התעודות מיותרות?

ציפורה, מורה בבית ספר על יסודי, סבורה שכל עניין התעודות מיותר לחלוטין. "התקופה שלפני חלוקת התעודות היא אמנם תקופה של שיפור בכל התחומים", היא אומרת. "בנות שבמשך כל השנה אינן משקיעות בלימודים, מתחילות לפתע ללמוד, להקשיב ולהשתתף. עוברים כמה ימים, והכל חוזר להיות כרגיל. אלה שלומדות כל השנה כראוי, ממשיכות ללמוד ולהשקיע, ואלה שהשתפרו להפליא רק לפני זמן קצר, חוזרות למצבן הרגיל. התעודה היא אמצעי של משוב לתלמידות על מצבן הלימודי – אבל המשוב הזה לא תמיד משקף את המציאות האמיתית. לדעתי אפשר להסתפק בדרכי המשוב האחרות, ויש הרבה כמו: ציונים במבחנים, הערות בכתב ובעל פה, שיחות אישיות ועוד. אלה הן דרכים עקביות, מדוייקות ואמיתיות יותר".

גם מירי, תלמידת תיכון, סבורה שהתעודות מיותרות, וסיבותיה עימה: "התעודות גורמות להרבה לחץ לתלמידות. גם בנות שלומדות כראוי ומצליחות, נכנסות לפעמים ללחץ מיותר לפני התעודות. יש תחרותיות סביב הציונים וזו אינה תחרות חיובית. תלמידות חלשות מוצאות את עצמן במקום נמוך גם מבחינה חברתית. לא נראה לי שיש תוצאות חיוביות למערכת ההשוואות והתחרות שגורמת התעודה. זה יוצר לפעמים מעין תוית לכל אחת – 'המצטיינת' ו'החלשה'. לשם מה ליצור תוויות כאלה ולהדגיש אותן, הרי כל אחת יודעת במילא את מצבה?!"

אכן, יש תלמידים וגם מורים שמתנגדים לתעודות. אבל מסתבר שיש גם הרבה בעד.

"התעודה היא גורם מדרבן לתלמידים", קובעת רותי, מורה בכיתות הגבוהות של בית ספר יסודי. "לקראת חלוקת התעודות יש תמיד השתדלות מיוחדת של תלמידים להשתפר בכל המובנים, וזה דבר חיובי מאוד. נכון שלאורך כל השנה התלמידים מקבלים הערות וציונים, אבל התעודה היא משהו רשמי, כתוב ומשמעותי שממריץ ומדרבן הרבה תלמידים. תלמיד ששיפר את הישגיו וקיבל התייחסות לכך בתעודה – ירצה להמשיך ולהשתפר להבא. לפעמים זו הזדמנות של ממש לתלמידה להוכיח את עצמה – ויש בהחלט תלמידות שעד לתקופת התעודות לא בלטו לחיוב בתחום הלימודי אבל לאחר תקופה זו הוכיחו את עצמן.

"אני יכולה לספר על מקרה מסוים של ילדה שהייתה שקטה מאוד בכיתה וציוניה היו בינוניים ומטה. אבל לאחרונה היא גילתה התעניינות בלימודים. באחד הימים פנתה אליי מיוזמתה ושאלה: 'המורה, נכון שהשתפרתי בלימודים? איזה ציון אקבל בתעודה?' השאלה די הפתיעה אותי, אבל זו הייתה התחלה של שיחה חיובית שלי עם התלמידה שהביאה לקשר חיובי בהמשך – אף שעד אז הייתה אותה ילדה שקטה מאוד".

נחמה, מנהלת בית ספר, מוסיפה על כך: "התעודה היא גורם מדרבן לא רק לתלמידים אלא גם למורים. עם כל הרצון הטוב וההשתדלות של המורים, הרי כולנו בני אדם, ויש צורך בגורם חיצוני שימריץ… חלוקת תעודות היא בהחלט גורם שמחייב גם את המורים, לבצע מעקב אחרי הציונים, ההישגים והלמידה של כל תלמיד וליידע על כך את התלמידים והוריהם, וגם את המנהלת".

תעודה ותהודה 

אחת ממטרותיה של התעודה היא ליידע גם את ההורים על מצב ילדיהם בלימודים. אז למי בעצם מיועדת התעודה, לילדים או להורים?

מורות וגם תלמידות בעל־יסודי שנשאלו, כמעט ולא התייחסו להיבט של התעודה כאמצעי ליידוע ההורים. אבל בבית ספר יסודי ובפרט בכיתות נמוכות – יש לכך כנראה משמעות רבה.

"בגיל הבוגר, יש לצפות מהתלמידים למשמעת עצמית ואחריות", מסבירה חיה מורה ביסודי. "אבל ילדים בגיל צעיר יותר עדיין אינם אחראים מספיק. לכן בבית־ספר יסודי התעודה היא יותר להורים מאשר בבית ספר על יסודי. מובן שזה אינו רק אמצעי ליידע אלא בעיקר, כדי לשתף את ההורים בתהליך החינוכי, ולהביא את ההורים לסייע בשיפור כשיש צורך וגם לעודד הצלחות".

שפרה, אם לכמה ילדים בגילאי בית ספר, מסבירה: "במשך כל השנה אמנם מקבלים מידע על מצב הילדים בכיתה, ובכל זאת נראה לי שיש מקום מיוחד לתעודה. בשונה מאסיפת הורים – התעודה היא משהו כתוב, ובשונה מציון או הערה ביומן – התעודה מרכזת ציונים בכל המקצועות והערות בכל תחומי ההנהגה בכיתה. ולמרות שכל ילד וכל הורה יודע באופן כללי היכן הוא נמצא, התעודה מסכמת את הדברים באופן ברור וחד משמעי. כאם אני רואה חשיבות רבה לתעודות".

חיה משווה את התעודה לשלט 'מד מהירות' העומד בכביש ומראה לכל נהג באיזו מהירות הוא נוסע. נכון שבכל מכונית יש גם מד מהירות… ובכל זאת, כאשר הנהג רואה את מהירותו בספרות גדולות ומאירות בצד הדרך, זה משפיע עליו יותר להאט. כך גם התעודה מראה באופן ברור ומשקפת את הישגי התלמידים והשקעתם בלימודים".

הקונפליקט הנפער

מה לעשות כשיש פער משמעותי בין ההישגים לבין ההשקעה?

חיה מתארת את הקונפליקט המתעורר לא אחת: "יש תלמידים שלא ניחנו בכישרונות גדולים, וההישגים שלהם נמוכים למרות מאמציהם. אני מתלבטת לא אחת, אם לתת לתלמיד כזה ציון נמוך כפי שקיבל או לתת ציון גבוה שישקף את השתדלותו. למעשה, נראה לי שלא ניתן לתת 'טוב מאוד' לתלמיד שקיבל ציון נמוך מאוד במבחן, אבל גם לא 'בלתי מספיק', אני נותנת ציון ממוצע בין שתי האפשרויות. כך גם כשתלמיד מוכשר מקבל ציון טוב אך אינו משקיע כלל – לא יהיה הוגן לרשום לו ציון נמוך, אך גם לא הציון הטוב שקיבל אלא מעט פחות מזה. ובכל מקרה, בתעודה יש גם מקום להערות – וכאן ישנה האפשרות לרשום הערה לאותו מקצוע או הערה כללית שתתייחס להתנהגות, להקשבה, להשתתפות ולהשקעה בלימודים. ההערות נותנות מקום לבטא באופן מהימן יותר את מה שקשה להכניס בדירוג המספרי או ב'סקאלת' הציונים המילוליים, ועל המורה להקדיש הרבה שיקול דעת בניסוח חיובי ובונה שיעודד שיפור. חשוב לזכור שבית הספר לא נועד רק להקנות ידע, אלא על פי החסידות בעיקר להקנות וללמד כללי חינוך והתנהגות, מיומנויות של למידה והתמודדות עם משימות בכלל. נראה לי שדווקא תלמיד שהתאמץ והשתדל, אף שלא הגיע להישגים גבוהים – ראוי בהחלט ליותר הערכה מזה שקיבל ציון טוב ללא מאמץ. האחרון הוא זה שלא למד להתמודד עם קשיים".

לדעתה של רותי, השיקול צריך להיות – מה יביא את הילד יותר לשיפור ולהתקדמות. אם ציון נמוך לתלמיד שהשתדל עלול לתסכל אותו, כדאי להעלות את הציון במקצת. אך לפעמים נראה שציון גבוה עלול לגרום לשאננות וכתוצאה מכך לירידה בלימודים. "אני כמורה וגם כאמא מדגישה שתמיד אפשר לשפר ולהתקדם יותר וזו הסיבה שאצלי לא קיים הציון 10, הציון הגבוה ביותר הוא 9–10 – תמיד יכול להיות טוב יותר.

"חשוב לנסות להעריך גם כיצד יקבל התלמיד את הציון. לשם כך אפשר לתת לתלמידים אפשרות, זמן מה לפני קבלת התעודות – לרשום לעצמם את הציונים שהם מצפים שיקבלו – כך ניתן לקבל תמונה על הערכת התלמידים את עצמם ועל ציפיותיהם. אולם דבר זה מתאים להיעשות רק עם תלמידים בוגרים ולא בגיל צעיר מאוד".

ציפורה סבורה שבגיל צעיר יש יותר משקל למאמצי התלמידים ובגיל בוגר יותר – יותר משמעות להישגים. "בעל־יסודי יש מחויבות גדולה יותר להתאים את עצמנו לרמה של מבחנים חיצוניים – היא מסבירה. בגיל זה, לא ייתכן להתייחס רק למאמצים ולהשקעה, ונראה לי גם שבנות גדולות מסוגלות יותר להבין את העובדה שלא המאמץ הוא שקובע".

לנחמה יש הצעה מעשית המיושמת בבית הספר שהיא מנהלת – לתת לתלמידים מתקשים מבחנים המותאמים לרמתם, ובתעודה לרשום ציון המשקף את הציון שקיבלו במבחן, אך לרשום בצד 'רמה ב" וכדומה. כך יש משקל לציון שהתלמיד קיבל וגם למאמצים שהשקיע, ולרמתו האמיתית. היא מוסיפה: "חשוב לתת ציונים אמיתיים, ובכל זאת יש מקום להתחשבות מסויימת. לדוגמה, תלמידה מתקשה, שהיא בת יחידה וידוע לי שאמה תצטער במיוחד אם תקבל תעודה גרועה – רצוי לקחת זאת בחשבון בקביעת הציונים ולהדגיש את הצדדים החיוביים, בציונים ובהערכות. לכן גם חשוב שהמורה תקדיש מספיק תשומת לב ושיקול דעת בהכנת התעודות, ושהתעודה תינתן לאחר ביקורת של המנהלת או אף מורות נוספות".

רותי מזכירה, שחשוב לשים לב לא רק לציונים בלימודים אלא להערכות ולהנהגות. אמנם אי אפשר להתעלם מהציון במקצועות השונים, אך מה שבאמת משקף את מצב הילד בלימודים הוא דווקא החלק המתייחס להתנהגות ולמידה ולא ההישגים. חשוב מאוד, היא מוסיפה, שבחלוקת התעודות יוקדש זמן לשיחה כללית של המורה עם התלמידים שבה יועבר המסר שהתעודה נועדה לגרום לכל תלמיד להשתפר ולהתקדם, שלא כדאי להתאכזב יותר מדי מציון נמוך אלא לחשוב כיצד לשפר לפעם הבאה. בשיחה כזו כדאי גם להדגיש את החשיבות של ההערות הנלוות לציונים, שבהן יש ביטוי להנהגות והליכות.

כך נגיב

איך צריכים ההורים להתייחס לתעודה שהילד מביא הביתה?

שפרה מספרת, שהיא נוהגת לתת פרס קטן לילד שהביא תעודה טובה. "לא צריך להגזים", היא מדגישה, "אבל בהחלט יש מקום לעידוד לילד שהצליח. גם אם ילד הוא מוכשר, בכל אופן נדרש גם ממנו מאמץ מסויים כדי להגיע להישגים טובים. נראה לי שאם לא נשדר הערכה לילד על מאמציו, זה יגרום לו לזלזל בהמשך".

ציפורה מתנגדת לפרס על תעודה טובה: "בוודאי שיש צורך לעודד ולהראות הערכה, אבל פרס? הילדים צריכים להבין, שהציון הטוב הוא עצם הפרס. אפשר לשדר הערכה בהרבה דרכים אחרות, אבל פרס דווקא מוריד לדעתי מהערך של התעודה עצמה".

לדעתה של רותי, עידוד מיוחד צריך להינתן לא על תעודה טובה אלא על שיפור משמעותי בכל תחום שהוא. אם בתעודה הקודמת הייתה הערה על צורך בשיפור כתב היד למשל, ובתעודה הנוכחית נרשם שיש שיפור – זו סיבה לשבח במיוחד את הילד, ואפשר אפילו לתת על כך פרס קטן. בכל מקרה, חשוב לקבל כל ילד כמות שהוא ולמצוא את הדברים הטובים אצל כל אחד, שעליהם אפשר לעודד. זה חשוב במיוחד כשיש בבית כמה ילדים בגילאים קרובים ויש השוואות ביניהם – לגרום לכל אחד לשמוח בחלקו ולחשוב כיצד אפשר לשפר יותר. גם אם יש ילד שקיבל תעודה פחות טובה לא צריך לכעוס אלא לשוחח ולהסביר".

חיה מזכירה את הבדיחה הידועה על ילד שהראה לאביו תעודה מלאה בציונים גרועים, ודווקא כשהגיע האב לציון בזמרה בו נרשם 10, סטר על לחיו. לילד ההמום מתגובת האב לציון האחד הגבוה, אמר: התעודה שלך כל כך גרועה ויש לך עוד מצב רוח לשיר?… העיקרון הוא, שתגובת ההורים צריכה להיות לא רק בהתאם לתעודה עצמה אלא ליחס של התלמיד. אם הילד מציג לפנינו תעודה גרועה, ומשדר זלזול ואדישות (לא מעושה) – יש מקום לשוחח בחומרה, ולהסביר שעליו לשפר את יחסו. כמובן שגם שיחה כזו צריכה להתנהל באווירה חיובית כדי שהילד יקבל את הדברים. אולם אם הילד עצמו מרגיש מאוכזב או מתוסכל מהתעודה, עלינו בעיקר לעודדו ולעזור לו להשתפר בהמשך. בכלל, כפי שטוענת נחמה, התעודה הרי אינה הפתעה גמורה אלא שיקוף למה שהיה קודם, וגם תגובת ההורים היא חלק מההתייחסות הכללית למצב הילד בלימודים. כך שההתייחסות לתעודה היא המשך להתייחסותם של ההורים בכלל למצב הילד – אם בעידוד, שיחות מוסר או הסבר ואם בפרסים או עונשים.

באדיבות מגזין עטרת חיה