הגיגים // איזנבאך (האוז), עטרת חיה

הבוקר, אחרי שאמרתי "מודה אני לפניך", החלטתי להצטרף ל'מטבחון לענייני פחד' שבראשותי.

בפועל, המטבחון עוסק גם בענייני "מפחדים" ולא רק "פחד", אבל, זה שם קצר יותר ולעניין.

מלבדי, היו"רַהַ של המטבחון המכונס, ישנם עוד שישה נציגים: נציג התקשורת, נציגת הנשים, הנציג הרוחני – שליח הרבי מה"מ לענייני אומץ, נציג מטעמי – שזו נכדתי הבכורה, נציג האוצר, ונציג טכני שתפקידו לרשום את הפרוטוקולים, להכין כיבוד ולהצביע, בהכוונתי.

בימים אלו נושא הפחד הפך לפופולרי, כפי שניתן להתרשם מהודעות ברדיו מטעם כל קופות החולים, ביטוח לאומי, פיקוד העורף ועוד. הם כולם נושאים את אותו המסר: "זה בסדר לפחד". אַמַמַמַ, (כפי שאהרון יוסיאן מרבה לומר), אני מוצאת שזה לא הולם ולא מוצאת כיצד ליישם זאת, לכן כינסתי את המטבחון, לפיתוח מבט חדש, מחודש, עדכני וחדשני לנושא.

המילה "פחד" בגימטריא זה 82 שזהה למילה "אימא'לה" אם מורידים את המספר 1. וכך, אני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן "אמא'לה, הצילי".

״אשרי יושבי ביתך״

לפני שאני מפרטת את עסקינו במפגשי הוועדה לענייני פחד, ברצוני להדגיש שמצב המלחמה הביא לכך שאני לא נוסעת מחוץ לעיר (ירושלים) וכך יוצא שאני מבשלת הרבה יותר, ובני הבית מתחילים להכיר אחד את השניה יותר טוב.

בתי שרה'לה, מספרת שילדיה זוכים להיות יותר עם אביהם, משחקים בכל מיני משחקים ביחד והרדיו – לא בנמצא. כשהתחילה המלחמה, סיפרה, הילדים שאלו כל מיני שאלות שהיה מביך וקשה לענות עליהן. עכשיו – אין חדשות.

הבן מאשדוד מספר שהם כבר התרגלו לאזעקות, לא מתרגשים. ומכיוון שהלימודים לא כסדרם, הבנות הצעירות מטפחות את הבית, מארגנות מבצעים לבנים הקטנים, וה'ביחד' תורם לשלווה ולשמחה.

גם השכנים מעליי נהנים מהמשפחתיות, הם עושים סיורים קצרים מסביב לבניין. גיטי, האמא, מארגנת להם כל מיני פעילויות כך שהדעת מוסחת מהמצב הלא נעים. גיטי מספרת שהיא צריכה לדאוג להביא לילדים קומיקס (שלצערי ספרים מסוג זה כה מועדפים על ידי חלק מבני הדור הצעיר), על מנת שלא ישתעממו.

ילדיה של בת דודתי בלי גרים בסמוך אליה, כך שהיא מארחת את הנכדים הרבה, מגוונת להורים את הפעילויות, וכולם מרוויחים.

בת אחותי עובדת פחות כך שהיא נמצאת בבית, והילדים זוכים לטיפוח. הם מבשלים ביחד כל מיני מטעמים, היא מפעילה אותם במשחקים, וגם החלה לקחת אותם לבקר את דיירי בית האבות הסמוך אליהם. כך שהילדים רוכשים ערכים טובים ויושבי בית האבות נהנים. מה שנקרא: להפוך לימון ללימונדה. המצב הביטחוני קשה, אבל, יוצא מתוק מעז.

דו״ח פעילות

במפגש הראשון של המטבחון, עסקנו בתקציב. החלטנו יד אחת, לאסוף בשיטת המאצ'ינג, שיטת התיאום: על כל סכום שהיחיד תורם, עיריית טבריה תתרום סכום זהה. מה שנותר לנו זה ליידע את העיריה דנן(…).

במפגש השני קיבלנו דו"ח מנציג האוצר כמה כסף יש ברשותנו על מנת לממן את הפעילות. כולנו הצבענו בעד.

במפגש השלישי דנו באפשרויות השונות להטיית המילה פחד. כמו למשל, דחף, חפד, פדח. ברוב של ארבעה נגד שלושה החלטנו שהמילה פדח, כמו ל"פַדֵחַ", הולמת את הפעילות שלנו.

לא אהבתי את הביסקוויטים שהנציג הטכני הביא, אני מעדיפה רוגלעך.

במפגש הרביעי הביאה נציגת הנשים, נכדתי, מידע בנוגע לכדור נחמד בשם צִיפִּי רִילֵקְס. רילקס באנגלית פירושו: להירגע.

היא נתנה סקירה יסודית על מהות הכדור: "ציפרלקס משתייכת לקבוצה של תרופות חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין. סרוטונין הוא אחד מהמוליכים העיצביים החשובים שקיימים במוח. הסרוטונין מופרש על ידי תאי העצב וגורם לשרשרת של פעילויות אלקטרוכימיות באיזורים במוח שקשורים לרגשות, למחשבות, לשינה, לתיאבון ועוד…." וכולי ועוד.

הבנתן? בקיצור, אם בזמן הקורונה לקחו כ- %35 מתושבי מדינת ישראל צִיפִּירִילֵקְס, הרי מאז המלחמה, המספר עלה לכמעט 85 אחוז. אני לא התביישתי שהנציגה חשפה עובדות אלו, כיוון שזה עוזר להביא לרגיעה כללית בעורף. (אמא שלה תקבל את "המנה"…)

במפגש היום, הזכיר לנו נציג חב"ד שלגמרי הוצאנו משלל הגורמים הפועלים את בורא עולם, ומכיוון שכך, עלינו לזכור שהוא השולט בכל המצב, בכל שנייה ובכל מקום נתון, כולל גם בעולם הרוחני.

בעקבות התזכורת הזו, החרדה חרדה ונטשה אותי, ומצאתי לנכון לפרק את המטבחון לענייני הפך האומץ.

הוא פתוח לבישולים, עדיף סושי.

באדיבות מגזין עטרת חיה