בפרשת וירא:

יצחק וישמעאל נולדים לאברהם לעת זקנתו (ישמעאל נולד כשאברהם היה בגיל 86 ויצחק בגיל 99) וממלאים אותו באושר אין סופי. הילדים גדלים (ישמעאל בן 16 ויצחק בגיל 3) ושרה שמה לב לכך שישמעאל פוגע ביצחק באופן חמור ביותר באמתלה של משחק. כפי שמתואר האירוע בתורה:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".

רש"י על אתר מפרש: מְצַחֵק – לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן רְצִיחָה.

שרה מזדעזעת ממראה עיניה ומיד מצווה על אברהם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"

על כך מפרש רש"י: עִם בְּנִי–  מִתְּשׁוּבַת שָׂרָה "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי", אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְרֻשָּׁה וְאוֹמֵר: אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְיוֹצְאִים לַשָּׂדֶה, וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים, וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי.

אברהם אף הוא מזדעזע לשמוע על האירוע החמור: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

רש"י על אתר כותב כך: עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ – שֶׁשָּׁמַע שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּפְשׁוּטוֹ: עַל שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ לְשַׁלְּחוֹ.

אברהם מודאג מה יהיה על הגר אשתו השנייה וישמעאל בנו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".

ורש"י  מפרש כך: שְׁמַע בְּקֹלָהּ – בְּקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ, לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת.

ובאשר לדאגתך לישמעאל: "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא

יש כאן תיאור חמור של פגיעה של ישמעאל ביצחק שלשה פירושים על פי רש"י איזה סוג פגיעה זו הייתה. היה מלמדו עבודה זרה, היה פוגע בו מינית, או ניסיון לרצוח אותו! שאת שלשתם הוא מתרץ כמשחק ילדים!

זו הסיבה לכך ששרה אומרת לאברהם לגרש את הגר וישמעאל מביתם. זהו המקרה הראשון בו מתואר במקרא הוצאת ילד מחוץ לביתו בעקבות עבריינות חמורה.

אברהם לוקח את זה קשה מאוד ומתקשה לקבל את דעתה של שרה, עד שה' יתברך מתערב ומרגיע את אברהם. שרה צודקת היא איננה פועלת מתוך רגש אמוציונלי למה שמתרחש כאן ועכשיו, היא מתבוננת על העתיד, ההמשכיות שלכם ושל העם היהודי כולו תלויה ביצחק. ובאשר לדאגתך לישמעאל אתה יכול להיות רגוע אני אדאג גם לישמעאל ואף הוא יהיה מלך.

       אברהם ושרה דואגים כמובן לילד ולאמו שולחים אותם חזרה לבית אביה של הגר מלך מצרים. מעניקים להם צידה לדרך ומלווים אותם לדרכם.

הציווי האלוקי: 'כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ' טומן בתוכו דרך חיים עבורנו. משמעות הדברים כפי שהם באים לידי ביוטי בחיי היום יום שלנו נשענים על צמד המילים 'שְׁמַע בְּקֹלָהּ'.

לשמוע בקולה אין משמעו לעשות או לקיים את רצונה! אלא לשמוע את הקול שלה! ההבדל בין השניים הוא עצום: לקיים את רצון השני משמעו לציית לו! לשמוע בקולו לעומת זאת משמעו לעבור לעמדת הקשבה לקול הזולת!

לשמוע את קול הזולת מתבטא ביכולת שלי לחבור אל הזולת רגשית ונפשית בקשר אמיץ ולבבי כאן ועכשיו ולהיות עבורו אוזן קשבת!

אינני חייב לקבל או להסכים לדעתו בטח שלא לבצע או לקיים את רצונו, אבל אני מחויב להקשיב לו באמת, בפתיחות, ללא שום סטראוטיפ ודעה קדומה, באמפתיה, ברגישות ובחמלה.

אברהם אבינו שומע את שרה ואת המצוקה בה היא נתונה לאור דאגתה העמוקה לשלומו של בנם יצחק מהתנהגותו וממעשיו החמורים והמעוותים של ישמעאל כלפיו.

שרה מסיקה מסקנה מעשית חדה וברורה ישמעאל לא יכול להמשיך ולגור כאן עם יצחק! אברהם לעומתה מבין את גודל חומרת מעשיו של ישמעאל אך איננו ממהר עם ההחלטה לגרשו מביתו!

הציווי האלוקי אינו מאחר להגיע: 'כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ'! נכון אתה לא מקבל את דעתה של שרה, ואינך מסכים לדעתה, אך כאשר תשמע בקולה כלומר אל קולה תוכל להתחבר לדעתה ולהסכים עמה שכך נכון לפעול.

ובמילים אחרות: כאשר תעבור לעמדת הקשבה נפשית ורגשית בניסיון לשמוע את קולה של שרה ולהבין אותה ממקומה וכפי שהיא מבינה וחשה את המצב ואת פני הדברים, אף אתה תגיע בעצמך למסקנה שכך נכון לנהוג!

אין כאן ניסיון לשכנע את אברהם אבינו בצדקת דבריה של שרה אמנו אלא ניסיון לחבר אותו את מקומה של שרה! אל המקום ממנו היא מרגישה וחשה את הדברים שהביאו אותה למקנה שגירוש ישמעאל הוא בלתי נמנע!

דבר זה נרמז בביאורו של רש"י למילים: שְׁמַע בְּקֹלָהּ – בְּקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ, לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת.

האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד  המכונה 'האמצעי' רבי דובער שניאורסון ביאר את משמעות דבריו של רש"י כך:  

אף שבאופן עקרוני היה אברהם אבינו בדרגה רוחנית נעלית מזו של שרה אמנו, בכל זאת בנבואה היה טפל אליה.

נבואה ורוח-הקודש תלויים במידת שייכותו של הצדיק לעולם. מכיוון שאברהם היה מרומם מחומריות ומגשמיות העולם ולעומתו שרה הייתה מצויה ומעורה היטב בענייני העולם החומרי והגשמי לפיכך בנבואה היה אברהם טפל לשרה.

הבדל זה, במידת שייכותם ומערבותם בעולם, בא לביטוי גם ביחסם אל בנם ישמעאל: אברהם אמר לה' יתברך "לו ישמעאל יחיה לפניך" – כי הוא ראה את ישמעאל ממדרגת ובחינת שייכותו שלו לעולם, ממבט העניים ומנקודת המבט שלו (של אברהם) על ישמעאל כפי שהוא בעולמות העליונים הרוחניים המזוככים והמבוררים יותר. שרה לעומתו אמרה לאברהם, "גרש האמה הזאת ואת בנה" כי היא התייחסה לישמעאל מנקודת המבט ושייכותה שלה לעולם ממבט עיניים ומנקודת מבט המכירה את ישמעאל כפי שהוא חי כאן בעולם הזה החומרי והגשמי על יתרונותיו ועל חסרונותיו! (ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי, חיי-שרה, דף י"ג).

כששרה חיברה את אברהם אבינו לנקודת מבטה על ישמעאל הנוגעת אליו כפי שהוא חי כאן ועכשיו בעולם הזה החומרי והגשמי, אברהם אבינו מתחבר אף הוא נפשית ורגשית לנקודת מבט זו ומסכים עם שרה.

ובמילים אחרות משמעות הדברים: 'כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ' מקבלת משמעות שונה אך עמוקה יותר. המילה – 'כֹּל' מתייחסת גם לשלם הגדול מסך חלקיו הקיים בדבר אליו אנו פונים.

הציווי האלוקי פונה לאברהם אבינו ומגלה לו שהשלימות ה-'כֹּל' שבו טמון ונמצא ב- 'אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ'.

כאשר תשמע בקולה תגלה את השלם שבך! היכולת להקשיב לקול הזולת יוצרת מרחב מאפשר עבור האדם לגלות את השלם שבו הגדול מסך חלקיו.

 בהקשבה של אברהם אבינו אל קולה של שרה אמנו מתגלה השלם שבו! החצי הנוסף המשלים אותו שבלעדיו הוא איננו שלם!

החלק והשייכות של אברהם אבינו אל העולמות הרוחניים אף שהוא יותר נעלה מכפי שהוא נמצא אצל שרה, איננו יכול להיות שלם מבלעדי החלק של שרה ושייכותה אל העולם החומרי שהנו נעלה יותר מאשר אצל אברהם אבינו!                         

כשהילד יזהה את האכפתיות שלנו ממנו ואת החשיבה אך ורק עליו ועל טובתו הוא יישאר נאמן לעצמו ולדרך חינוכו!

אבל כאן לא תמה הסגה המאלפת.

בפירוש מסכת אבות לרבי נתן מתואר המשך השתלשלות העניינים: לאחר גירושו של ישמעאל, אברהם אבינו היה מקפיד לבקר את ישמעאל באופן סדיר אחת ל.. הוא היה מגיע מארץ כנען (ישראל) מבאר שבע למצרים על גמל להתעניין בשלומו. משיא עצה טובה ודואג לשלומו ולשלום ביתו (אשה, ילדים, פרנסה) לאורך השנים ברמת הדאגה לפרטי פרטים.

ישמעאל התרגש מאוד מביקורים אלו וערכו של אביו עלה בעיניו שבעת מונים. הוא היה מושא בעיניו לדוגמא אישית כאב אוהב ומסור שעל אף שנאלץ לשלחו מביתו מטעמים קשים ומורכבים שהתגלו באישיותו בילדותו שפגעו ישירות ביצחק בנו שהיה בסה"כ בן 3 (ישמעאל ב-16 כזכור). עדיין אהבתו לבנו לא השתנתה, הוא דאג להעביר את אהבתו לישמעאל בביקורים הקבועים לאורך השנים.

התוצאה: ישמעאל מוקסם ומושפע עמוקות מאישיותו של אביו ומאהבתו אליו, ומחליט לעשות שינוי בחייו, עובד על אישיותו ומיטיב את דרכיו. הוא זונח את דרך הפשע והעבריינות וממסד חיים אישיים וזוגיים מלאים בתוכן וערכיות ומשמעות.

ועל זה נכתב בתורה: "וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה", תיאור מצב שאברהם זכה לראות את בנו מיטיב דרכו ושב בתשובה שלימה עוד בחייו.

כשנוגע לנו והדבר היחיד שעומד אל מול עיננו הנה טובת הילד כנראה שנפעל כראוי!

כאמור ההבדל העמוק בגישה שבין שרה אמנו לאברהם אבינו טמון באופי ומהות נטייתם הנפשית ושייכותה לעולם. אברהם היה מרומם מחומריות ומגשמיות העולם לעומתו שרה הייתה מצויה ומעורה היטב בענייני העולם החומרי והגשמי.

לכן חשב אברהם שהדרך הנכונה היא להשאיר את ישמעאל בבית. אברהם מתבונן לעומק ונושא את עיניו אל העתיד, הוא רואה את הפוטנציאל הגלום באישיותו של ישמעאל, הוא מכיר את אישיותו היטב, עיניו נשואות רחוק והוא צופה לו עתיד מזהיר, אבל לשם כך הוא חייב להישאר כאן כדי שנוכל לפקח על חינוכו מקרוב, הוא זקוק לבית חם ואוהב, אם הוא יצא מהבית יש סיכוי גדול שההתדרדרות שלו תימשך והוא יגיע למקומות אפלים בחייו שמשם אין דרך חזור. לכן חייבת להיות דרך להשאיר אותו בבית!

לעומתו שרה מתבוננת על ה-'כאן ועכשיו' המחיר הכבד אותו ישלם יצחק הקטן, הנוכחות העבריינית של ישמעאל היא לא נושא לדיון ואם המצב יישאר כפי שהוא יצחק יצטרך להתמודד עם פגיעה נפשית לאורך חייו שתלווה ככל הנראה בפוסט טראומה. זה מחיר שלא בא בחשבון מבחינתה של שרה!

השילוב הנפלא הזה בהתבוננות על האדם במבט של כאן ועכשיו או במבט אל העתיד הצופן טוב בתוכו, מגלמת יותר מכל את השילוב הנדיר בין אברהם לשרה.

ההבנה מחד שבית הוא מבצר לאדם בהווה ובהשפעתו עליו בעתיד הרחוק, לצד ההתבוננות ממצבי סיכון בתוך הבית המחייבים לשמור לא פחות על ההווה ועל עתידם של יתר בני הבית מאידך, מציבה את האדם בפני החלטה קשה מה נכון לעשות?

ואז באה ההתערבות מלמעלה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ".

הציווי האלוקי לגרש את ישמעאל ואת הגר אמו נשענת על ההבנה שהשילוב הנדיר בין ראיה נבונה של עתיד ישמעאל מחד, לצד דאגה ליצחק ועתידו מאידך חייבות להתקיים יחדיו!

המצב הנוכחי לא יכול לאפשר לישמעאל להישאר יחד עם יצחק לאחר שפגע בו קשות נפשית ורגשית אברהם ושרה חייבים להגיש ליצחק סיוע נפשי ורגשי להתמודדות עם הפגיעה שעבר!  אבל גם ישמעאל נתון במצוקה נפשית ורגשית עמוקה, כך שהגירוש מהבית איננו תחליף לדאגה העמוקה לסיוע נפשי לו הוא זקוק בכדי להתמודד עם קווי האישיות המורכבים שלו!

ה' יתברך רואה את המצוקה האמתית בה שרויים שרה ואברהם, הקושי האדיר אתו הם מתמודדים כעת, הדילמה מה לעשות עם המצב אליו התוודעו כעת בנוגע לישמעאל?  הוא מבין ללבבם של שרה ואברהם ומעניק פתרון הולם שיאפשר להתמודד עם המצב בצורה היעילה ביותר, אני אדאג לשניהם גם ליצחק וגם לישמעאל!

כשאנו ניצבים עם דילמה כל כך מורכבת בחיים, המציבה אותנו בחוסר אונים מולה, ותוהים מה עלינו לעשות?

נזכור שהדבר הכי משמעותי אותו נעשה לפני שנקבל כל החלטה, הנו לשאול את עצמנו עד כמה נוגע לנו ובנו מצבו של הזולת, זה יכול להיות ילד שלנו, זה יכול להיות תלמיד שלנו, זה יכול להיות זר שאין לנו שום היכרות מקדימה אתו, הדבר הכי משמעותי שנדרש מאתנו באותו רגע הנה האכפתיות ממצבו ומעתידו של הילד! כאשר לנגד עיננו עומדת אך ורק טובתו הבלעדית של הילד, בדרך כלל נקבל את ההחלטה הנכונה עבורו!

ישנו ביאור נפלא למה היא הדרך היעילה להסיר נגע מעל הזולת? למילה נגע יש משמעות נוספת מלבד היותה סוג של פגע, פצע, חולי, המילה נגע נגזרת מהשורש נ.ג.ע. כשנוגע לנו ואכפת לנו מהזולת אז אזי אפשר להסיר מעליו כל נגע!

טובת הכלל הנה השלם שלנו כעם הגדול מסך חלקיו!

אף אנו בעמדנו במצב הכל כך קשה וההתמודדות עם הדיסוננס הקוגניטיבי והרגשי העמוק אתו אנו מתמודדים היום בשאלה העולה והזועקת ממעמקי לבנו איך אנחנו יכולים בכלל להמשיך בשגרת חיינו כשלצדנו לבו של עם ישראל שותת דם?

כשנשים אל מול עיננו מוחנו ולבנו אך ורק את טובת עם ישראל כולו ונשאל את עצמנו מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות כעת עבור עם ישראל?

אנו צריכים לזכור ולהזכיר לעצמנו שהקיום שלנו כעם תלוי במידת האכפתיות שלנו האחד מהשני. טובת הזולת הנה האכפתיות והדאגה האמתית!  

כשאנו חושבים על הזולת ורוצים להיטיב עמו אנו נדרשים לשאול את עצמינו, על מי אנחנו חושבים שאנחנו פועלים כעת באופן כזה או אחר? מה הניע אותנו לפעולה זו או אחרת כשבחרנו לעשות את הפעולה הזו? מה עומד מאחורי מעשה זה או אחר שבחרנו כעת לפעול בדרך הזו? האם למול עיננו עמדה טובתו של הזולת, או המצפון המייסר שלנו?

כשנשאל את עצמנו האם אך ורק טובת הזולת עומדת אל מול עיננו ללא שום התערבות של שיקול זר זה או אחר כשאנו בוחרים להתנהל בדרך זו או אחרת, רק אז נוכל לענות לעצמנו על השאלה האם להמשיך בשגרת החיים היא טובת עם ישראל כולו? רק אז נוכל להרגיש בנח ובטוב עם עצמנו כאשר נמשיך בשגרת חיינו!

ה' יתברך גילה לנו דרך אברהם אבינו ושרה אמנו את השלם הגדול מסך חלקיו הטמון בנו בני האדם היכולים לקחת ולקבל החלטות קשות מנשוא, בלתי מוכלות ובלתי נסבלות לקיימם ולחיות בשלום איתם רק כאשר אנחנו יכולים לקיים לצדם את כל הנוגעים בדבר ולשמור עליהם מכל משמר!

נכון היה הכרחי לגרש את ישמעאל כדי לשמור על יצחק, אך גם היה הכרחי לשמור על ישמעאל לאחר גירושו! 

אף אנו כאשר נחשוב על טובת הכלל, נזכור ונניח אל מול עיננו מהי טובת הזולת? מה אנו צריכים לעשות כעת כחברה וכעם? נדע שרק כאשר נמשיך לקיים את שגרת חיינו עם כל הקושי והמצפון המייסר הכרוכים בדבר, לצד האכפתיות והדאגה הכנה בעשייה המבורכת והמופלאה של כל שכבות העם עבור אחינו ואחיותינו נגלה את השלם שלנו כעם הגדול מסך חלקיו ונבטיח לעצמנו את התקומה הגדולה מתוך המשבר הגדול והנורא הזה!

'רק 5 דקות ביום לא יותר'!

ר' נחום מרקוביץ חסיד חב"ד הוא איש חסד גדול ואדם עם הרבה מרץ. בצעירותו למד בישיבת חב"ד בברוקלין. הוא התנדב במשמר האזרחי של השכונה במקום ללמוד, פשוט לא היה לו חשק ללמוד!

לילה אחד הוא זכה להיכנס לחדרו של הרבי לשיחה אישית ביחידות. הוא נתן לרבי פתק וכך כתב בו: "אני עובד בחברת השמירה, אך אין לי סיפוק אמיתי. איני רואה מה התכלית שלי בחיים? בנוגע ללימוד תורה, פשוט 'לא בא לי ללמוד… זה לא מעניין אותי… אני מרגיש שאני כבר יודע הכל…' וסיים את הפתק במילים: "אבל בכל זאת אכפת לי שלא אכפת לי…"

הרבי התעניין בגילו ובירך אותו, ואז אמר לו שישתדל לקבוע עיתים לתורה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אבל כל פעם 5 דקות ולא יותר. ומפעם לפעם יוסיף עוד דקה אחת בלבד.

מספר מרקוביץ: אכן כך עשיתי, התחלתי ללמוד כל יום פרשת השבוע עם פירוש רש"י ובמבט על השעון שזה יהיה 5 דקות ולא יותר!… לא פעם קרה שעצרתי ממש באמצע משפט, באמצע סיפור מרתק. כי הקפדתי על ההוראה "5 דקות ולא יותר".

אבל זה גרם שחשבתי כל היממה על תוכן הלימוד והשתוקקתי להגיע שוב לאותם 5 דקות להמשיך את הסיפור שנקטע בשיאו ביום האתמול. וכך מפעם לפעם זה גדל ל 6 דקות וכן הלאה.

אמנם נתתי מעצמי מעט מאוד בזמן, אבל זה היה "תמיד", וזה השפיע ל'תמיד'!

הרבי בחכמתו ובברכתו אך בעיקר באכפתיות שלו ממני ראה אותי וחשב רק עלי ועל טובתי האישית החזיר לי את טעם הלימוד בחיי. וכך השתנו כל חיי מקצה לקצה!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אבי מורי משה בן זוהרה ע"ה שיום השנה שלו חל השבת
ולעילוי נשמת אמי מורתי רחל בת זהבה ע"ה