על זה אני בוכה 

"רוב הזמן אני בהכרת הטוב, שזכיתי לחיות עם אדם שהוא צדיק אמיתי, שזכינו בזוגיות מדהימה, שזכינו לגדל שישה ילדים, שזכינו לחיות חיים כל כך טובים ושלמים.

"אבל את יודעת מה הדבר היחידי שמפיל אותי? את יודעת מתי אני מתחילה לבכות? כשאני חושבת כמה העולם הפסיד את לימוד התורה המתוק של אלישע.

על זה אני בוכה".

כמה גדלות נפש צריכה להיות באלמנה טרייה, אם לשישה יתומים, כדי שתגיב באופן הזה במהלך ה'שבעה' על בעלה שנהרג במלחמה בעזה?

המילים הללו שנאמרו מנהמת ליבה השותת דם של הגיבורה הדס לוינשטרן לא אשכח כל כך מהר. הן נצרבו אצלי בתודעה ובוודאי ילכו איתי ימים רבים.

ההפסד של הכלל

קולטות על מה היא בוכה? שהעולם הפסיד…

לא היא במרכז, לא המשפחה הקרובה שלה, התודעה שלה הרבה יותר רחבה, חושבת על הכלל ולא על הפרט, מתעמקת בעיקר בלימוד התורה.

לא חושבת מה יהיה איתה, מי יגדל את ששת ילדיה? איך הם יגדלו? היא חושבת על אור התורה שלא ירד מהלימוד של אלישע לעולם (הרי כל יהודי שלומד תורה מוריד אור לעולם. אז אור התורה שהוא היה לומד – חסר בעולם).

לפעמים מול אנשים כאלה אני מרגישה כמו סוליה של נעל.

וואו.

קפאתי על מקומי.

כל פעם מחדש אני בשוק מהעוצמות האדירות שיש בעם שלנו.

קביעות בנפש

היא הראתה לי תמונה אחרונה ששלחו לה ממנו כשהוא בעזה. והוא, איך לא, היא אומרת לי, ומראה לי – ״אלישע לומד רמב״ם. זה הוא. הוא פשוט צדיק. כל דקה פנויה, גם בעזה – הוא פתח ספר ולמד. כל המהות שלו תורה״.

את יודעת על מה חשבתי כמה רגעים אחרי שהודיעו לי? לא תאמיני, "אבל קיוויתי בשבילו שלפחות הוא הספיק לסיים את הרמב״ם היומי. לא היה יום אחד שהוא פספס את הרמב״ם היומי, יום אחד! ועכשיו יחסר כל כך הרבה בעולם את הרמב״ם שלו".

המשפט הזה השאיר עליי רושם חזק, והולך איתי…

אנחנו יכולות

אמנם את הרמב״ם של אלישע אי אפשר להשלים. זה יחסר בעולם… אבל אנחנו כן יכולות להשלים את הלימוד שלו, נכון לא כמו שהוא למד, אבל חשבתי על זה שאם כל אחת תקח ספר לימוד יומי, משהו קבוע, אפילו לימוד של הלכה יומית. כבר נוסיף עוד הרבה אור, במקום האור שהוא לא יכול להוריד למטה לעולם הזה.

נעזור לו, לעזור לנו, להוריד עוד אור בעולם בזכות לימוד תורה קבוע, יומי, קצר אבל משמעותי.

כל אחת תוסיף קצת וביחד – נוסיף עוד הרבה אור וקדושה בעולם.

שנזכה להתחזק לעילוי נשמת כל הגיבורים שלנו שחרפו נפשם בגופם וברוחם כדי שנוכל לחיות כאן, בארץ הקודש, בבטחה.

באדיבות מגזין עטרת חיה