במהלך החודשיים האחרונים פני הארץ השתנו. דבר לא דומה לחיים של לפני שמחת תורה תשפ”ד. המלחמה הזו קשה ונוגעת בכולנו בצורה כזו או אחרת. היום אני מתארחת מעל דפי העיתון בכובע העיקרי שלי כתרפיסטית במוסיקה, העובדת עם ילדים על הרצף האוטיסטי ועם אוכלוסיות בסיכון.

אמא יקרה, אני יודעת שגם את מפחדת נורא. לוּ יכולת היית נשארת מתחת לשמיכה, עוצמת עיניים חזק חזק ומתפללת להתעורר כשהכל ייגמר. אבל את מסתפקת בתפילה חרישית, מנגבת את הדמעות הסוררות שלפעמים בורחות ממך ומשתדלת לחייך לילדים שלך, ״הם הרי צריכים אמא חזקה״ כך בטח את אומרת לעצמך.

אבל תדעי שהילדים שלנו קוראים אותנו יותר טוב מכל מכונת רנטגן חדשנית. הם רואים שקשה לך וזה בסדר. זה בסדר להגיד להם שגם אנחנו המבוגרים מבולבלים, חוששים ועצובים. זה לא יפרק אותם, הם הרבה יותר חזקים ממה שנדמה לך. אלו אכן ימים קשים ובעזרת ה׳ אלו יהיו הימים האחרונים של הגלות.

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי

היום במרחק של זמן, נראה שאין אדם שלא נחשף למעשי הזוועה שנעשו בעם ישראל ביום שמחת תורה. גם אלו שהתאמצו לשמור על הנפש שלהם מלהיחשף לדברים הקשים היום כבר יודעים יותר. בין אם זה הגיע אליהם דרך עדכוני חדשות או דרך שיחות מסדרון בעבודה. המידע נמצא בכל מקום והדברים חודרים ומחלחלים ואי אפשר להתעלם מהם.

כמונו, גם הילדים שלנו חשופים למידע. לפעמים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים והם עלולים לחוות רמות גבוהות של פחד וחרדה היכולים להשפיע על התפתחותם הרגשית והפיזית. אצל ילדים רבים החרדה תתבטא בהרטבות לילה, רגרסיה בגמילה מטיטולים, ירידה בלימודים, התקפי בכי לא מוסברים ועוד. חשוב שנזכור שכל אלו ועוד הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי.

ידע מפחית פחד

ראשית, חשוב שנזכור שבמציאות הזו אין ‘מילים נכונות’ בפרט שלפעמים קשה למצוא את המילים במציאות הלא פשוטה הזו. אך יחד עם זאת, מתן מקום לשיח עם הילדים הוא חשוב מאין כמוהו.

יש כלל חשוב בשיח פתוח בין הורים וילדים והוא: אם הילד שאל, כנראה שזה מעסיק אותו ויש לתת לו תשובה.

לפעמים, הילדים מתקילים אותנו בשאלות שאנחנו לא יודעים מה לענות עליהן או יותר נכון איך לענות עליהן וזה בסדר לענות תשובות כגון:

״יש לך שאלות מאוד טובות אך אני צריכה לחשוב איך לענות לך עליהן. אני אבדוק את זה ואגיד לך״. כשילד מגיע להורה ואומר לדוגמא: ״שמעתי שמחבלים נכנסו לבתים של אנשים, פגעו בהם וחטפו אנשים. זה נכון?״

הנטייה הראשונית שלנו כהורים היא לגונן על הילדים שלנו ממידע שלא מותאם לגילם אבל אם הילד שאל, הוא מצפה לתשובה. הוא מצפה שנרגיע אותו, שנגיד לו שהוא מוגן. כל הורה צריך לבחור את המילים הנכונות לו, אבל האמת צריכה להיאמר. מצאו את הדרך לומר אותה באופן שישמור על תחושת הביטחון שילדכם זקוק לה.

חשוב לא להציף באינפורמציה מפחידה. נסו לתת הסברים אמיתיים, מינימליים עם אפשרות לשאול שאלות, לתת מקום לתקווה, אמונה ובטחון. בנוסף, מומלץ לברר בעדינות מה הילד יודע ומה מקור המידע שלו. הזמינו אותו לשאול אתכם הכול והעבירו את המסר שאתם מקור המידע והוא יכול לשאול אתכם הכל.

אמנם קיים הבדל בין ילד שחי תחת מציאות של אזעקות וריצות למרחב מוגן לבין ילד שאזור מגוריו שקט. אך אל לנו לתת לכך לבלבל אותנו, משום שחרדה עלולה להתפתח גם אצל ילדים שגרים הרחק מאזור האיום. ילדים רבים חשופים למידע באופן לא מבוקר וייתכן מצב בו ילד שמעולם לא שמע אזעקה יפתח חרדה עצומה למצב משום ששמע סיפורים שהבהילו אותו מאוד.

לכן, בהתייחס לחרדות ילדים בזמן מלחמה אנחנו לא עושים הבדל בין ילד שגר באופקים לילד שגר בנתניה כי כל אחד מהם הוא במצב סיכון לחרדה. פן נוסף וחשוב מאוד בשיח עם הילדים הוא מתן מידע בהקשר לסיטואציה. ילד שנבהל מכל מטוס שעובר או אופנוע ששועט בכביש כדאי להסביר לו ולומר: ״זה מטוס״, ״זה אופנוע״, ״זאת טריקת דלת״ וכדו’ וכך בפעם הבאה שהוא ישמע את אותם הרעשים הוא פחות ייבהל.

ערוצי הרגעות

ישנם כלים שימושיים רבים להתמודדות עם חרדות והפעם אני רוצה להתמקד במודל ייחודי ויעיל שנקרא גש”ר מאח”ד שהוכח כיעיל בייחוד עם ילדים.

גש”ר מאח”ד – הוא ראשי תיבות של המילים: גוף, שכל, רגש. מערכת אמונות, חברה, דמיון. (נוסח ב- 1981 על ידי פרופ’ מולי להד. המודל מציע שישה ערוצים להתמודדות עם מצבים של לחץ בחיינו, חשיפה לאירועים טראומטיים או משבר.)

ישנם אנשים שכל ערוצי ההתמודדות רלוונטיים עבורם ויש כאלה שרק אחדים מהם נכונים להם וכל אחד ייקח מתוכם את מה שמתאים לו.

גוף: כאשר מגיעה חרדה, הגוף מגיב לה כמעט מיד. כל אחד מגיב אחרת לחרדה, יש כאלה המגיבים בבכי מתפרץ, רעד בלתי נשלט ואפילו קיפאון. גורם מסייע לרגיעת הגוף יכול להיות חיבוק, אכילת משהו מתוק, שטיפת פנים או כל פעילות פיזית העשויה להחזיר את המערכת הגופנית לאיזון.

שכל: סוג התמודדות זה מתאים בעיקר לאנשים שכלתניים. כאלה שצריכים להבין בדיוק איך ולמה הכל קורה. אנשים שצריכים להבין את המצב במונחים של היגיון, להכניס סדר, להעריך נזקים ולבנות סדרי עדיפויות – אלו מצליחים להירגע כאשר מדברים אל השכל שלהם. אין ‘גיל נכון’ לדבר על הדברים, אך יש רמות של פירוט שיתאימו לילדים בגילאים שונים.

רגש: אצל ילדים שאופן הביטוי של חרדה אצלם מגיע על ידי תגובות רגשיות מודגשות כגון: בכי היסטרי וכדומה, תגובה הפוכה יכולה לסייע להם להירגע. רובנו משתמשים בערוץ הזה באופן טבעי כאשר אנחנו מנסים להצחיק ילד שבוכה או שמנסים להפוך חוויה מפחידה למצחיקה ומשעשעת. לכן כאשר ילד מגיב בבכי וברעד חשוב לעודד ביטוי רגשי הפוך באמצעות דיבור, שיחה, התפרקות. ושחרור באמצעות בכי או צחוק התורמים להפחתת הלחץ.

מערכת אמונות: כיהודים מאמינים ברור לנו שערוץ זה היה אמור להופיע במקום הראשון. ערוץ האמונה מכוון למה שאנחנו כבר יודעים היטב. הורים רבים מספרים כיצד הפכו כל הליכה לממ”ד להתוועדות חסידית עם אמירת פסוקים, קריאת פרקי תהילים וקבלת החלטות טובות והעידו כי הדבר הפך את החוויה הלא נעימה למשהו שהילדים מקבלים ממנו ערך. פעולות אלו של נתינת צדקה, תפילה וסיפור הניסים של עם ישראל לאורך הדורות נועדו לחזק את כוח האמונה וחידוד הידיעה כי ‘ארץ ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם’.

חברה: ילדים חברותיים במיוחד יכולים לשאוב הרבה כוח מקבלת תמיכה מהסביבה. הם יכולים לקבל כוח להתמודד על ידי זה שהם ישתפו חברים בחוויה שעברו או יקבלו תפקיד חברתי בהליכה לממ”ד (לוודא שכולם הגיעו וכדומה).

דמיון: את דרך ההתמודדות הזו אנו למדנו מהרבי שליט”א שאמר: “מיום הולכי לחדר התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה”. שימוש בדמיון הוא כלי יעיל מאוד להתמודדות עם מצבים קשים. החטופים ששבו אלינו משבי החמאס סיפרו שאחד הדברים שהחזיקו אותם היה משחקי דמיון של הדלת נפתחת ומודיעים להם שהם משוחררים, או של הדרך לארץ ישראל. הם אפילו דמיינו מה הם יבקשו לאכול כשיגיעו הביתה. הפעולה הפשוטה הזו נסכה בהם המון תקווה.

דמיינו את עצמכם יושבים יחד ומדמיינים כיצד תפציע הגאולה העתידה, איפה זה יתפוס אתכם, מה תעשו ואפילו מה הדבר הראשון שתאכלו מעץ המגדנות. לדמיון יש יכולת אדירה לתת המון כוח וחוסן נפשי!

הערה:

חשוב לי לסכם ולומר שכתבת מידע זו חשובה, אך היא אינה מחליפה טיפול רגשי מעמיק. אם אתן מרגישות אבודות או ששמתן לב שאחד מבני הבית מתקשה להתמודד עם המציאות שנחתה עלינו. אל תישארו עם זה לבד, סדקים בחוסן הנפשי לא נסגרים לבד ללא עזרה מקצועית. הנפש היא נכס יקר, שימרו עליו.

באדיבות מגזין עטרת חיה