כשחזרתי הביתה משיעור בדקתי אם קיבלתי הודעות חדשות בטלפון והלכתי לישון. קמתי בבוקר, אמרתי 'מודה אני', נטלתי ידיים, ובדקתי אם קיבלתי הודעות חדשות בטלפון. התלבשתי, העפתי מבט בטלפון, והתחלתי את היום שלי. לאחר מכן, שתיתי קפה תוך כדי הושטת יד לכיוון הטלפון. אחר–כך יצאתי מהבית, בודקת אם הטלפון בתיק, בדקתי מהר אם יש הודעות חדשות, והמשכתי בדרכי. נכנסתי למעלית, ובכמה דקות שלקח לי להגיע לקומה הרצויה בדקתי אם נכנסו הודעות חדשות. שמתן לב לדפוס שחוזר על עצמו? אני כן!

אני חייתי כל הזמן עם רגל אחת בתוך הטלפון שלי! כל הזמן! ומבלי להיכנס לשאלה האם לילדים שלי מגיע אמא נוכחת בחייהם או האם לי מגיע 'עצמי' נוכח, שאלתי את עצמי האם ה'התקשרות' התמידית שלי לפלאפון באמת קידמה את עבודת ה' שלי? (וזה לא משנה עד כמה טענתי שהתכנים שצפיתי בהם היו טהורים).

אז בניסיון לגלות את עצמי מחדש, החלטתי לאתגר את עצמי במשהו קיצוני – הסרתי את האפליקציה של הוואטסאפ בזמן החופש הגדול (כי ממה ששמתי לב הוואטסאפ היה הגזלן זמן הראשי האחראי על השימוש שלי בטלפון). חיכיתי שיסתיימו כל ההתארגנויות לקניית מתנות סוף שנה למורות (כי כל ההתארגנות נעשית דרך הוואטסאפ נכון?) אחר–כך וידאתי שכל אנשי הקשר שלי שמורים בטלפון, ואז ביד רועדת, לפני שאשנה את דעתי…לחצתי מהר על "הסר".

כאן החלה חופשת קיץ מאוד שקטה ומשעממת (טוב, בכנות גם מאוד בודדה). בלי וואטסאפ זה אומר שאת האחרונה לשמוע מה חדש ואיזה 'מזל טובים' מגיע למי, את סובלת מפחד להפסיד משהו חשוב וזה לא רק פחד, את באמת מפסידה דברים מדהימים כמו אירועים והזדמנויות לעזור לאחרים, דיונים חברתיים ותובנות מעוררות השראה. את מואשמת בכך שאת מבודדת את עצמך מהחברה והילדים שונאים את העובדה שהם מפסידים את הכמות העצומה של תמונות שנשלחת אלייך על בסיס יומי. חוץ מזה שאם את רוצה איזשהו שריד של חיים חברתיים תצטרכי להתקשר לחברה או אפילו ממש לצאת מהבית.

בזמן שלא יכולתי להנות מכל הדברים הטובים שהוואטסאפ יכול להציע לנו (כי בכל זאת אולי אין שום דבר פסול באפליקציה עצמה, כל עוד התוכן כשר, זו רק מערכת היחסים שלנו איתה שיכולה להיות בעייתית), הייתי רוצה לחשוב שהחלפתי את כל מה שיכולתי לקבל מהאפליקציה במשהו הרבה יותר בעל ערך וזה – להיות יותר נוכחת. אני לא אתיימר לומר שבתקופה זו שאנו חיים הפסקת השימוש בוואטסאפ הינה הפתרון היחיד לטווח ארוך, או שהיא מתאימה לכל אחד. גם בשבילי זה לא היה הפתרון המושלם כי בכל מקרה המשכתי להסתכל ולבדוק מה חדש בטלפון בתדירות גבוהה מדי באפליקציות אחרות…

לכן, יצאתי לשמוע רעיונות מנשים אחרות, כי אני יודעת שאני לא היחידה שמנסה בכל כוחה להיות נוכחת בעולם שבו הטלפון ממשיך לגזול יותר ויותר את תשומת הלב שלנו. ישנם ארגונים חדשים מדהימים כמו TAG ו MUST שמאחדים נשים במטרה לדחות את הגיל שבו הילדים יקבלו סמארטפונים משלהם ומעלים למודעות את הסכנות שבמדיה. בזכותם נשים רבות לקחו צעדים משמעותיים על מנת להגביל את השימוש בסמארטפונים – לא רק עבור ילדיהן, אלא גם עבור עצמן.

להלן השאלות ששאלתי את הנשים בסקר שלי:

באילו צעדים את נוקטת כדי לוודא שהשימוש שלך בטלפון החכם הינו מבוקר ונשלט?

למה את מאמינה שההשתדלות הזו חשובה?

איך הסתדרת עם הגבולות ששמת לעצמך? האם ראית שאת ומשפחתך נהנים מהשינוי?

הנה חלק מהתגובות שקיבלתי, הראשונה הינה תשובה שמעניקה מנה גדושה של השקפה הנצרכת מאוד:

רוחי קולוליצקי, קראון הייטס: נוכחת בחיי

אחד הדברים שהכי חשובים לי זה לגדל ילדים בריאים בנפשם ושירגישו שהם יקרים לי. הילדים גדלים מהר והזמן שהם נמצאים ברשותינו כל–כך קצר שאני רוצה לבלות אותו איתם תוך כדי יצירת זכרונות משמעותיים. בעידן הפלאפונים אנו יכולים להיות נוכחים פיזית אבל מוסחים לגמרי ולא להיות נוכחים רגשית. אני רוצה להעלות את הילדים שלי להסעה שלהם עם שתי ידיי, אני רוצה לחבק אותם בכל כוחי, ולהיות נוכחת בזמנים הטובים שלהם ובזמנים היותר מאתגרים. אני צריכה להוות דוגמא אישית אם אני רוצה שהילדים שלי ינצלו את זמנם בצורה יעילה, שיבנו מערכות יחסים אותנטיים ושתהיה להם הערכה עצמית טובה. זה לא רק לשים את הטלפון בצד למשך שעה כשהם חוזרים הביתה. זו הדרך שבה אנו מתייחסים לשימוש בטלפון.

אני אוהבת לחשוב על הטלפון שלי בתור כלי. הוא בהחלט עוזר לי לקחת חלק במטרות נעלות. אבל, הוא רק כלי. כלי מאחסנים בקופסה של כלי עבודה כשהוא לא בשימוש. אני לא מסתובבת כל היום מחזיקה כלי עבודה בידי או תולה אותו עליי. אני גם לא משאירה אותו סתם כך מונח על השולחן. הוא נמצא במגירה או בתיק שלי והוא נמצא על 'שקט' חוץ מכמה מספרי טלפון שיש להם הרשאה בטלפון לצלצל. אני רוצה לשלוט על הטלפון שלי ולא שהוא ישלוט עליי. לצערי, הילדים שלי רואים שימוש לא מבוקר בפלאפון בכל מקום שבו הולכים, אז אני מרגישה צורך לאזן את המצב הזה בבית.

אני מתכננת את היום שלי בצורה כזו שאני יכולה לטפל בעסקנות הציבורית שלי בזמן שהילדים בבית הספר ובלילה כשהם ישנים. מכיוון שהם יודעים מה אני חושבת לגבי השימוש בפלאפונים (שאני רוצה שיהיה להם שכל בריא ושאני משתדלת להיות פנויה אליהם כמה שיותר), לכן אם יש לי משהו דחוף לטפל בו, הם מבינים. וגם במקרה דחוף, אני אטפל בו בחדר אחר או בצד, ומיד אחר–כך אתפנה אליהם בחזרה.

אתן חושבות שאי אפשר להיות עסוקות מאוד במטרות נעלות ובד בבד לשמור על התייחסות נכונה לגבי השימוש בפלאפון? אפשר! יש לי את הזכות להיות חלק מ'ועד ביקור חולים' בקראון הייטס, אני מנהלת תוכנית לילדים בבית הכנסת שלנו, אני נמצאת ב'ועד הורים' של שני בתי ספר, ומשתתפת בעוד ארגוני חסד נוספים.

ברוך ה', אני גם יושבת ליד כל ילד בזמן ההשכבה ונותנת להם זמן איכות שבו הם יודעים שהם כל עולמי.

כשאני נמצאת ברחוב, באירועים, או בחנות, הטלפון נשאר בתיק שלי. זה לטובתי. אני רוצה להיות נוכחת כל כולי בחיי. אני רוצה להיות נימוסית ולא להיתקע באנשים או בעמודי חשמל, ואני רוצה לשים לב אל האנשים שאני פוגשת. אני רוצה לחייך אליהם, לומר להם שלום בשמם הפרטי ולראות אותם באמת. אני נוכחת, ולכן אני יכולה לזהות את האמא שמתמודדת עם חרדות, או את האמא שעכשיו אבחנו לילד שלה מחלה, ה"י. לפעמים לוקח לי שלוש שעות לערוך קניות בסופר כי אני מנסה להיות לגמרי עם הנשים שאני פוגשת. לכן, זה שאני שמה את הטלפון בתיק לא הופך אותי ל'לא זמינה', הפוך, זה הופך אותי ליותר זמינה ונוכחת בכל פגישה שלי עם מישהי ובכל מצב עד כמה שניתן.

אני נמצאת רק בקבוצות וואטסאפ שמחברות אותי לפעילות שאני מעורבת בה וגם לקבוצות של בתי הספר של הילדים שלי. רובן קבוצות ענייניות, בלי בדיחות או תמונות. אני מעדיפה לקבל השראה מהחיים עצמם מאשר להיות מוסחת ממה ששולחים בטלפון. אני לא מתחברת למדיה החברתית, אני מעדיפה לקבל 'לייקים' מה' בעצמו ומהאנשים שהכי חשובים לי בחיים. אני מקווה שה'לייקים' שאני נותנת לילדים שלי יתנו להם מספיק ביטחון עצמי ושלא יצטרכו לחפש 'לייקים' בעולם החיצוני.

זה בסדר בשבילי לא להשתתף בכל תמונה. אני מנסה לצלם תמונה אחת בזמנים מיוחדים ואז להחזיר את הטלפון למקום. אני מדפיסה את כל התמונות שאני מצלמת ואני מאוד אוהבת שיש לי את הזכרונות הללו. אבל זה גם לגמרי בסדר מצידי שחלק מהזכרונות שלנו יהיו רק בראש בגלל שהיינו בנוכחות מלאה בזמן שחווינו אותם. אני לומדת מספרים אמיתיים כי טלפון הוא לא קדוש כמו ספר וגם כשאנחנו מנסים לעשות בו משהו קדוש, כל מיני מסיחי דעת קופצים לנו מול העיניים ומפריעים לנו.

כשאני מביאה בייביסיטר לילדים שלי אני מבקשת ממנה לא להיות בטלפון בזמן שהיא עם הילדים שלי, לצערי, זה לא מובן מאליו. כשאני נמצאת עם התלמידות שלי הטלפון נשאר בתיק. משלמים לי לעשות עבודה מסוימת ולתת לתלמידות את ההרגשה שהן הכי חשובות לי כרגע, זה יותר חשוב מכל חומר שבעולם שאלמד אותן.

בדיוק כמו שבדיאטה אנו לא רק מתנזרים ממאכלים מסוימים, אלא מוסיפים לתפריט מאכלים מזינים ובריאים, ככה גם לגבי השימוש בפלאפון שלנו. זה לא רק שאין לנו אייפד, זה מה כן יש לנו. יש לנו טלפון נייח בבית והילדים מוזמנים להתקשר ממנו לחברים. יש לנו רדיו ומכשיר לדיסקים, יש לנו כמה מספרי טלפון שאפשר להתקשר אליהם ולשמוע תכנים יהודיים מהטלפון הביתי, יש לנו חומרי יצירה רבים, המון המון ספרים, חדר משחקים עם הרבה משחקים, מנוי לכל העיתונים היהודיים לילדים ואני ובעלי כל הזמן משחקים יחד עם הילדים. אני מקווה שההנאה מפעילות חווייתית בריאה תישאר איתם כשיגדלו.

אל תבינו אותי לא נכון, הטלפון יכול להיות כלי מדהים שאפשר לעשות איתו דברים טובים. (אני מנהלת מאות מתנדבים בארגון 'ביקור חולים' ואני בקשר עם אנשים מדהימים שעושים מעשים שלא יאמנו כדי לעזור לאחרים). צריך רק שיהיה סדר עדיפויות נכון וברור לגבי ה'למה', מתי, ועל חשבון מי. אם נתבונן בכנות על השימוש בפלאפונים שלנו, אנחנו נהיה מופתעות לגלות כמה זמן היה עומד לרשותינו לדברים יותר חשובים אם היינו מרוכזות בהם.

ה' נתן לנו פעם אחת לחיות ואני רוצה לבלות את זמני בניצול מלא של כל דקה.

ש.ל. אוברלנדר, מונסי: מייעלת את השימוש

אנו צריכות ללמוד לייעל את השימוש שלנו בטלפונים החכמים כדי שהם יועילו לנו ולא שאנחנו נועיל להם. כל דבר בעולם אפשר להשתמש בו לטוב וגם לרע, חס ושלום. למשל, אפשר לטבוע בתוך אחד הדברים הכי חיוניים שלנו בחיים (מים), ואפשר לפגוע באנשים בסכין שהוא הכלי הראשי של שוחטים ומוהלים. יצרני הסמארטפונים חשבו מראש איך לייצר אפליקציות ממכרות ולכן עלינו לנקוט באמצעי זהירות נגדן. כדי לוודא שהשימוש שלי בסמארטפון הינו בשליטה, יש לי סינון מצוין ואני מגבילה את עצמי לארבעה־חמישה אתרים. קבוצת הוואטסאפ היחידה שאני נמצאת בה היא של המשפחה והפסקתי להסתכל בסטטוסים של אחרים חוץ מאלו של הילדים שלי. דבר נוסף, אני לא מכניסה את הפלאפון לתוך חדר השינה שלי. ככה אני שולטת בכמות הזמן שאני משתמשת בטלפון וגם במה שאני עושה איתו.

רישה דייטש, קראון הייטס: מגיפת העייפות

ישנה מגיפה חדשה של עייפות בקהילה שלנו. כולנו מותשים ובקושי מצליחים לעבור את היום. אני לא חושבת שאנחנו עובדים יותר קשה ממה שנשים עבדו לפני שלושים שנה. אני מאמינה שהעייפות נובעת מכך שאנו ישנים באותו חדר עם הטלפון. כשאני מציעה לחברות וקרובות משפחה הסובלות מעייפות להוציא את הטלפון מחדר השינה הן אומרות: "אבל אני צריכה להגיד 'קריאת שמע' מהטלפון", "אבל היומן שלי נמצא בטלפון וגם רשימת המטלות ליום הבא נמצאת בטלפון, אם אזכר במשהו באמצע הלילה, אצטרך לרשום אותו בטלפון". וכשאני מציעה את ההצעה הזאת לעצמי אני מוצאת את עצמי אומרת "אבל הטלפון הוא השעון מעורר שלי, כבר שכחתי איך להשתמש בשעון מעורר רגיל".

ההורים שלנו והסבים והסבתות אמרו ׳קריאת שמע׳ מהסידור או בעל פה, האם אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יעשו אותו דבר? ולגבי כתיבת רשימת מטלות באמצע הלילה – פעם היינו  שמים דף ועט ליד המיטה בדיוק בגלל הסיבה הזאת. זה עובד. גם שעונים מעוררים עובדים (בכל מקרה זה מה שאני מנסה לשכנע את עצמי).

אני אישית הייתי כל־כך עייפה כל הזמן שבקושי הצלחתי לתפקד. הכל היה מאמץ בשבילי, אפילו הליכה קצרה. בהתחלה חשבתי שזו תוצאה רגילה של הזדקנות, אבל אצלי זה עבד כמו קסם, ברגע שהתחלתי להשאיר את הטלפון במטבח בלילה, העייפות שלי צנחה פלאים. השינה שלי השתפרה גם באיכות וגם בכמות. עייפים? גם אני. בואו ננסה ביחד להביס את ההתמכרות הזאת שכולנו לא חושבים שיש לנו.

יוספה סילבר: עשי טוב 

אני לא מאמינה בלהגביל את עצמי או את השימוש בטלפון. אני מאמינה בלהעסיק את עצמי בעשייה חיובית ואז ממילא לא נשאר לי זמן לכל השטויות שיש בטלפון.

חנה וולה: הטלפון שלי חזר לעצמו

מה יש בפלאפון שמושך אותי אליו כל הזמן? מדיה חברתית. לכן, לפני קצת יותר משנה מחקתי את האינסטגרם והפייסבוק. יש לי עסק קטן שבו אני יוצרת ומוכרת חוברות עבודה יצירתיות עם תכנים יהודיים, וכך בין לילה נפרדתי מהדרך שלי לפרסם ולתקשר עם אחרים לגבי הרעיונות שלי, דבר שהביא לעסק שלי חשיפה גדולה ומכירות. (עדיין אפשר למצוא אותי דרך חיפוש באמזון). השלמתי עם העובדה שאני אמכור פחות חוברות אבל, ברוך ה', לא ראיתי ירידה במכירות!

לפני חודשיים הבנתי שלתת לילדים שלי להשתמש באינטרנט דרך הטלפון שלי זה בעצם לתת להם רשות להסתכל בזבל הכי גרוע שקיים בעולם, ה' ישמור. אז נעלתי ומחקתי את הגוגל והאינטרנט ועכשיו הטלפון שלי הוא בדיוק זה – טלפון. אני אישה ואמא והילדים שלי בבית בחינוך ביתי ולהיות עקרת בית זה חשוב ביותר!

אני לוקחת ברצינות את העסק שלי ואני כל–כך שמחה שאני יכולה לתת לאחרים מהאור והיצירתיות שיש בי! אבל…העסק שלי אינו מצליח באמת אם המשפחה שלי אינה במצב טוב ואם היא אינה יוצאת מורווחת ממנו.

אני לא רוצה להיות פנויה לאף אחד חוץ מלילדים שלי ופעם נוצר מצב שהם קיבלו רק את ה'שאריות' של הזמן שלי כשהייתי עסוקה במדיה החברתית. הרגשתי שלא הייתי נוכחת באמת עם המשפחה שלי כי כל הזמן חשבתי מה אני יכולה לשתף במדיה מהחינוך הביתי שלנו היום, אילו תמונות אצלם וכו'… ולכן העפתי את המדיה החברתית.

התחלתי לקרוא יותר, לצייר יותר, ונשארתי מפוקסת יותר במה שחשוב באמת (המשפחה שלי!) בלי כל הרעש המיותר מסביב ובלי מנות קטנות של דופמין כל הזמן. אני מרגישה שההתנתקות מהמדיה החברתית הכניסה ברכה גדולה לחיי!

ברוך ה', אני כל־כך נהנית מכך שאני לא מעורבת יותר במדיה החברתית. אני מרגישה את ההבדל בצורה מאוד עמוקה, האינטרנט לא חסר לי בטלפון ואני נהנית מכך שאני קוראת הרבה יותר. אני לוקחת בלוק ציור איתי לכל מקום אליו אני הולכת (באמת!) ואני מושיטה את ידי לכיוונו במקום לכיוון הטלפון. שמתי לב גם שהילדים שלי עושים אותו דבר, ברוך ה׳!

המדיה החברתית היא כמו היצר הרע בלבוש של שטריימל… הוא עובד עלינו שאנו משתמשים בו למטרות קדושות ומתחברים דרכו עם אחרים, אבל באמת הוא גזלן הזמן הכי גדול ומרחיק אותנו מלחיות את החיים באמת. שה' ישמור את כולנו בדרך ישרה ומאוזנת!

מושקי גרשון, שיקגו: וואטסאפ במחשב בלבד

הטלפון שלי כבר לא יכול להיקרא סמארטפון כי ביקשתי מארגון TAG להסיר את כל האפליקציות ואת האינטרנט והשארתי רק מפות שאני צריכה בשביל הנהיגה. בזמן הקורונה התקנתי וואטסאפ בטלפון כדי להיות מעודכנת בתוכנית הלימודים של הילדים שלי ומאז השארתי אותו אצלי כדי לקבל הודעות כיתתיות שאחרת לא הייתי מודעת אליהן. אבל, אני מקבלת אותן במספר אחר שהגישה אליו הינה רק דרך המחשב וגם שם אני מגבילה את השימוש בוואטסאפ רק לקבוצות של הכיתות של ילדיי ועוד כמה קבוצות. אם היה לי וואטסאפ בפלאפון שלי, הוא היה מסיח לי את הדעת כל הזמן.

בשבילי, זאת עבודה מתמדת להיות בנוכחות מלאה עם המשפחה שלי ואני יודעת שאם היו לי מסיחים אחרים בטלפון זה היה עוד יותר קשה. במצב הזה אני יכולה להרשות לעצמי שהטלפון יהיה בקרבתי כדי שאוכל להתקשר ממנו, ולאחר מכן, בדרך כלל בסוף היום, כשהילדים ישנים, יש לי את ה'זמן מחשב' שלי שבו אני מטפלת בדברים שאני צריכה מחשב בשבילם וגם בודקת את הודעות הוואטסאפ.

חשוב לי מאוד לחלק את הזמן שלי בצורה כזו, ולנסות להיות נוכחת 'עד הסוף' בכל דבר שאני עושה. אני מאוד שמחה מהחלוקה הזאת. אני נזכרת הרבה פעמים בזמן שבו הייתי ילדה וחושבת מה אמא שלי הייתה עושה בזמן שהלכנו לישון, כשהיינו בפארק, כששיחקנו ביחד במשחק קופסא או כשיצאנו לקניות ביחד.

היא הייתה נוכחת לגמרי! היא הייתה מרוכזת רק בנו ולא הסתכלה כל הזמן במכשיר כלשהו. זאת המטרה שלי, ואני מבקשת מה' שאצליח בזה!

שיינדל סייאב: חוק המסכים

יש לנו חוק בבית שמהשעה שש בערב עד שבע בערב אין שום מסכים. אין טלפונים, אין מחשבים ואין אייפדים, לאף אחד במשפחה. זאת עזרה ענקית! בזמנים נוספים כשאני מרגישה שאני צריכה להפחית בזמן השימוש שלי במכשירים אני מפעילה אפליקציה שנקראת FOCUS KEEPER והיא מרשה לי להשתמש בטלפון במשך חמש דקות בלבד ורק אחרי 25 דקות שלא השתמשתי בו.

דבורה סטוליק: אפליקציית מצב נוכחות

מהרגע שהילדים חוזרים הבייתה, למשך שעה או כשאני יוצאת מהבית יחד עם אחד מהילדים או כשהתינוק ישן ואני מנסה לעשות משהו מועיל, אני מפעילה אפליקציה שנקראת PRESENT MODE. האפליקציה הזאת בעצם נועלת את הטלפון ואם מישהו שולח לי הודעת סמס או וואטסאפ הוא מקבל הודעה חוזרת שהטלפון שלי כרגע מושהה ואם הם צריכים אותי דחוף שיתקשרו. ככה הילדים רואים שהם חשובים לי יותר מאשר הטלפון.

לאה טייטלבאום: הגבלת זמן

כל יום בין ארבע לשש בצהריים אני שמה את הפלאפון שלי בצד. כשהטלפון לידי איכשהו אני תמיד מוצאת דברים 'דחופים מאוד' שאני חייבת לטפל בהם. רק כשהטלפון לא לידי אני יכולה באמת להתרכז בילדים שלי. לגבי השימוש באינסטגרם עשיתי הסכם עם חברה לא להשתמש בו ליותר מעשרים דקות ביום. ואנו מדווחות אחת לשניה אם עמדנו בהחלטה שלנו.

חוה גרין: הסר

אני הסרתי מהפלאפון שלי את כל האפליקציות שזיהיתי כגורמות לי להתמכר אליו. מחקתי את הפייסבוק וגם את האינסטגרם וכו'. בבוקר, אני לא מוציאה את הטלפון מהמגירה שבשידה שלי עד שהבן שלי יוצא לבית–הספר.

ש. כהן: סדר עדיפות

אני לקחתי החלטה טובה לא לבדוק אם קיבלתי הודעות חדשות עד אחרי שאני אומרת 'ברכות השחר'. ככה אני שומרת על סדר עדיפויות נכון.

שירה ל.: כבר לא בוהה במפה

אני הפסקתי לעקוב אחרי מסלול ההסעה של הבן שלי. אנחנו יוצאים החוצה לחכות להסעה כמה דקות יותר מוקדם ומקסימום אם אנחנו צריכים לחכות, אני מנצלת את ההזדמנות לבלות זמן איכות עם הבן שלי מבלי לבהות במפה על גבי המסך. אמנם פספסנו את ההסעה כמה פעמים בגלל זה, אבל לא יותר מכמה פעמים בודדות.

פייגי ט.: חזרתי לארון הספרים

אני הסרתי את האפליקציה של הסידור והתהלים מהפלאפון. מה, הילדים צריכים לראות את אמא שלהם שוב בטלפון? עדיף שיראו אותי מחזיקה ספר!

ח.מ. פריד: מצפייה לשמע

במקום לצפות בסרטונים של שיעורי תורה, אני מנסה להקשיב לשיעורים באודיו או להתקשר ולשמוע כאשר הדבר אפשרי. ככה לפחות ישנו דבר אחד פחות שמדביק אותי למסך.

חני א.: כפתור הקסמים

ישנו כפתור קסמים מיוחד במסך הבית של כל מכשיר שנקרא כפתור הנתונים הניידים. למה כפתור קסמים? כי ברגע שלוחצים עליו הטלפון החכם הופך בין רגע לפלאפון פשוט וכך גם מאבד את כל הקסם שלו…

כשהנתונים הניידים מכובים ניתן לבצע שיחות טלפון, לכתוב הודעות סמס, לחשב חישובים במחשבון, או להשתמש בשעון המעורר ואפילו להשתמש במצלמה. אבל הפיתוי להרים את הטלפון בכל רגע פשוט יעלם ברגע! למה? בגלל שמה שממכר בפלאפון החכם זאת האפשרות שאולי נכנסה אינפורמציה חדשה דרך האינטרנט. כשהנתונים הניידים מכובים הפלאפון מתפקד כטלפון אך הוא לא ממכר כלל!

שיחות טלפון והודעות סמס יתכן וידרשו התייחסות מיידית אך (בניגוד למה שחושבים) תגובות במדיה החברתית אינן דורשות התייחסות מיידית, גם החיפוש בגוגל לא דחוף וגם לא כתיבה ומענה למיילים. אני אישית מכבה את הנתונים הניידים שלי בין ארבע בצהריים לשמונה בערב לטובת הילדים שלי ואני עובדת על זה שאאריך את השעות האלו גם לטובתי. זאת האסטרטגיה הכי יעילה שיש לי בנוגע לשימוש בפלאפון שעדיין משאיר את האפשרות להשיג אותי ולתקשר איתי כל הזמן.

כמה נשים כתבו שהן כיבו את כל ההתראות שבפלאפון וככה אין להן מסיחי דעת במשך היום. ומנגד, נשים כתבו שכאשר ההתראות מכובות זה מסיח להן את הדעת עוד יותר מכיוון שזה גורם להן לפתוח כל הזמן את האפליקציות לוודא שלא פספסו שום הודעה חשובה. וזה רק מוכיח שאין תשובה אחת הנכונה לכולן.

שה' יעזור לכולנו להגיע למקום בו הפלאפונים שלנו רק תורמים לעבודת ה' שלנו ולמערכות היחסים שלנו, ורק יכניסו לחיינו שפע של ברכות!

באדיבות: מגזין עטרת חיה

תרגום מנשי חב"ד ניוזלטר: רונית סטודניץ