היום כבר ידוע לכל כי לצד כל הדברים הטובים שהטכנולוגיה המודרנית תורמת לנו, היא נושאת עימה גם סכנות רציניות. הטכנולוגיה משפיעה עלינו פיזית, רגשית, פסיכולוגית וכמובן גם חברתית. כל בן אדם חושב מבין שאנו צריכים להיות ערניים לגבי השימוש שלנו בטכנולוגיה ובצורה שאנו מרשים לילדינו להשתמש בה.

בתור יהודים, הטכנולוגיה המודרנית מציבה בפנינו אתגרים חדשים שאין להם תקדים בתחומי ההלכה ויראת השמיים. בתור חסידים של הרבי, מתווסף מימד נוסף לדרך שבה אנו נתייחס לכל ההתפתחויות הטכנולוגיות החדשות.

ידוע שקהילות חרדיות רבות אוסרות באופן מוחלט רכישת סמארטפונים ואת השימוש באינטרנט בבית. אך כחסידים של הרבי אנו יודעים שהוא מעודד את השימוש בטכנולוגיה על מנת להפיץ יהדות ואפילו הסכים שההתוועדויות שלו ישודרו בטלוויזיה. בגלל העמדה הפתוחה של הרבי כלפי הטכנולוגיה נראה שקיים בלבול מסוים לגבי ההשקפה שלו כלפיה. האם הרבי לא חושב שהטכנולוגיה לא מעמידה בסכנה את יראת השמיים שלנו? האם באמת אנו צריכים לאמץ את כל ההתפתחויות הטכנולוגיות החדשות ולא להחרים אותן? עד כמה זה נכון שכל אחד צריך לראות את עצמו כשליח באינטרנט ולמלא את המדיה החברתית בתוכן תורני?

מסופר על דרשן שהסתובב ברחבי אירופה והתחזה להיות ה'חתם סופר'. הוא עלה לבימות ודרש בשמו ואף קיבל על כך תשלום נכבד. לאחת העיירות אליהן הגיע הזדמן בדיוק באותה שעה ה'חתם סופר' בעצמו. במקום לכעוס ולהעניש את המתחזה ה'חתם סופר' אמר לו: "אם זה מביא לך פרנסה אני נותן לך רשות מלאה לומר את התורות שלי בשמך, אבל בבקשה אל תאמר את התורות שלך בשמי!" אנו יודעים שלכל–כך הרבה חסידים חשוב להבין את הגישה של הרבי כלפי הטכנולוגיה ורוצים לחיות לפיה, אך מכיוון שגישתו הינה חדשנית וקשה להבין את הניואנסים הקטנים שבה, ניתן בקלות להבין לא נכון את עמדתו בנושא. ומעל הכל עלינו להיזהר לא לייחס לרבי את ה"תורות" והגישה שלנו כלפי הטכנולוגיה.

בכתבה זו אנו לא הולכים לדון בהשלכות של הטכנולוגיה על הבריאות הנפשית שלנו, וגם לא נציג רעיונות מהתורה שיעזרו לנו להשתמש בה בצורה נכונה (למרות שישנם הרבה). המטרה של הכתבה הינה להדגיש עד כמה הרבי התייחס בכובד ראש לנושא, לעודד את הקוראים להמשיך לחקור את העניין ובעז"ה להגיע לפתרונות יישומיים בחיי היום–יום.  

האם הרבי מתירני?

אין ספק שהגישה של הרבי כלפי הטכנולוגיה המודרנית הינה פתוחה מאוד. אך יחד עם זאת, זוהי טעות לומר שהרבי מתירני בנושא. ככל שאנו מעמיקים בדברים שהרבי אמר בזמנים שונים אנו רואים שתי נקודות מרכזיות:

א. השתמשו בטכנולוגיה לדברים טובים. ב. עשו זאת בזהירות רבה.

למעשה, ישנם שני מרכיבים לכל מצב: הטכנולוגיה והאדם המשתמש בה. גם כאשר הטכנולוגיה יכולה להיות מנוצלת לקדושה, לא כל אדם מוכשר לתפקיד. את ההתייחסות של הרבי לשימוש בטכנולוגיה אפשר לדמות לאדם ההולך על חבל דק על מנת להציל מישהו משריפה. זה אמנם יכול להעשות ולפעמים חייב להיעשות אך רק על ידי האדם הנכון ובזהירות רבה.

במהלך השנים, כשהרבי עודד את השימוש ברדיו ככלי להפצת יהדות, היו כאלה שהתנגדו לכך וטענו שהרדיו הינו דבר טמא ולשדר בו דברי תורה הינו בזיון לתורה. באחת הפעמים שהרבי התייחס להתנגדויות הללו הוא הביא דוגמא: הקב"ה ברא חמורים בעולם. משה רבינו, אברהם אבינו ומשיח צדקינו השתמשו בחמור לדברים טובים ובלעם הרשע לעומת זאת השתמש בחמור לדבר רע. הרדיו גם נברא על ידי הקב"ה ואיך להשתמש בו נתון לבחירתו החופשית של כל אחד.

האם לאחר קריאת השיחה הנ"ל נוכל לומר שהרבי אימץ את הטכנולוגיה בזרועות פתוחות? משה רבינו השתמש בחמור לדברים טובים, אך האם הוא אימץ אותו אליו בכל ליבו? אנו גם משתמשים במכוניות לדברים טובים אך האם אנו נותנים להן להשתלט על חיינו? לאמץ משהו אומר קבלה מוחלטת שלו ודבר שיכול לבוא לידי שימוש גם טוב וגם רע אינו יכול להתקבל באופן מוחלט וללא עוררין. זה נכון במיוחד בגלל שלעומת מכונית או חמור, בטכנולוגיה הקו בין טוב לרע הינו הרבה יותר דק ועדין.

דוגמא לרעיון זה ניתן למצוא בסיפור הבא:

בשנות היו"דים הרבי ייסד את ״בית הספר למלאכה״ בכפר חב"ד. אחד מחברי ההנהלה שאל את הרבי האם זה בסדר להרשות לתלמידים להכניס לפנימייה מכשירי רדיו וקלטות. הרבי לא אישר זאת ואחת הסיבות שנתן לכך היה שזה בלתי אפשרי לוודא שהמכשירים הנ"ל ינוצלו רק לדברים טובים[2]. הרבי לא חיפש דרך 'להכשיר' ולהתיר שימוש בדבר העומד בספק רק על מנת לספק תעסוקה לשעות הפנאי.

 הרבי מתייחס לכל יהודי כאל חייל עם שליחות מיוחדת שניתנה לו מאת הקב"ה. לחיילים בצבא מותר לשאת בתיק שלהם חפצים אישיים, אך רק דברים שיעזרו להם במלחמה. כל מה שלא עוזר לחייל להילחם במלחמה נחשב לדבר שמפריע ומכביד. לכן כאשר הטכנולוגיה עוזרת לנו כיהודים לקיים את השליחות שלנו בעולם אז היא יכולה לבוא לידי שימוש ונוכל לשלב אותה בחיינו. אבל גם אז – לא כל הזמן.

בשנת תשמ"ג הייתה לרב הלברשטאם אפשרות לרכוש תחנת רדיו והוא שאל את הרבי האם זה כדאי כי כך תהיה לו אפשרות לשדר שיעורי תורה מסביב לשעון. היום שהרב הלברשטאם כתב את המכתב היה בכ"ה בניסן, יום הפטירה של סבו, הרב הצדיק  ר׳ חיים מצאנז. הרבי הקיף בעיגול את התאריך וכתב: "במיוחד בתאריך הזה אתה שואל שאלה כזו"?! בנוסף לכך, הרבי הקיף בעיגול את המשפט "תחנת רדיו כאן בניו–יורק" וכתב: "יהיה בלתי נמנע לשדר גם תכנים אסורים (ולפעמים אפילו אסורים מן התורה) וקשה במאד לעמוד בנסיון, ובמילא מוצאים היתרים שאין להם יסוד וכו', ולמה להכנס לנסיון גדול והריוח בספק וכו'".

צפייה בטלוויזיה

הגישה של הרבי שמצד אחד יש להשתמש בטכנולוגיה לדברים טובים ומצד שני יש לעשות זאת בזהירות רבה באה לידי ביטוי גם כלפי טלוויזיה ועיתונים. הדוגמא הבאה הינה רק אחת מיני רבות בה הרבי הביע את דעתו בנושא: הרבי נתן את אישורו לכך שההתוועדויות שלו ישודרו בטלוויזיה, אך בד בבד הזהיר את החסידים בחומרה ובהזדמנויות שונות שלא לצפות בה. היה ברור כשמש שהטלוויזיה נועדה ל"אנשים מבחוץ" ואיזה חסיד רוצה להיחשב כ"אדם מבחוץ"?

שיחה אחת מחודש אלול, מהווה ציון דרך משמעותי בהתייחסות הרבי לטלוויזיה. בשיחה זו הרבי התייחס לעניינים רבים הקשורים לטלוויזיה גם מבחינה אנושית גרידא, וגם מבחינת השקפת התורה. השיחה הנ"ל הינה חובה לכל חסיד להכיר אותה. כמו כן, במשך השנים הרבי ביזה את הצפייה בטלוויזיה ועשה זאת בדרך כלל בצורה צינית וסאטירית.

למשל, בשמחת תורה הרבי אמר שישנם כאלו ש"מוכרחים לרכוש ׳האָליוואוּד קיטשען׳, וגם ׳טלוויזיה׳, שבה יכולים לראות דברים כאלו שלהבדיל ב׳קיצור שולחן ערוך׳ ובכל הספרים היהודיים אי אפשר לראותם. ולא די בכך, אלא שכאשר יש בבית קומת–מרתף, מונח אצלו בפשיטות שמוכרחת להיות טלוויזיה נוספת גם ב׳בייסמענט׳, כדי שבכל מקום בבית שבו מסתובבים הילדים, יוכלו להתקלקל על־ידי ההסתכלות בטלוויזיה.

מצינו בחסידות שבמרתף האוויר הוא מעופש, ולכן יש צורך באבוקה גדולה דוקא. והם מוסיפים ומכניסים למרתף גם טלוויזיה, כדי שהאוויר יהיה מגושם עוד יותר. ונוסף על גוף העניין – הנה בשביל זה מבזבזים כסף וזמן שהיו יכולים לנצל עבור תורה ומצוות".

הרב בנימין צביאלי עבד בתחנת הרדיו 'קול ישראל' ובמשך שנים רבות הרבי עודד אותו להשתמש בתפקידו כדי לחזק ולהפיץ יהדות. בשנות הכ״פים, השימוש בטלוויזיה החל להתפשט בארץ ישראל והרב צביאלי עבד גם בתחנת שידור של הטלוויזיה. בזמן הכשרתו לתפקיד ביקר בניו–יורק ונכנס לרבי ליחידות. הוא סיפר לרבי על כך שהשימוש בטלוויזיה מתחיל לצבור תאוצה בארץ ישראל ושישנה דאגה רבה ליהודים החרדיים. הוא אמר שבשלב זה אין שום דרך להחזיר את הגלגל אחורנית ושהקהילה החרדית תהיה חייבת להתמודד עם המציאות הזו. הרבי ענה שבכל זאת "כמה שניתן לדחות זאת יותר טוב".

כמה שנים לאחר מכן, היו רבנים שרצו להוציא גזירה רשמית ולאסור את השימוש בטלוויזיה. הרבי אמר שאמנם צריכים להזהיר בהתראות חמורות ולגנות את השימוש בטלוויזיה, אך לא יהיה נכון להשתמש במונח 'גזירה' או 'איסור' על משהו שלמרבה הצער השימוש בו כל–כך רחב. הרבי הכיר בעובדה שיהודים רבים נפלו ולא עמדו בנסיון אך בשום אופן לא אמר שהצפייה בטלוויזיה הינה מותרת (כמו שישנם כאלו שטענו שכך אמר). הוא פשוט לא רצה להגדיר כל–כך הרבה יהודים כעוברים על 'גזירה' או 'איסור'.

עיתונים

כמו ברדיו ובטלוויזיה, הרבי גם עודד אנשים להפיץ יהדות דרך עיתונים, אפילו עיתונים לא–דתיים. גם השקפה זו נתקלה בהתנגדות, אבל הרבי טען שלמרות שישנם דברים שליליים בעיתונים חייבים להשתמש בפוטנציאל הגלום בהם לדברים טובים. גם כאן אנו רואים את ההתעקשות של הרבי לראות את העיתון כ'כלי', מבלי להכשיר אותו ולהשתמש בו בזהירות רבה. למשל, פעמים רבות ניסה הרבי להוקיע את המנהג הרווח של קריאת החדשות.

להלן כמה דוגמאות לכך:

"לאחרונה נהיה ׳מנהג׳ אצל בעלי–בתים שמוכרחים לקרוא ׳עיתון׳ כדי לדעת את המתרחש בעולם. וכאשר לא הספיק לקרוא את ה׳עיתון׳ בעצמו, הרי הוא מבקש את חבירו שיספר לו אודות ה׳חדשות׳ שקרא ב׳עיתון׳. והיות ש׳על פי שניים עדים יקום דבר׳, אינו מסתפק במה ששומע מאדם אחד, אלא הוא מבקש ממישהו נוסף שיספר לו גם הוא את ה׳חדשות׳, כי יתכן והראשון החסיר איזה פרטים. הלוואי ש׳מנהג׳ זה לא יתקבל"…

בהתוועדות נוספת הרבי דיבר על כך שמנהג ישראל הוא שילדים לומדים היסטוריה יהודית דרך הסיפורים שאמותיהם מספרות להם ולא מעיתונים לא דתיים ואפילו לא מעיתונים יהודיים אלא ממה שכתוב בתורה. וכאשר האמהות היו מספרות את סיפורי התורה לילדיהן הן היו עושות זאת בכזו חמימות והתלהבות שהילדים הרגישו כאילו סיפורים אלו היו 'החדשות' והם נצרבו בזכרונם כל חייהם.

בהזדמנות אחרת, כאשר הסביר את החשיבות של להיות בשמחה אמר הרבי: "בזמן האחרון רואים התגברות מיוחדת בחושך הגלות. ועניין זה בא לידי ביטוי גם בגשמיות העולם – שמעולם לא היו בלבולים כאלו מצד התחדשות עניינים בלתי–רצויים בבריאות הגוף, לא עלינו, ולא על שום אדם בעולם, כמו בזמן האחרון. הלוואי לא היו קוראים על כך  ב׳עיתונים׳, ואז היו מסתמא, פוחתים עניינים אלו"…

ועוד התבטא הרבי בשיחה מי"ג אייר: "בנוגע לשלילת הקריאה בעיתונים, הרי לצערנו ולדאבוננו, לא שואלים כלל אם ישנו היתר לבטל זמן מסוים על קריאת עיתונים! ואדרבה, כל אחד חושב בעצמו, שלהיותו בן אדם, וברצונו להתנהג כבן אדם – עליו לדעת מכל החידושים שמתחדשים כל יום, וממילא להתאים את הנהגתו לחידושים שמתחדשים בעולם".

בשנת תשי"ז התפרסמה מודעה באחד העיתונים על ישיבת חב"ד בניו–יורק. היו כמה בחורים שהתנגדו לפרסומת הזו והביעו את התנגדותם להנהלת הישיבה. חברי ההנהלה סיפרו לרבי על כך והרבי קרא לאותם בחורים להגיע אליו. כשנכנסו הבחורים לרבי אמר להם: "איך זה שבחורי ישיבה יודעים מה מתפרסם בעיתונים? מה שמודפס שם מיועד לאנשים מבחוץ, לא לכם. ולמרות שאתם מתכוונים לקרוא רק את החלקים שקשורים לליובאוויטש, ברור הדבר שכאשר תקראו עמוד אחד, תמשיכו לקרוא עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד . . אוי כמה התדרדרנו".

 לאדם שהתנגד לפרסום דברי תורה בעיתונים לא דתיים וכתב שיש להיזהר מזה, ענה הרבי: "והנה המפורסמות אינן צריכות ראיה, והרי פסק דין מפורש הוא בשולחן ערוך האיסור לקרות בדברים האסורים, וכמדומה שלאחרונה נתפרסמו בארץ הקודש ת"ו מכתבים וכרוזים בזה."

לאלו שהיו מעורבים בהדפסת דברי תורה בעיתונים הרבי נתן הנחיות כיצד להישמר, למשל לא לפרסם בעיתון אם יהיה ניתן לקבל את הרושם שאדם חרדי הוא חלק ממערכת העיתון כי אז זה מכשיר את התכנים האסורים שמתפרסמים בו. לעורך של עיתון חרדי אמר הרבי שההצדקה היחידה הקיימת לפרסום בעיתון הינה חיזוק היהדות, ואם לא, אין שום הצדקה כלל. אפילו את החדשות יש לכתוב בצורה מסוימת – באופן שיחזק את היהדות.

לאחר מכן שאל העורך אם זה בסדר שיהיה טור שידווח בענייני ספורט והרבי ענה שאסור לכתוב על אירועי ספורט שהשתתפו בהם יהודים והתקיימו בשבת, והוסיף שתחרויות ספורטיביות הינן ביטול תורה והיה עדיף שלא היו מתקיימות בכלל. אבל, הסתייג, מכיוון שהן כבר קיימות וישנם יהודים המתעניינים בהן, אם תספקו להם את המידע הזה במעטפת יהודית הם לא יצטרכו לחפש את המידע הזה בעיתונים הלא דתיים.

לסיכום:

קשה להשוות בצורה מדויקת את הטכנולוגיה שלה התייחס הרבי למדיה של היום. כמו כן, חלק מהמקורות שנזכרו לעיל נראים כלא רלוונטיים לאדם הממוצע שלא עובד בתחנת רדיו, טלוויזיה או הוצאה לאור. וכאן טמון הקושי בלדעת איך נכון לפעול בימינו. ובכל זאת, נראה שיש מספיק חומר רלוונטי שנותן תמונה ברורה לגבי השימוש במדיה שלנו כיום.

בתור התחלה ניתן להסכים בפה מלא ששימוש באינטרנט ללא הגבלה כלל יש בו את כל מה שיש ברדיו, טלוויזיה ועיתונים ביחד והרבה הרבה יותר. כשיש אינטרנט לא מסונן במכשיר הנמצא בכף ידינו אפשר לעשות את כל הנ"ל בצורה הרבה יותר חשאית מאשר בקריאת עיתון. למעשה, אפשר לעשות את כל הנ"ל בזמן התפילה, חס ושלום ו/או על גבי אותו מסך שעליו אנו לומדים תורה.

להלן כמה  תובנות והצעות בהתבסס על המקורות שנזכרו לעיל מהרבי:

 •
הרבי לא הרשה להכניס רדיו ומכשירים דומים לתוך שטח ״בית הספר למלאכה״ מכיוון שניתן לעשות בהם שימוש לרעה. מה זה אומר לנו לגבי המכשירים שהנוער שלנו מחזיק בכף ידו? ומה זה אומר לגבי נתינת רשות לצפייה בסרטונים כשרים ביוטיוב? הרבי הבהיר לרב הלברשטאם שהרווח בשידור דברי תורה לא תמיד מבטל את הנזק שיכול להגיע מאותו שימוש.

•
בוא נגיד שכל מי שנמצא במדיה החברתית ובאינטרנט היום הוא 'משפיע' תכנים של דברי תורה. לפני שלוקחים את האחריות לפרסם פוסטים, או לעודד אחרים לכתוב פוסטים אפילו אם אלו רק דברי תורה, ייתכן מאוד שבדרך לשם נחשף לתכנים רבים שלא מתאימים ואפילו אסורים ממש. האם הרווח תמיד מבטל את הסיכון הקיים? בנוגע למה שהרבי אמר על הטלוויזיה, אפשר פשוט להחליף את המילה 'טלוויזיה' ב'טלפון חכם לא מסונן' וההשלכות המעשיות מתבהרות כשמש.  

•
בשימוש ברדיו ובטלוויזיה הייתה קיימת סכנה שהאדם יגרר מתכנים מותרים לתכנים אסורים. האם אפשר בכלל להשוות זאת לתכנים ולמצבים שהאינטרנט יכול להביא אותנו אליהם? בואו נחשוב על זה לפני שנשתמש בחומר תורני הנמצא באינטרנט, לפני שנציע לתלמידים שלנו להשתמש באתרים עם תוכן תורני ולפני שניתן לילדים משימות שדורשות שימוש באינטרנט.

•
הרבי אמר לרב צביאלי שכל עוד אפשר לדחות את הצפייה בטלוויזיה זה כדאי. בתור הורים אנו צריכים לדעת שלמרות שבסופו של דבר הילדים שלנו ישתמשו וייחשפו למדיה. בכל זאת ישנו יתרון עצום בלדחות את החשיפה הזו כמה שיותר.

•
הרבי נמנע מלהגדיר את השימוש בטכנולוגיה בתור איסור ממשי. האתגר בשימוש בטכנולוגיה הוא גדול ולעולם לא ננדה מישהו בגלל המאבק שקיים אצלו בנושא, גם אם נפל לבור תחתית.

•
לגבי החדשות, הרבי החשיב זאת כבזבוז זמן – ואין צורך לפרט יותר. לאלו שלא מחשיבים את עצמם כ'עוקבי חדשות' שיבדקו בכמה סרטוני וואטסאפ הם צופים שעונים על ההגדרה של 'עדכוני חדשות'? שמיעה או קריאת חדשות גורמת לחרדות ויכולה ממש לפגוע בבריאות שלנו. הצפה של חדשות יכולה להחמיר את המצב, והיום כל קבוצת וואטסאפ ממוצעת מלאה בכל מיני סוגים של עדכונים וחדשות.

בואו לא נשכח שכאשר הורדנו את האפליקציה של הוואטסאפ לטלפון זה היה כדי לתקשר יותר עם אנשים.

•
אי אפשר להמעיט בערך של סיפור יהודי אותנטי המסופר לילד לפני השינה על ידי אמא יהודיה (ולא על ידי מכשיר). כאשר הדבר אפשרי, בואו לא נחליף את עצמנו עם מכשירים, אפילו אם האפליקציה כשרה למהדרין. שום דבר לא משתווה לרגש ההורי האותנטי.    

•
לרבי זה הפריע מאוד שבחורים קוראים עיתונים. לפני שתציעו לבחורים או בנות להצטרף למדיה חברתית, וואטסאפ וכדומה אפילו למטרה של 'מבצעים', בתור צוות של קעמפ, או כדי להתרים כסף למטרה קדושה, תשקלו מי הם באמת ואיזה סטנדרטים צריכים להיות להם, ותכבדו את זה.

•
הרבי אמר בבירור שכשמשהו אסור בקריאה אין שום היתר לקרוא בו. בואו לא נצדיק את החשיפה לתכנים שאינם ראויים בתואנה של הפצת יהדות וחסידות. ואם אנשים מסוימים נמנעים מלהשתמש בסוג מסוים של מדיה בטענה שהם שומרים על היראת שמיים שלהם, עלינו להעריך זאת ולכבד אותם בשל כך.

האם אנו מוכנים לשקול מחדש את הגישה שלנו לטכנולוגיה?

הטכנולוגיה הינה מתנה מה', ובהחלט ישנם הרבה חסידים שיכולים להשתמש בה ככלי לעשיית טוב בעולם. הנקודות הנ"ל יכולות לעזור להנחות אותנו אבל תמיד מומלץ לשוחח בעניין עם משפיע או רב.

כאשר אנו חמושים בדברי הרבי ופתוחים ליישם אותם בצורה אובייקטיבית וכנה יש לנו את הסיכוי הכי גדול לפתח את הגישה הכי נכונה, מדויקת ובריאה כלפי הנושא:

באדיבות מגזין עטרת חיה