אז ככה. את החושך של העולם הזה – צריך להפוך לאור.

הנושא הזה איננו נתון לוויכוח. השם לא עומד לוותר על ההמצאה הגאונית שלו ויהי מה, שהרי התאווה הזו היא הסיבה לבריאה. אלכימיה אלוקית שאמורה להפוך אדמה וברזל – לזהב.

השאלה היא רק איך עושים זאת.

את חומרי־הגלם אין בעיה להשיג. חושך יש כאן בשפע. כפול ומכופל, שניים במחיר אחד וחבר מביא חבר. הבעיה רק שחושך לא מגרשים באבנים ומקלות. יש שם מישהו משלנו וצריך להיזהר. לרדת למטה ולהביט באפלה היטב, לגלות את הניצוץ החטוף. לא תמיד יש לו כח להאיר. יכול להיות שכבר לא, אבל הוא תמיד שם.

תראו את פרעה.

פרעה* – פסיכופט מתעלל, רוצח־המונים. פעמיים ביום מפגע מרחץ דמים של מאות תינוקות יהוד שחוטים. לב אבן, גם כאשר כבר אבדה מצרים. עזה טחונה, חאן יונס חרבה ורפיח שקועה בבוץ. מה שהותיר הארבה חיסל חיל האוויר, ומה שהשאיר הברד פירקה מכת גולני וגבעתי. אין תרופות, אין אוכל, אין חשמל, אין מים, אין כלום ו…עדיין מסתולל בעמי. מאיפה הכח? מהניצוצות שבלע. ולכן מסרב לשלח את הניצוצות לנפשם.

ולמרות ובגלל הכל, משתקפת הזוועה הטרופה הזו בשורש עליון מאוד. דווקא ב"התנים הגדול", לא פחות. העצם האלוקי מקור כל האורות הבוהקים וגילויי־העל. קדושה ניצחית  מתפרצת, מתפוצצת, ללא צמצום, טשטוש, סדר או הגבלה. התגלות שלימה ומרהיבה של אין סוף ברוך הוא בכבודו ובעצמו. איך זה יכול להיות?!

אין לנו מושג.

אז איך הופכים חושך לאור?

"הקליפה מתדמה בפני הקדושה כקוף בפני האדם". יש דמיון, רק שהבבואה הפוכה. זו חיה וזה אדם. ב"בית המשפט הבינלאומי" בהאג האשימו את היהודים בניסיון לרצח עם. הראיות לאישום לא הובאו מהמלחמה בעזה, אלא מביטוי תנ"כי שהושמע בישראל והקביל את המלחמה הזאת למלחמת עמלק. זה שעליו אכן נאמר "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח".

"איהו לא חזי, מזלייהו חזי". אפשר לראות בבירור שמשהו מרחוק מאותת להם. אמנם שם מפרשים את המסר על פי מערכת המושגים של קוף, ובכל זאת. אם הם כבר מרחרחים זאת באוויר, ואפילו מדברים על זה בבמה בינלאומית – כנראה שזה באמת קרוב: שלוש המצוות שנצטוו בכניסתן לארץ "להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". אז מלך יש לנו כבר ברוך השם, ועתה הגיע תורך, עמלק.

ואפרופו מזלייהו – גם השם שבו בחר איהו לתיאור ההתרחשויות:

"מבול אל אקצא", זועק את ההקבלה הפנימית בין המבול לבין הגאולה. "כי מלאה הארץ דעה את השם, כמים לים מכסים". והיכן לב ליבה של הגאולה? אל אקצא, אלא מה, כי בתרגום חופשי מערבית – הקיצון, מלשון קץ. אלפי שנים לפני שהגיח האסלאם כבר קורא לו דניאל הנביא – שיקוץ. כי "קץ שם לחושך" ששורר במקום הקדוש ביותר בעולם.

ובלשונו המדויקת של הרבי: בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקודש הקודשים שבו נמצאת אבן השתיה שממנה הושתת העולם. הכל בדיוק כבר אמרנו? אמרנו.

אבל עכשיו גם הם כבר אומרים.

נשק גרעיני

אימת העולם המודרני, "פצצת אטום".

כמות מזערית להפליא של חומר, בום קטן ו – פיטריית תופת. הופכת את האדמה לזכוכית, משטחת מאות קילומטרים של כל דבר, מאדה יערות ושורפת כל אשר נשמה באפו ברדיוסים דמיוניים. פצצה העשויה להרעיל ולמלכד אזורי ענק למאות ואולי אלפי השנים הבאות.

ואם כל זה לא מספיק מבהיל – מזכיר הרבי** את הקלות הבלתי נסבלת של הפעלת הקטסטרופה.

פרט נוסף, שולי לכאורה, שהופך את הסרט לבלהה אמיתית. מי? – כל אחד… כל מי שיכול "ללחוץ על כפתור", יכול לשגר את הטיל. לא צריך להבין בפיזיקה גרעינית, לדעת איך זה עובד או למה זה יגרום. גם אדם לא שפוי, אפילו ילד קטן, יכול פשוט "ללחוץ על כפתור" יום הדין, ו–

מה יכול להיות טוב בזה?!

אז ככה. כידוע, דווקא זה היה מה שסיים סוף סוף את מלחמת העולם השנייה. ומאז – זה לא קרה שוב. ולמרבה הפלא, המקבילה העליונה של "הכמות המזערית" והגורלית הזו ש(קחו אוויר–) היא היא אותו מעשה אחד "קטן" שיפעל שינוי פנטסטי לטובה בכל העולם כולו.

איך?  מצווה אחת של אדם – שיכריע "את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה" כפי שפוסק הרמב"ם.

ככה מצילים ניצוץ, שולפים את הנפץ מהפצצה… מבינים מה משתקף מלמעלה בחיזו דהאי עלמא, ומתחברים למשמעות הפנימית הקדושה של הדבר הזה. עושים מה שצריך ו–אז מתרחש הנס, שימו לב, זה קורה מייד ובפתאומיות.

פרעה, שסירב עד כה לדבר על שחרור הניצוצות המשועבדים (עוד דבר שיש ללמוד ממנו, בהפוכה) – מתהפך לפתע ועושה הכל כדי שיצאו ממנו וכמה שיותר מהר, "בעצמו שלחם וגרשם מהגלות… והוסיף לתת להם משלו כדי צורכם" – רק שילכו כבר!

כמה ימים לאחר מכן טובעים המצרים בים סוף עד אחד. כי עם שובה של האלוקות השבויה הביתה, מפרפרת הקליפה שינקה ממנה את קיומה – בלי אוויר. אלף ושלוש מאות שנים לאחר מכן עדיין מתגלגלת גולגולת אחת על המים, פורעת את חובה האינסופי. טובעת מחדש עם כל ילד יהודי שהטביעה.

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ולא עכבן השם אפילו כהרף עין. ועכשיו יכריח השם את המתועבים מעזה להתחנן כל עוד רוחם בם לפני החטופים שיצאו משם מי"ד ממ"ש! יובילו שי למורא.

"שבזמן הכי קצר – כהרף עין, נעשה שינוי מן הקצה אל הקצה ממעמד של גלות ושעבוד – למצב של חירות וגאולה . . בנערינו ובזקנינו . . בבנינו ובבנותינו . . וביד רמה" –

מעזה בטיסה ישירה אל בית המקדש.

*דבר מלכות פ. בא. **משיחת י' שבט תשמ"ו.

באדיבות מגזין עטרת חיה