שלום לכולם

אנו עומדים בשבוע ה-23 למלחמת הקיום על ארצנו, עמנו ותורתנו הקדושים..

למרות המכה הקשה והאיומה שספגנו בשבת שמחה תורה ועדיין לא עיכלנו את עומק נקודת השבר אליה הושלכנו, אנו עומדים באמצע שנת האבל כאשר דמם של יקירנו זועק אלינו מן האדמה..

וסביבנו כבר רצים שמועות ועולים להם קולות, לא בקול ענות חלושה אלא בקול רעש תרועה למהר ולהזדרז להגיע כבר ליום שאחרי ולהעניק לאויבנו את הפרס הגדול שהנו תוצאה ישירה של אותו טבח אכזרי מדינה 'על מגש של זהב'? אותו מקום ממנו יצאו אך לפני 5 חדשים מרצחים שפלים וטבחו בעמנו באכזריות שאין שני לה ייהפך לו לבירת ומחוז הטרור של אויבנו עם הכרה בינלאומית? מה קרה לנו? מאיפה זה בא לנו? 

איך הגענו למצב בו המאבק על זהותנו היהודית על עמנו תורתנו וארצנו עומד על בלימה (בלי-מה)? מה פשרו ומשמעותו של המאבק לו אנו עדים ואותו אנו חווים ורואים, כאשר אנשים יקרים וטובים שהם חלק מעמנו החפצים בתום ובתמים בטובתנו, חושבים באמת ובתמים שהתפיסה בה הם מאמינים והדרך בה הם הולכים להשגת הטוב הזה עבורנו עוברת לה בגישה שמעלה תמיהה וגורמת לנו להרים גבה ולשאול: הם באמת חושבים שזו הדרך הנכונה להגיע ליעד הזה?

אני מדבר על אנשים טובים שבאמת מחפשים את הדרך הבריאה בקרב בני אדם ששמה 'שלום ובטחון' בדרך לשלווה ושקט בארצנו הקטנה.

רק שבכדי למצוא את הנוסחא הבריאה הזו בעולמנו אנו זקוקים לפרטנר בריא! וכשאין בנמצא כזה, ולא רק שאין, אלא הפרטנר מתגלה ומגלם את שיא העיוות עלי אדמות בדרך בה בן אנוש מתנהל ומתנהג בעולם, אז הפנטזיה על השלום המיוחל מתרחקת לה לצערנו!

מה באמת מגלמת תפיסה תמימה זו ומה היא מספרת לנו על אותם בני אדם שמתעקשים ללא הרף למרות שכבר חוו וראו במו עיניהם שניסיונות העבר להשיג את השלום המיוחל עם אויבנו העלו חרס בידיהם? ואף הובילו לחורבן והרס שעד היום לא התאוששנו ממנו?

בכדי להבין זאת ננסה להרחיב ולהעמיק את המשמעות העומדת מאחורי תפיסה זו מנקודת מבט הנשקפת והניבטת מפרשתנו מהפן החסידי והפסיכותרפי.

לכל דבר בעולם יש מרחב ייחודי שלשמו נברא, ייעוד מכוון ומדויק אליו הוא אמור להגיע, והמשכה ספציפית ומותאמת דרכה נמשך האור למרחב ולייעד אליו הוא אמור להגיע! זוהי תמצית מהותו של האיסור לערבוב 'מין ב-שאינו במינו'!

השבוע נקרא בפרשת פקודי

אחד הציוויים בנוגע להקמת המשכן וכליו מתייחס לעשיית האפוד.

וכך מתוארת עשייתו בתורה: "וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר".

האפוד- הוא אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול, המיועד להחזיק את אבני השוהם ואבני החושן. האפוד נמנה על ארבעת בגדי הזהב המיוחדים לכהן הגדול.

האפוד היה ארוג כלאים: חוטי צמר ופשתים יחדיו. חוטי התכלת, הארגמן ותולעת השני עשויים מצמר, וחוט השש עשוי – מפשתן. כל אחד מן החוטים הללו היה שזור מששה חוטים, זאת, בתוספת חוט זהב בכל אחד מהם, וביחד – שבעה חוטים. כך נשזרו ארבעת המינים לחוט אחד, נמצא, שהיה מורכב מעשרים ושמונה חוטים, אשר מהם נארג האפוד כולו.

לכאורה איך זה שדווקא בגדי הכהן הגדול המשמש לפני ה' יתברך נעשו משעטנז: חיבור של צמר ופשתן יחדיו, הלא זהו איסור המפורש בתורה "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (דברים כ"ב, י"א)?

לשם כך נקדים את מהותו של איסור שעטנז וכלאים עליו נצטווינו בתורה.

הפעם הראשונה בו אנו נפגשים עם הפשתן בתורה היה לצערנו דווקא באירוע שלילי שהוביל לרצח הראשון בעולם בו אח רוצח את אחיו הסיפור הטראגי של קין והבל!

 כשקין בחר להביא מנחה וקרבן לה' כאות לריבוי הטוב שה' יתברך גמל עמו מידו המלאה, הפתוחה הקדושה, הגדושה והרחבה בריבוי הצאן והתבואה, הוא בחר להביא משום מה דווקא פשתן שעלה בו ריקבון! 

לכן הפשתן שהביא קין הבן הבכור של אדם הראשון נצרב בזיכרוננו באופן סימבולי כמייצג את התגלמות התנהגותו  השלילית בשימוש שעשה בצומח, כפי שבאה לידי ביטוי בקרבנו של קין.

לעומתו הבל אחיו של קין בחר להביא כאות תודה והכרת הטוב לה' יתברך על חסדו עמו בטוב הרב שהשפיע לו מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה, הגדושה והרחבה צמר מובחר ומשובח מצאנו! 

לכן הצמר שהביא הבל הצעיר מבין שתי בניו של אדם הראשון שנולדו לו מחווה נצרב בזכרוננו באופן סימבולי כמייצג את ההתגלמות התנהגותו  החיובית והמיטיבה בשימוש שעשה בצומח, כפי שבאה לידי ביטוי בקרבנו של הבל.

הרבי מליובאוויטש מבאר את העניין בעומק יותר וקושר את סיפור קין והבל לאיסור שעטנז וכלאיים ולטעם איסורן על פי התורה.

הרמב"ן מבאר את טעם האיסור על דרך הפשט כך: "כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהיה כל מין ומין למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב בו "למינהו" והוא עושה הפך רצון ה' יתברך שרצה להבדיל בין המינין".

 זהו מהות איסור כלאים, כאשר האדם 'מערבב הכחות העליונים', עצם ערבוב שני סוגי כחות עליונים הוא היפך הרצון, וכמבואר בספרים, שצמר ופשתים ועד"ז שור וחמור הם כנגד חסד וגבורה שהן מדות הפכיות, ולכן אין חיבורן עולה יפה".

לאחר מכן מביא הרבי מליובאוויטש את ה-'בחיי' (רבינו בחיי בן אשר אבן חלואה) בפירושו על התורה. המבאר את איסור שעטנז על דרך הסוד. הוא מתאר שמבחינה רוחנית ישנו היבט עמוק יותר המסביר את ההיבט השלילי שנקשר לשמו של הפשתן, בכך שהפשתן חובר לצמר ומערבב בין שתי רשויות המפרות את המרחב הייחודי של הצומח והחי שלכל אחד מהם יש שטח טריטוריאלי משלו, כפי שנבראו והוצבו לשמש בתפקידם עלי אדמות על ידי ה' יתברך!

וזה עיקר תמצית דבריו: "טעם וסוד איסור שעטנז על דרך הקבלה – המעמיד תולדות למטה מין עם שאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום בעולם כי הוא מערבב הכוחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים. השניים הנולדים בעולם ראשונה קין והבל היו בחינת כלאים, זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח ה– רעה ואנחנו נצטווינו להמשך אחר רוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה. על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם שני הפכים ולכן אין חיבורן עולה יפה. נאסר לנו הבגדים מצמר ופשתן יחד לפי שהנולדים ראשונה קרבנם היה צמר ופשתים זה הביא הצמר וזה הביא הפשתים ולכך נאסר לנו חבור הצמר והפשתים יחדיו הלובש בגד זה מערבב הכוחות העליונים עם  ישראל הוזהרו מהחבור הזה שהם הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ולהתקדש ברוח הקודש".

לכל דבר בעולם יש מרחב ייחודי שלשמו נברא והוצב לשמש בעולם את האדם בחיר הנבראים. כאשר אנו מערבבים בין שתי רשויות שונים אנו מפרים את המרחב הייחודי המאפיין אותם ויוצרים תערובת של טוב ורע המשפיעה באופן ישיר על ההמשכה הרוחנית הנמשכת לעולם על ידם!

שמערבבים שני מינים ביחד באופן שמתבטלות ההגבלות וההגדרות של המין, וכן בערבוב הכוחות העליונים )הנגרם על ידי עשיית כלאים למטה( נעשה ערבוב גמור באופן שהכח אינו פועל כפי תפקידו בעולם.

המשל לכך הוא משרי המלך המאיישים במשרתם ומייצגים בתפקידם את הרשות והטריטוריה עליה הופקדו על ידי המלך, ברור לכל בר דעת שהמלך מעוניין ואף שמח משיתופי פעולה בין השרים ומהרמוניה השוררת ביניהם. אך יחד עם זאת יש צורך הכרחי שלכל שר יהיה את המרחב הייחודי עליו הופקד מבלי שאף אחד מהשרים יתערב בענייניו!

הערבוב הנו רק בדברים שהאדם בוחר לערבבן יחד ללא ציווי ה' יתברך המערבב אף הוא בין שתי רשויות הופכיים וניגודיים ומקיימן יחד!

לפי זה יובן מדוע בענייני קדושה צריך להיות דווקא הרכבה ומזיגת המידות זה בזה ואין בכך ענין של כלאים, כי המידות בקדושה הנן באחדות מלאה, מצד הביטול וההכנעה אליו יתברך .  מהות איסור מין ב-שאינו מינו זהו דווקא כאשר נעשה חיבור של הקדושה עם הטומאה.  משום שהקדושה מייצגת את תנועת הביטול אליו יתברך והטומאה מייצגת את הישות והדבר הנפרד מאחדותו של ה' יתברך.

ולכן במשכן בבית שנעשה לכבוד ה' יתברך בו שרתה הקדושה והשכינה הותר לכהן הגדול לשמש בבגדי שעטנז בשעת עבודתו, כי הייצוג של חבירה מין ב-שאינו מינו בקדושה הנו מצד המאחד שביניהם ה' יתברך המשרה שכינתו עלינו ובכך מביא וגורם לאחדות מלאה ביניהם!

זו הסיבה איפה שהאפוד המשמש את כהן הגדול בעבודתו לפני ה' יתברך נעשה מצמר ופשתים יחדיו!

לעזור לזולת באמת זה ללמד אותו את השפה החדשה, הזרה והלא מוכרת לו במקום לנסות להיות המתורגמן שלו!

הספרות הטיפולית עוסקת רבות בלפתח את היכולת שלנו לשים לב למסר העובר אלינו מאחורי כל התנהגות. הקשבה פעילה למסר העובר אלינו מאחורי ההתנהגות הנה הכלי היעיל ביותר להבנת ההתנהגות!

אמנם אין צורך לקבל את ההתנהגות במידה והיא בעלת אופי שלילי ואף לגנותה, אך בכדי להתמודד עמה באופן היעיל ביותר ולהצליח להפיק עבור המתנהג אותה את התועלת עבורו, יש לנסות ולהבין אותה!

זהו מסר אותו נשמע בכל 'בית מדרש' למתחילים העוסק בהכשרת אנשי חינוך ורוח. אך ישנו עוד אלמנט אותו פחות נשמע בבית המדרש הזה..

והוא: איך אנחנו מונעים התנהגות המעבירה מסר סמוי הבאה לידי ביטוי בהתנהגות שלילית?

לצורך כך אנחנו אמורים ללמד שפה חדשה את אותם הבוחרים להעביר את המסר הסמוי בצורה שלילית!

הקניית שפה חדשה אינה עוברת ביכולת שלנו להבין את הצורך העומד מאחורי ההתנהגות השלילית של האדם  ולספקו לו את צרכיו לפני שהוא נאלץ להגיע אליה!

הקניית שפה חדשה משמעה ללמד את האדם כיצד להעביר את המסר אותו הוא רוצה להעביר כמסר סמוי בהתנהגותו להמירו ולהעבירו כמסר גלוי!

משמעות הדברים הנה שהאדם יידע לדבר את ולהעביר את רגשותיו במלל שיבטא את הצורך אותו הוא נאלץ להעביר כעת דרך ההתנהגות השלילית!

מה אני צריך ממך? ולא למה אתה..? זו תמצית השפה המקרבת עליה דיבר מרשל רוזנברג בגישה אותה פיתח בשנות ה-60 'תקשורת לא אלימה, תקשורת מקרבת'.

לא לחכות לרגע בו נאלץ לשאול אותו מה מפריע לך? מה עובר עליך? למה אתה מדבר ככה? מה פשר ההתנהגות הזו?

נלמד אותו איך הוא יכול לספק לעצמו את צרכיו לפני שהוא נאלץ להתנהג כך! נלמד אותו שהוא זה שיכול להשפיע על צרכיו ולספק אותם לעצמו כאשר הוא יתמלל אותם! כאשר הוא ישתף בהם! כאשר הוא ינגיש אותם לאחרים!

אך באותה נשימה נצטרך ללמד אותו איך להנגיש אותם לאחרים? כאשר הוא ילמד לומר ולהעביר את המסר בצורה שמדברת את צרכיו ולא מה מפריע לו באחרים! הוא כבר לא יזדקק לאותן התנהגויות!

הספרות הטיפולית מבחינה בין הגישה המאפשרת לזו 'הלא מאפשרת' את ההתפתחות והעצמאות של האדם.

נוכל לראות במרחב החיים אנשים נחמדים, טובי לב אכפתיים, לא פעם כשהם נדרשים לסייע לזולת  הם נרתמים מיד לסייע לו בכל דרך אפשרית.

אך בכל זאת נוכל להבחין בין שתי גישות שונות בולטות ביניהם:    ישנם אנשים שכשהם נרתמים לסייע הם תמיד יבחרו בדרך המוגדרת בספרות הטיפולית כזו המאפשרת להתפתחותו ולעצמאותו של הזולת. תמיד הם יחשבו ויבדקו איך הסיוע אותו הם מעניקים לזולת משרת אותו. כלומר: איך דרך הבחירה שלנו לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו עבורו אנו בעצם רואים אותו ואת התועלת שתצמח לו מהחלטה זו! 

לעומתם ישנם אנשים טובי לב שהדרך בה הם מנסים לסייע לזולת הנה הדרך המוגדרת בספרות הטיפולית 'הלא מאפשרת' (לא מאפשרת התפתחות עצמאית), כלומר: הם בוחרים לעשות את הפעולה הנדרשת לזולת במקומו! במקום לרתום אותו לעשייה! מה שלא תמיד ואולי תמיד לא מסייעת בהכרח לזולת ולצורך האישי שלו ולהתפתחותו העצמאית!

נוכל לראות את הדבר בא לידי ביטוי במרחבים שונים בחיינו:

השכן הצעיר זה שגר ממש לידנו השרוי בעוני ותקוע עמוק במשבר כלכלי מתמשך זה שנים, לאחר שהפסיק לעבוד בעקבות משבר נפשי, ומצא את עצמו נתמך ותלוי בעזרתם של אנשים טובי לב הנרתמים לסייע לו בכל דרך אפשרית, הם יפנו לארגוני חסד ועזרה מכאן ועד הודעה חדשה עד שישיגו עבורו את כל הנדרש לו בטוב לב אין סופי כמה זמן שרק יידרש מהם!  

 מה יותר יפה מזה איזה עם נפלא יש לנו באמת! רק שכל זה טוב ויפה רק עד שיעמוד שוב על רגליו ויעזור לעצמו לצאת מהמשבר הכלכלי דרך החזרה למעגל העבודה (כמובן רק אם הוא יכול ומסוגל פיזית או נפשית) שכן אם נמשיך לתמוך בו ללא הגבלת זמן הוא לעולם לא יצא ממעגל התלות והסיוע!

הדרך 'הלא מאפשרת' תומכת בעזרה ללא גבולות של מקום (עולם), זמן (שנה) וסיטואציה (נפש), לעומתה הגישה המאפשרת תומכת בסיוע מלא, רק שתוך כדי הסיוע ולאחר שהזולת עומד חזרה על רגליו, נתחיל לבנות לו תכנית כלכלית, חזרה למעגל העבודה ,תכנית התנהלות כלכלית מסודרת ואף תכנית חסכון!

דוגמא נוספת: הילד שלנו משחק במשחק ומתקשה להרכיב את הפאזל ההורה 'הלא מאפשר' מיד נזעק לסייע לו ומרכיב את החלק במקומו! לעומתו ההורה המאפשר יניח לילד להתמודד לבד גם אם הדבר מסב לו תסכול והוא נעשה קצר רוח!

דוגמא נוספת: הילד הרך בשנים שרק מתחיל ללכת נראה את ההורה 'הלא מאפשר' נבהל מכל נפילה שלו ומיד רץ לעברו ותומך בו בשתי ידיים במקום לאפשר לו להתנסות וללמוד ללכת דרך נפילה וקימה כל פעם מחדש הדרך בה יבחר ההורה המאפשר!

דוגמא נוספת: העולה החדש חברנו הטוב המתקשה בשפה הזרה והחדשה עבורו, ומגיע למרחב החיים כשהוא נצרך לדבר בכל מקום אליו הוא מגיע ומתקשה באיזו שהיא מילה שלא עולה לה על קצה לשונו בכיתה, ברחוב, או בכל מרחב אחר בחיים, החבר 'הלא מאפשר' מיד נזעק ושולף את המילה במקומו כדי לסייע לו מתוך רצון טוב כמובן, אך בכך הוא לא מאפשר לו להתמודד עם רכישת השפה החדשה בדרכו שלו ובקצב שלו! לעומתו החבר המאפשר ישהה רגע עם העזרה כל עוד לא נתבקש 'ונקרא לדגל' ויאפשר לחברו להתמודד עם הסיטואציה!

'מה שרואים מכאן לא רואים משם'! השפה שדוברים כאן איננה השפה המדוברת 'מעבר לגדר'!

בתורת החסידות מבואר שדווקא אותם דברים שהשתלשלו מהעולמות הרוחניים העליונים למטה בלבוש שלילי מספרים לנו על שרשם הגבוה בקדושה, על פי הכלל ש: 'כל הגבוה ביותר נופל למטה ביותר'! 

אותן המשכות רוחניות חיוביות כאשר נאלצו להשתלשל ולרדת לעולם הגשמי והחומרי נתעבו ונתגשמו עם ירידתם מעולם לעולם, עד שבבואן לעולם הזה נתלבשו בלבוש שלילי מצד הטומאה!

אין זה אומר שבשל כך אנחנו מתייחסים לדברים אלו כאן בעולם כאל דבר שבקדושה חלילה מצד שרשו הנעלה! להיפך אנו מצווים להתרחק ממנו ולהישמר ממנו! אנו אמורים להתייחס לכל דבר בעולם הזה אך ורק באותו האופן בו הוא מוצא את מופעו וביטויו בעולם אם זה בהיבט חיובי אז אנו נוטלים בו חלק ואילו הוא בא לידי ביטוי במופע שלילי אנו נדרשים להתרחק ולהישמר ממנו!

שכן אותו דבר דורש בירור ולא תמיד ישנה את האפשרות לעשות זאת עם כל דבר. נכון ישנם אמנם דברים מסוימים שניתן לבררם ולהעלותם לקדושה, אך ישנם דברים שכעת בזמן הגלות לא ניתן לבררם עד בא הגאולה אז רוח הטומאה תעבור מן הארץ!

אמנם בבית המקדש הדברים המשתלשלים מאותם עולמות עליונים רוחניים יורדים למטה מגלמים את מי שהם כפי שהיו לפני רדתם ומתגלים כאן כפי שהם בשרשם ומקורם ולכן גם כאן בעולם הם מקבלים את הביטוי הרוחני הטהור כפי שהיו למעלה! לכן במקדש הותר לכהן ללבוש בגדי שעטנז בבואו לפני ובעבודתו את ה' יתברך!

זהו מהות השיח שלנו כבני אדם כעם וכחברה על היום שאחרי, כולנו מבינים ומסכימים שהדרך הנכונה והישרה אליה כולנו רוצים, שואפים וחולמים להגיע הנה המצב הגאולתי של 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' לשכון לבטח בארצנו ושהשלום ישרור ביננו!

מי מאתנו חושב שבחור בגיל 18 אמור ללכת למלחמה? באיזה חברה מתוקנת מסלול החיים הטבעי הוא שכל נער מתבגר שאך זה סיים את לימודיו  הולך להחזיק בנשק ויוצא להגן על המולדת?       זהו מצב מעוות לצערנו, שרק שמרוב ההרגל הבאנאלי שעיצב את חיינו בארץ הכל כך יקרה לנו כששכנו אויבנו צרים עלינו ללא סיבה אמיתית, אלא עצם קיומנו מפריע להם, מאלץ אותנו לאמץ את הרגלי החיים שלנו נראים אך טבעיים לחלוטין אך מעוותים לחלוטין בכל חברה ומדינה בראיה השוחרת שלום עם כל שכנותיה!

כולנו מייחלים ליום בו ילדנו כבר לא יעברו את המסלול הזה, ושישקיעו את כל מרצם וכוחם בהתפתחותם האישית לקראת החיים העצמאים והמשמעותיים להם!

אך לצערנו רצה ה' יתברך מסובב הסיבות ועילת כל העילות באופן שנורא עלילה על בני אדם,     והדרך הנכספת למצב אידאלי בריא זה עובר בדרך חתחתים ובמהמורות רבות מייגעות ומפרכות בהשתלשלות ההמשכות הרוחניות הטהורות הבאות לעולם ומתלבשות בלבושים המסתירים והמעלימים את קדושת ה' יתברך מעיננו ובאים לידי ביטוי בלבוש רע, קר, אכזר ומנוכר כשבני האדם אותם ברא ה' יתברך הורסים את חלקת אלוקים הטובה ומעוותים את דרכם עלי אדמות והופכים לחיה ולגרוע ממנה בהתנהגותם השפלה והאכזרית ובכך מסירים כל צלם אנוש מעליהם שלא לדבר על צלם אלוקים בו נברא האדם!

כשזה המצב אנו כבר לא מדברים באותה שפה! השפה הבריאה אותה הנחיל ה' יתברך לבני אדם איננה שפת אויבנו המתנהגים כחיות וגרוע ממנה כאשר אימצו את ה'ברכה' של יצחק לעשיו 'על חרבך תחיה' או 'תמות', תלוי לאיזה זרם אתה משתייך!

המקום התמים ממנו באים אחינו ומייחלים רק לשקט, לשלווה, שלום ובטחון כל כך מעוררת קנאה כששומעים את הטוהר בה הם מדברים על כך, רק שלצערנו שכשאנו מדברים על כך ביננו אנו מבינים אחד את השני ומייחלים לכך יחד בכל לב, אבל שהשיח עובר למגרש של אויבנו אין להם מושג על מה אנחנו מדברים, מבחינתם אנחנו 'חיים בסרט'!

אנחנו חייבים לעזור ולסייע לאנשי שלומנו בשר מבשרנו וחלק מעמנו לפקוח את העיניים על ידי התבוננות בצורך הנפשי העמוק העולה מקולם וזעקתם לשלום אמיתי ובר קיימא ולשקט המיוחל בו נשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולהסביר להם שרק הבנה וחיבור אמיתי למציאות הקיימת ביננו לבין אויבנו, ולכך 'שמה רואים מכאן לא רואים משם', היא זו שלצערנו מכתיבה את השיח הציבורי ביננו על הרצון לשקט המיוחל, אך שם לא מדברים את השפה הזו! השפה הבריאה והשיח הבריא  עליו גדלנו והתחנכנו איננה השפה המעוותת אותה למדו שכננו מעבר לגדר!

הצמר (חסד) ופשתים (גבורה) חוברים יחד רק במקום בו שורה השכינה בית המקדש בארץ ישראל! אך בארץ זרה שתושביה חרטו על דגלם את הרוע האכזרי המעוות הצמא לדם שם צמר (חסד) ופשתים (גבורה) לא חוברים יחדיו!

לכן הרצון היה ויישאר משותף לצערנו רק לנו, עד עת יחיש ה' יתברך פאתי משיח צדקנו ויחיש את גאולתנו תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה