הוא עומד מול מלך האימפריה הענקית. עורך היכרות.

יעקב, בחיר שבאבות הגיע סוף סוף למצרים. זכה להיפגש עם בנו האהוב, לישב קצת בשלווה.

אותו מלך – סוקר את יעקב, את אביו של המשנה המוצלח כל כך, מנסה להבין מהו גילו של העומד מולו. מבקש תשובה.

אביו של המשנה הזה – נראה זקן, מאוד. ופרעה שואל את יעקב לגילו.

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".

בן מאה ושלושים יעקב אבינו. על פי כל הדעות – גיל מכובד לאותה תקופה. ועדיין, יעקב אבינו מגדיר את ימיו כמעטים. כרעים.

השאלה עולה, היא מתבקשת.

מעטים? רעים? האיש שזכה לאריכות ימים? היחיד מהאבות שכל ילדיו דבקו בקב"ה והקימו דור ישרים מבורך?

אפשר לתרץ את השאלה, לומר שימיו של יעקב הם מעטים לעומת ימי אבותיו. אלו שחיו מאה שבעים וחמש או מאה שמונים שנה. אבל כמו שמוכיח מלך המשיח מפירוש רש"י – זה לא תירוץ מספיק.

אז למה? מה כל כך רע בחייו של יעקב?

מכירה את השורות הטחונות האלו? 'כל נסיון הוא מדרגה לעלות הלאה', 'מכל קושי תצמח התקווה'. מן הסתם אפשר בקלות למצוא שורות דומות בשירים נוספים. כולם נכונים ומקסימים, ולטעמי לפחות – קלישאתיים, קצת.

יש תחושה אופפת בקהל שרק אחרי שפלונית אלמונית תעבור תאונה, מחלה, אבדון או כל חס ושלום אחר – היא תוכל להוות השראה ומודל לחיקוי. ליטול גיטרה לידיה, ולהכריז – ניצחתי חברות. הניסיון הזה גרם לי להתרומם, להתעלות, להתגלות.

ותשאל את עצמה היהודייה הפשוטה היושבת בקהל. האם כדי להיות קשורה לאלוקות, לרבי, למשיח. אני צריכה לעבור את כל זה? האם רק הקשיים שאעבור בחיים הם מה שיעזרו לי לצמוח? אין לי איך להתקדם אם לא אעבור חוויה מטלטלת?

אפשר לצחוק על זה עד מחר, אבל זו מציאות. מציאות שבה בטעות אנחנו מעמידות בקדמת הבמה וכמודל לחיקוי – דווקא את אלו שלא נרצה שמסלול חיינו יהיה דומה לשלהן. הן נשים מעולות, טובות וראויות. באמת מודל לחיקוי. אבל איך נענה לשאלתה של אותה נערה. 'איך אתקדם בחיי אם הם כה פשוטים וטובים?' איך נענה לעצמנו על השאלה הזו?

ולמה זה קשור אלינו?

כי לא צריך שיהיה לנו רע בחיים. בפירוש לא. הרבי שליט"א מסביר מה כוונתו של יעקב במילים האלו.

יעקב אבינו מסביר את מציאות חייו, חייו רעים וקצרים לא בכמות אלא באיכות.

ולמה?

מציאותו של יעקב אבינו – היא גאולה. וכל עוד היא לא הגיעה – ימיו של יעקב רעים, וחסרים.

הוא יכול עכשיו ליהנות  במצריים מכל טוב הארץ, לישב בשלווה. אבל עדיין, העיקר יהיה לו חסר. כל עוד משיח לא נמצא ומתגלה – החיים שלו לא מושלמים, הם רק חלק מעבודה שמתחילה עכשיו בבירור הניצוצות הנמצאים במצריים.

אנחנו חיות בדור של גאולה, דו של שפע ומשיח. ועם כל הכבוד לכל הצרות והניסיונות שעלולים לבוא – לא זה מה שיגדל אותנו. לא זה מה שיצמיח. אין לנו מה לחפש בבעיות ובקשיים.

הנקודה שממנה אני צריכה להתחיל לעבוד על עצמי, להתקדם. היא לא הנקודה של מה טוב לי בחיים, ומה פחות. אלא העובדה הפשוטה שמשיח עדיין לא הגיע היא זו שתצעיד אותי הלאה. היא זו שתגרום לי לחשוב מה אני עושה בשביל זה, ואיפה ה' דורש ממני להתקדם בנקודה הזו.

ובעזרת ה'. כשזו תהיה הנקודה שתלווה אותנו. כשנהיה ממוקדות בדבר היחיד שבאמת שחסר לנו בחיים. נפעל ונתן הכל כדי שזה יקרה. והוא עוד יגיע, בגדול!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!