ההלכה ומנהג המקום

בתחילת שיחת הדבר מלכות השבוע, הרבי מה"מ מדבר על פיזור היהודים בכל קצוות העולם, ומתאר את מה שקורה כשמגיעים יהודים (או בכלל כל אדם) למקום חדש:

"..כאשר הם מתיישבים בהתיישבות במדינה זרה, והם ׳מתלבשים׳ (באופן המותר על פי ההלכה) במנהגי המקום והמדינה (מדברים בשפת המדינה בענייני חול וכו'), בכל מקום ומקום לפי ענינו, לפי תכונות המקום ותכונות אנשי המקום".

ממש לעשות "העתק הדבק" הא? רוב הנשים שקוראות את הכתבה לא יאהבו את הרעיון ללבוש סוג של תלבושת אחידה מן הסתם…

אבל נתקדם ונראה.

בהמשך מובא ציטוט מאמר חז"ל ואפילו מההלכה:

"וכדברי חז"ל – ׳אזלת לקרתא הלך בנימוסי'׳, עד שהדין הוא: ׳וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג׳, ׳העיקר הגדול בדברים אלו (ש)הוא מנהג המדינה׳, מנהגי המדינה של אומות העולם (אשר הם רוב תושבי מדינות חוץ לארץ)".

זה לא רק שבאופן הדרגתי וטבעי מתחילים לדבר בשפה של המקום, מכירים את המנטליות ולומדים להתנהל 'כפי מנהג המקום' – אלא ההלכה אומרת שצריך להישמע למערכת החוקים המקומית (בנושאי מסחר) והיא זו שקובעת הלכתית.

(אם כי, במאמר המוסגר, המהר"ם מרוטנבורג פוסק שאם המלכות גוזרת דברים שבממון שהם בגדר 'גזל', אין צורך להשמע להם, "דלאו דינא דמלכותא היא אלא גזילא דמלכותא" – שאין זה דין המלכות, אלא גזלת המלכות"

בכל אופן נמשיך בציטוט והבנת השיחה.)

הניצוץ שבמנהג

נשאלת השאלה – לשם מה בעצם נשלחו היהודים בהשגחה פרטית לכל קצוות העולם, ושם הם "מתחברים" למנהגי המקום?

לא היה עדיף שנשמור את עצמנו בסוג של "כפר חב"ד" (מחילה מכל מי שגרה בכפר…) ונתחבר רק למנהג אבותינו בידינו מאז ליובאוויטש שברוסיה ועד היום? אחרי הכל אפשר להשפיע על יהודים מכל העולם גם מרחוק…

או, אם כבר מגיעים לכל מיני מקומות על פני הגלובוס – לשמר את כל–כל המנהגים הטובים שלנו ולא להיות מושפעות.

למה לאמץ סגנונות (למרות שמדובר רק על 'מנהגים' מותרים וכשרים למהדרין מבחינה הלכתית!!!) ששייכים לכל מיני מקומות?

"בכדי לנצל מנהגים אלו לעבודתו יתברך, שהרי ׳כל מעשיך יהיו לשם שמים׳ ו׳בכל דרכיך דעהו׳, עד – שזה גם ׳יוסיף׳ בתורה ומצוות".

כלומר: את רואה בסביבתך מנהג מסוים (כוס תה של שעה 4…) ובתור שליחה במקום את מאמצת גם את המנהג הזה,

לאיזה צורך?

כדי לדבר עם נשים על יהדות כמובן…

אבל יש מדרגה עוד יותר גבוהה:

"כי על ידי זה מתוספת המעלה מעבודתם בבירור ניצוצי הקדושה המצויים ב(מנהגי) כל מדינה ומדינה ובכל מקום ומקום".

בכל דבר ומנהג יש ניצוץ, וכשמנצלים את מנהגי המקום לקדושה – מעלים את הניצוצות הנמצאים במנהגים הללו!

וואו!

אה, ועדיין לא סיימנו:

"נוסף לזה – מתוסף, על ידי זה בתוקף והצלחת העבודה, וכמובן בפשטות: הטעם לחילוקי המנהגים (על–פי תורה) בין מדינה למדינה, הוא מחמת התכונות המיוחדות של המדינה (תכונת המקום, תכונת אנשי המקום וכיוצא בזה). ולכן, כשמתנהגים על פי מנהג המקום – המתאים יותר לתכונת מקום זה – מביא הדבר הצלחה יתירה".

לא צריך פרשנות, נכון?

גם וגם

אז בואי נחזור לשאלה הראשונה: להיות ייחודית או להשתלב בזרם?

המסקנה היא שהרבי תובע מאיתנו כאן לשמור על כל הייחודיות שלנו, על כל ההלכות והמנהגים, ועם זה לדאוג להיות 'בעניינים' שנוהגים בסביבה עליה אני רוצה להשפיע.

לפעמים השילוב הזה מאתגר ומעמיד אותנו בדילמות כאלו ואחרות, אבל כשזוכרים בשביל מה בעצם הגענו לכאן ומה מצפה מאיתנו המשלח – נדע בעז"ה לבחור את הבחירות הנכונות ולהגיע לתוצאות הטובות ביותר.

שנעשה את שליחותו של המלך.

באדיבות מגזין עטרת חיה