גם חמיות (צורת הרבים של המילה חמות) הן בנות אדם. אגב אדם הראשון… אומרים שהאריך ימים כי לא הייתה לו חמות… מצד שני, ולמען יושר הדיווח, למתושלח הייתה חמות, והוא האריך ימים יותר. טוב, אז זה לא זה.

היחסים בין חם/חמות לזוג הצעיר עשויים להפוך לבוצניים משהו. בדרך כלל, הסיבה היא מידות לא כך טובות. אמנם למידות יש מוחין שמנהל אותן, מה שנקרא 'קונספציה', וצריך כל אחד ואחת לבדוק איפה הקונספציה השגויה של עצמו!

אמנם אי אפשר יהיה לעבור על כל הרעיונות השגויים שעשויים להיות לאי־מי בראשו, אבל אפשר לעבור על חלקם העיקרי.

דור הגאולה

אנחנו, ברוך השם, נמצאים בדור הגאולה. חלק מן המאפיינים של הדור שלנו, המנויים במסכת סוטה, בולטים מאד לעין – בת קמה באמה, כלה בחמותה, בן מנוול אב, חוצפא יסגא… ועוד. אבל צריך לזכור שהשבחים האלה הם לא מצוות עשה. הרשימה הזו היא מתנה גדולה עבורינו. היא מלמדת אותנו מה מצב ברירת המחדל של דורנו, ולכן מראה לנו כיוון, להשתפר בכל הכוח בתחומים הללו משום שמן הסתם גם אנו לוקים בהם. לכן, כצעד ראשון, שבכל מקרה עוזר, הוא ללמוד כיצד לכבד את החם/ות. כבוד אין פירושו לחשוב ולפעול כפי שהזולת חושב והיה רוצה שתפעל, אלא, לדעת שיש ערך לזולת, לדבר אליו בנחת ובנימוס מקסימליים, ובלי לפגוע ברגשותיו. היחס אל החם/ות צריך גם להביע את החשיבות שיש לחם/ות בעינינו. זה מתבטא בהמון דברים קטנים: איחולי יום–הולדת, לשלוח תמונות של הילדים, להרים טלפון מידי פעם, בלי שתהיה סיבה שיש בצידה אינטרס.

התערבות בחיי בני הזוג

אחת התלונות שגורמות ליותר בעיות בין בני־זוג, ביחסם עם הורי שני הצדדים, היא התערבות של ההורים בחייהם. התחומים רבים וחשובים: כלכלי, יחסים בין בני־הזוג, חינוך ילדים, ולפעמים זה גם חודר למקומות כמו עיצוב הבית, מקום מגורים ועוד. לאמיתו של דבר, אם יש חדירה כזו, מוקד הבעיה נמצא בין בני־הזוג, משום שעליהם מוטלת האחריות לבצר את הזוגיות שלהם בפני חדירת גורמים זרים.

והרי כמה כללים: א. חס ושלום לא לריב בפני ההורים.

ב. לא לפתוח בשיחה עם ההורים על קשיים עם בן־הזוג. פתח מזמין כניסה…

ג. אם אחד ההורים פותח בשיחה – לסגור את הנושא בנימוס ודרך ארץ, ולומר לו שזה לא אישי אלא כדי לשמר את הכבוד והאהבה בין בני הזוג.

ד. אם אחד מבני הזוג פותח בויכוח או מריבה מול ההורים, לומר לו, שאין זה ראוי ומתאים למצב הנוכחי (חשוב להשמיע את זה, ולא רק לשתוק, כדי שההורה יבין שזה לא נובע מאי־רצון להגיע לפתרון). אם ממשיך, להשתדל להעלם מן החדר, או לשתוק.

ה. חשוב מאוד לעולם לא להפסיק את היחס הנכון והמכבד המוזכר בפסקה הקודמת. היחס הזה הוא הגשר המחבר בין עולם בני הזוג ועולם הוריהם, ואנחנו לא מעוניינים לשרוף גשרים אלא להגיע למצב משפחתי בריא. שריפת גשרים איננה מעשה בריא בכל מערכת יחסים. גם אם עיצבנו אותנו!

גם הורי הזוג צריכים לדעת היכן יש כניסה ולאן הם צריכים לעצור ב'אין כניסה', וככה לשמור על יחסים במרחק נכון ומאוזן.

שיחה לבבית

וכמו תמיד, אין תחליף לשיחה לבבית, אמיתית (לבבית! ואמיתית!) ומכבדת בכבוד הדדי, על הנושאים הכואבים, הלא נעימים. התורה הקדושה מצווה שלא לשמור אי נעימויות בבטן. יש לך בליבך על מאן דהוא, קח אותו הצידה ואמור לו:

"אני מרגיש (בהדגשה על התחושה שלי ולא על האשמה שלו) כך וכך, ורציתי לשוחח איתך על זה, משום שאולי אני טועה בתחושה שלי, וגם משום שהיחסים בינינו מאוד חשובים לי". וכך מצווה התורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך. ולא תשא עליו חטא" הציווי הוא לא לשנוא איש יהודי בלב, ואנחנו אומרים לעצמנו, "נו, טוב, אינני שונא איש. הוא פשוט כזה, איך לומר, לא מאה, אז אני שומר מרחק". זה אמנם לגיטימי, כשבאמת אין עם מי לדבר, כלומר, ניסית לדבר וזה פשוט לא הולך, אבל שלב לפני שמתייאשים, יש את הציווי "ולא תשא עליו חטא", ויש בזה כמה פירושים, וכולם הנחיות חשובות לחיים:

שהזולת שעליו אתה כועס לא יישא חטא שהוא אינו מודע לו. כלומר, עליי ליידע את הזולת על כך שאני מרגיש שהוא חטא כלפיי, כדי שתינתן לו ההזדמנות לנקות עצמו מן החטא הזה, ובמילים אחרות לבקש סליחה. וככה זה נשמע: "שור'קה, רציתי לשוחח איתך. ביום שלישי ישבנו במסעדה עם רוחי, ואמרת עליי משהו שמאוד בייש אותי. אני חושבת שאולי לא היית מודעת לזה, אז רציתי לספר לך"…

שאני לא אשא חטא, בזה שאני מאשים בליבי אדם שאולי אין עליו כל חטא. על מנת כן, צריך לברר את רגשות הזולת.

אם אדם רואה את זולתו חוטא, עליו להוכיחו כי אם לא כן החטא תלוי גם בצווארך.

מאידך, כשרוצים להוכיח את מי שחטא כנגדינו, נשים לב לעשות זאת בצורה מכבדת ונעימה, כדי שלא נחטא חס ושלום.

הדיבור הוא כלי היחס. דרך הדיבור אנחנו מתייחסים אל הזולת, והופכים אותו למציאות, בוראים אותו בעולמנו… לכן חשוב לשוחח בכל מערכת יחסים, גם בין חם/ות לכלה ובין חתן לחמות.

באדיבות מגזין עטרת חיה