"אחרי חנוכה", מושג קסום וערטילאי משהו, הנושא בכנפיו את כל השינויים שרצינו לעשות בבית ולא הספקנו; את כל הדיאטות שהחלטנו לפצוח בהן אי פעם; את כל ההתחייבויות הנושנות שלא הצלחנו עדיין להשלים; את כל הדברים שאנחנו, חלילה, לא מתחמקות מלעשות, רק שהעומס מנע מאיתנו להספיק להגיע עד אליהם. אבל אל דאגה, אנחנו הרי נשלים אותם בעז"ה "אחרי חנוכה".

הבעיה היחידה במושג המופלא הזה, היא שאין לו תאריך מוגדר. הרי אחרי חנוכה באים ימי שגרה התובעים את ההצטרכויות שלהם, משימות חדשות צצות, והנה לפני שהספקנו לשים לב, מגיעים להם חגים חדשים, ועימם 'אחרי החגים' שלהם…

דחיינות זוהי תכונה אנושית הנוגעת בכולנו, מי יותר ומי פחות. בשימוש נכון היא יכולה לעיתים להיות ממש חיובית, כמו כל תכונה אחרת. הבעיה מתחילה כשהיא משתלטת עלינו במקום שאנחנו נשלוט בה.

לפשרה של דחייה

אז למה אנחנו דוחים דברים במקום לעשות אותם מיד?

כמה סיבות לדחות:

1. טכנית – אנחנו עמוסות בכל כך הרבה מטלות ומשימות שאין לנו אפשרות להספיק את כולן, ממילא יש דברים שחייבים להידחות.

2. ערך – כשהדברים חשובים לנו מאוד, לא נדחה אותם. ככל שדבר פחות חשוב ובעל ערך בעינינו, כך ניטה לדחות אותו יותר.

3. קושי רגשי – דבר שאנחנו פחות אוהבות לעשות, אנחנו נוטות לדחות את ביצועו. כך גם לגבי משהו שאנחנו מרגישות חשש או פחד ממנו, כמו למשל שיחה עם המנהל על העלאת השכר, כשאנחנו חוששות מפני התוצאה.

4. דחיינות כרונית – הקשורה ליסוד העפר שבנפש, לעצלות המושכת את האדם לדחות את הדברים פעם אחר פעם, כפתגם העצל: "אל תדחה למחר, מה שאתה יכול לדחות למחרתיים"…

5. מצבים נפשיים כמו: דיכאון וחרדות, המביאים את האדם למצב של חוסר אנרגיה וחוסר חשק לעשות דברים.

הטוב שבדחייה

האם לדחות זה דבר שלילי תמיד?

התשובה המפתיעה היא: "לא". ישנם פסיכולוגים הטוענים שהדחיינים מרוויחים בסופו של דבר. הם נהנים עד הרגע האחרון, קצת. נלחצים, אבל בסוף נהנים גם מתחושת הסיפוק על שהצליחו לבסוף לבצע את המטלה ובפרק זמן קצר.

משכנע? תלוי את מי. כיון שהלחץ המלווה את הרגע האחרון לא ממש חיובי בלשון המעטה.

מה שכן, לפעמים צריך לדעת לדחות – באופן מושכל כמובן. אם יש לך המון משימות ואת מרגישה שאת 'חייבת' להספיק את כולן, התוצאה תהיה התמוטטות וזאת עוד לפני שהצלחת להגיע לחצי מהמשימות.

תעדוף נכון של משימות הוא חיוני לחיים ולהצלחה בכלל. אחד מהכלים המשמעותיים לניהול זמן, הוא חלוקה של כל המשימות לארבעה חלקים כלליים: חשוב ודחוף, חשוב ולא דחוף, דחוף אך חשוב פחות, לא חשוב ולא דחוף. כאשר בחלק האחרון יהיו בדרך כלל דברים כמו תחביבים, זמן קריאה וכדומה.

כמובן שנתחיל מהמשימות החשובות והדחופות, ואחר כך נעבור למשימות הדחופות אך החשובות פחות. נשלב גם משימה חשובה שאינה דחופה, כי אחרת לעולם לא נבצע אותה, ונקבע זמן להתאווררות ביום בו נבחר משימה לא דחופה ולא חשובה. כדי לתדלק את עצמנו ולתת חשק לבצע אחרות. שימו לב, שבצורה כזו אנו לא מתייחסים לחשק שלנו לבצע את המשימות או לא, אלא נטו לצד הטכני–ביצועי שלהן.

עצות לדחיינות 

כמה דברים שיעזרו לך לא לדחות.

1. פשוט תתחילי! גם אם אין לך כח או חשק לבצע משימה, תתחילי. שכנעי את עצמך ואת היצר הרע שאת רק מתחילה קצת… בדרך כלל העשייה תדחוף אותך ותיתן לך אנרגיה להמשיך.

2. רשימות – רשימות עוזרות לנו להיות ממוקדות, לראות מה עשינו ומה עוד יש לעשות, וכך לא להתפזר. מומלץ להקציב זמן משוער לכל משימה כדי לדעת לתכנן נכון את הזמן. עם מרווחים לאפשרות לדברים בלתי צפויים (שיחת טלפון מהמרפאה באמצע ניקוי המקרר לדוגמא).

חשוב לסמן 'וי' על כל משימה שביצענו, זה מעורר מוטיבציה להמשיך הלאה. רק שוב, שימי לב להיות ריאלית ולא ליצור רשימה ארוכה ולא ריאלית שתתסכל אותך מרוב דברים שידחו בעל כורחם.

3. למצוא את גוזלי הזמן – אם את נאלצת שוב ושוב לדחות כי הזמן 'טס' לך ולא הספקת כלום, נסי למצוא את גוזלי הזמן שלך. כמה דקות של שיחה עם חברה שהתארכו לחצי שעה. 'רק להציץ' בטלפון הנייד, שמבלי משים נשאבת לתוכו, ועוד. נסי לנטרל אותם כמה שיותר ותופתעי לגלות כמה זמן התפנה לך פתאום.

מתנות לא מבזבזים!

ונסיים במכתב של הרבי מה"מ לאדם שכתב על התמודדות עם בעיית העצלות:

"הנני מאשר קבלת מכתבך מד' טבת, שבו הנך כותב בנוגע לבעיית העצלות וכו', ואתה שואל כיצד הנך יכול להתגבר עליה.

אחת הדרכים היעילות להתגבר על הקושי הזה הינה על ידי חשיבה מעמיקה על העובדה שה' נמצא בכל מקום ובכל זמן, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתחילת פרק מ"א בתניא 'והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב (לראות) אם עובדו כראוי' ועל כן הוא צריך לעמוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך, הנקודה שצריך לזכור היא שהואיל והקב"ה נותן לאדם את המתנה הנפלאה של זמן ויכולת שכלית, וכו' אסור לאדם לבזבז את המתנות הנפלאות הללו שניתנות מה'.

באופן של המחשה: נניח שמלך דגול ורב הוד באופן אישי ובסבר פנים יפות נתן לך מתנה, והוא עומד מולך, מסתכל מה תעשה בה. איך זה ייראה אם תשליך אותה בזלזול מוחלט, ותצא לטיול או תתעסק בבילוי אחר כלשהו וכו'? בוודאי מיותר להסביר לך את הרעיון הזה ביתר הרחבה.

אוסיף רק שהיצר הרע לעולם אינו מתעצל ומאוד עסוק וחרוץ במאמציו להפריע ליהודי בעבודת ה' שלו. משום כך, אתה מוכרח שיהיה לך כלי נשק מוכן שאיתו תלחם בו. מסיבה זאת אני מציע שתלמד היטב ותשנן בעל פה את תחילתו של פרק מ"א שציטטתי לעיל, עד שהמילים הקדושות הללו יהיו חרוטות על מוחך ובזכרונך כך שתמיד תוכל להיזכר בהן ולחשוב עליהן כל אימת שעולה הצורך להתגבר על פיתוי וכדומה"… (מכתבים מהרבי בתרגום מאנגלית, חלק שני, עמ' 39–40)

המלך מסתכל עלינו, מחכה לראות איך ועד כמה אנחנו מנצלות את המשאבים שהעניק לנו, אז באנה נהפוך את הימים לימים מלאים ומנוצלים באופן הטוב ביותר, ועם כמה שפחות דחיות!

באדיבות מגזין עטרת חיה